בקשה לסעד זמני ללא הגשת תביעה עיקרית על ידי המבקש

בבית המשפט העליון ע"א 2608/23 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: עו"ד יגאל שגיא נ ג ד המשיב: רשות המסים באמצעות פקיד שומה ת"א 1 ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 15.3.2023 בתיק ת"א 48745-11-22 אשר ניתנה על ידי השופטת מ' ספינזי-שניאור; בקשה למתן סעד זמני מיום 29.3.2023 בשם המערער: בעצמו ][]פסק-דין

המותב קבע כי הבקשה הוגשה בשיהוי המצדיק כשלעצמו את דחייתה, ומכל מקום, כי דחיית הבקשה לסעד זמני אינה מעידה שדעתו "ננעלה". הוא הדין, כך נקבע, ביחס להחלטות בעיניין תיקון הפרוטוקול וקבלת תגובת המשיב לבקשת הפסלות.

באשר להחלטה להורות למערער להבהיר אם הוא עומד על תביעתו, הוסיף המותב וציין: "משנדחתה הבקשה לסעד זמני, שוב אין עוד לתביעה העיקרית שהגיש [המערער] ושעניינה מתן פסק דין הצהרתי כל רלוואנטיות. משכך מטרת ההחלטה הייתה לאפשר [למערער] - ככל שיחפוץ - להגיש בקשה לתיקון כתב תביעה מתביעה לסעד הצהרתי לתביעה כספית." ביום 23.2.2023 הגיש המערער בקשה לעיון מחדש בהחלטת הסעד הזמני, בטענה כי נפלו טעויות בהחלטת המותב וכי חל שינוי נסיבות מאז שניתנה.

...

אף לא שוכנעתי כי קמה בענייננו עילת פסלות עקב דחיית הבקשות לעיון חוזר בהחלטת הסעד הזמני.

נוכח מסקנתי כי דין הערעור להידחות לגופו, בקשת המערער למתן סעד זמני בערעור אף היא דינה להידחות.

הערעור נדחה, אפוא, ועמו נדחית גם הבקשה לסעד זמני בערעור.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט י' בן חמו) בתיק פש"ר 52731-06-15 (להלן: הליך הפש"ר) מיום 2.11.2022 בה נדחתה בקשת המבקש לאסור על דיספוזיציה בדירה נושא הבקשה ולעכב את ממושה על ידי הנאמנת על נכסי המשיב 1, וזאת עד לגמר הדיון בתובענה שהגיש המבקש לרשם הירושות.

ואולם, המבקש לא הגיש תביעת חוב בהליך העקרי, ולא ניתן לברר את טענתו אודות קיומו של חוב של המשיב 1 כלפיו.

המבקש טוען כי הוא אינו מבקש לערער על הקביעות הנוגעות לבעלותו בדירה, אלא טענותיו נוגעות לסעד זמני של עיכוב מימוש הדירה בשל עכבון הנובע מהחזקת הדירה על ידיו מאז ראשית שנות ה-2000 והשבחתה, כל זאת בהסכמת יורשי המנוחים.

...

אם בסופו של דבר יתקבלו טענותיו לפיהן יש לו זכויות בדירה או כי המשיב 1 חייב לו כספים, הרי שגם אם הנאמנת תממש את הדירה, ניתן יהיה לרפא את הנזק שייגרם לו בפיצוי כספי.

לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

המרכיב הכספי השני – בסך של 218,000 ש"ח (248,000 ש"ח בנכוי סך של 30,000 ש"ח בשל "ביטול מחסן") – נידרש על רקע טענת המשיבה כי על המבקשים לשלם לה גם את שווי השטח העקרי שצורף לדירה על ידי המבקשים (באמצעות האדריכל), בנגוד לידיעתה של המשיבה ובנגוד להוראות ההסכם (להלן: המרכיב הכספי השני; למען הסר ספק אבהיר כי הגדרת המרכיבים הכספיים כ"מרכיב כספי ראשון" וכ"מרכיב כספי שני", הנה למען נוחות הקריאה, ואינה מופיעה כלשונה במכתבים שהוחלפו בין הצדדים.

בהמשך לדברים האמורים יוער, כי בתקנה 94 לתקנות סדר הדין נקבע אמנם, בשונה מהדין שחל בעידן תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כי מטרת הסעד הזמני אינה רק "להבטיח זכות לכאורה במהלך ההליך המשפטי", אלא גם על מנת להבטיח "את קיומו התקין והיעיל של ההליך". ניתן לטעון, לפיכך, כי אי-מתן הסעד הזמני במקרה שבפנינו, אף בקשר עם דרישת המשיבה לתשלום המרכיב הכספי הראשון, עשוי לשבש את קיומו התקין והיעיל של ההליך, שכן ככל שיתאפשר למשיבה לבטל את ההסכם, בשל אי-תשלום המרכיב הכספי הראשון, כי אז ממילא יישמט יסוד המסד של התביעה העיקרית, שבמסגרתה דרשו המבקשים פיצוי בגין איחור במסירה.

והינה, ביום 11.9.2022 ובעוד שהתביעה שכנגד תלויה ועומדת, שיגרה המשיבה למבקשים דרישה לתשלום המרכיב הכספי השני (ביחד עם המרכיב הכספי הראשון), ובהמשך, משלא שולם סכום זה (ביחד עם המרכיב הכספי הראשון), הודיעה המשיבה על ביטול ההסכם, הודעה אשר בעקבותיה הוגשה הבקשה לסעד זמני.

...

מטעמים אלה באתי למסקנה כי אין מקום ליתן את הסעד הזמני המבוקש בשל דרישתה של המשיבה לתשלום המרכיב הכספי הראשון.

ברם, אין במסקנות אלה כדי למנוע מהמשיבה לדרוש את תשלום המרכיב הכספי הראשון כבר עתה, והכל כמפורט בהחלטה זו. לצד הדברים האמורים, ועל מנת לאפשר לצדדים לבוא ביניהם בדברים בקשר עם הדרישה לתשלום המרכיב הכספי הראשון, כהגדרתו בפיסקה 10 לעיל, אני קובע כי הסעד הארעי שניתן ביום 19.1.2023 (שלפיו נאסר על המשיבה לנקוט בכל שינוי בבעלות בנכס, מכל טעם שהוא) יעמוד בתוקפו עד ליום 29.5.2023.

הבקשה מתקבלת אפוא בחלקה ובנסיבות אלה יישא כל צד בהוצאותיו.

דיון והכרעה: בטרם אדרש לבקשה לגופא, אדון בטענתו המקדמית של המשיב, לפיה כיום אין כל בקשה לסעד זמני, שעליי להדרש אליה, שכן כתב התביעה העיקרית הוגש על-ידי המבקש באיחור, בנגוד להחלטה מיום 22.10.23 ובנגוד לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (לעיל ולהלן: "תקסד"א").

ברע"א 1577/23 פלונית נ' פלונית [פורסם בנבו, 28.03.23, בס' 9 להחלטה] קיבל כב' השופט י' כשר טענה דומה במהותה, אם כי, בנסיבות המקרה הנידון שם, לא הוגש כלל ועיקר כתב טענות עקרי על-ידי מבקש הסעד הזמני: "עקרון בסיסי הוא כי צו זמני צריך לשרת את התיק העקרי ולהיגזר מהסעדים הנתבעים במסגרתו – ומכאן נובע גם הכלל כי בנפול התיק העקרי, בטל מאליו גם הצוו הזמני (אף אם ניתן כזה. קל וחומר אם טרם ניתן). עקרון זה מנחה את הדין בעיניין מתן סעדים זמניים.

...

מכל מקום, אין בידי לקבוע, בשלב דיוני זה, כי אותה שיחה מדוברת יש בה להשליך על תום ליבו של המבקש, כפי טענת המשיב.

" התוצאה: אשר על-כן אני קובע, כי צו המניעה הארעי שניתן על ידי ביום 22.10.23 יוותר בעינו עד למתן החלטה אחרת או עד למתן פסק הדין בתיק העיקרי, באופן שנאסר על המשיב ו/או מי מטעמו לבצע כל עבודות בנייה, בחלקה: 124, גוש: 10266 באדמות שפרעם, וללא שיתקבל בידו היתר בנייה כדין מאת הועדה.

לאור התוצאה אליה הגעתי, אני מורה כי המשיב ישא בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד של המבקש בסך 5,850 ₪ (כולל מע"מ), לתשלום בתוך 30 יום מהיום.

הסעד הזמני נועד להבטיח את מימוש פסק הדין בתביעה העיקרית שהוגשה על ידי המבקש, במסגרתה עתר המבקש, כי בית המשפט יורה על מתן סעד הצהרתי לרישום מניות החברה על שמו; לרישומו כבעלים של הנכסים הרשומים כיום על שם המשיב, הידועים כגוש 3929 חלקה 104/1 וגוש 3929 חלקה 104/2; לרישום רכב לקסוס מ.ר 390-770-03 הרשום כיום על שם המשיב, על שם החברה; וכן מתן צו עשה המורה למשיב להעביר למבקש פירוט בדבר היתנהלותה הכספית של החברה, לרבות תדפיסי חשבונות בנק, פירוט כרטיסי אשראי, ומסמכי הנהלת חשבונות מהשנתיים שקדמו להגשת התביעה.

...

אך מקום בו לאור כלל השיקולים שפורטו לעיל ואלו שאף יפורטו להלן, אין בכוונתי להיעתר לבקשה, לא מצאתי לנכון להורות על צירופה, במיוחד נוכח הדחיפות במתן ההחלטה.

בנסיבות אלה, אני נעתרת לבקשה למניעת דיספוזיציה הנוגעת למחסנים אלה, וזאת כנגד הפקדת ערובה להבטחת נזקי המשיב בסך של 30,000 ₪.

סיכום לאור כל האמור לעיל, הבקשה לסעד זמני נדחית ברובה, במובן זה, כי המשיב, כבעל הזכויות הרשום של החברה יוכל להמשיך ולפעול למימוש נכסיה לשם פירעון חובותיה.