בקשה לסילוק תביעה על הסף מחמת אי תשלום אגרת בית משפט

עם הגשת התובענה שילמה התובעת אגרה בהתאם לפרט 10 לתוספת לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז – 2007 דהיינו אגרה בשל תביעה לסעד שאינו ניתן לביטוי בכסף.

בטרם הגשת כתב הגנה הגישו הנתבעים בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת אי תשלום אגרה כנדרש על פי תקנות האגרות.

...

על כן, אני מורה לתובעת להגיש תוך 45 ימים כתב תביעה מתוקן שבו תכלול הערכה משוערת של שווי הסעדים האמורים ותשלם את האגרה המתבקשת או תשנה את הסעדים הנתבעים.

התובעת תשלם לנתבעים הוצאות בקשה זו בסך של 3,000 ₪.

אני קובע קדם משפט ליום 18.7.2023 שעה 09:00.

ערעור על החלטות כב' השופטת ס' רסלר-זכאי (בכובעה כרשמת) בת"א 66227-12-20 מתאריכים 14.12.2021, 06.02.2022 לפיהן, התקבלה חלקית בקשת המשיבה 1 לסילוק תביעת המערער על הסף מחמת אי-תשלום אגרת בית משפט כדין, ולחלופין לחייב את המערער בתשלום מלוא האגרה כן, חויב המערער בתשלום הוצאות המשיבות בסך 2,500 במסגרת בקשתו לעיכוב ביצוע.

...

בתגובה טען, המערער כי, יש לדחות את הבקשה שכן, לגרסתו כלל הסעדים אשר הוא תובע הם הצהרתיים וצווי עשה ולפיכך, אין מקום לשינוי סיווג התביעה.

המערער מלין על חיוב זה וטוען כי, שגה בית המשפט בהחלטתו לדבריו; "חיוב המערער בהוצאות במסגרת ההחלטה (נספח 1) וכן ההחלטה השנייה (נספח 2) יסודם בטעות, ובייחוד בשים לב לדחיית הסעד העיקרי שביקשה נצבא ובכך ששומה היה על המוטב קמא לעכב ביצוע". (ראו: פס' 54 לכתב הערעור) דין טענה זו להידחות.

אשר על כן, דין הערעור להידחות, המערער ישלם את האגרה על פי ההחלטה עד לתאריך 14.07.2022 אלא אם יבחר לתקן את כתב התביעה עד לאותו יום.

המערער ישלם הוצאות לאוצר המדינה בסך 3,000 ₪.

בפסק הדין מושא הבקשה נדחה ערעור המבקש על החלטות רשמת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ס' רסלר-זכאי) מיום 14.12.2021 ומיום 6.2.2022, בהן התקבלה בקשת המשיבה 1 לסלק את תביעת המבקש על הסף מחמת אי תשלום אגרת בית משפט כדין, ולחלופין לחייבו בתשלום מלוא האגרה.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובתשובות לה, אציע לחברותיי כי נעשה שימוש בסמכותנו שלפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, נדון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה רשות, והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

עוד יוער כי אף אם מנוסחו של כתב התביעה עצמו לא הייתה ברורה כוונתו של המערער, במסגרת ערעורו על החלטות הרשמת מיום 14.12.2021 ומיום 6.2.2022 בפניי בית המשפט המחוזי, הבהיר המבקש כי בסעיף 215 לא נתבע על ידו סעד במסגרת התובענה הנוכחית, כך שאין הצדקה לחייבו בתשלום אגרה בגין האמור בסעיף זה. מכל מקום, שעה שבמסגרת בקשתו הנוכחית הבהיר המערער, פעם נוספת, כי כוונתו בסעיף 215 לכתב התביעה הינה אך ורק להצהיר על כוונתו להגיש בקשה עתידית לפיצול סעדים, וכי לא נתבע על ידו במסגרת הסעיף האמור כל סעד במסגרת התובענה הנוכחית, ברי כי אין לחייבו באגרת בית משפט ביחס לסעיף זה, כך שדין הערעור להתקבל.

סיכומו של דבר: אילו תשמע דעתי, ייקבע כי דין הערעור להתקבל במובן זה שמובהר כי הסעד הנקוב בסעיף 215 לכתב התביעה אינו סעד הנתבע במסגרת תביעת המבקש הנוכחית, ונזכר בה רק כהערת המבקש כי בכוונתו להגיש בעתיד בקשה לפיצול סעדים בנידון, כך שאין המערער נדרש לשלם בגינו אגרה בהליך דנא.

בגדרה של ההחלטה, התקבלה בקשת המשיבים לסילוק תביעתו של המבקש על הסף מחמת אי-תשלום אגרה מספקת – במובן זה שנקבע שיש לשום את התביעה לצרכי אגרה כתביעה לסעד כספי בסך של 5.5 מיליון ש"ח – ועל המבקש לשלם אגרה זו. רקע לבקשה השתלשלות ההליכים, ראשיתה בפסק דין קודם – בו ניתן תוקף להסכם פשרה שגובש בין הצדדים במסגרת תיק הוצאה לפועל שמספרו 20-03730-08-3, שהתנהל בלישכת ההוצאה לפועל בפתח תקווה (להלן: תיק ההוצל"פ), לצורך גביית פסק דין שניתן לטובת המבקש ביום 02.10.2005 בת"א 1534/2002 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (להלן, על-פי הקשרו: פסק הדין הראשון, ו-הסכם הפשרה או ההסכם).

בהחלטה מיום 22.11.2022, קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המשיבים לסילוק התביעה על הסף – באופן בו נקבע כי יש לשום את התביעה לצרכי אגרה כתביעה לסעד כספי, ועל המבקש לשלם אגרה זו. בית המשפט המחוזי נימק בהחלטתו, כי לא עלה בידי המבקש להצביע על אינטרס לגיטימי לניהול תובענה לסעד הצהרתי תחת תביעה לסעד כספי, כאשר קיימת מחלוקת בדבר גובה החוב, ובכלל זאת, מדובר בתביעה כספית במהותה.

...

יתרה מזאת, אין בידי לקבל את גרסת המבקש הטוען כי משמעות סעיף 20 להסכם היא כי "לא יהיה צורך בהליך משפטי נוסף אם יינתן הסעד ההצהרתי המבוקש". מסקנה זו אינה עולה מלשון סעיף 20 להסכם, ואינה מתיישבת עם הפסיקה הנוהגת, כמפורט לעיל.

במצב דברים זה, אין מנוס מהקביעה שמדובר בסעד כספי שיש לשלם בגינו אגרה מתאימה.

סוף דבר: הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

בקשה 23 במסגרת בקשה זו התבקש בית המשפט לסלק את כתב התביעה המתוקן כנגד הנתבע 1, על הסף, בשלמותו, מחמת אי תשלום אגרה כדין ובהעדר סמכות עניינית לבית משפט זה לידון בתובענה.

...

טענות הצדדים בקשה 11 טענות הנתבעים 2, 4 ו-5 הנתבעים בבקשתם טוענים כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת אי תשלום אגרה.

אשר על כן הבקשה לסילוק התביעה על הסף, ככל שהיא מתייחסת לטענה כי עילות התביעה, ולמצער חלקן, מוקנות לחברה ואינן מקימות לתובעים זכות תביעת אישית, או כי עובדות כתב התביעה אינן מקימות זכות לסעד המבוקש, נדחית, זאת למעט ביחס לעילות התביעה אשר הסמכות הייחודית לדון בהן נתונה לבית הדין לעבודה.

הטענה כי הגשת הבקשה נועדה לעקוף את דיני הפירוק ודיני המס טענה זו נטענה ללא ביסוס מספיק ואין בידי לקבלה.

סוף דבר הבקשות לסילוק על הסף של התביעה או עילה מעילותיה, נדחות, זאת למעט ביחס לעילות התביעה אשר כאמור לעיל, הסמכות הייחודית לדון בהן נתונה לבית הדין לעבודה.