בקשה לסעד הצהרתי לאכיפת הסכם באמצעות ייפוי כוח

כתב התביעה הוגש על ידי שני המשיבים נגד המבקש, ועניינו סכומי כסף שנמשכו מחשבונות הבנק שפתח המבקש עבור המשיבים בבנק דיסקונט והעברות כספים שבוצעו מאותם חשבונות, ובקשה לקבלת הסבר מדוע הכספים נמשכו ולשם מה. הסעדים שנתבקשו בכתב התביעה היו מתן הסברים לכל תנועות הכספים שנעשו בחשבונות, השבת ייפויי הכוח מטעמם של המשיבים ומצויים בידו של המשיב; מתן חשבונות, קבלות, אישורים וכל אסמכתא חוקית אחרת לפעולות שנעשו בחשבונות; מתן הסבר לאי רשומן של הבעלות בנכסי המשיבים על שמם; בקשה להורות למבקש להמנע מהטרדת המבקשים.

לצד הסעדים האלה התבקש סעד הצהרתי ולפיו כל התנועות בחשבונות הבנק של המשיבים למעט אלו ששמשו לרכישת נכסי הנדל"ן באמצעות המבקש, הינן פעולות אשר בוצעו באחריותו בלבד, במישור האזרחי, הפלילי והנזיקי.

כב' הרשמת הבכירה התרשמה באופן בלתי אמצעי, כהגדרתה, כי "יש קשר הדוק בין התביעות, אם כי אין חפיפה/זהות מלאה". הרשמת הבכירה הוסיפה כי התביעה שהוגשה בישראל רחבה בהרבה מזו שהוגשה בצרפת, בין היתר בעניינים של השבת ייפויי הכוח, קיומה של תובעת נוספת, אי רישום הנכסים על שם התובעים, טענות בדבר הלבנת הון והנובע מכך וברור כי התביעה בישראל כוללת עניינים שהם מעבר לאכיפת ההסכם בין הצדדים וההתחשבנות ביניהם, שהיא בלב התביעה שהוגשה בצרפת.

...

להלן אפרט את הנימוקים שהביאו אותי למסקנה זו. סמכות בית המשפט לעכב הליכים בשל הליך תלוי ועומד היא סמכות שבשיקול דעת, ונועדה להגביר את היעילות הדיונית, להעניק כבוד לערכאה האחרת שדנה בסוגיה, למנוע הכרעות סותרות ולחסוך במשאבי הצדדים ובמשאבים שיפוטיים (רע"א 353/20 קוגיטו קפיטל אס.אמ.אי. שותפות מוגבלת נ' מני ויצמן, פסקה 21 (18.5.2020) (להלן: עניין קוגיטו); ע"א 1327/01 משה אפריים נ' יוהנה אילן, פ"ד נו(6) 775, 781 (2002)).

סיכום על יסוד כל האמור, הערעור מתקבל.

המשיבים ישלמו למבקש שכר טרחת עורך דין בסכום של 10,000 ₪.

הנתבעת ציינה כי ביום 11.11.2019 הגישה לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו תביעה נגד הנתבע לאכיפת הסכם שחתמה עמו בעיניין עסקו של הנתבע למכירת "סטוקים" מסחריים, עסק שהנתבעת ביקשה להיות שותפה בו (ת"א 24408-11-19).

בתום קדם המשפט ניתנה על ידי החלטה כדלקמן: "לאחר העיון בכתבי הטענות ושמיעת טענות הצדדים, מתברר שההליך שבפניי הוא הליך שלא ניתן לבררו במתכונתו הנוכחית. מדובר בתביעה לכאורה לסעד הצהרתי על בעלות, בלי שצורפו כלל בעלי הדין הרלוואנטיים, וכאשר מדובר במקרקעין שעברו הסדר לאחרונה. כמו כן, יתכן שלמעשה מדובר בסעד כספי.

בעוד שבכתב התביעה תבע התובע את הסעדים הבאים, שהופנו במידה רבה נגד הנתבעת, לאמור: "5.1 צו עשה המורה לרשם המקרקעין לרשום את התובע כבעלים על דירות 1 ו- 2 בהתאם להסכם ההלוואה, ו/או רישום משכנתא על דירות 1 ו- 2 לטובת התובע, ו/או רישום הערת אזהרה לטובת התובע, לרבות באמצעות ייפוי כוח בלתי חוזר שנימסר לתובע ו/או להסמיך את ב"כ התובע להשלים את כל הפעולות הנדרשות לבצוע האמור בשמו של נתבע 2.

...

מחיקת תביעה מהטעמים שיפורטו להלן.

לעניין אי-צירופם של בעלי דין רלוונטיים כצד להליך, כשבנסח המקרקעין מופיעים צדדים שלישיים רבים שעלולים להיפגע כתוצאה מהסעד הקנייני המבוקש, מסר ב"כ התובע כי "אני שומע את הערת בית המשפט בנוגע להוספת בעלי דין, ומשיב כי ארצה לתקן זאת... לאחר ששמעתי את הערות בית המשפט ביחס להמשך ניהול התיק, אני מבקש להגיש בקשה לתיקון כתב תביעה, בתוך 30 יום" (עמ' 2 לפרוטוקול).

אמנם כן, מחיקת תביעה לא תיעשה כעניין שבשגרה, אולם מהטעמים שפורטו לעיל סברתי שבמקרה הנוכחי אין מנוס ממחיקת התביעה, כמתואר.

לפניי תביעה למתן פסק דין הצהרתי שלפיו התובע זכאי להרשם כבעלים של הנכס הידוע כגוש 8268 חלקה 65 תת חלקה 3 ברחוב הרב קוק 4 בנתניה (להלן "הנכס") מכוח הסכם מכר שנכרת בין התובע לנתבעים באמצעות נתבע 1, בשמו ובשם נתבע 2.

לאחר מכן העיד עו"ד חיון שהוא היה צריך להפגש עם נתבע 1 כדי לקבל ממנו את הפרטים הדרושים לעריכת הסכם מכר, ושבאותו שלב טרם קיבל ייפוי כוח של הצדדים לבצוע העסקה (עמ' 39).

סיכום התובע מבקש בתביעתו סעד הצהרתי שלפיו הוא זכאי לאכיפת הסכם שנכרת לטענתו לרכישת מלוא זכויות הבעלות בנכס.

...

כמו כן עולה מהראיות כי בשנת 2012 נפגשו התובע ונתבע 1 עם עורך דין במטרה שיערוך עבורם הסכם מכר, אולם בסופו של דבר ההסכם לא נחתם.

לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

עם זאת, בהיעדר תשובה של הנתבעים, לנוכח עדותו של נתבע 1 כי עליו להשיב לתובע את הכספים ששילם, ומבלי לגרוע מטענות בעניין התיישנות, אני מקבל את בקשת התובע ונותן בזאת צו לפיצול סעדים כמבוקש.

במסגרת התביעה הראשונה, הגישו הנתבעים ביחד עם ראש קבוצה נוסף, מר יעקב ג'רבי (להלן: ג'רבי), תביעה שכנגד נגד התובע (להלן: התביעה שכנגד), בה ביקשו סעד הצהרתי המורה על בטלות זכרון הדברים.

בעקבות הסדרת 2012, במסגרתה הגבילה רשות החשמל את מספר המערכות שניתן להקים בחצרים אחד, הגיש התובע ביום 19.3.2012 בקשה למחיקת התביעה הראשונה, תוך שהבהיר כי סעד האכיפה של זכרון הדברים כבר איננו רלוואנטי וכי הוא עומד על זכותו לתבוע פיצויים (נספח נ"ח לתצהיר התובע).

שלושת התנאים הראשונים מתקיימים בעניינינו: הפלוגתא בדבר הפרת ההסכם על ידי הנתבעים והתנהגותם בחוסר תום לב, עלתה לדיון גם במסגרת התביעה הראשונה ובכתב ההגנה שכנגד שהגיש התובע, שם טען כי הנתבעים הפרו את זכרון הדברים ונהגו בחוסר תום לב וכי הם מבקשים לבטל את זכרון הדברים שלא כדין, בשל רצונם להיתקשר עם חברה אחרת בעיסקה שתנאיה טובים יותר עבורם.

עוד ציין התובע שעל פי בקשת הנתבע מס' 1, הוא מצרף למכתבו הסכם מפורט ואת ייפוי כוח עליו נדרשים ראשי הקבוצות לחתום ובקש שעו"ד הלוי יטפל בכך במהירות "כי אלמנט הזמן הנו קריטי שכן מדובר במיכסות מוגבלות עליהן החליטה רשות החשמל וככל שלא נתקדם מהר יפחתו סיכויינו להכנס למכסות בתעריף הנוכחי, דבר שייסב לח"מ נזקים כבדים...". בתשובתו מיום 22.11.2010 (נספח ל"ג לתצהיר התובע), ביקש עו"ד הלוי מסמכים נוספים מן התובע - החלטת האגודה, הסכם עם החברה עימה היתקשר, פרטיה וניסיונה, בטרם יוכל להתייחס לתנאי החוזה ששלח.

...

כך נפסק שם מפי הש' א' ברק: "הגעתי איפוא למסקנה, כי שלוח, המנהל בשם שולחו הגלוי משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה עם צד שלישי, חייב - יחד עם שולחו - לנהוג כלפי הצד השלישי בדרך מקובלת ובתום-לב. משלא עמד בחובתו זו, תוטל על השלוח אחריות לפי סעיף 12 לחוק, וזאת - אם לחזור לשאלה שהוצגה בדיון נוסף זה - גם אם הצד לחוזה הוא השולח ולא השלוח". ומפי כב' הנשיא דאז הש' מ' שמגר: "שלוח עלול להתחייב בפיצויים לפי סעיף 12(ב), כפי שגם יש שהוא מתחייב עקב שליחותו בפיצויים כלפי צד שלישי עקב מעשה עוולה, אותו עשה עקב שליחותו" (וראה גם: א' ברק, חוק השליחות, מהדורה שניה (1996) כרך א' עמ' 122-125).

על כן ובסיכומו של דבר, מתקבלת התביעה כדלקמן: על כל אחד מן הנתבעים לשלם לתובע פיצוי בגין אובדן רווח בסך של 416,919 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (27.2.2018) ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף לכך, ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובע, הוצאות משפט (החזר מחצית אגרה) בסך של 44,541 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 11.3.2021 ועד מועד התשלום בפועל ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

בתביעה התבקשו סעדים שונים ובין היתר, סעד הצהרתי על ביטול הסכם משנת 1994 שנולד כתוצאה ממחלוקות בין האחים ושמסדיר את הפרדתם וחלוקתם של חברות ונכסים שהתקבלו מאביהם, מר יעקב פריצקר ז"ל (להלן: "הסכם ההפרדה", נספח 2 לכתב התביעה).

מבחינה מעשית, הפרדת הנכסים וניהול החברות, הן של שמשון והן של יצחק, התבצעו באמצעות ייפויי כוח שנתנו האחים האחד למישנהו.

בפסק דין מיום 15.3.2023 נדחה העירעור, תוך שנקבע כי הסכם ההפרדה "שריר וקיים" (בפס' 7) ותוך הבהרה כי אין בכך לחסום את דרכו של שמשון להגיש תביעה בעילה חוזית בהתייחס להסכם ההפרדה, "קרי – תביעה לאכיפת הסכם הפירוד או לביטולו עקב הפרתו, בכפוף לכל דין" (פס' 8).

לא בכדי, כל שנטען בהקשר זה על ידי שמשון הוא כי "אי מתן הסעדים המבוקשים עלול לגרום למבקש נזק כספי אשר המבקש לא יוכלו להיתמודד עמו" (סעיף 28 לבקשה, הטעות במקור – י"ס).

...

אני סבורה שסיכויי ההליך נמוכים גם מן הטעם ששמשון נמנע מלהזכיר בהליך פשיטת הרגל כי יש לו זכויות בחברות של יצחק.

לאור האמור, אני סבורה נכון לשלב הנוכחי שסיכויי ההליך נמוכים באופן שיש בו לדחות את הבקשה.

סיכומם של דברים, הבקשה נדחית.