בקשה לסעד הצהרתי בגין קיפוח בעל מניות וביטול הסכם העברת מניות

רקע כללי לפניי תובענה לסעד הצהרתי לביטול הסכמים שנחתמו בין הצדדים להשקעה כנגד הקצאת מניות ולפיצויים בסך כולל של 3,922,777 ₪.

נטען גם כי יש מקום להטיל על הנתבעים 2-3 אחריות אישית מכוח סעיפים 56 ו- 57 לפקודת הנזיקין הנזיקין [נוסח חדש] (פקודת הנזיקין), שעה שפרוסות היא, כאמור, "מעין שותפות". ככזו, "חלות על בעלי המניות של פרוסות-ה"שותפים" החובה לנהוג בתום לב ושלא לקפח את בעלי המניות האחרים והן חובות במדרג גבוה יותר, שחלות לאור היחסים המיוחדים של בעלי המניות.

הסעדים מבוקשים מכוח חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 וחוק החוזים תרופות (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 ובהתאם ל"מבחן הסעד" הסמכות העניינית נתונה לבית משפט זה. לא די בהעלת טיעון לגבי מניות בחברה כדי להעביר את הסמכות העניינית למחלקה הכלכלית.

כך למשל ברע"א 7257/20 עמר נ' אריאלי מיום 7/3/21 (עניין עמר) נקבע, כי בית המשפט הכלכלי מוסמך לידון בסעדים שעניינם ביטול הסכם בין בעלי המניות בנוגע להקמת החברה וניהולה.

בית המשפט העליון (כב' הש' וילנר) קבע כי גם התביעה הכספית בגין הפרת הסכם כאמור היא בסמכות המחלקה הכלכלית "זאת, מכיוון שסעד זה עוסק למעשה באכיפת אחת מהוראות ההסכם שנכרת בין הצדדים להקמת החברה ולניהולה, אשר מחייבת לכאורה את המבקש, בהיותו בעל מניות בחברה, להשקיע בה סך של 100,000 ₪" (ס' 14).

...

סבורני כי גם עילות אלה באות בגדר סעיף 42ב(א)3 לחוק.

לא מצאתי ממש ביתר טענות התובעות, והן נדחות.

סוף דבר: הסמכות לדון בתביעה נתונה למחלקה הכלכלית ואני מורה על העברתה בהתאם.

הבקשה לסעד זמני הוגשה בד בבד עם תביעה לסעד הצהרתי לפיו למשיב אין כל זכות קניינית במשק חקלאי מספר 26 המצוי במושב בית הגדי, וכי זכויות הקניין המלאות במשק שייכות למבקשת, ולסעד הצהרתי לפיו המשיב מחזיק במשק במעמד של נאמן בלבד עבור המבקשת.

כיום תלויה ועומדת תביעה של המשיב בטענה של קפוח בעל מניות מיעוט (תמ"ש 7311-07-20).

המבקשת מציינת כי ההסכם מיום 23.11.2017 אמנם בוטל, אך לטענתה, בהסכם נוסף מיום 19.3.2019, המשיב הצהיר כי המשק יועבר לרשות החברה ולטובתה ללא כל תמורה והיא תוכל לעשות בו ובמתקניו כל שימוש לצורך פעילותה וצרכיה.

הסעדים הזמניים שביקשה החברה הם למנוע מהמשיב מלאיים ולהטריד את בעלי המניות של החברה ונושאי המשרה בה, עובדיה ולקוחותיה; למנוע מהמשיב ליטול לשימושו האישי ו/או להשחית את רכוש החברה; למנוע מהמשיב לחסום את הגישה לחדרי הקרור של החברה מצויים במשק 26 במושב בית הגדי; ולמנוע מהמשיב ליצור קשר עם עובדי החברה, לקוחותיה, ושותפיה העיסקיים "ללא אישור מראש מצד המבקש 2" (יצוין כי הבקשה הוגשה ע"י החברה בלבד, ללא מבקש נוסף).

...

בשל מסקנה זו, אינני נדרשת בשלב זה לטענות בבקשה לסילוק התביעה על הסף.

הבקשה לצו מניעה זמני נדחית אפוא.

המבקשת תשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסך כולל של 20,000 ₪.

ביום 5.2.2018 הגישו אדרי, תמרוב והחברה תביעה שכנגד, שבה התבקש סעד הצהרתי של ביטול ההסכם ההשקעה, ולחלופין סעד המורה על הפרדות הצדדים בדרך של במב"י (BMBY), מכוח הוראת סעיף 300 לחוק החברות, התשנ"ט-1999.

על רקע זה, בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי אדרי ותמרוב לא היו זכאים לבטל את הסכם ההשקעה על יסוד הטענה שבן לולו לא השלים את העברת הסכום הקבוע בו. בנסיבות אלה, בית המשפט המחוזי קבע כי בן לולו זכאי להקצאה של 100 מניות בחברה, המקנות לו שיעור אחזקות של 45% מהונה המונפק והנפרע של החברה.

בפרט, המבקשים טוענים כי אין לראות בבן לולו בעל מניות בחברה כל עוד לטענתם לא שילם את מלוא סכום ההשקעה במועד שהיה עליו לעשות כן, וכי ממילא סוגיית קפוח המיעוט הייתה צריכה להבחן רק ממועד זה. אשר למאזן הנוחות נטען כי מצבו הכלכלי של בן לולו הוא בכי רע, כך שאם ירכשו את מניותיו כבר כעת, ובסופו של דבר יתקבל העירעור – לא ניתן יהיה לקבל את הכספים שישולמו לו בחזרה.

...

בפרט, המבקשים טוענים כי אין לראות בבן לולו בעל מניות בחברה כל עוד לטענתם לא שילם את מלוא סכום ההשקעה במועד שהיה עליו לעשות כן, וכי ממילא סוגיית קיפוח המיעוט הייתה צריכה להיבחן רק ממועד זה. אשר למאזן הנוחות נטען כי מצבו הכלכלי של בן לולו הוא בכי רע, כך שאם ירכשו את מניותיו כבר כעת, ובסופו של דבר יתקבל הערעור – לא ניתן יהיה לקבל את הכספים שישולמו לו בחזרה.

אמנם, המבקשים לא הוכיחו את טענותיהם לעניין מצבו הכלכלי של בן לולו, לרבות הטענה כי אם לא יעוכב ביצועו של פסק הדין וערעורם יתקבל בסופו של דבר, לא יעלה בידו להשיב להם את הסכום שישלמו לו עבור רכישת מניותיו.

סוף דבר: הבקשה מתקבלת.

אני מורה על עיכוב ביצועו של פסק דינו של בית המשפט המחוזי עד להכרעה בערעור, זאת בכפוף להפקדת הסכום האמור בפסקה 26.

מנגד, לפי גרסת התובע, במסגרת המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים הוא ביקש כי יתאפשר לו לעזוב את החברה כבעליהן של 133,333 ממניותיה, להן היה זכאי לו היה משלים שנת עבודה מלאה (וזאת, בין היתר, בשים לב לכך שהחל לטענתו לעבוד במיזם עוד לפני הקמת החברה), ותוך שמירת תפקידו כדירקטור בחברה.

התביעה הקודמת של התובע לאכיפה והצעת הנתבעים לתובע ביום 26.12.2018 הגיש התובע תובענה נגד הנתבעים (שסימנה ה"פ 62392-12-18; להלן: "התביעה הקודמת"), במסגרתה עתר למתן סעדים הצהרתיים, שתכליתם להשיב לתובע את תפקידו בחברה כ-CTO; לבטל את השבת מרבית מניותיו לחברה; ולקבוע כי כלל החלטות הנתבעים שתוארו לעיל נעדרות תוקף, לרבות ההחלטה שהיתה צפויה להיתקבל למחרת היום באספת בעלי המניות בדבר הפסקת כהונתו כדירקטור בחברה.

אני בדיעה שהגם שהנתבעים ריפאו את ההפרה, ולפיכך לא עמדה עוד לתובע הזכות לבטל את הסכם המייסדים, בנסיבות העניין יש מקום לפסוק לתובע סעד כספי חלף קבלת מניות בחברה, וזאת מכח עילת הקפוח ולאור אובדן האמון בין התובע לבין הנתבעים.

ראשית, כפי שטען התובע בסיכומיו (בסעיף 54), אין חולק שעסקינן בחברה שהנה "מעין שותפות", וזאת בשים לב למספר בעלי המניות המועט בחברה; לניהול המשותף של החברה על ידי המייסדים; ליחס האישי ולאמון הנדרשים בחברות הזנק מסוג זה, לשם קידום הצלחת החברה; להגבלות השונות שהוטלו בהסכם הגבלת המניות על יכולתם של הצדדים להעביר את המניות שהוקצו להם; ולשיעור האחזקות הזהה שהוקצה לכל אחד מהמייסדים (למבחנים לצורך קביעת קיומה של "מעין שותפות" כאמור, ר': עניין אדלר, בפס' 76; וכן לאחרונה ע"א 9308/20 פקיד שומה עכו נ' בית חוסן בע"מ (נבו, ‏13.2.2023) במיוחד פס' 5-4 לפסק דינה של כב' השופטת ר' רונן).

...

אשר למועד הנכון להערכת שוויה של החברה - בשים לב לעמדתם הזהה של הצדדים אני מורה כי הסעד הכספי שייפסק לתובע יחושב בהתאם לשוויה של החברה נכון ליום 31.12.2018.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה.

בנסיבות העניין, לאחר שנתתי דעתי לשיקולים הקבועים בתקנה 153(ג) לתקנות, הגעתי למסקנה כי יש מקום לקבוע שכל צד יישא בהוצאותיו.

במקביל להגשת ההליך שבכותרת, עוכבו ההליכים בתביעה שהגישה קבוצת גבאי לבית המשפט המחוזי נגד המבקש ונגד המשיבה למתן סעדים הצהרתיים בדבר אי תוקפו או ביטולו של הסכם גבאי, וזאת נוכח ניהולם של הליכי הבוררות בפני עו"ד שגיב (ת"א (ת"א) 36642-01-23 קבוצת גבאי- בניה, יזום, ניהול ואחזקות נדל"ן בע"מ נ' קבוצת מיי טאון בע"מ, החלטת כבוד השופטת עמית-אניסמן מיום 17.05.2023).

המבקש מציין כי לשיטתו, הסכם גבאי אינו אלא "צעד ראשוני לקראת היתקשרות בהסכם מחייב וכי בהמשך יחתם הסכם מפורט, שטיוטה שלו נשלחה על ידי מיי טאון עצמה...". במצב עניינים זה, הוא עותר "להורות על עריכת היתמחרות בין מיי טאון ומיכאל... לחלופין, להורות על הפעלת מנגנון ההפרדות הקבוע בסעיף 20 להסכם המייסדים... לחילופי חילופין, להורות על הפרדות בעלי המניות בחברה, כך שמיכאל ירכוש את מניות מיי טאון בחברה...ליתן כל סעד אחר לשם הסרת הקפוח". הינה כי כן, התביעה שהגישה המשיבה נגד קבוצת גבאי, והתביעה שהמבקש חפץ להגיש נגד המשיבה - כרוכות זו בזו, ואינן מאפשרות סעדים סותרים, באופן שלו תועברנה המניות מהמשיבה לקבוצת גבאי כפי דרישת המשיבה – אזי ממילא לא יהא מקום לעתירה לסעד שנועד לתקן את קפוח המיעוט מול מי שאינו עוד בעל מניות הרוב.

וכן, תביעות בעיניין קפוח המיעוט או תביעות כנגד נושאי משרה בחברה בשל הפרת חובות האמון שלהם כלפי החברה תתברנה רק בבית המשפט עת נידרשת "... הגנה על זכויות המיעוט מפני הרוב; מתן תוקף להוראות חוק קוגנטיות המגדירות את הקף האחריות של המנהלים כלפי בעלי המניות והציבור; הגנה על הציבור הרחב הבא במגע עם החברה; הצורך במתן סעדים להסרת הקפוח, אשר רק בית משפט מוסמך לתיתם... הסעדים המבוקשים - מינוי מנהל מיוחד, ביטול החלטת דירקטוריון, צוים לגבי הגשת דו"חות לרשויות המס ועוד, מסורים לסמכות בית המשפט ואינם ראויים לבירור בפני בורר" (ה"פ (חי') 60057-09-17 זכריה (זיגי) תוהמי נ' אושר ואמינות בע"מ, ניתן ב-18.06.2018).

...

ככלל נקבע כי "בעיקרון שלפיו בוררות אינה מסגרת מוכרת לדיון בזכויות שמקורן בהוראות חוק קוגנטיות, אינו כלל נוקשה ונסיבות מיוחדות מצדיקות חריגה ממנו... יש מקום להבחין בין נסיבות בהן הציווי הקוגנטי שאין להתנות עליו בא לידי ביטוי ממשי והוא עיקרה של המחלוקת, אם לאו. היה ובסופו של דבר יובהר, כי המחלוקת בעיקרה הינה מחלוקת ממונית, תוכרע המחלוקת בבוררות. מאידך, וככל שיובהר כי ההכרעה נוגעת לעצם קיומן של זכויות וחובות של ציבור רחב שכלל אינו מעורב בהליך, לא יהיה העניין בריר" (הפ"ב 58100-11-11 AVR COMMUNICATION LTD נ' INTERTRON INC, פסקה 55, ניתן ב-14.05.2012); בהקשר לתביעות שבין בעלי מניות נקבע כי "בדרך כלל, מחלוקת בין בעלי מניות לבין עצמם או בינם לבין חברה, יכולות להתברר בפני בורר, ולעיתים קרובות ניתן למצוא בהסכמים לייסוד חברות חברות או בתקנוני החברות הוראות המחייבות העברת כל סכסוך שכזה להכרעת בורר. עם זאת, ישנן מחלוקות בענייני חברות שאינן יכולות להתברר בפני בורר, בין מחמת שלהכרעה בהן השפעה על הציבור או כלל הנושים, ובין מחמת שההכרעה בסעדים הנתבעים שמורה לבית המשפט בלבד..." פט" (ת"א 68355-05-19 וינמן נ' פריבאי, ניתן ב-17.07.2019).

התוצאה אני מורה על מינויו של עו"ד שגיב כבורר בתביעת המבקש, כפוף להסכמתו.

המשיבה תשלם למבקש הוצאות ההליך בסך כולל של 20,000 ₪.