בקשה לסעד דחוף בעניין מזונות קטינים בהליך יישוב סכסוך

עם זאת סעד דחוף על פי סעיף 12(א)(3), דהיינו סעד דחוף בעיניין מזונות או בעיניין הבטחת קשר של קטין עם כל אחד מהוריו, מצריך עדיין הגשת בקשה ליישוב סיכסוך, וטעמו של דבר מפני שלפעמים גם סעד דחוף זה יכול להנתן בהסכמה באמצעות יחידת הסיוע, ומאופיו של סעד בעיניין מזונות ילדים וקשר של הקטין עם הוריו שהוא נוגע למערכת יחסים רחבה יותר שבין ההורים וליישוב הסיכסוך בניהם באופן כללי.

בין כך ובין כך מאחר שבמקרה דנן, תמה כבר תקופת עיכוב ההליכים ואין עוד מקום לפגישת מהו"ת במסגרת ההליך – הרי שאין עוד מקום להגיש בקשה ל'סעד דחוף' בעיניין מזונות הקטינים ויש להגיש סעד זה כתביעה רגילה, במסגרת הערכאה המוסמכת לעניין לאור האמור אני דוחה בקשת רשות העירעור, ומורה לסגור את התיק.

...

עם זאת, נפסק על ידי בתי המשפט לעינייני מישפחה בהקשר זה כי לאור העובדה שלפי תקנה 12 (ג) אפשר לעתור לסעד דחוף גם ללא בקשת יישוב סיכסוך הרי שיש לבקשת סעד דחוף בעיניין מזונות קטינים "חיים משלה" ואין היא "גוועת" באופן מיידי עם סגירתו של תיק יישוב הסיכסוך, אלא יש לאפשר למבקש הסעד הדחוף לקבל אותו גם בפרק הזמן של 15 יום לאחר סגירת תיק י"ס (ראו לשון החלטת של כב' השופטת מירה רום פלאי בי"ס (ראשל"צ) - 05- 17 ל.כ. נ' ע.כ. ( 21/6/2017 ) ]פורסם בנבו[ ; והחלטת כב' השופטת ספרא ברנע בי"ס (חיפה) - 01- 20 פלונית נ' אלמוני ( 2/4/2020 ) ]פורסם בנבו[).

בעל דין שחושש שמא לא יגיע להסכמות בעיניין זה בישיבת המהו"ת מצד אחד ולוקח בחשבון שתקופת עיכוב ההליכים עלולה להסתיים סמוך לאחר מכן מצד שני, עשוי לפיכך לפעול "להבטיח עצמו" בכך שיגיש בקשת סעד דחוף בשלבים מוקדמים של הליך יישוב הסיכסוך.

...

עם זאת ולגופו של עניין סבורני כי מדובר בבקשה שהוגשה בחוסר תם לב וללא הצדקה של ממש.

לאור כל האמור ומשעה שהמשיב משלם סכום נכבד למזונות הקטינה על דעתו וללא צו שיפוטי וכאשר המבקשת לא פירטה הדבר בפני בית המשפט ולמעשה הוכח כי אינה זקוקה כלל לסעד דחוף, אני דוחה בקשתה ומחייבה לשלם למשיב הוצאות 14 .

כבוד הרשם בחן את מטרת החוק ופירט באילו מקרים, לשיטתו, ניתן לעתור לסעדים דחופים במסגרת הבקשה ליישוב סיכסוך, והוא הגיע למסקנה כי על המשיב לשאת במזונות הקטינה בהתאם להחלטה למזונות לתקופה של 24 יום, כאשר תקופה זו כוללת את פרק הזמן בו ההליך של יישוב סיכסוך היה "פעיל" ול- 15 ימים נוספים בהתאם לסעיף 4 לחוק.

בתוך כך, נקבע בתקנה 12 (3) לתקנות כי : "בקשה לסעד דחוף בעיניין מזונות או בעיניין הבטחת קשר של קטין עם כל אחד מהוריו, במקרים חריגים שבהם המתנה לפגישת המהו"ת הראשונה תיגרום נזק של ממש לצדדים או לילדיהם, לפי העניין" (הדגשה שלי – פ.ג.) מלשון התקנה עולה כי צד לבקשה ליישוב סיכסוך, רשאי לעתור ל"סעד דחוף בעיניין מזונות" רק "במקרים חריגים" ורק אם המתנה לפגישת המהו"ת הראשונה תיגרום "נזק ממש" לצדדים או לילדיהם.

...

הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמות במסגרת פגישת מהו"ת. ביום 22.10.18 הגישה המערערת בקשה למתן סעד זמני לצורך פסיקת מזונות זמניים (להלן- "הבקשה") וביום 22.11.18 ניתנה על ידי בית המשפט החלטה (להלן – "ההחלטה") בה נקבע, בין היתר, כדלהלן: המשיב ישלם בשלב זה, לידי המבקשת, עבור הקטינה מזונות בסך של 1,450 ₪ לחודש.

למרות כל זאת, קיבל כבוד הרשם את טענות המשיב וקבע כי המשיב ישלם את דמי המזונות מיום פתיחת ההליך ליישוב סכסוך ועד ליום סגירתו.

כבוד הרשם בחן את מטרת החוק ופירט באילו מקרים, לשיטתו, ניתן לעתור לסעדים דחופים במסגרת הבקשה ליישוב סכסוך, והוא הגיע למסקנה כי על המשיב לשאת במזונות הקטינה בהתאם להחלטה למזונות לתקופה של 24 יום, כאשר תקופה זו כוללת את פרק הזמן בו ההליך של יישוב סכסוך היה "פעיל" ול- 15 ימים נוספים בהתאם לסעיף 4 לחוק.

קביעתו של כב' הרשם מקובלת עלי.

התוצאה היא כי הערעור נדחה.

לפניי בקשה לסעד דחוף בעיניין מזונות קטינים (להלן: "הבקשה").

הבקשה הוגשה ביום 10.5.23 במסגרת הליך יישוב סיכסוך שניפתח ביום 2.4.23 ואשר עתיד להסתיים ביום 2.6.23.

בתוך כך, קובעת תקנה 12(ב) לתקנות כי לבקשה לסעד דחוף יש לצרף "אסמכתות לרבות לעניין הדחיפות". כל אלו ועוד מלמדים על החשיבות שייחס המחוקק למיצוי ההליך ללא היתערבות שיפוטית ככל שניתן.

...

נוסף על כך, משולמות לידי המבקשת קצבאות עבור הקטינות מטעם המל"ל. לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

התוצאה כי הבקשה נדחית.

בהקשר זה יובהר, כי אין באמור משום הבעת עמדה בעיניין זכאות הקטינות למזונות מידי המשיב, ברם בנידון דדן, דהיינו פסיקת מזונות דחופים במסגרת הליך יישוב סיכסוך כשאחת מאבני היסוד של בקשה לסעד האמור היא דחיפותה, עניין לנו בעובדה שמשקלה רב. זאת ועוד, אין בעובדה שהמשיב לא הגיב לבקשה לסעד הדחוף כדי להצדיק קבלתה ככתבה וכלשונה.

...

בו ביום נקבע ע"י בית המשפט קמא, כי שעה שהבקשה הוגשה בניגוד להוראת תקנה 12(ה) לתקנות להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, תשע"ו-2016 (להלן: "התקנות"), דינה להידחות.

ביום 04.09.2023 ניתנה החלטה על פיה נדחתה הבקשה, ונקבע בה לאמור: ".. אף שהמשיב לא הגיש תגובתו כנדרש... לא שוכנעתי כי מקרה זה אכן נמנה על אותם מקרים חריגים שבהם המתנה לפגישת המהו"ת הראשונה (הקבועה ליום 27/9/23) תגרום נזק של ממש לצדדים או לילדיהם, כקבוע בתקנה 12(א)(3) לתקנות להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה..". ההחלטה נשענת על ארבעה נימוקים עיקריים: א. חיוב המזונות שנקבע במסגרת ההליכים שהתקיימו בבית הדין הרבני פקע לפני למעלה משלוש שנים, והמבקשת לא פירטה בבקשתה פשר אי נקיטה מצדה בהליך מתאים בעניין מזונות הקטינות, ככל שהדבר היה נחוץ; ב. הבת .

דיון והכרעה לאחר שבחנתי טענות הצדדים ועיינתי בתיק המתנהל בבית המשפט קמא, ועל יסוד הוראת תקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 מצאתי, כי דין הבקשה להידחות, מהנימוקים שיפורטו להלן.

טרם נעילה יצוין עוד, כי חסד עשה בית המשפט קמא עם המבקשת עת לא השית עליה הוצאות בגין הבקשות הרבות שהוגשו על ידה ונדחו כאמור, בפרט נוכח ההוראות הרלוונטיות בתקנות סדר הדין האזרחי והתקנות להסדר התדיינויות בסוגיה זו. על יסוד כל האמור לעיל, הבקשה על שני ראשיה וממילא גם הבקשה לסעד זמני, נדחות.