בקשה לסילוק תביעת פיצויי הפקעה על הסף בשל התיישנות

לפניי בקשת הנתבעת 2 לסילוק תביעת המשיבים לחקבלת פצויי הפקעה על הסף מחמת היתיישנות ולאור פסיקת בית המשפט העליון בע"א 7896/16 שר התחבורה נ' פארן [פורסם במאגרים המקוונים] (12.3.2018) (להלן: "הילכת פארן").

...

סיכומו של דבר: תובענה דוגמת זו שלפנינו לפיצויי סבל שהוגשה לאחר שהשר דחה דרישה לקבלתם בהתאם לקריטריונים שקבע ואושרו בעניין פארן התיישנה אם הרשות תפסה את החזקה בקרקע המופקעת לפני 14.5.05.

לעניין הפגמים הנטענים בכל הנוגע למסירת ההודעה נקבע בהפ (חי') 28855-11-09 מעצ – החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ נ' חסן עבדאללה עמ' 7-10 [פורסם במאגרים המקוונים] (24.9.2011) כי אין בפקודת הדרכים הוראה המחייבת מסירת הודעה אודות ההפקעה לבעל המקרקעין, ודי בכך שההפקעה הובאה לידיעתו: "בפקודת הדרכים אין הוראה המחייבת מסירת הודעה אודות ההפקעה לבעל המקרקעין... סעיף 5 לפקודת הקרקעות קובע דרכים למסירת הודעות בדבר הכוונה להפקיע לבעלי הזכויות במקרקעין. ההלכה הפסוקה קבעה כי מחדל מצד הרשות המפקיעה בנקיטת הפעולות הללו, כולן או מקצתן, אינו פוגם בתוקף ההפקעה, שכן פעולות אלה אינן אקטים קונסטיטוטיביים אלא אקטים דקלרטיביים גרידא (ראה: קמר, בספרו הנ"ל, בעמ' 397-398). הדברים נכונים מקל וחומר לגבי הפקעה מכוח פקודת הדרכים, אשר אין בה הוראה דומה לזו שבסעיף 5 לפקודת הקרקעות...מסקנתי היא כי מחדל מצד הרשות במסירת הודעה על הפקעה מכוח פקודת הדרכים לבעל המקרקעין, לרבות שיהוי במסירת ההודעה, אינו פוגם בתוקף ההפקעה, אשר השתכללה עם הוצאת הצו מכוח סעיף 3 לפקודת הדרכים, ואינו הופך את צו ההפקעה לבטל מעיקרו". עוד נכתב בהמשך אותו פסק דין כדלהלן: "בפקודת הדרכים אין הוראה בדבר מסירת הודעה אישית לגבי ההפקעה לבעל המקרקעין הדומה לזו הקיימת בסעיף 5 לפקודת הקרקעות (ראה: ע"א 721/84 ישעיהו משען נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(1) 748, 756 (1987)). עם זאת על הרשות להביא לידיעת בעל המקרקעין את דבר ההפקעה (ראה: בג"ץ 6108/03 בניאהו סכאי ואח' נ' שר הבינוי והשיכון ואח' [פורסם בנבו] (11.3.08) בפסקה כ' לפסק הדין). מסירת ההודעה על ההפקעה אינה צריכה להיעשות בדרך פורמלית, ודי שתמסר הודעה לבעלי הזכויות במקרקעין בדרך כלשהי. תוקפו של צו ההפקעה אינו מותנה במסירתו או בהבאתו לידיעתו של בעל המקרקעין (ראה: א' קמר, דיני הפקעת מקרקעין, הוצאת מירב, רמת גן, מהדורה שביעית התשס"ח-2008, כרך ראשון בעמ' 175-176)... בענייננו אף שהודעת ההפקעה מוענה אל המנוח ולא אל המשיבים, הרי שהמשיבים קיבלו אותה, כך שדבר ההפקעה הובא לידיעתם. בכך יצאה המבקשת ידי חובתה להביא את דבר ההפקעה לידיעתם של בעלי הזכויות במקרקעין... זאת ועוד: בית המשפט העליון התייחס למשמעותו של פגם במסירת הודעה על הפקעה בהתאם לסעיף 5 לפקודת הקרקעות, וקבע בעניין זה בע"א 688/74 ששון, יששכר ו-חנה לוי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ל(2) 535 , 538 (1976) כדלקמן: "המערערים טוענים, שההודעה לא הוצגה על החלקה או בסמוך לה, כנדרש לפי סעיף 5 של הפקודה. נראה לנו כי מאחר ומטרת הצגת ההודעה בנכסים היא להביא את עובדת ההפקעה ואת עובדת הדרישה למסירת החזקה לידיעת המחזיק, ומכיון שמטרה זו הושגה כאמור לעיל על-ידי הודעה שנמסרה למערערים בתחילת דצמבר 1973, אין למערערים פתחון-פה לטעון שלא נעשתה הצגה לפי סעיף 5". על כן אף אם נקבל טענת התובעים לפיה הודעת ההפקעה לא מוענה אליהם אלא אל בני דודם, הרי שבהתאם להצהרת בא כוחם, דבר ההפקעה הובא לידיעתם עוד במהלך שנות ה-90, ובכך יצאה המבקשת ידי חובתה להביא את דבר ההפקעה לידיעתם של בעלי הזכויות במקרקעין, בהתאם לפקודת הדרכים.

לאור האמור אני קובע שהתביעה התיישנה והנני מורה על דחייתה.

]השופט י' עמית: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת ע' הוד) בת"א 23458-06-21 מיום 18.11.2021, שבגדרו נדחתה תביעת המערערים על הסף מחמת התיישנותה.

נטען כי מדובר בתביעה לפצויי הפקעה שחלה לגביה ההלכה שנקבעה בדנ"א 1595/06 עיזבון המנוח אדוארד ארידור ז"ל נ' עריית פתח תקווה, פ"ד סו(2) 58 (2013) (להלן: הילכת ארידור), שלפיה חוק ההתיישנות התשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות) חל על תביעה לפצויי הפקעה ומועד התיישנותה הוא בחלוף 7 שנים ממועד הולדת העילה שבגינה הוגשה התביעה.

ביום 18.11.2021 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שקבל את בקשת המדינה והורה על סילוק התביעה על הסף.

...

ברם, בענייננו, המערערים הגישו את התביעה מושא הערעור דנן רק ביום 10.6.2021, בחלוף כ-5 שנים מתום המועד הקובע, ועל כן אין מנוס מהקביעה כי התביעה התיישנה (ראו והשוו ע"א 6554/20 עזבון המנוח ג'אבר חורי ז"ל נ' מדינת ישראל-רשות מקרקעי ישראל (10.3.2022); ע"א 6731/19 עזבון המנוח עבד אלרחמן אבו ראס נ' רשות מקרקעי ישראל-מדינת ישראל (24.2.2021)).

בהיקש לאמור לעיל, אפנה לפסיקה שלפיה אין תחולה להסדרים המאריכים את תקופת ההתיישנות על פי חוק ההתיישנות, מקום שבו מדובר בהוראת המעבר שנקבעה לתחולת ההלכה של "הולדה בעוולה" הידועה במחוזותינו כהלכת המר (ע"א 1326/07 המר נ' עמית (28.5.2012)): "ודוקו, המערערת הוסיפה וטענה כי מצבה הנפשי עשוי להשפיע על תחולת סעיף 11 ל[חוק ההתיישנות](http://www.nevo.co.il/law/71809) על תביעת בנה. אולם, כפי שציין בצדק בית המשפט המחוזי, 'דיני ההתיישנות – על ההוראות המשעות או דוחות את מירוץ ההתיישנות – אינם יכולים להפיח רוח חיים בעילה שכבר בטלה מן העולם' (רע"א 8573/18, פסקה 8; עניין פלונית, פסקה 5). משמע, נוכח המסקנה כי הלכת המר ביטלה את עילת 'חיים בעוולה' של התובע, אין בדיני ההתיישנות כדי ליצור עבורו עילה חדשה יש מאין, והוא אינו יכול להיבנות מתחולה ישירה של סעיף 11 (ע"א 4217/19 פלונית נ' קופת חולים לאומית, פסקה 8 (25.1.2022)).

סוף דבר, שהערעור נדחה.

ברי, כי כוונת הצדדים לא הייתה למנוע מהנתבעת להעלות טענת היתיישנות לגבי כל תובענה עתידית אשר יגישו התובעים במועד בו יחפצו לעשות כן. משכך מצאתי, כי במקרה שלפני פניית התובעים לנתבעת לצורך קבלת פיצוי הפקעה אין בה כדי ללמד, כי דין הבקשה להדחות מאחר ועמדת הנתבעת הובהרה לתובעים מספר שנים טרם הגשת התביעה שבכותרת.

לאור כל המפורט לעיל, מצאתי להעתר לבקשה ולהורות על סילוק התביעה על הסף בשל התיישנותה.

...

אוסיף ואומר, כי אינני מקבלת את טענת התובעים לפיה אין מדובר בשיהוי כבד בהגשת התביעה.

סבורני, כי יש באמור כדי ללמד, כי התובעים מחלו על זכותם.

לאור כל המפורט לעיל, מצאתי להיעתר לבקשה ולהורות על סילוק התביעה על הסף בשל התיישנותה.

בקשת הסילוק על הסף המדינה והעירייה הגישו בקשות לסילוק התביעה על הסף מחמת היתיישנות, וטענו שלפי כל קונסטרוקציה משפטית שהיא, התביעה היתיישנה (ראו בקשות מיום 13.9.2022 ומיום 24.10.2022).

סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע כי "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה". בהילכת ארידור הנ"ל נקבע כי חוק ההתיישנות חל על תביעות לקבלת פצויי הפקעה, וכי תקופת ההתיישנות בגין תביעות אלה היא שבע שנים, בהיותן תביעות כספיות.

...

מכאן, שדין התביעה לסילוק על הסף להתקבל.

בהתחשב בכל האמור, אני מחייב את התובעים לשאת בשכר טרחת עורך דין והוצאות של הנתבעים 2-1 בסך של 15,000 ₪.

דין הטענה להידחות.

לטענת התובעים, פנייתם מיום 20.3.16 לקבלת פיצוי לא נענתה עד מועד זה. יחד עם הגשת כתב הגנה הגישה הנתבעת בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת היתיישנות, זאת, בשים לב לכך שההפקעה בוצעה בשנת 1953 ובשים לב לכך שהתביעה מוגשת שש שנים לאחר המועד האחרון שנקבע להגשת תביעות מסוג זה. בעיניין זה התייחסה הנתבעת להילכת ארידור ותקופת המעבר שנקבעה במסגרתה.

התביעה לפצויי הפקעה נדחתה על הסף בהעדר עילה ומחמת היתיישנות.

...

מקום בו מי שפנה לקבלת הפיצוי לא פעל בשקידה סבירה לצורך הטיפול בבקשתו, הרי שאין לאפשר לו להסתמך על ההודעה האמורה ועל הגשת הבקשה לצורך הארכת תקופת ההתיישנות כרצונו וללא הגבלה.

אינני מקבלת טענה זו. אלוף העידה, כי לא טיפלה בתיק באופן אישי ולא הוציאה את מכתב התשובה בתיק (עמ' 8 ש' 12-15).

התוצאה הנה כי כן, במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים לעניין התיישנות התביעה מקובלת עליי עמדת הנתבעת.