בקשה לסילוק תביעה על הסף: חוסר סמכות רשם העמותות

התובעת, עמותה, אשר בין מטרותיה הקמת שכונה לציבור החרדי, יזמה תוכנית מתאר ח.פ. / 1945 "שכונה בוואדי רושמיה", וחתמה על הסכם פיתוח עם רשות מקרקעי ישראל ביחס לחטיבת מקרקעין (גוש שומה 10867 חלקות שונות).

הנתבע הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף מ-4 טעמים עקריים: חוסר סמכות עניינית לבית משפט השלום; העידר עילה; העידר מעמד; היתיישנות.

וראו ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני פ"ד לו(2) 151 נקבע בזו הלשון: "המדובר בסעד מאד מרחיק לכת שמטרתו להציב סכר על סף הדיון המשפטי בפני תובע המבקש לעבור את הסף, להשמיע את ראיותיו ולשטוח את טענותיו בפני השופט היושב לדין. לפיכך, בבוא בית המשפט להכריע בבקשה כזו, עליו לנהוג זהירות יתרה ולעשות שימוש באמצעי חמור זה רק באותם מקרים בהם ברור, לו, לשופט, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל את הסעד שהוא מבקש על פי העובדות והטענות העולות מתביעתו. דחיה של תביעה על הסף תעשה רק כאשר בית המשפט משוכנע שגם אם היה נשמע הדיון לגופו, אחת היה דינו - להידחות (ע"א 716/75 בר אור נ' בר אור, פ"ד ל(2) 253)... יתרה מזו, כאשר למצב העובדתי והמשפטי כפי שהוא משתקף מכתבי הטענות שהוגשו על ידי בעלי-הדין, יש פנים לכאן ולכאן וישנו סיכוי כלשהוא, אפילו קלוש, שהתביעה תיתקבל, אזי אין למחוק תביעה שכזו על הסף". וראו גם ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פ"ד לז(4) 721, ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין, פ"ד מ(2) 668, 671.

...

העמימות בכל השאלות העובדתיות כמו המשפטיות כפי שהובאו לעיל, כמו גם אחרות שנטענו באריכות, היא הנותנת ומביאה למסקנה כי סילוק התביעה על הסף, המהווה סעד דרסטי, בשלב מוקדם זה טרם הליבון, לא מוצדק.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.

אני קובעת לקדם משפט בפניי ליום 7.2.18 בשעה 08:30.

לפניי בקשת הנתבעים לסילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית.

בטיעוניה ציינה התובעת, כי קיימים עשרות פסקי דין בהם הוגשו תביעות פינוי של בתי כנסת או של יחידים מבתי כנסת, ובית משפט השלום דן והכריע בתביעות אלו; כי תקנות סדר הדין האזרחי אינן מבחינות בין תביעה לפינוי דירה או בית כנסת; כי הסמכות העניינית נקבעת על פי מבחן הסעד המבוקש; כי לפי דו"ח רשם העמותות הנתבע 2 הנו חבר בעמותה רשומה ששמה "היכלי ערן בית אליעזר (ע"ר) שמספרה 580557809, ואילו הקצאת הקרקע לבניית בית הכנסת ע"י עיריית חדרה ניתנה לתובעת- עמותת בית כנסת היכלי ציון ערן (ע"ר) שמספרה 580449213, ומכאן שהנתבעים הנם פולשים; כי הוראות דבר המלך אינן חלות על התביעה הנדונה.

...

סיכומו של דבר, אין בטענת הנתבעים בנדון כדי לשלול את סמכותו של בית משפט זה ממתן הסעדים המבוקשים.

לשיטת הנתבעים, הואיל והמחלוקת מושא הליך זה נוגעת לבית כנסת, אין לבית משפט זה (או לכל בית משפט "אזרחי" לצורך העניין), סמכות עניינית לדון בו, נוכח הוראות סעיף 2 הנ"ל. אין בידי לקבל טענה זו. לשיטת הנתבעים , כל אימת שקיימת מחלוקת הנוגעת, בצורה כזאת או אחרת, למקום קדוש או לבניין דתי, הרי שנשללת סמכות בתי המשפט האזרחיים בישראל מלדון בו, גם אם מושא המחלוקת מצוי, דרך כלל, בסמכותם של בתי משפט אלה.

סוף דבר נוכח כל האמור, אני דוחה את בקשת הנתבעים לסילוק על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית.

בתגובה, הגיש הרב אפין ביום 24.3.21 בקשה לסילוק התביעה על הסף מחוסר סמכות עניינית, מלווה בבקשה להארכת מועד להגשת תביעה לביטול פסק הבוררים.

ביום 6.6.21 ניתנה החלטת הרשם הבכיר אורנשטיין הדוחה את הבקשה לסילוק על הסף, וקובעת שכיוון שעיקר התביעה בפני הבוררים הייתה לסילוק יד, הסמכות העניינית לידון באישור או ביטול החלטתם מסורה לבית משפט זה. נוכח מועד הפינוי שנקבע בהחלטת הבוררים, ניתנה לרב אפין ארכה להגשת הבקשה לביטול פסק הבוררות עד ליום 14.6.21.

ויזל הגיש בקשה לביטול פסק הבורר, ובית המשפט המחוזי (כבוד השופט אוקון) קבע כי "הנושא שנימסר לבוררות בפני בית הדין לא יכול היה להתברר בבוררות, מן הטעם שבתביעה נדרשה הצהרת בעלות על נכס לטובת המבקשת, וכפועל יוצא מכך, סילוק ידם של המשיבים מהנכס. הצהרת בעלות כהצהרה-חפצא אינה יכולה להנתן בגדרה של בוררות, כאשר להליך הבוררות לא שותפים כל אלה שטוענים לזכויות קניין בנכס." קביעה זו אושרה ברע"א 9041/05‏ ‏ "אמרי חיים" עמותה רשומה נ' אהרן ויזל (6.9.07), הן משום שמדובר "בסוגיה בעלת אופי פרטני שאינה מעלה שאלה בעלת היבט עיקרוני כללי המצדיקה רשות ערעור" והן משום שפסק הבוררות ניתן מבלי שכל הצדדים הנוגעים בדבר נטלו חלק בהליך הבוררות: "פסק הבוררות על פניו קבע קביעות בעלות אופי קינייני כלפי כולי עלמא. הוא נתן הצהרת בעלות לטובת המבקשת וכן הורה לרשום הערת אזהרה על קומה ב' וקומה ג' בבניין להגנה על זכויותיה. הצהרה זו משקפת לכאורה הכרה בזכויותיה הקנייניות כלפי כל העולם. בית הדין עשה כן כאשר צדדים חיוניים הטוענים לזכויות בנכס לא הופיעו בפניו, לא היו צדדים לבוררות ולא ניתן להם יומם לבסס את זכויותיהם. למותר לומר, כי מצב דברים זה הופך את פסק הבורר לבטל מעקרו, ולא ניתן להותירו בתוקף רק לצורך הצדדים הישירים לבוררות שאינם מייצגים את כל בעלי הזכויות. פסק המוגבל בתוקפו לצדדים הישירים הנו חסר משמעות בנסיבות מקרה זה, ולכן לא יכול לעמוד. די בטעם זה כדי למוטט את הבסיס עליו נשען פסק הבוררים." (ההדגשה שלי – מ.צ'.

...

בנסיבות אלה, בהחלט ייתכן שישנו טעם לפגם בהסכם שעשה אפין עם העמותה לרכישת "זכויותיה". על כן, ייתכן שאילו היו הבוררים מגיעים למסקנה שלרב אפין יש זכות להמשיך ולהחזיק בנכס שהוקצה לעמותה, הייתה ההחלטה נוגדת את תקנת הציבור.

לסיכום הרב אפין מבקש לבטל את פסק הבוררים מיום 4.11.20, המורה לו לפנות את הנכס השייך לעיריית ירושלים, אף שאין בפיו טענה לזכות כלשהי בנכס.

אשר על כן, אני מאשרת את פסק הבוררים.

במסגרת התובענה מתבקש בית המשפט ליתן סעד הצהרתי על פיו וועד העמותה של התובעת שנבחר באספה הכללית בתאריך 12.9.2022 – הכולל את הגב' לילך תדמור, הגב' עירית בלאו והגב' יעל פורסטר – נבחר כדין על ידי האספה הכללית וכי הוא הועד המוסמך לפעול בשם העמותה לכל דבר ועניין, כן התבקש בית המשפט לקבוע שהחל מיום 12.9.2022 כל החלטותיו של הועד הנבחר התקבלו כדין, וכל החלטות הועד הקודם התקבלו בחוסר סמכות.

סילוק על הסף במסגרת הבקשה שהוגשה על ידי הנתבעים נטען ששני אירועים עקריים שהתרחשו ממועד הגשת התביעה מאיינים את הצורך להמשיך ולדון בתביעה זו ובסעד המבוקש בה. הנתבעים הפנו להחלטת בית המשפט בדיון שהתקיים בתאריך 18.10.22 במסגרתה הוחלט, כאמור, על יצירת ועד זמני חדש ומוסכם לעמותה בהסכמת הצדדים, כאשר כנטען לאחר מתן החלטה זו לא נותר כל תוקף לסעד היחיד הנתבע בתובענה והוא ליתן תוקף לועד שנבחר בתאריך 12.9.22.

אין אלא לקוות שהצדדים ישכילו ויצליחו להידבר ולהגיע להסכמות לטובת המשך פעילות העמותה אין אלא לחזור לדברים שקבע כב' השופט גייפמן בהליך בת"א 19090-09-22 במסגרת הדיון בסעד הזמני - "ניתן להתרשם מן הצרופות שקיימת מערכת יחסים עכורה ומאבקים בין חברי העמותה שעלולים להביא לשיתוק העמותה ולהפעלת סמכויות על ידי רשם העמותות. טוב יעשו הצדדים אם יבחנו בשנית את התנהלותם". רושם זה נותר בעינו גם אגב ההליכים במסגרת תביעה זו. בשים לב ששתי הבקשות נדחו, אין צו להוצאות.

...

בנסיבות אלה, לא ניתן להורות על מחיקת התביעה על הסף ומשכך הבקשה נדחית.

סוף דבר הבקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט נדחית מהטעמים שפורטו לעיל שעה שאין זה ההליך המתאים לבירור המחלוקת.

במקביל גם בקשה הנתבעים למחיקת ההליך על הסף נדחית, שכן ההכרעה בטענות דורשת בירור עובדתי ומשפטי.

טרם הגשת כתב הגנה, הגישה הנתבעת את הבקשה דנן בה עתרה לסילוק התובענה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית.

ראו ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני פ"ד לו(2) 151 ; ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פ"ד לז(4) 721, ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין, פ"ד מ(2) 668, 671.

כאמור, בהלכה הפסוקה, נקבע לא אחת כי הסעד עשוי להוות ככלי עזר אבל הוא אינו חזות הכל, וכאשר מדובר בתובענה לסעד כספי במסגרתה משיג התובע על החלטה מנהלית של רשות על בתי המשפט לבחון היטב תביעות מהסוג הזה כאשר "רק באותם המקרים בהם מדובר בתקיפה עקיפה תוכר סמכותו של בית המשפט האזרחי. ואולם, באותם המקרים בהם הלכה למעשה מדובר בתקיפה ישירה של ההחלטה המנהלית, אין לאפשר עקיפה של הליך העתירה המנהלית, על סדרי הדין הקבועים לגביה, באמצעות ניסוח מניפולטיבי של כתב הטענות". (ראו רע"א 7987/10 מדינת ישראל – משרד החינוך נ. עמותת מוסדות "חזון ישעיה" (28.4.2011)).

...

כאמור, בהלכה הפסוקה, נקבע לא אחת כי הסעד עשוי להוות ככלי עזר אבל הוא אינו חזות הכל, וכאשר מדובר בתובענה לסעד כספי במסגרתה משיג התובע על החלטה מנהלית של רשות על בתי המשפט לבחון היטב תביעות מהסוג הזה כאשר "רק באותם המקרים בהם מדובר בתקיפה עקיפה תוכר סמכותו של בית המשפט האזרחי. ואולם, באותם המקרים בהם הלכה למעשה מדובר בתקיפה ישירה של ההחלטה המנהלית, אין לאפשר עקיפה של הליך העתירה המנהלית, על סדרי הדין הקבועים לגביה, באמצעות ניסוח מניפולטיבי של כתב הטענות". (ראו רע"א 7987/10 מדינת ישראל – משרד החינוך נ. עמותת מוסדות "חזון ישעיה" (28.4.2011)).

התייחס לכך בית המשפט העליון בעניין יעקובוב באומרו כי "כן, יש להניח כי תוצאה זו תגרום לחוסר נוחות ועלויות גבוהות יותר בניהול ההליך המשפטי עבור המשיב. זאת, שכן ייתכן והדבר יחייב את פיצול הדיון בתביעה. ברם נראה כי בהיבט המעשי מיצוי ההליך בבית משפט לעניינים מנהליים אף יביא לסיום ההיבטים הכספיים ללא צורך בדיון נוסף מאחר ואלה כשלעצמם לרוב ניתנים לכימות ללא צורך בבירור משפטי נפרד. כך או כך, השיקול האמור בדבר פיצול הדיון שעשוי להתעורר לא יכול לגבור על כוונתו הברורה של המחוקק שעניינים אלו ידונו בפני ערכאה מנהלית. ככל שייקבע שנפל פגם מנהלי בהתנהלות המשטרה, יוכל המשיב למצות את תרגום פסק הדין לערכו הכספי ואף במידת הצורך לפנות לערכאה המתאימה לבירור זכאותו לסעד כספי שלטענתו צומחת מכך". לאור המסקנה אליה הגעתי לפיה אין לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בתביעה, אין צורך להידרש לטענת השיהוי לאור האמור לעיל, לאור טיב התביעה, תוכנה, ולאור מהות הסכסוך האמיתי כפי שעולה מכתב התביעה, אני סבורה כי יש לסווג את התביעה כעניין מנהלי ולא כעניין אזרחי.

לפיכך אני מורה על דחיית התביעה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית.