בקשה לסעד זמני עד להכרעה בערעור על דחיית עתירה לרכישת דירת דיור ציבורי

לפניי בקשה למתן סעד זמני בעירעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופט ח' ברנר), בעת"מ 13620-10-16, מיום 15.2.2017, עד להכרעה בעירעור על פסק הדין.

בחודש ספטמבר 2013, הגישה המבקשת תובענה נגד חלמיש ונגד החברה היזמית לבית משפט השלום בתל אביב-יפו, למתן סעד הצהרתי לפיו, הנה זכאית לרכוש את הדירה הישנה או הדירה החדשה במגדל הדירות, מכוח היותה דיירת מוגנת.

" בהנתן האמור, הגיע בית משפט קמא לכלל מסקנה, כי "החלטתה של חלמיש שלא להתיר לעותרת לשוב ולהתגורר במסגרת הדיור הצבורי בדירה החדשה היא החלטה המצויה במיתחם הסבירות, ואין יסוד להתערב בה". לפיכך, דחה בית משפט קמא את העתירה, בקובעו, כי " העותרת איבדה את זכותה לדיור במסגרת הדיור הצבורי, ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות". לבסוף צוין, כי קודם למתן פסק הדין, נעשה ניסיון להביא את הצדדים להסדר פשרה, במסגרתו נבחנה אפשרות שחלמיש תאפשר למבקשת לעבור לבית דיור של גיל הזהב.

לטענת המבקשת, פסק דינו של בית משפט קמא שגוי "וגורם עוול חמור למערערת", ומשכך, לעמדתה, סכויי העירעור גבוהים "ודאי ברמה הנדרשת למתן סעד זמני בעירעור". בכל הנוגע למאזן הנוחות, סבורה המבקשת, כי זה נוטה, באופן ברור, לטובתה, שכן הסעד המבוקש נועד לשמר את המצב הקיים, ולהבטיח שיועמד לה דיור חלוף עד להכרעה בעירעור.

...

המשיבה הדגישה בנוסף, כי דין הבקשה למתן סעד זמני להידחות, הן מחמת שיהוי, והן בשל העדר ניקיון כפיים, זאת משום שהמבקשת "נזכרה" להגיש את הבקשה למתן סעד זמני כארבעה חודשים לאחר שהוגש הערעור, מבלי לגולל את המצב העובדתי והמשפטי בכללותו.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות המשיבות ובצרופותיהן, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה למתן סעד זמני להידחות.

סיכומו של דבר – הנני דוחה את הבקשה למתן סעד זמני.

בפתח הדברים דחה בית משפט קמא את טענת המבקשת בדבר היותה דיירת מוגנת בדירה הישנה או בדירה החדשה, בקובעו, כי "משהוברר, כי הסכמי השכירות קבעו מפורשות כי קלדרון לא הייתה דיירת מוגנת בשום שלב, ממילא ניתן לקבוע כי לקלדרון אין זכות לדיירות מוגנת בדירה הישנה ובודאי שלא בדירה החדשה". בהמשך, עמד בית משפט קמא על השאלה האם זכאית המבקשת לרכוש את הדירה הישנה, בהנתן נוהלי הדיור הצבורי, ובכלל זה, חוק הדיור הצבורי (זכויות רכישה), התשנ"ט - 1998.

ביום 15.2.2017, דחה בית משפט לעניינים מינהליים את עתירתה של המבקשת, וקבע, כי "החלטתה של חלמיש שלא להתיר לעותרת לשוב ולהתגורר במסגרת הדיור הצבורי בדירה החדשה היא החלטה המצויה במיתחם הסבירות, ואין יסוד להתערב בה" ביום 16.3.2017, הגישה המבקשת ערעור לבית משפט זה על פסק הדין שניתן בעת"מ 13620-10-16, שעודנו תלוי ועומד (עע"מ 2414/17).

הבקשה לסעד זמני ביום 26.10.2016, הגישה המבקשת ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא לבית משפט זה. ביום 1.8.2017, כתשעה חודשים לאחר הגשת העירעור, הוגשה הבקשה המונחת לפניי למתן סעד זמני אשר יורה למשיבה להמנע מלמכור ו/או לאכלס דירה אחת מבין הדירות ברח' הרמה 8 תל אביב, עד להכרעה בעירעור.

לפיכך, ומבלי לנקוט עמדה לגבי סכויי העירעור, נראה כי מאזן הנוחות מטה את הכף לעבר דחיית הבקשה למתן סעד זמני המעכב איכלוס ו/או מכירת הדירה החדשה, עד להכרעה בעירעור.

...

אשר לתביעה שכנגד, הרי שבית משפט קמא לא מצא מקום ליתן את הסעדים ההצהרתיים שנתבקשו על-ידי חלמיש, שכן "מדובר בסעדים תאורטיים בלבד". יחד עם זאת, "וכיוון שהנושא הכספי לא מוצא בתובענות", נעתר בית משפט קמא לבקשת חלמיש לפיצול סעדים.

מעבר לכך, טענה המשיבה, כי דין הבקשה למתן סעד זמני להידחות, הן מחמת שיהוי, והן בשל העדר ניקיון כפיים, זאת משום שהמבקשת "נזכרה" להגיש את הבקשה למתן סעד זמני כתשעה חודשים לאחר שהוגש הערעור, מבלי לגולל את המצב העובדתי והמשפטי בכללותו.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה ובצרופותיהן, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה למתן סעד זמני להידחות.

סיכומו של דבר – הנני דוחה את הבקשה למתן סעד זמני.

בבית המשפט העליון עע"ם 5326/21 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקשים: 1. שלמה אבירם 2. איתן כהן 3. אסתר מלול נ ג ד המשיבות: 1. עריית תל אביב 2. עזרה ובצרון חברה לשיכון בע"מ בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בעירעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 25.7.2021 בעת"ם 9573-07-21 שניתן על ידי כבוד השופטת ה' עובדיה בשם המבקשים: עו"ד אלחנן מירון בשם המשיבות: עו"ד שמואל זינגר ][]החלטה

ביום 28.4.2021 פירסמה הערייה, באמצעות המשיבה 2 – חברת עזרה ובצרון חברה לשיכון בע"מ, הזמנה לציבור להישתתפות בהגרלה לרכישת דירה בפרויקט.

בית המשפט המחוזי ציין, כי המבקשים השתהו אף בשים לב למועד פירסום ההגרלה, ביום 28.4.2021, שכן היה עליהם להגיש את העתירה בתוך 45 ימים, דהיינו עד ליום 13.6.2021.

המבקשים מציינים כי הם תושבי יפו, מחוסרי דיור, העונים על כלל הקריטריונים הסוצאליים של ההגרלה, ועל כן הישתתפות בהגרלה תספק עבורם הטבה כלכלית משמעותית.

לחילופין, המשיבות מבקשות כי אם יינתן סעד זמני, זה יותנה בהפקדת ערובה לשיפוי ניזקי הצדדים, ככל שיידחה העירעור.

כידוע, על בעל דין המבקש עיכוב ביצוע או סעד זמני בעירעור להוכיח שני תנאים – כי סכויי העירעור הם טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש הסעד – כאשר תנאים אלה מקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות". בהליך מנהלי, נידרש בית המשפט במסגרת בחינת מאזן הנוחות להביא בחשבון גם את הפגיעה באנטרס הצבורי (ראו: עע"ם 3553/17 אפקון בקרה ואוטומציה בע"מ נ' עריית אשדוד, פסקה 11 (11.5.2017); עע"ם 5911/18 פלונית נ' גבים - קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ, פסקה 10 (16.8.2018)).

...

לעומת זאת, בשים לב להשלכות על צדדים שלישיים, כמו גם לאי-צירוף צדדים רלוונטיים, אין מקום להיעתר לבקשה.

במכלול הנסיבות, לרבות פגרת בתי המשפט ותקופת חגי ישראל, ובשים לב לבקשת העירייה בעניין זה, אני מורה כי היומן ייקבע את הדיון בערעור עד סוף שנת 2021.

סוף דבר: הבקשה למתן סעד זמני נדחית.

תאריך הישיבה: א' באדר א התשפ"ב (2.2.2022) בשם המערערים: עו"ד אלחנן מירון; עו"ד איתמר מירון בשם המשיבות: עו"ד שמואל זינגר ][]פסק-דין ]השופט ע' פוגלמן: עניינו של העירעור שלפנינו בבקשת המערערים להורות על ביטול "פרויקט מיכאל אנג'לו 15" להקצאה של 28 יחידות דיור בבניין מגורים בן חמש קומות לאוכלוסיית יפו הערבית במסגרת פרויקט דיור בר השגה שמוקם על קרקע עירונית שנמכרה ליזם (להלן: הפרויקט ו-המקרקעין).

קדמה להחלטה עבודת מטה מפורטת שעליה עמד בית המשפט לעניינים מנהליים בפסק דינו, וכפי שמצוין שם, הדברים זכו לחשיפה ולדיון צבורי.

ביום 28.4.2021 פירסמה הערייה, באמצעות חברת עזרה וביצרון, פנייה פומבית לציבור בגדרה הזמינה מועמדים להישתתפות בהגרלה לרכישת דירה בפרויקט דיור בר השגה ל-28 דירות בבניין הפרויקט.

כאמור, הפנייה לציבור פורסמה ביום 28.4.2021, ולכן, בהתאם בהתאם [לתקנות 3](http://www.nevo.co.il/law/98562/3) ו-[4](http://www.nevo.co.il/law/98562/4) ל[תקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין)](http://www.nevo.co.il/law/98562), התשס"א-2000, היה על המערערים להגיש את העתירה עד ליום 13.6.2021 (תוך 45 ימים ממועד פירסום ההגרלה לכל היותר).

עוד נזכיר כי עם הגשת העירעור ביקשו המערערים סעד זמני, בגדריו התבקשה השהיית כל פעולה בקשר עם הפרויקט, לרבות המנעות מבצוע ההגרלה, עד להכרעה בעירעור.

לחלופין בקשו המערערים כי יינתן סעד בהתייחס לדירות שטרם הושלם בעיניינן תהליך ההקצאה.

הערייה מצידה טענה כי דין העירעור להדחות בשל שהוי בהגשת העתירה; בשל כך שההגרלה כבר נערכה, נקבעו הזוכים בהגרלה, שעם רובם המכריע נחתמו חוזים ושולמו תשלומים בגדר החוזה, ובמספר בודד של מקרים נימצאת ההיתקשרות בתהליכי השלמה; ובשל אי צירוף צדדים שעלולים להפגע כמשיבים לעתירה.

...

נפסק כי במכלול נסיבותיו של המקרה דנן, ובהן: היקף הפרויקט (שכולל 28 יחידות דיור); היקף הפרויקטים הנוספים שקידמה העירייה משנת 2011 לשיווק דיור בר השגה, שהוא נרחב פי כמה; לעבודת המטה שנעשתה עובר לקבלת ההחלטות משנת 2011; ולנימוקי ההחלטה – אין להיעתר לדרישת המערערים.

העירייה מצידה טענה כי דין הערעור להידחות בשל שיהוי בהגשת העתירה; בשל כך שההגרלה כבר נערכה, נקבעו הזוכים בהגרלה, שעם רובם המכריע נחתמו חוזים ושולמו תשלומים בגדר החוזה, ובמספר בודד של מקרים נמצאת ההתקשרות בתהליכי השלמה; ובשל אי צירוף צדדים שעלולים להיפגע כמשיבים לעתירה.

עוד נטען כי יש לדחות את הערעור לגופו.

הפועל היוצא מן המקובץ הוא שאנו דוחים את הערעור, בגין עילות הסף האמורות, מבלי שאנו נדרשים לגופם של טיעוני המערערים.

לפניי בקשה לקבלת סעד זמני עד להכרעה בערעורו של המבקש (להלן: המערער) על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נצרת, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופט א' קולה, ס"נ), אשר ניתן ביום 25.4.2022 בעת"מ 39234-03-22, ואשר דחה את עתירת המערער לאפשר לו לרכוש את הדירה הציבורית בה התגורר במשך שנים רבות.

ביחס לדירה זו נאמר על-ידי משרד הבינוי והשיכון כי "בהתאם להחלטת הועדה זכותו של המערער להגיש בקשה לרכישת הדירה החלופית לא תפגע מעצם המעבר ואף לא מכך שהפר את ההסכמה במסגרת העתירה המינהלית הראשונה". ביום 19.5.2022 הגיש המערער לבית משפט קמא בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין ובה ביקש, לענייננו, "להורות למשיבים להמנע מכל הליך תיכנוני בקשר לנכס הממוקם ברחוב הנשיא 51 בקריית שמונה, לרבות מכירתו ו/או הריסתו". בקשה זו נדחתה על-ידי בית משפט קמא מהטעם "שהעותר כעת אינו בעל זיקה לדירה, הדיון בעתירה בעיניינו הסתיים ועתירתו נדחתה. כעת מבקש המבקש למעשה סעד חדש וזאת במסגרת עצמית שאינה קשורה לעתירה הקודמת ואינה קשורה גם לכל עתירה אחרת תלויה ועומדת." טענות הצדדים בבקשה לסעד זמני המערער הגיש ערעור על פסק הדין קמא.

זאת במיוחד בהיתחשב בכך שהמקרקעין כלל אינם בבעלות המשיבים; (2) גם אם ייבנה דיור צבורי חליפי, המשיבים אינם מתחייבים שבקשתו של המערער לרכישת דירה תאושר, מה גם שחוק זכויות רכישה עתיד ליפקוע בשנת 2023 וככל הנראה לא יעלה בידי המשיבים להספיק להרוס ולבנות מבנה חדש עד לפקיעתו של החוק.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בכתובים שהונחו לפניי, החלטתי להיעתר לבקשה לסעד זמני בחלקה.

בענייננו-שלנו אני סבור כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתו של המערער; ומשכך הוא, איני נדרש להעמיק בשאלה בדבר סיכויי הערעור.

בכל הנוגע למאזן הנוחות – סבורני כי זה נוטה במובהק לטובתו של המערער.