בקשה לסעד הצהרתי בדבר בעלות ברכב שנרכש במרמה

התובע, הטוען לבעלותו הבלעדית בקרוון ולגזילתו ממנו למעשה עובר להעברתו לנתבע, מבקש סעד הצהרתי בדבר בעלותו וכפועל יוצא מכך – צו עשה המורה לנתבע להשיב לחזקתו את הקרוון וכן פיצוי כספי בן 22,000 שקלים בגין דמי שימוש בו, וכן הוצאות ועגמת נפש.

לימים, התברר לתובע כי הקרוון נמצא אף הוא ברשות הנתבע לאחר, שזה רכש אותו לשיטתו מנתנאל, ומשעה שכך ומשהתרשם כי השניים קשרו קשר בענין זה, הוגשה על ידו תביעה זו. גרסת הנתבע מנגד הנתבע מצהיר כי הוא בעל עסק להשכרת רכבי שטח ושרותי מוסך וכי בתאריך 2.11.2017 רכש את הקרוון מנתנאל שאותו הכיר כבר בשעתו, תמורת 25,000 שקלים, מחיר שהיה מופחת בשל קיומה של "תקלה מסוימת". הרכישה בוצעה לאחר ניהול מו"מ והצגתם בפניו של זיכרון הדברים בדבר רכישת הקרוון וקבלות המעידות על תשלום ביטוח, אגרת רשוי ובצוע "טסט" לגביו.

לשיטתו, הנתבע גזל ממנו את הקרוון במירמה וביצע את עסקת הרכישה בחוסר תום לב תוך שהוא רוכש את הקרוון בסך של 25,000 שקלים בעוד שוויו מוערך ב- 60,000 שקלים (סעיף 49 לסיכומים) ותוך שהוא חובר לנתנאל בבצוע התרמית כלפיו.

...

נקודת המוצא שנחה דעתי באשר לה היא שהקרוואן נמכר לתובע בחודש מרץ 2017 תמורת 43,000 שקלים.

הערות לסיום וסוף דבר יוצא אפוא, כי התובע הוכיח בעלותו החוקית בקרוואן בעוד הנתבע אינו עומד בנטל הרובץ לפתחו להמחשת קיום תנאי תקנת השוק ומשכך – גוברת זכות קניינו של התובע ועל הנתבע להשיב לחזקתו את הקרוואן וזאת יעשה תוך 20 ימים.

אשר להוצאות ההליך, הרי שבהינתן תוצאתו ומשעה שעמדת הנתבע, שאינה נקיה מספקות, אילצה את התובע לטירחה רבה ולניהול הליך זה עד תום, לרבות תשלום אגרות וקיום 3 דיונים, מורה אני על חיובו של הנתבע בתשלום הוצאות ושכ"ט לתובע בשיעור כולל של 7,000 שקלים.

הנתבע בעל עסק לשירות מכונות כתיבה וצילום מסר השיק נשוא תביעה זו יחד עם 12 שיקים מעותדים נוספים בסכום זהה לידי אשר חכימיאן בעל מיגרש רכבים, וזאת במסגרת עסקה לרכישת 30 רכבים יד שניה.

בחלוף שבועיים שלושה מהעסרה עם חכמיאן, במהלכם התברר לנתבע כי מספר רכבים מתוך רשימת הרכבים שרכש נמכרו לאחרים, הנתבע ביקש לבטל העסקה, חכמיאן הסכים, אך היתנה זאת בתנאי מסוים.

הנתבע ביטל השיקים ונקט בהליכים משפטיים נגד חכימיאן (תביעה לסעד הצהרתי שאין לעשות שימוש בשיקים ויש להחזירם ותביעה למתן חשבונות).

לירן רווה בחור צעיר, עושה דברו של אביו בחברה, הוא לא לוקח על עצמו אחריות על שיק שסכומו עולה על 10,000 ₪, כך העיד (פרו' עמ' 9 ש' 10), כשאלו הם פני הדברים הייתי מצפה מהתובעת להעיד את בעליה – משה רווה ולא את בנו הצעיר שידיעותיו מוגבלות וכאשר למעשה מי שאישר עסקת ניכיון השיק הוא האב.

האם ידיעותיו של חכימיאן בנוגע לביטול העסקה והסכון שהשיק לא ייפרע הוסתרו ממשה רווה, והרי הם "חברים הרבה שנים" (פרו' עמ' 7 ש' 14), האם חכימיאן יעיז לרמות את משה רווה חברו ושותפו? או שיותר סביר להניח שסיפר לו וביחד טכסו עצה כיצד לגרום לכך שהנתבע ישלם, כאשר בכל מקרה חכימיאן התחייב לפרוע החוב כלפי התובעת.

...

האם ידיעותיו של חכימיאן בנוגע לביטול העסקה והסיכון שהשיק לא ייפרע הוסתרו ממשה רווה, והרי הם "חברים הרבה שנים" (פרו' עמ' 7 ש' 14), האם חכימיאן יעז לרמות את משה רווה חברו ושותפו? או שיותר סביר להניח שסיפר לו וביחד טכסו עצה כיצד לגרום לכך שהנתבע ישלם, כאשר בכל מקרה חכימיאן התחייב לפרוע החוב כלפי התובעת.

סוף דבר משלא שוכנעתי כי התובעת מחזיקה בשיק בתום לב, משהתמורה שניתנה על ידה, ניתנה ממילא על תנאי, כאשר חכימיאן ערב לתשלום השיק, אם לא ייגבה מהנתבע, כאשר עסקת היסוד בוטלה, כאשר הצד השני לעסקה קשור קשר עסקי וחברי עם התובעת לא התייצב להעיד, כאשר לא נסתרה טענתו של הנתבע לכשלון תמורה מלא, מסקנתי היא שיש לדחות התביעה.

כפועל יוצא מכך אני מורה ללשכת ההוצאה לפועל לסגור את תיק הוצל"פ מס' 5265831018 על אף כל יתרת חוב המופיעה שם. ניתנה היום, ה' חשוון תשפ"א, 23 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.

רקע וטענות הצדדים בכתב התביעה טוען התובע, שרכש רכב מהנתבעת 1, שעיסוקה בין היתר בהשגת הלוואות למימון רכישת רכבים.

עוד טוענות הנתבעות, שהתובע לא שלח להן את כתב התביעה ואף לא מכתב התראה כמתחייב בשים לב שהנתבעת 2 היא עורכת דין, ושהתביעה אמורה הייתה להיות מוגשת בסדר דין מהיר, אולם לא הוגשה כך. התובע טען בתגובה, שמדובר בתביעה המורכבת מסעדים חדשים, לרבות סעד אופראטיבי לחיוב כספי שרשם ההוצאה לפועל אינו מוסמך לתתו, ושהתביעה מושתתת על עילות חדשות שארעו לאחר התאונה, וכן עילה חדשה בעיניין פתיחת תיק ההוצאה לפועל במירמה, שכן תיק ההוצאה לפועל ניפתח על בסיס שטר שנירשם בו סכום גבוה משמעותית מגובה החוב, אף לגישת הנתבעות.

מחיקת תובענה או דחייתה על הסף מהוים אמצעים דראסטיים, שכן הם נועלים את שערי בית המשפט בפני התובע, טרם שטענותיו כלפי בעל הדין שכנגד נשמעו לגופן.

גם בקשת התובע לסעד הצהרתי לפיו התובע אינו חייב דבר לנתבעות וכן שבית המשפט יורה לנתבעים לסגור את תיק ההוצאה לפועל ולבטל את כלל ההליכים נגדו, לא יכולה להתברר על דרך של הגשת תביעה חדשה, שכן מבחינה מהותית מדובר בעירעור על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל, וזו אינה הדרך להגשת ערעור על החלטות אלה.

...

בנוסף, מועלות בכתב התביעה טענות המתייחסות להתנהלות בתיק ההוצאה לפועל ולאור כל האמור טוען התובע שהנתבעת 1 צריכה להשיב לו סך של 33,235 ₪.

עם זאת, לבקשה לעיכוב הליכים שבמסגרתה ניתנה החלטת כב' השופטת וינברגר, צירף התובע תצהיר, שהוא זהה בעיקרו לטענות שבכתב התביעה, וגם בכל האמור יש כדי לחזק את המסקנה אליה הגעתי, כפי שיפורט להלן.

לאחר שעיינתי בכתב התביעה ובטענות הצדדים בבקשה לדחייה על הסף, מצאתי שיש מקום לקבל את הבקשה בחלקה, באופן שרק אחת מעילות התביעה תוותר על כנה, ושדין יתר הטענות להידחות מפאת מעשה בית דין.

סיכום אשר על כן, הבקשה מתקבלת בחלקה ואני מורה על דחיית כל הטענות מפאת מעשה בית דין, למעט הטענות שעניינן גביית פרמיות ביטוח ואי העברתן לחברת הביטוח.

ביום 26.02.2018 הגיש התובע כתב תביעה מתוקן, משהתיר לו בית-המשפט לעשות כן. במסגרת התביעה המתוקנת הוסיף התובע טענה לפיה במסגרת הדיון בבקשה לסעד זמני, שינה אביתר את גירסתו ולא הכחיש עוד את רכישת הרכב מ"תפארת", דבר המלמד לשיטת התובע כי מדובר בעיסקה פיקטיבית.

מצאתי מקום להתייחס לגרסאותיהם של שירן ואריק בכל הקשור למנגנון ודרך העברת הבעלות על הרכב מהתובע לנתבעת 2 וממנה לנתבע מס' 3, אביתר, אשר נעשה על פי התביעה במירמה.

בשונה מפנקס רישום המקרקעין (הטאבו), בהתאם לפסיקה, למרשם המתנהל על ידי רשות הרשוי ביחס לבעלות על רכבים ערך דקלראטיבי גרידא, שאיננו קונסטיטוטיבי, וככזה הוא אינו מכונן את הבעלות ברכב (ראו: רע"א 5379/95‏‏ "סהר" חברה לביטוח בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ‏, פ''ד נא(4) 464, 473-472 (1997) (להלן: "עניין סהר") וכן: ע"א 6299-15 עו"ד איתן ארז, בתפקידו ככונס נכסים ספציפיים של החייב עדי קדושים נ' עטרת תעשיות (1996) בע"מ (בפרוק) (פורסם בנבו, 22.05.2016)).

...

בנסיבות העניין, עם פטירתו של הנתבע 1, הוא איננו מהווה אישיות משפטית ובהתאם, דין התביעה נגדו להידחות.

משוויתר התובע על הסעד הקנייני במסגרת סיכומיו, ומששוכנעתי לאחר בחינת עדותו של הנתבע מס' 3 כי לא הייתה ידו במעל בעסקה שנרקמה בין התובע לנתבעים 1-2, דין התביעה נגד נתבע אחרון זה להידחות.

סוף דבר: התביעה נגד הנתבע 1 והנתבע 3 – נדחית.

עפ"י הנטען בכתב התביעה, התובע מעולם לא רכש את הרכב, לא החזיק בו, לא עשה בו שימוש ולא ביקש להעביר את הבעלות בו על שמו והעברת הבעלות ברכב על שמו נעשתה לאחר שאדם שהתחזה לתובע, זייף מסמכים לצורך העברת הבעלות ברכב על שם התובע.

עוד נטען בכתב התביעה כי עם היוודע דבר רישום הרכב על שם התובע, פנה התובע למישטרה והגיש תלונה (פעמיים) ואף פעל להגשת דיווח למשרד התחבורה להורדת הרכב מהכביש והרכב הורד מהכביש, רישומית, ביום 26.9.2019.

כנגד משטרת ישראל – מבוקש סעד המורה למישטרה למסור את פרטי תיק החקירה בעיניינו של המיתחזה שנתפס וחשוד בבצוע מעשי המירמה והזיוף.

לבסוף, חתם התובע את תגובתו בטענה כי ביטול הדו"חות הנו סעד נגרר לסעד ההצהרתי המבוקש בתביעה שמטרתו לייעל את ההליך ולמנוע כפל התדיינויות, במידה וזהותו של המיתחזה תתגלה ויינתן צו לשינוי הבעלות ברכב.

...

אני מפנה בעניין זה לדברי כב' השופטת ארבל במסגרת רע"א 2747/08 שאוליאן נ' חורש, מיום 21.8.08, שם נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי ונקבע, בין היתר, כי: "ראשית יש לומר, כי המסקנה אליה הגיע בית המשפט המחוזי עולה בקנה אחד עם ההסדר החקיקתי הקיים ועם הפסיקה הרלוונטית. סמכותו של בית המשפט לעניינים מקומיים מעוגנת בסעיף 55(א) לחוק בתי המשפט, במסגרתה נכללת הסמכות לדון בעבירות לפי חוקי עזר, בכללן עבירות חניה...סעיף 229(ח2) לחוק קובע כי אף אם לא שילם אדם את הקנס, וחלפו המועדים להגשת בקשת ביטול הקנס או בקשה להישפט או שהבקשות נדחו, יראו אותו כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס. בעניין וקס, קבע בית משפט זה כי תביעות אשר עניינן תקיפת חוקיות הקנסות הינן למעשה השגות על הרשעה פלילית, אשר מקומן אינו בהליך אזרחי." בפסק דינו של בית המשפט המחוזי [ע"א – ת"א – 3758/06 שאוליאן נגד רונית חורש], נקבע כי לפי סעיף 55 לחוק בתי המשפט, הסמכות לדון בעבירות לפי חוקי העזר, כולל עבירות חניה, נתונה לבימ"ש לעניינים מקומיים.

מסקנה התביעה כנגד הנתבעים 3 – 6 נדחית מחוסר סמכות והחלטה זו מהווה פסק דין בעניינן של נתבעות אלה.

יש לציין כי דחיית תביעה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית איננה יוצרת מעשה בית דין המונע הגשת הליך מתאים בפני בית המשפט לעניינים מקומיים, ככל שבדעת התובע לעשות כן. משנדחתה התביעה על הסף, נדחית הבקשה לעיכוב הליכי הגבייה שהוגשה כנגד הנתבעות 3 – 6.