בשנת 2011 הגיש מר כהן תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב כנגד התובעים, במסגרתה עתר למתן סעד הצהרתי בדבר בעלותו בדירה ביחד עם הנתבעת (ת.א. 39002-11-11) (להלן: "התביעה הקודמת").
בסופו של יום פנו הצדדים בתביעה הקודמת להליך גישור אשר בסופו נחתם הסכם, עליו חתומים התובעים, הנתבעת והצדדים השלישיים, ובמסגרתו הוסכם, על דעתם של הצדדים השלישיים, כי על ה"ה כהן להפקיד בקופת בית המשפט הסך של 150,000 ₪ (להלן: "כספי הנאמנות") אשר ישוחררו לטובת הצדדים השלישיים ככל שיתקיימו התנאים המפורטים בהסכם, הכוללים ביטול העיקולים הרשומים לטובתם על הזכויות בדירה וקבלת הסכם חכירה חתום על ידי רשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י"), אשר היה על הנתבעת לדאוג לחתימתו לאחר המצאת האישורים בדבר ביטול העיקולים (להלן: "הסכם הגישור", צורף כנספח א' לכתב התביעה).
לעניין זה מקובלת עלי טענת התובעים, שלפיה הגם שלא היתקיים התנאי של קבלת חוזה חכירה חתום מאת רמ"י אין בכך כדי למנוע את שיחרור כספי הנאמנות, שעה שמדובר בחובה שהוטלה על הנתבעת עצמה, ואין להלום מצב בו מחד גיסא היא אינה פועלת לשם קיום חובתה על פי הסכם הגישור ומאידך גיסא מונעת את שיחרור כספי הנאמנות תוך גרימת נזקים לתובעים ולצדדים השלישיים.
חובת הנאמנות של הנתבעת
כאמור, הסכם הגישור אשר קיבל תוקף של פסק דין בתביעה הקודמת קבע כי יינתן פסק דין הצהרתי הקובע כי ה"ה כהן הם הבעלים של כלל הזכויות בדירה לפי הסכם המכר ורשאים להרשם כבעלי הזכויות בה בפנקס הבתים המשותפים ובפנקסי רמ"י, זאת בכפוף להפקדת הסך של 150,000 ₪ על ידם, אשר נועדו להסרת העיקולים הרובצים על הזכויות בדירה לטובת הצדדים השלישיים.
לאחר מספר החלטות במסגרתן נתבקש נסח טאבו מעודכן הגישו התובעים דכאן ביום 4.3.2019 היתנגדות לחתימה על הפסיקתא בטענה כי "לא היתקיימו מלוא התנאים המתלים בפסק הדין", שכן:
התובעים הבהירו כי בכוונתם להגיש תובענה לאכיפת הסכם הגישור אשר קיבל תוקף של פסק דין, היא התובענה שלפני.
...
הנה כי כן, בהינתן מסקנותיו של המומחה שלפיהן בהתאם לתשריטים השונים אין כל מחסן הצמוד לדירה, כמו גם בהינתן טענות מר כהן בהליך מקביל ובהינתן טענות הנתבעת שהועלו בפני המומחה, אין בידי לקבל את טענת הנתבעת שלפיה קיימת אי התאמה בין הממכר לבין הסכם המכר, בשל היעדר המחסן, ומשכך לא התקיימו התנאים לשחרור כספי הנאמנות.
בניגוד לטענת הנתבעת, לטענה זו אין כל זכר במסגרת כתב הגנתה ומשכך מהווה היא הרחבת חזית אסורה ואין בידי לקבלה.
סוף דבר
נוכח כל האמור לעיל, ובפרט בהינתן הסכמות הצדדים בדבר מינוי המומחה שלהן ניתן תוקף של החלטה ביום 7.6.2020, ובהינתן מסקנותיו של המומחה, אשר לא נסתרו, התביעה מתקבלת.
