בקשה לסילוק תובענה על הסף בשל טענות כרימון

לפנינו תביעת התובע לתשלום הזכויות המגיעות לו לטענתו בגין תקופת עבודתו אצל הנתבע וסיומה.

לאחר הגשת תצהיר עדות ראשית מטעם התובע, הוגשה מטעם הנתבע ביום 21.6.2017 בקשה לסילוק התביעה על הסף לאור חתימת הסכם פשרה בין התובע לנתבע בסך של 7,000 ₪, זאת ללא היתערבות באי כוחם.

בע"ע ארצי 49974-90-12 חברת מעונות הורים חל"צ נ' איזאבלה פלקוביץ ובלה שטרן, ניתן ביום 19.9.2017, חזרה כבוד השופטת רימון קפלן על ההלכה בדבר מתן תוקף לכתב ויתור עליו חתום העובד, וכך סיכמה : אשר לטענה בדבר אי מתן תוקף לכתב הויתור עליו חתמו המשיבות – כתבי הויתור עליהם חתמו המשיבות, הנם טפסים סטנדרטיים בהם מולאו שמות המשיבות ותקופת עבודתן, מבלי שצוין אפילו, לא כל שכן פורט, הסכום ששולם למשיבות.

...

משכך, שעה שמדובר ברכיב שצוין ב "'רחל ביתך הקטנה" בכתב הקבלה, ואף כי ערים אנו לכך כי אף גרסתו של הנתבע באשר למהות הסכומים ששולמו לתובע בכתב הויתור אף היא אינה נקיה מספקות, סבורים אנו כי יש להפחית סכום זה מזכאותו הכללית לדמי חג, כך שהתובע נותר זכאי לסך של 1,455 ₪ בגין רכיב זה. החזר הוצאות נסיעה לטענת התובע, לא קיבל החזר נסיעות משך תקופת עבודתו.

לאור האמור ושמלא עמדה לפנינו כל גרסה ברורה מטעם התובע לעניין הנסיעות, לא שוכנענו כי זכאי התובע להחזר הוצאות נסיעה, כפי שנתבעו על ידו, מעבר לאלו ששולמו לו בפועל ובשים לב לכך כי הועמדה לרשותו הסעה מהמחסום למקום העבודה.

סוף דבר הנתבע ישלם לתובע סך של 1,455 ₪ בגין דמי חגים, תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.

בתגובה לתביעה הגיש אליא "בקשה לסילוק התביעה על הסף" (להלן: הבקשה), שעיקרה כי "[רימון] הסתיר מבית המשפט כי השותפות שהוא מבקש את פירוקה, פורקה כבר בשנת 2010, וכי כבר נחתם הסכם בין השותפים בנוגע לחלוקת נכסי השותפות". משהשותפות בין הצדדים פורקה בהתאם להוראות הסכם זה (להלן: ההסכם) [נספח 1 לתצהיר אליא, סומן נ/3] - שהסתרתו מהוה "חוסר תום לב מוחלט" של רימון - הרי ש"לאור העובדה שהשותפות כבר אינה קיימת מזה חמש שנים, ברור כי לא ניתן לבקש את פירוקה פעם נוספת ומכאן כי התביעה לפירוק השותפות נעדרת עילה וסופה להיכשל".

בתשובה לנטען בבקשה טען רימון כי "ה"הסכם" הנטען בו הוסכם כביכול בין הצדדים לפרק את השותפות מהוה עוד זיוף, כמובהר להלן, של [אליא] ו[רימון] מעולם לא ראה אותו עד הגשתו ע"י [אליא] לביהמ"ש, ובודאי שמעולם לא הסכים לתוכנו".

...

העולה מהמקובץ, כי הסכם השותפות נושא את חתימתו של רימון, אשר ידע גם ידע כי מדובר בפירוק השותפות.

וכאן יש לחזור ולהדגיש אשר צוין על ידי רימון מפורשות כי "התובע אינו טוען כי חתם על ההסכם מתוך טעות או כפיה". הנה כי כן, מעת שעילת התביעה עניינה פירוק שותפות שכבר פורקה ועריכת חשבונות במסגרת אותו פירוק, ומעת שהשותפות לא פורקה בנסיבות של סעיף 53 לפקודת השותפויות, דין התביעה כפי שהוגשה להידחות, לרבות בכל הקשור לטענה אודות אופן חלוקת "נכסי" השותפות.

לאור האמור, ישלם התובע לנתבע שכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 34569-08-19 רחמון ואח' נ' חדאד תיק חצוני: מספר תיק חצוני בפני כבוד השופטת סיגלית מצא התובעים: 1. אדמונד רחמון 2. ויקטוריה רחמון באלוטין 3. רימון רחמון 4. ויקטור רחמון הנתבע: אליאס חדאד החלטה

הבקשה ביום 28.10.2019, עם הגשת כתב הגנתו, הגיש הנתבע בקשה לסילוק התביעה על הסף בשל העדר עילה ו/או העדר יריבות ו/או מחמת היתיישנות.

...

במקרה כזה, סוף התביעה, לאחר שתתברר, להידחות, ותביעה שסופה להידחות, אפילו יוכיח התובע את כל העובדות שהסתמך עליהן, מה טעם לגבות ראיות להוכחתה, ולשמעה?"

משכך, הבקשה נדחית.

משלא הוגשה חוות דעת זו, שמה עצמה התובעת כמומחית, והיא מלאת טענות כרימון, כפי שפורט, כלפי אותה המומחית.

הגנת הפרטיות, בין אם חלה בעיניינה היתיישנות ובין אם לאו, כרוכה וקשורה בעיניין זה, ונדמה כי הצדדים שניהם סוברים בעיניין זה כי הבירור הראייתי שיש לבצע ולנקוט בו, אינו מתאים ושייך לבקשה לסילוק על הסף (וראו לעניין זה סעיף 16 לבקשה לסילוק התובענה על הסף אשר הוגשה על ידי הנתבעים).

...

לסיכום – בהעדר חוות דעת מומחה בתובענה התוקפת את חוות דעתו של מומחה אחר- נותרנו ללא מומחים, ובלא מומחים – לא תהיינה קביעות בעניין זה, ובלא קביעות – אין מקום לעריכת משפט – ומכאן, שאני מורה על מחיקתה של נתבעת 1 אשר הוצאותיה בסך 4,000 ש"ח ישולמו על ידי הנתבעת עד ליום 1.10.21.

מכתבו של הנתבע 2 נושא את הכותרת "לכל המעוניין"- אך האם היה רשאי לעשות כן ולהעביר, ככל שעה זאת, לאחרים? האם הוא זה אשר העבירו לאחרים? האם עשה זאת בזדון? בשוגג? שאלות עובדתיות ומהותיות אלו צריכות בירור- רוצה לומר, ככל שבירור ראייתי יוביל למסקנה לפיה הנתבע 2 הפיץ את מכתבו/חוות דעתו לגורמים אשר לא היו מורשים או מוסמכים לקבלו, הרי שיש מקום לבירור התובענה לגופה על מנת לקבל תמונה ראייתית נכונה יותר באשר ל"מסלולו" של המסמך, ועל כן אין לסלק חלק זה בתובענה על הסף.

סוף דבר משכך, אני מורה כדלהלן: משנמחקה נתבעת 1 מכתב התובענה – הרי שהסכום הנתבע קטן בהיקפו והוא מצוי מתחת ל-75,000 ₪ (ראו לעניין זה סעיף 42 לכתב התובענה), ועל כן יועבר ההליך למסלול של סדר דין מהיר.

לאור זאת דין טענתו של המבקש לסילוק התובענה על הסף בשל היתיישנות להדחות.

כתב התביעה האמור צורף לתשובתה של המשיבה, וממנו עולה כי עניינו שירותי הפקה (ליהוק, צלום, אודישנים, ציוד צלום וניצבים) ששכרה פרקסיס מידי המשיבה לצורך הפקת סרט בשם "יותר איטי מלב". סכום העסקה הכולל היה 12,519 ₪ כולל מע"מ. לטענת המשיבה, השיק נשוא התובענה הנוכחית ניתן על ידי פרקסיס למשיבה במסגרת הסכם להספקת ניצבים לסרט בשם "רימון הזהב", קרי, במסגרת עסקה שונה ואחר למתן שירותים, ולראיה סכום העסקה השונה שם לעומת סכום השיק הנזכר בתביעה הנוכחית.

...

משלא הובא כל נימוק או ביסוס לטענה, ומשלא פורטה כדבעי, גם דינה של טענה זו להידחות.

בשלב מקדמי זה אין בידי לקבוע כי עילת התביעה הינה בהכרח הרמת מסך; טענות המשיבה הן טענות לתרמית, מצג שווא וחוסר תום לב בחתימתו של המבקש על תצהיר כושר הפרעון, לפיו יש ביכולתה של פרקסיס לפרוע את חובותיה במלואם, ביודעו אודות השיק שהוגש לביצוע ואשר טרם נפרע על ידי החברה.

סיכום סיכומו של דבר, אין בידי לקבל אף לא אחת מטענותיו של המבקש ביחס לסילוקה של התובענה על הסף ודינן להידחות אחת לאחת.