המרכיב הכספי השני – בסך של 218,000 ש"ח (248,000 ש"ח בנכוי סך של 30,000 ש"ח בשל "ביטול מחסן") – נידרש על רקע טענת המשיבה כי על המבקשים לשלם לה גם את שווי השטח העקרי שצורף לדירה על ידי המבקשים (באמצעות האדריכל), בנגוד לידיעתה של המשיבה ובנגוד להוראות ההסכם (להלן: המרכיב הכספי השני; למען הסר ספק אבהיר כי הגדרת המרכיבים הכספיים כ"מרכיב כספי ראשון" וכ"מרכיב כספי שני", הנה למען נוחות הקריאה, ואינה מופיעה כלשונה במכתבים שהוחלפו בין הצדדים.
בהמשך לדברים האמורים יוער, כי בתקנה 94 לתקנות סדר הדין נקבע אמנם, בשונה מהדין שחל בעידן תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כי מטרת הסעד הזמני אינה רק "להבטיח זכות לכאורה במהלך ההליך המשפטי", אלא גם על מנת להבטיח "את קיומו התקין והיעיל של ההליך". ניתן לטעון, לפיכך, כי אי-מתן הסעד הזמני במקרה שבפנינו, אף בקשר עם דרישת המשיבה לתשלום המרכיב הכספי הראשון, עשוי לשבש את קיומו התקין והיעיל של ההליך, שכן ככל שיתאפשר למשיבה לבטל את ההסכם, בשל אי-תשלום המרכיב הכספי הראשון, כי אז ממילא יישמט יסוד המסד של התביעה העיקרית, שבמסגרתה דרשו המבקשים פיצוי בגין איחור במסירה.
והינה, ביום 11.9.2022 ובעוד שהתביעה שכנגד תלויה ועומדת, שיגרה המשיבה למבקשים דרישה לתשלום המרכיב הכספי השני (ביחד עם המרכיב הכספי הראשון), ובהמשך, משלא שולם סכום זה (ביחד עם המרכיב הכספי הראשון), הודיעה המשיבה על ביטול ההסכם, הודעה אשר בעקבותיה הוגשה הבקשה לסעד זמני.
...
מטעמים אלה באתי למסקנה כי אין מקום ליתן את הסעד הזמני המבוקש בשל דרישתה של המשיבה לתשלום המרכיב הכספי הראשון.
ברם, אין במסקנות אלה כדי למנוע מהמשיבה לדרוש את תשלום המרכיב הכספי הראשון כבר עתה, והכל כמפורט בהחלטה זו.
לצד הדברים האמורים, ועל מנת לאפשר לצדדים לבוא ביניהם בדברים בקשר עם הדרישה לתשלום המרכיב הכספי הראשון, כהגדרתו בפיסקה 10 לעיל, אני קובע כי הסעד הארעי שניתן ביום 19.1.2023 (שלפיו נאסר על המשיבה לנקוט בכל שינוי בבעלות בנכס, מכל טעם שהוא) יעמוד בתוקפו עד ליום 29.5.2023.
הבקשה מתקבלת אפוא בחלקה ובנסיבות אלה יישא כל צד בהוצאותיו.