בקשה לסעד זמני בעניין מבנה בית כנסת

לטענת המבקשת, היתקבל מידע לפיו בכוונת המשיבים ליצור פרובוקציה בבית הכנסת במהלך תפילות סוף השבוע, להפריע ולשבש את הסדר בעת התפילה וקריאת התורה, באופן "שיהווה מיטרד נוראי וחמור למתפללים כולם ובודאי למבקשת". בבקשה הועלו טענות נוספות כנגד המשיב 1, הנוגעות להשכרת מבנה בחצר בית הכנסת, לפיהם נגרמו עיכובים בתשלום דמי השכירות.

המסגרת המשפטית המבחנים העומדים בפני בית המשפט בבחינת בקשה לסעד זמני, נקבעו בתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1964 (להלן: התקנות), המורה כך: "(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.

...

סוף דבר הבקשה למנוע מהמשיבים להגיע לבית הכנסת – נדחית.

הבקשה בנוגע למשיבים 2-5 נדחית, על כל חלקיה.

אני סבורה כי הבאת המחלוקת לכדי הכרעה שיפוטית אינה תואמת את רוח השלום והאהבה עליו אמונים לשמור כל הצדדים, בהתאם לאמור בסיפא להצהרה המשותפת הנ"ל. יש לקוות, כי כעת יחזרו הצדדים להליך הידברות שיביא לפתרון המחלוקת כולה, בדרך ראויה על פי רוח הדת היהודית.

כפועל יוצא מכך, נטען כי רק למועצה או לועד המקומי סמכות להחליט בעיניין ניהול מבנה בית הכנסת ואין לאגודה סמכות בעיניין זה. טענות המשיבה בפי המשיבה מספר טענות אשר לטענתה שוללות את האפשרות למתן סעד זמני כמבוקש.

עוללות בכל הנוגע ליתר טענות המשיבה, כפי שנזכרו לעיל, הרי שהן נדחות, כמפורט להלן: (א) באשר לטענה בדבר העידר קשר בין הסעד הזמני לסעדים בתביעה העיקרית, אין הדברים כך, לאור הסעד המבוקש בסעיף 38ג' לכתב התביעה, שעניינו צו מניעה קבוע כנגד כנוס אסיפה כללית לצורך דיון בהצעות בנושאי דת. (ב) באשר לטענה כי ניתן יהיה לעתור כנגד החלטת האספה לאחר כינוסה ולאחר קבלת הצעות ההחלטה, הרי שקיבלת ההצעות תביא באופן מיידי לשינוי הסטאטוס קוו, הן בנוגע לכניסה לבית הכנסת והן בנוגע להסרת חוט העירוב ומכאן שאין כל הצדקה לדחות את הבקשה ולשלוח את המבקשים לתקוף את החלטת האספה בדיעבד, לאחר קבלתה.

...

(ג) בנוגע לאי צירוף 50 המבקשים שפנו לוועד לשם כינוס האסיפה, אני מקבל את טענות המבקשים הן בנוגע לאי ידיעתם את זהות 50 המבקשים שפנו לוועד והן ביחס להעדר מעמדם לאחר החלטת הוועד בדבר כינוס האסיפה.

סוף דבר אני נעתר לבקשה.

אני מחייב את המשיבה לשלם למבקשים הוצאות ושכ"ט בסכום כולל של 5,000 ₪.

בית המשפט המחוזי קיבל בקשה למתן סעד זמני במסגרת ערעור שהגישו המשיבים על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים מיום 11.3.2019 (9264-09-18, השופטת א' סנדלר-איתן), וכך הותיר על כנו צו מניעה זמני שניתן בבית משפט השלום ביום 14.9.2018 (השופטת ח' טוקר).

ברקעה של הבקשה דנן עומדת תביעה למתן צו מניעה קבוע שעניינו ביצוען של עבודות בנייה במבנה של בית כנסת בירושלים ובסמוך לו. המשיבים הם בעלים של חלק מהזכויות במקרקעין שעליהם עומד בית הכנסת, ואילו המבקש הוא החוכר של קרקע פנויה המקיפה את בית הכנסת.

בצידה של התביעה הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על ביצוע עבודות שיש בהן סיכון למבנה בית הכנסת או לציבור המתפללים ללא תאום מראש עם המשיבים ומבלי שהוסדרו התנאים לכך, וכן שיאסור על המשיב או מי מטעמו להכנס לשטח בית הכנסת באופן חד צדדי.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה מצאתי כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה.

על כל פנים, בנסיבות העניין איני נדרשת להכריע בנושא – שכן אף ביישום אמת מידה מרוככת דינה של הבקשה להידחות.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

המבקשים מוסיפים וטוענים בבקשה כי במהלך השנים הם השקיעו כספים רבים בבניית והרחבת בית הכנסת (ס' 17 ו- 21) והגדילו לעשות בס' 18 לבקשה וטענו כי "המנוחה אמרה למבקשים מפורשות ולא פעם כי המבנה ישמש לעולם כבית כנסת והשמוש במבנה כבית כנסת זה הוא רצונה הבלעדי ואף חייבה אותם לדאוג לכך כי מטרתה הנ"ל תמומש לאחר מותה." המבקשים טוענים שהם אינם קשורים במר הרמן ובכולל שניהל, שדבר זה היה ידוע למנהל העיזבון, וכי למרות זאת, הם לא היו חלק מתביעת הפינוי שהגיש, ועל כן פסד הדין שניתן בה אינו מחייב אותם (ס' 29 לבקשה).

יחד עם זאת, כפי שנקבע זה מכבר בפסיקה, אין משמעות הדבר שעל בית המשפט להעתר לכל בקשה לסעד זמני שעניינה עיכוב פינוי או מימוש של מקרקעין (ראו: רע"א 5288/07 דוד נפטי עיזבון בנימין ושולמית נפטי ז"ל נ' באר טוביה מושב עובדים להתיישבות שיתופית חקלאית בע"מ, בפיסקה 9 (25.6.07) (להלן: עניין נפטי); עניין אקסלרוד, בפיסקה 27).

...

תום לב ושיהוי שלישית, אני סבורה שהבקשה נגועה בחוסר תום לב ובשיהוי.

לסיכום הצטברותם של סיכויי תביעה קלושים במיוחד, מאזן נוחות שנוטה במובהק לטובת המשיב ושיהוי בהגשת הבקשה מטים את הכף לדחייתה.

בנוסף לאמור לעיל, ובשים לב לכך שהנזק שייגרם לעיזבון עולה עשרות מונים על חוסר הנוחות שחשים המבקשים עקב כך שמנהל העיזבון אינו מגשים את רצון המנוחה כפי שהם מבינים אותו, ובשים לב לשיהוי, דין הבקשה להידחות.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום בירושלים (כב' השופטת א' סנדלר- איתן) מיום 28.11.22 בת"א 55194-11-22 בגדרה ניתן צו מניעה זמני האוסר על המבקשת למנוע מן המשיבים את הגישה לבית הכנסת המצוי ברחוב יעבץ 3 בירושלים (להלן – "בית הכנסת") ואת השמוש בו. רקע עובדתי המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשימוש בבית הכנסת על שם יוסף מוסאיוף, הנמצא על מיגרש בבעלות המבקשת, בהתאם להסכם רכישה מיום 15.9.16.

בהתאם לאמור, צו המניעה הזמני מבוטל והביטול ייכנס לתוקף בעוד 7 ימים ממועד החלטה זו. בתום תקופת ששת החודשים תאפשר המבקשת למשיבים להכנס למבנה המשופץ ועשות שימוש בבית הכנסת, כפי שהיה נעשה עד להגשת הבקשה לסעד זמני בבית המשפט קמא, בהתאם להתחייבות שנרשמה בפרוטוקול הדיון מיום 7.2.24 (עמוד 2, שורות 27-30).

...

הואיל ומדובר בתקופת ביניים למשך 6 חודשים בלבד, סבורני שאין הוראה בדין או בהסכם הרכישה, המחייבת את המבקשת לשאת בהוצאה של 50,000 ₪ לשם התאמת מקום חלופי ולשלם 60,000 ₪ נוספים כדמי שכירות של מקום חלופי (לתקופה של 6 חודשים).

סוף דבר לאור כל האמור, סבורני שיש מקום ליתן רשות ערעור ולדון בערעור כאילו הוגש על פי הרשות שניתנה.

לעצם העניין, סבורני כי דין הערעור להתקבל.