בקשה לסעד ארעי וסעד זמני בעתירה מינהלית

"בקשה דחופה למתן סעד אירעי וסעד זמני", כך לפי כותרתה, עד למתן הכרעה בעירעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיום 10.8.2021, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופט י' קינר), בעת"ם 55686-07-21, או עד הכרעה בבקשה זו. בית המשפט המחוזי דחה את עתירת המבקשת, א.ב שירותי תעופה בע"מ (להלן: שירותי תעופה), למתן צו עשה למשיבה 1, התעשייה האוירית לישראל בע"מ (להלן: התעשייה האוירית), בגדריו התבקש בית המשפט המחוזי להורות לתעשייה האוירית לקיים את הוראות המיכרז ולהציע את מלוא העבודות מכוח המיכרז לשירותי תעופה.

...

לא שוכנעתי כי אי-מתן הצו ייתר את הצורך בדיון בערעור וכי הערעור יהפוך ל'תיאורטי' בלבד, כטענת שירותי תעופה.

על רקע האמור, משעסקינן בבקשה למתן צו עשה; משמדובר במכרז למתן שירותים; ומשהנזקים הנטענים הם כספיים בעיקרם, מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לעבר דחיית הבקשה.

בהינתן כל האמור לעיל, דינה של הבקשה להידחות – והיא נדחית בזאת.

ביום 25.9.2019 דחה בית המשפט העליון את הבקשה לסעד זמני, והסעד הארעי בוטל.

עם אישורו של הסכם הפשרה יהיה בו כדי לסלק את טענות הצדדים זה כלפי זה, לרבות של חברות שבבעלותו של אליה, ובכלל זה יבוטלו שלושה הליכים תלויים ועומדים: (1) ת"א 57295-07-19: תובענה שהגיש אליה לביטול הסכם הפשרה שקבל תוקף של פסק דין בהמרצת הפתיחה בטענה שהוא נסמך על מצגי שוא שהוצגו לבית המשפט; (2) עת"מ 18546-04-17: עתירה מנהלית שהגיש אליה נגד הערייה בטענה לבטלות החוב כלפיה; (3) ע"א 5048/18: ערעור על פסק הדין בהמרצת הפתיחה.

...

להשלמת התמונה יוער כי "על דעת הפסיקה המקובלת היום, אין לאפשר פדיון במחיר נטו, למרות שיש מקום לשקול אפשרות זו, במקרים חריגים ומיוחדים, ומשהמדובר בדירת מגורים" (בר"ע (מחוזי ת"א) 1223/07 פסג' מרכזי למסחר בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (2.1.2008)).

בדומה לרשם, גם אני סבור כי מקום שמלכתחילה דובר בהצעה מאוחרת שלאו הצעה היא, שלא היה מקום לכנותה פדיון, ולבטח לא לאשרה – יש ליתן לחלוף הזמן את משקלו הראוי ולשים סוף להתדיינות.

עם כל ההבנה, גם לעקרון סופיות הדיון יש ליתן משקל הולם, ובכלל זה לתת את הדעת להיקף ההתדיינות סביב סוגיה ספציפית זו. סוף דבר מכל המקובץ לעיל, הבקשה לרשות ערעור נדחית.

ביום 30.12.19 הגישה התובעת בקשה לתקן את העתירה הנ"ל על ידי הוספת סעד נוסף שהנו "לבטל את החלטת המשיבה מלשוב ולהקצות לעותרת את מקרקעי מחצבת מגידו החל מתאריך 22.01.20 ועד תום עתודות האבן במחצבה". ביום 15.1.20 נדחתה,מטעמי העדר סמכות עניינית הבקשה הנ"ל על ידי כב' השופט אשר קולה, אשר קבע, כי: "ברור הוא שסעד זה אינו מצוי בתחום סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים...שאלת אי חידוש החוזה, היא השאלה העיקרית הצריכה להתברר, והסעד הטפל לה, הוא ביטול המיכרז. שאלות נכבדות אלו, מן הראוי שיתבררו בבית המשפט המוסמך לכך, הוא בית המשפט האזרחי ולא בהליך המנהלי". לאחר מתן ההחלטה הנ"ל הגישה התובעת ביום 20.1.20 בתיק דנן בקשה דחופה למתן סעד זמני וסעד אירעי.

...

הטענה נדחית.

לו חפצה התובעת בתקופה ארוכה יותר מעבר ל- 20 שנה כפי שניתן לטענתה למחצבות אחרות, היה עליה לפנות בערוצים המתאימים לכך, קרי פנייה למסלולים חלופיים לקבלת פטור להתקשרות במכרז בענף המחצבות – "ועדת ביין" מכוח תקנה 25(29) לתקנות חובת המכרזים תשנ"ג – 1993, ובמסלול חלופי ל"ועדת השניים" לפי תקנה 25(4) לתקנות הנ"ל. לאור האמור לעיל דין התביעה להידחות.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות ההליך בסכום כולל של 20,000 ₪.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב – יפו (כב' השופט אביים ברקאי) מיום 22.8.2023 בת"א 49398-08-23 ולפיה נדחתה בקשת המבקשים למתן סעד זמני וארעי של עיכוב הליכי גבייה נגדם.

המבקשים מסבירים מדוע העתירה המנהלית נמחקה ומדוע הסתיימו ההליכים האזרחיים הקודמים כפי שהסתיימו וטוענים כי יש חשיבות לשימור מצב קיים כל עוד ההליך המשפטי בין הצדדים תלוי ועומד.

...

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבה וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) ערכאת ערעור תתערב בשיקול דעת הערכאה הדיונית בכל הקשור לסעדים זמניים רק במקרים חריגים.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

לפיכך הוגשה ביום 23.01.2022 העתירה שלפניי יחד עם בקשה לסעד אירעי וסעד זמני למניעת צעדי אכיפה נגד העותר.

כאשר הרשות טוענת לפני בית המשפט כי "על פי רישומיה", קיימת פנייה כזו או אחרת, או תגובה כזו או אחרת, ולא מציגה לבית המשפט את הפנייה והתשובה במלואן, לא ניתן לקבל טיעון כזה מטעם הרשות, והדבר פוגע גם בחזקת התקינות המנהלית הנתונה לה. ככלל, כאשר מוגשים מסמכים לרשות מנהלית הם מוחתמים בחותמת "נתקבל". כך יש לעשות גם במקרה של פתיחת בקשה ברשות האוכלוסין.

...

ככל שבקשה נדחית, יש להמציא לבית המשפט את ההחלטה המלאה על נימוקיה.

המלכוד נובע מן המסקנה כי חייל המבקש להשתחרר מהצבא בטענה כי הוא מפחד מן הסכנות הכרוכות בשירות, סביר להניח שהוא שפוי, ולכן לא יזכה לשחרור.

סוף דבר לאור האמור לעיל, העתירה מתקבלת.