בקשה לסילוק תביעה על הסף בעניין ירושת מקרקעין

בתשובת התובעת לבקשה זו נטען, בין היתר, כי הדיון בתביעה הקודמת הסתיים ללא הכרעה פוזיטיבית, משום שלא הוכחה שרשרת הבעלות מהבעלים הרשומים במקרקעין לתובעת ואף לא לנתבעים, ועל כן לא נוצר השתק פלוגתא או מעשה בי דין שמונע הגשת תביעה זו. עוד נטען כי צורפו לתביעה הקודמת נתבעים נוספים מבלי לתקן את עילת התביעה, ולכן הוגשה התביעה דנן כעת נגד יורשיו של הבעלים הרשום במקרקעין ונגד מי שממנו רכשה התובעת את זכויותיה במקרקעין – נתבע 1.

טענתה המרכזית של התובעת בתשובה לבקשה לסילוק התביעה על הסף היא כי בפסק הדין שניתן בתביעה הקודמת לא נקבעו ממצאים פוזיטיביים כלשהם בנוגע לזכויות הצדדים, ולכן לא נוצר השתק פלוגתא.

...

נתבעות 11 ו- 12 טענו בין היתר שלא ניתן להיעתר לסעד המבוקש מבלי להציג תשלומי מיסים ודיווחים על כל העיסקאות, והוסיפו כי רשומה הערת אזהרה במקרקעין לטובת רשויות המס עוד משנת 2004, כמה שנים לפני המועד שבו לטענת התובעת רכשה זכויות במקרקעין, ואם אכן ביצעה רכישה היה עליה לדעת זאת מראש.

ראו למשל פסק הדין שניתן בע"א 2576/03 אהובה וינברג נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים מיום 21.2.07, בסעיף 24 שם יש התייחסות לתביעה קודמת שהוגשה ונקבע כי "... בית המשפט לא קבע כל קביעה פוזיטיבית באשר לקיומו או העדרו של קשר בין הנכס בטבריה למשכנתא. כל שקבע הוא כי קיומו של קשר כאמור לא הוכח. מכאן, אין לומר כי קביעה זו יצרה השתק פלוגתא בהליך הנוכחי". כן ראו החלטה שניתנה ברע"א 1945/17 המועצה המקומית עראבה נ' פלוני מיום 1.6.17 בסעיף 9, שם חזר בית המשפט על הכלל בעניין ממצא חיובי וקבע לאמור: "איני סבור כי יש ממש בטענת המועצה לפיה בשל היפוך נטל ההוכחה הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], הקביעה לפיה לא הוכח שהמשיב הסביר למועצה אודות הסיכונים הצפויים בהתקשרות מהווה קביעה פוזיטיבית. בענייננו, דומה כי מדובר בממצא שנקבע עקב היעדר הוכחה והוא אינו עולה לכדי קביעה פוזיטיבית הנדרשת להקמתו של השתק פלוגתא". בענייננו, נקבע בסעיף 28 לפסק הדין בתביעה הקודמת כדלקמן: "מן המקובץ לעיל עולה כי התובעים לא עמדו בנטל הדרוש להראות כי "שרשרת הזכויות" בחלקו של המנוח מגיעה עד אליהם".

לפיכך, סבורני כי הקביעות פסק הדין שניתן בתביעה הקודמת לא יצרו השתק פלוגתא, ולכן הבקשה לסלק על הסף את התביעה דנן מחמת השתק פלוגתא נדחית, אך זאת ללא צו להוצאות בשל התנהלות התובעת, כפי שיפורט בהמשך.

במאמר מוסגר יצוין כי אין לשלול שדינה של התביעה להידחות מחמת השתק עילה או מניעות.

הבקשה וטענות הצדדים לפני בקשת המבקשת לסילוק התביעה על הסף ולחילופין להעברתה לדיון בבית המשפט לעינייני מישפחה בראשון לציון מטעמי סמכות עניינית ומקומית.

ככזו עוסקת התביעה במצב בו הזכויות במקרקעין עברו כבר אל המשיב, הנהנה על פי צוואת המנוח, והוא מבקש לפרק את השתוף באותם מקרקעין עם המבקשת לא כסרח של המחלוקת בעיניין הירושה אלא בהיותם קניינו.

...

ברע"א 6558/99 נחום חבס נ' דין חבס (פ"ד נד(4) 337, 344 (30.8.2000), פסקאות 11-10 לחוות דעת כב' הנשיא (כתוארו אז) אהרון ברק שאומצה פה אחד) נקבע כך– "10. נראה לי כי אמת-המידה לקביעת הקשר בין עילת התביעה לבין הסכסוך בתוך המשפחה היא שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה. ... גישה זו מתבקשת מהתכלית המונחת ביסוד סמכותו של בית-המשפט לענייני משפחה. סמכות זו נועדה לרכז בבית-משפט אחד – הוא בית-המשפט לענייני משפחה – את הסכסוך המשפחתי על כל היבטיו, תוך ניסיון לפתור אותו בכלים המיוחדים שהוענקו לבית-המשפט לענייני משפחה. ריכוז זה מוצדק הוא, רק אם הסכסוך המשפחתי מונח בתשתיתן של תביעות אזרחיות המוגשות לבתי-משפט שונים. אין כל צידוק בריכוז זה אם האופי המשפחתי של הסכסוך אינו בעל תרומה משמעותית. במצב דברים זה אין נדרשת מומחיותו של בית-המשפט לענייני משפחה. נהפוך הוא, מן הראוי הוא שהסכסוך בין בני המשפחה ייפתר באופן שבו נפתרו סכסוכים אזרחיים בדרך-כלל, כלומר בבתי-המשפט האזרחיים המתמחים בכך. ...

" בנסיבות אלה, גם אם אגב הדיון בסוגיית פירוק השיתוף תעלה טענת הגנה מכח דיני הירושה לא תהיה כל מניעה מלהכריע בה ואין הדבר מוביל למסקנה כי הסמכות העניינית אינה מוקנית לבית משפט זה. לאור כל האמור אינני מקבל את טענות המבקשת כי הסמכות העניינית לדון בתובענה זו מוקנית לבית המשפט לענייני משפחה.

בשולי הבקשה העלתה המבקשת טענה נוספת של העדר סמכות מקומית לבית משפט זה, נוכח טענתה כי כל הזיקות הנוגעות לסמכות המקומית על פי תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 מוליכות לעיר רחובות ומכאן כי לבית משפט זה אין סמכות מקומית לדון בה. דא עקא, העיר רחובות מצויה במחוז המרכז אשר בית משפט זה הוא אחד מבתי המשפט הממוקמים בו ובעלי הסמכות המקומית לדון בתובענות שזיקתן למחוז זה. לאור האמור, אין לקבל גם טענה זו. סיכום הבקשה, על כל הטענות שהועלו בה והסעדים המבוקשים בה נדחית וההליך יתנהל בבית משפט זה אשר לו סמכות עניינית ומקומית לדון בה. בשים לב להיקף ההשקעה סביב בקשה זו תישא המבקשת בהוצאות המשיב בגינה בסך 3,000 ₪ ללא קשר לתוצאה הסופית של ההליך.

בפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף בהיעדר סמכות עניינית ובהיעדר עילת תביעה, לחלופין בקשה למחיקת כותרת, ולחלופי חלופין בקשה למתן רשות להיתגונן.

העידר סמכות עניינית לידון בתובענה: לטענת המבקש, מדובר בתובענה בין בני מישפחה שעניינה זכויות רכושיות שבירושה ואופן חלוקתן.

אשר על כן, נוכח הצגת נסחי הרישום המצביעים על בעלותם של המשיבים במקרקעין נשוא התביעה, הרי שהתביעה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר, ודין טענתו של המבקש בעיניין זה להדחות.

...

אשר על כן, נוכח הצגת נסחי הרישום המצביעים על בעלותם של המשיבים במקרקעין נשוא התביעה, הרי שהתביעה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר, ודין טענתו של המבקש בעניין זה להידחות.

יחד עם זאת, כאשר אין חולק כי לא נערך הסכם שיתוף או הסכם חלוקה כלשהו בין השותפים, וכי מדובר בבעלות ובחזקה שבמושע, אני סבורה כי יש לאפשר למבקש לברר את טענותיו לגופן ולקיים בירור בשאלות העובדתיות הנוגעות לזכותו להחזיק בקרקע.

לאור התוצאה אליה הגעתי, כאשר חלק מטענות המבקש נדחו וחלק התקבלו, אני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו בגין הבקשה.

לפיכך, הגישו התובעים תביעה כנגד לישכת רישום המקרקעין וכנגד משרד מסוי מקרקעין במסגרתה ביקשו שלושה סעדים: הסעד הראשון, להצהיר כי התובעים, יורשי משה שורקא ז"ל, הנם בעלים של 2008/20040 חלקים במקרקעין וכן למנות כונס נכסים להשלמת הרישום.

ר', ה"פ (חי') 4982-03-14‏ רשם המקרקעין חיפה נ' אחוזת אילן בע"מ [פורסם באתר נבו] (8.5.2014): "אני דוחה את טענת המבקשת, שנוהל מקובל הוא לצרף את רשם המקרקעין כמשיב ולכן מוצדק לצרפו. אכן, זהו מנהג מקובל של תובעים ומבקשים, המבקשים לעשות קיצורי דרך ברשום המקרקעין על ידי הגשת תביעה הכוללת את רשם המקרקעין. בצדק מסכימים מייד למחיקת רשם המקרקעין או לפטור אותו מהופעה, משום שהוא אינו צד לכל סיכסוך, אלא ממלא תפקיד מנהלי ורושם החלטות ופסקי דין של בתי המשפט. כאשר אין שום תביעה או עילה כנגד רשם המקרקעין, אין לצרפו כנתבע או כמשיב רק משום שבסופו של דבר יהיה צורך לרשום את העיסקה בלישכת רישום המקרקעין." (הדגשה שלי – ג.ה.) כן ר' דבריו הברורים של בית המשפט בת"א (נצרת) 61611-11-21 יואב כהן נ' מדינת ישראל לישכת רישום המקרקעין [פורסם באתר נבו] (24.2.2022): "אין הצדקה לצרף את הנתבעת כצד להליך אך בשל העובדה, כי יכול ויהיה צורך לרשום את עסקת המכר בלישכת רישום המקרקעין, ככל שיינתן פסק דין בנידון. כאמור, הנתבעת ממלאת תפקיד מינהלי ואין לה עמדה כלשהיא או אינטרס בעיניין. במסגרת הבקשה לסילוק על הסף הבהירה הנתבעת, כי ככל שיינתן פסק דין כאמור היא תפעל בהתאם לו. ברי, כי אין בטענתו הכללית של התובע, לפיה הנתבעת לא סייעה לו לצורך רישום הקרקע, בנסיבות המקרה שלפני, כדי ללמד על יריבות בינו לבינה ועל עילת תביעה כנגד הנתבעת.

...

אני סבור כי המקרה שלפניי הינו אותו מקרה חריג במסגרתו יש לסלק את התביעה שלפניי על הסף, ואנמק: מחיקת התביעה כנגד לשכת רישום המקרקעין עיון בכתב התביעה, ואף בתגובה, מגלה כי לתובעים מחלוקת קניינית עם מספר גורמים, למשל ה"ה אייכלר, הגב' שרה קורצו ועזבון המנוחה הגב' ביאליסטוצקי ז"ל. התובעים סבורים כי יש להכריע מחלוקות אלו לטובתם, אולם ברור מכתב התביעה כי קיימת מחלוקת.

ר', ה"פ (חי') 4982-03-14‏ רשם המקרקעין חיפה נ' אחוזת אילן בע"מ [פורסם באתר נבו] (8.5.2014): "אני דוחה את טענת המבקשת, שנוהל מקובל הוא לצרף את רשם המקרקעין כמשיב ולכן מוצדק לצרפו. אכן, זהו מנהג מקובל של תובעים ומבקשים, המבקשים לעשות קיצורי דרך ברישום המקרקעין על ידי הגשת תביעה הכוללת את רשם המקרקעין. בצדק מסכימים מייד למחיקת רשם המקרקעין או לפטור אותו מהופעה, משום שהוא אינו צד לכל סכסוך, אלא ממלא תפקיד מינהלי ורושם החלטות ופסקי דין של בתי המשפט. כאשר אין שום תביעה או עילה כנגד רשם המקרקעין, אין לצרפו כנתבע או כמשיב רק משום שבסופו של דבר יהיה צורך לרשום את העיסקה בלשכת רישום המקרקעין." (הדגשה שלי – ג.ה.) כן ר' דבריו הברורים של בית המשפט בת"א (נצרת) 61611-11-21 יואב כהן נ' מדינת ישראל לשכת רישום המקרקעין [פורסם באתר נבו] (24.2.2022): "אין הצדקה לצרף את הנתבעת כצד להליך אך בשל העובדה, כי יכול ויהיה צורך לרשום את עסקת המכר בלשכת רישום המקרקעין, ככל שיינתן פסק דין בנדון. כאמור, הנתבעת ממלאת תפקיד מנהלי ואין לה עמדה כלשהי או אינטרס בעניין. במסגרת הבקשה לסילוק על הסף הבהירה הנתבעת, כי ככל שיינתן פסק דין כאמור היא תפעל בהתאם לו. ברי, כי אין בטענתו הכללית של התובע, לפיה הנתבעת לא סייעה לו לצורך רישום הקרקע, בנסיבות המקרה שלפני, כדי ללמד על יריבות בינו לבינה ועל עילת תביעה כנגד הנתבעת.

לאור האמור לעיל, אני סבור שיש למחוק את התביעה כנגד לשכת רישום המקרקעין בהעדר יריבות.

בכתב התביעה נטען כי האלמנה פנתה בשעתו לתובעת, אשר אינה יודעת קרוא וכתוב ואינה בקיאה בשפה העברית וביקשה ממנה להתלוות אליה למשרד עו"ד על מנת לערוך הסכם בין יורשים, במסגרתו תוותר התובעת על כלל רכושו של המנוח, למעט חלקת אדמה ולעומתה תזכה האלמנה בכל עיזבונו של המנוח, לרבות כספים וזכויות.

כן נטען כי בהמשך להסכם העבירו שני הצדדים את הבעלות במקרקעין על שמן בהתאם להסכם ומשכך מנועה התובעת מלטעון טענות בעיניין זה. הנתבעת שבה ועתרה כי התביעה תסולק על הסף מחמת העדר סמכות עניינית ושימוש לרעה בהליכי משפט.

...

סעיף 5 לחוק בתי הדין הדרוזיים, התשכ"ג – 1963 קובע את סמכותו של ביה"ד הדרוזי לדון בין היתר בענייני ירושה ולפיו, על מנת שביה"ד הדרוזי יקנה סמכות לדון בענייני ירושה, נדרשת הסכמת "כל הצדדים הנוגעים בדבר": "5. בעניני המעמד האישי של דרוזים כמפורט בסעיף 51 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1947-1922, או בפקודת הירושה, אשר בהם אין לבית דין שיפוט ייחודי לפי סעיף 4, יהא לבית הדין שיפוט לאחר שכל הצדדים הנוגעים בדבר הביעו הסכמתם לכך". סבורני כי אין בטענה זו כדי לשנות ממסקנתי דלעיל בדבר סמכותו של ביה"ד הדרוזי לדון בתביעה.

באשר לטענה כי ביה"ד הדרוזי אישר את הבקשה למתן צו ירושה ולמתן תוקף של החלטה שיפוטית להסכם, מבלי שהצדדים התייצבו בפניו פרונטאלית, אלא על סמך בקשה בכתב, סבורני כי אף בכך אין כדי לאיין את סמכותו לדון בהליך (הן ההליך המקורי והן בתביעה לביטול).

בנסיבות אלו ועל פי הפסיקה שהובאה לעיל, טענות לביטול ההסכם מחמת פגמים ברצון לרבות טענת הזיוף, דינן להתברר בפני ביה"ד הדרוזי ולא בפני ערכאה זו. סוף דבר, אני מורה על דחיית התביעה על הסף.