בקשה לסילוק תביעת תחלוף של מבטחת מטען על הסף

התביעה שהוגשה ביום 8.7.19 הוגשה בתחילה רק על ידי התובע כאשר ביום 14.7.19 ביקש המל"ל להצטרף אליה כתובע נוסף בתביעת שבוב כחליף מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי.

ביום 11.9.2019 הגישה הנתבעת בקשה לסילוק על הסף של תביעת התובע וכן תגובה לבקשת המל"ל להצטרף כתובע נוסף (ככל הנראה בשל חוסר ידיעתה אודות החלטת הצירוף שניתנה במהלך פגרת בתי המשפט) כאשר שתיהן מבוססות על הטענה כי זכות התביעה של התובע פקעה, ומשכך פקעה גם זכות התביעה של המל"ל. טענות הנתבעת על התביעה חלות הוראות האמנות הבינלאומיות וזאת מכוח חוק התובלה האוירית, תש"ם- 1980 (להלן: "חוק התובלה"), ובעניין זה אין הצדדים חלוקים.

לפיכך קיימת זהות בתקופת ההתיישנות בין עילות התביעה של הניזוק ושל המל"ל. לטענת הנתבעת, גם לו היה התובע מגיש את תביעתו במועד, ואילו המל"ל היה מבקש להצטרף לאחר חלוף תקופת ההתיישנות, היה מקום לדחות את תביעת התיחלוף של המל"ל על הסף מחמת פקיעת זכות התביעה.

ייחוד העילה בתביעות נגד מוביל אוירי הוא מכוח סעיף 29 לאמנת מונטראול הקובע כי: "בהובלת נוסעים, כבודה ומטען, כל תביעה לפיצויים, תהא עילתה אשר תהא, בין אם לפי אמנה זו או על פי חוזה, או בנזיקין או אחרת, ניתן להגיש רק בכפוף לתנאים ולהגבלות האחריות כפי שהם קבועים באמנה זו..." סעיף 17 לאמנת מונטראול קובע כי: "המוביל אחראי לנזק שניגרם במקרה של מוות או פציעה גופנית של נוסע רק בתנאי שהתאונה שגרמה למוות או לפציעה המיוחסת אירעה בכלי הטיס..." המחוקק הישראלי הוסיף הוראה דומה בדבר ייחוד העילה בסעיף 10 לחוק התובלה הקובע: " אחריות של המוביל, עובדיו וסוכניו לפי חוק זה לנזק שניגרם עקב מותו של נוסע, תבוא במקום אחריותו לפי כל דין אחר ולא תשמע כל תביעה לפצוי על אותו נזק שלא לפי חוק זה, תהא עילתה הסכם, עוולה אזרחית או כל עילה אחרת ויהיו התובעים אשר יהיו." סעיפים 10 לחוק התובלה ו-29 לאמנת מונטראול קובעים, אפוא, את עיקרון ייחוד העילה שפירושו כי תביעה שעילתה נזק גוף שעל פי הטענה נגרם בהובלה אוירית כפופה לתנאים הקבועים באמנה.

...

התובע אינו מפרט בדיוק לאיזה התנהלות של הנתבעת הוא מכוון, ככל שכוונתו היא להפנות לתכתובות הנתבעת שנשלחו במענה לפנייתו, הרי שכל שצויין בהן הינו: "מדיוח שקיבלנו ממחלקת הדיילים נמסר כי במהלך טיסה בעת פתיחת תא האחסון מעל ראשך נפל תיק על ראשך וכתוצאה מכך נפגעת" (בדואר אלקטרוני מיום 7.8.18), ואילו במכתב הנתבעת מיום 15.8.17 נרשם: ".... לא מצאנו שמולא דו"ח פציעה... יחד עם זאת מעיון בדו"ח הפעילות הפנימי נוכל לאשר כי מופיעה בו התייחסות לפגיעתך במהלך המראת הטיסה מפריט כבודה שנפל מתא אחסון העליון." לא ברור מטיעון התובע כיצד ניתן לראות בדברים אלו משום "הודאה בקיום הזכות" שכן כל שנאמר הוא כי ידוע לנתבעת על התרחשות התאונה.

לאור כל האמור לעיל אין מנוס מקביעה כי זכות התביעה של התובע פקעה בחלוף שנתיים מועד התאונה, ומשכך חל מחסום התיישנות מהותי המונע הגשת התביעה על ידו, ואין בהוראות חוק ההתיישנות לסייע לו בכדי להתגבר על מחסום התיישנות זה. תביעת המל"ל משקבעתי כי תביעת התובע התיישנה התיישנות מהותית ומשכך פקעה זכות התביעה שלו, הרי שיחד עמה פוקעת גם זכות התביעה של המל"ל. בניגוד לטענת המל"ל בתגובתה לבקשה, הלכת עמית (כפי שנקבעה בע"א 1577/97 המל"ל נ' עמית, פ"ד נז(4) 433 (2001)) לא חלפה מן העולם.

קבלת פרשנות המל"ל במקרה זה יכולה היתה ליצור מצב אבסורדי שבו זכות התובע פקעה לאור הוראות האמנה, אך זכות המל"ל תעמוד בעינה מכוח הוראת סעיף 328 הנ"ל. לנוכח כל האמור דין תביעת שני התובעים להדחות בשל התיישנותה.

המטען יועד לתשתית היבשתית, שהוקמה במסגרת פרוייקט הפקת הגז הטבעי מאתר "לוויתן". נטען בכתב התביעה, כי בתאריך 9.8.2018, לאחר פריקת המטען מהאניה בה הובל, והעמסתו על משאית הנתבעת מס' 5, נמצא כי המטען ניזוק.

הנתבעת מס' 5 מוסיפה וטוענת, כי כבר מקריאת כתב התביעה המתוקן עולה, כי המסכת העובדתית המתוארת בו, אינה מקימה בידי התובעות 4 עד 17 עילת תביעה כנגד הנתבעת מס' 5, ויש איפוא מקום לדחות את תביעתן כבר בשלב זה. לעומת טענות באת כוח הנתבעת מס' 5 טוען בא כוח התובעות, כי המצב המשפטי אינו כה חד וחלק, ואינו מצדיק סילוק תביעתו של מבטח זר על הסף.

על כן, מלכתחילה לא היה מקום שבאת כוח הנתבעת מס' 5 תיכלול אותם בבקשתה לסילוק התביעה נגדה על הסף בהסתמך על פסק הדין בעיניין "ויינה". זכות התיחלוף יסודותיה של זכות התיחלוף נעוצים בדיני עשיית העושר ולא במשפט.

...

הבקשה נסמכת על החלטת בית משפט מחוזי מרכז בתיק א' (מחוזי מרכז) 53025-11-14 VIG Vienna Insurance Group נ' רשות ניקוז ונחלים שרון ואח' (13.10.2015) (להלן – "עניין ויינה"), מפי כב' השופט מר א' שוורץ, ופסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 8044/15 VIG Vienna Insurance Group נ' רשות ניקוז ונחלים שרון ואח' (23.1.2017), שדחה את הערעור שהוגש על החלטה זו. בפתח החלטתי מבקש אני לציין, כי דחיית הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין "ויינה", נעשתה בדרך הקבועה בתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984.

" לסיכום הדברים שלעיל: (א) נוכח הפטור שניתן לחתמי לוידס מתחולת חוק הפיקוח, מלכתחילה לא היה מקום להגיש בקשה לדחיית תביעת התחלוף שהוגשה בשמם על הסף, בהסתמך על פסק הדין "ויינה". (ב) זכות התחלוף נועדה למנוע עשיית עושר ולא במשפט.

סוף דבר אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן: (א) הנני דוחה את הבקשה.

(ב) הנני מחייב את הנתבעת מס' 5 (שלב 1945 הובלות (2004) בע"מ) לשלם לתובעות, ביחד ולחוד, הוצאות הבקשה בסכום כולל של 7,020 ₪.

ברקע הבקשה תביעת שבוב בסך 211,000 ₪ שהגישה הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן – "הפניקס") כנגד GES, וכנגד Mediterranean Shipping Company S.A. (להלן: "MSC") בגין נזקים שנגרמו למטען של כלים חד-פעמיים אותו ביטחה הפניקס ואשר הובל מישראל לאוסטרליה (להלן – "המטען").

מוסיפה ומסכמת הפניקס כי בעניינינו קיימות מספר מחלוקות טעונות ליבון לרבות בשאלה אילו כללים חלים על שטר המטען דנן (לנוכח הסתירה בין הכללים שרשומים בחלקו הקידמי של שטר המטען לבין כללי FIATA אליהם הפניתה GES בבקשתה); וזאת לצד שאלות נוספות אשר מחייבות ליבון ואינן מצדיקות סילוקה של התביעה על הסף כבר בשלב זה. תגובת GES לתגובתה צרפה GES את התנאים המופיעים בגב שטר המטען, ולטענתה – לפי ס' 1 לכללים האמורים התנאים המופיעים בשטר המטען יחולו בנוסף לכללי FIATA.

...

לצורך הדיון בלבד, וגם תחת ההנחה שגב שטר המטען שצורף על ידי GES לתגובתה הוא אמנם גב שטר המטען הרלוונטי, עדיין אני סבורה כי לא עלה בידי GES לשכנע שיש לסלק התביעה כנגד על הסף כבר בשלב מקדמי זה. בהתאם להוראות ס' 6.6 לשטר המטען אליהן מפנה GES: "Defences for carriage by sea or inland waterways Notwithstanding Clauses 6.2, 6.3 and 6.4 the Freight Forwarder shall not be liable for loss, damage or delay in delivery with respect to goods carried by sea or inland waterways, when such loss, damage or delay in delivery during such carriage has been caused by:

מובן כי כל עוד טענה זו לא לובנה ולא הוכרעה – ממילא שאלת תוקפם של כללי FIATA ושאר תנאי שטר המטען בענייננו איננה חד משמעית, ודי גם בטעם זה כדי למנוע סילוקה של התביעה על הסף בשלב זה. סיכום אשר על כן, הבקשה נדחית.

המזכירות מתבקשת להמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.

המדובר בתביעת שבוב שהוגשה על ידי התובעת, בגין נזק שניגרם למטען של מבוטחת התובעת, מכונת אנליזה רפואית, במהלך העברתה בידי הנתבעת, כחברה לשילוח בנלאומי, משבדיה לישראל.

טענת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף מתבססת על הוראת סעיף 31.4 לאמנת מונטראול, לנוכח אי הגשת תלונה לנתבעת בדבר הנזק שניגרם למטען.

סוף דבר אשר על כן, ומהטעמים שפורטו לעיל, מצאתי לדחות את בקשתה של הנתבעת לסילוק התובענה על הסף.

...

לא נמסרה הודעה בדבר הנזק לנתבעת או למי מטעמה בתוך התקופה הקבועה בדין, ומכאן שדין התביעה להידחות על הסף.

לפיכך, המסקנה היא כי עומדת לתובעת הזכות לברר את תביעתה כנגד הנתבעת באשר לטענת התרמית, אף ללא שזו הגישה תלונה במועד כנגד המוביל האווירי.

סוף דבר אשר על כן, ומהטעמים שפורטו לעיל, מצאתי לדחות את בקשתה של הנתבעת לסילוק התובענה על הסף.

בבקשה לסילוק התביעה על הסף הרקע לבקשה התביעה עוסקת במטען שהכיל אריזות מלחים וחומרים כימיים ששוגרו מישראל ליוסטון, ארה"ב, במספר מכולות.

נימוקי הבקשה של הנתבעת פשוטים להבנה: מדובר בתביעת תיחלוף של מבטחת מטען כנגד מוביל ימי בטענה לנזק שניגרם למטען במהלך ההובלה הימית.

לפיכך, טענה הנתבעת, כי במועד הגשת התביעה, לא היתה לתובעת עילת תביעה מכוח זכות תיחלוף על פי סעיף 62 חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"), ומשכך יש לסלק את התביעה נגדה על הסף.

...

העובדה שאינה שנויה במחלוקת, ואשר עולה מפורשות מכתב התביעה עצמו, שבמועד הגשת התביעה התובעת טרם שילמה את תגמולי הביטוח למבוטחתה, מובילה למסקנה המשפטית שבמועד האמור, כלל לא היתה בידי התובעת זכות תביעה כנטען על ידה מכוח תחלוף כנגד הנתבעת.

כפי שראינו, אחד מהיסודות העובדתיים ההכרחיים לקיום עילת תביעה של התובעת כנגד הנתבעת במקרה זה, הוא יסוד התשלום, ומשיסוד זה אינו מהווה חלק מכתב התביעה המצוי בתיק, מתחייבת המסקנה שבכתב התביעה חסרה חוליה חיונית בשרשרת הטענות המקימות עילת תביעה לתובעת ויריבות בינה לבין הנתבעת, ואין באמור בכתב התביעה, אף אם יוכח, כדי לזכות את התובעת בסעד שנתבע על ידה.

לאור כל האמור, אני מורה על מחיקת התביעה על הסף, מחמת העדר עילה.