בקשה לסילוק תביעה על הסף או עיכוב הליכים בשל תניית שיפוט ייחודית

המשיבה, חברת Thor Horizon Shipping Pte Ltd (להלן: בעלת האונייה) הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף או לעיכוב ההליכים בה, על סמך תניות שיפוט זר, הכלולות בשטרי המטען שהוצאו למערערות על ידי חוכרת המשנה של האונייה.

וגם: "שאלת עיכוב הליכים על-מנת שיתבררו בפורום אחר מתעוררת לא רק עקב תניית שיפוט זר, אלא גם במקרים אחרים, כגון הסכמה לבוררות; טענה, שהמקום בו הוגשה התביעה, אינו הפורום המתאים לבירורה (Forum non Conveniens), או טענה, שמתנהלים כבר הליכים במקום אחר (Lis alibi Pendens). בכל המקרים הללו, בית המשפט המקומי אמנם מוסמך לידון בתביעה, שהוגשה לפניו, אך יש לו שיקול-דעת להחליט, אם לעכבה על-מנת שתוגש במקום אחר" ([ע"א 362/83](http://www.nevo.co.il/case/17920423) מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' האניה "דונאר", פ"ד לח(2) 505, 515 (להלן: פרשת דונאר)).

בפרשה זו עוכבו ההליכים בשל תניית שיפוט זר, לפיה הסמכות הייחודית היא לבתי משפט בגרמניה.

...

השופט נ' הנדל: ערעור זה עניינו סוגיית הפעלת תניית שיפוט זר בתביעה ימית, על פיה דין התביעה להתברר בלונדון על פי הדין האנגלי.

גם לדעתי יש לקבל את הערעור, לבטל את הכרעתו של בית המשפט לימאות בעניין עיכוב ההליכים, ולהחזיר את התיק להישמע לפניו.

לפיכך, אסתפק בהבאת דבריו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס ברע"א 9810/05 Martin J. Hecke נ' Pimcapco Limited, פסקה 14 (30.8.2009) עליהם נסמכו, במידה רבה, גם חבריי: "במצב שכזה, בו שאלת ההתיישנות בפורום הזר הינה מורכבת וסבוכה, ואילו המבקש מצידו מסרב להתחייב שלא להעלות שם את טענת ההתיישנות, על בית המשפט לצאת מנקודת הנחה כי טענת ההתיישנות אכן תעלה ותתקבל בפורום הזר. ואולם, גם אם בית המשפט יוצא מנקודת הנחה זו, אין בהכרח משמעות הדברים כי הוא ידחה את הבקשה לסילוק על הסף שהוגשה לו. תחת זאת, על בית המשפט לבחון את מערכת הנסיבות, ובפרט את התנהגותו של התובע. במסגרת זו, על בית המשפט לבחון האם התובע פעל באופן בלתי סביר בהגישו את התביעה לפורום המקומי מבלי לנקוט בצעדים למניעת ההתיישנות בפורום הזר". ואכן, עמדתו של השופט עמית, לפיה יש לדחות את הערעור, נסמכת על התנהלות המערערות ובפרט, על שלושה פגמים שנפלו, לשיטתו, בהתנהלותן: ראשית, העובדה שטענת המערערות בדבר החשש מפני התיישנות התביעה באנגליה הועלתה לראשונה רק לאחר שהגישו את הערעור לבית משפט זה; שנית, העובדה שהמערערות לא השיגו על החלטתו השנייה של בית המשפט המחוזי בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור לפני בית משפט זה; לבסוף, מחדלן של המערערות כי לא נקטו הליך בפורום הזר, בבית המשפט בלונדון.

סיכומו של דבר, לא נראה כי נפל פגם בהתנהלות הדיונית של המערערות המצדיק את בירור התובענה בפורום הזר, שם תועלה טענת ההתיישנות ואשר בסבירות גבוהה תתקבל ותביא לתוצאה כי תביעת המערערות לא תתברר לגופה.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בתל אביב – יפו (כב' השופטת איילה גזית) מיום 10.10.21 בת"א 52285-10-19 לפיה נדחתה בקשת נתבעים 1, 3 ו – 4 (להלן יכונו יחד: "המבקשים") לסילוק התביעה שהוגשה ע"י התובעת – המשיבה נגדם על הסף או לעיכוב הליכים בשל תניית בוררות.

כמו כן, התחייבות המבקשים לא לעשות שימוש בסימני המסחר אינה נובעת רק מהסכם הזיכיון אלא שהיא כלולה, שלובה ובלתי נפרדת בהסכם הרכישה אשר קובע סמכות שיפוט ייחודית לבימ"ש בישראל וממילא הוא גם חלק בלתי נפרד מההסכם מנובמבר 2009 שגם קובע סמכות בלעדית לישראל.

נקבע כי: " לעניין טענת ההתיישנות, הנתבעים לא צרפו תצהיר התומך בבקשה. אכן, התביעה איננה מפרטת מועד הווצרות החוב הנטען, אולם, לאור העובדה ששיתוף הפעולה העיסקי בין הצדדים נמשך עד שנת 2014 – אין מקום לקביעה של ממצא עובדתי בעיניין היתיישנות החוב הכספי בשלב מקדמי זה של הדיון. שמורה לנתבעים זכותם לטעון טענה זו לאחר שמיעת הראיות ובירורן בתיק העקרי". תמצית טענות המבקשים בבקשת רשות העירעור: בימ"ש קמא נימנע מלדון ולהכריע בטענת העידר סמכות לידון בטענות להפרת זכות קניין רוחני הקבועה בחקיקה ישראלית על בסיס פעילות בחו"ל. בכתב התביעה לא נטען כי תניית שיפוט בהסכם מאוחר גוברת על תניית בוררות בהסכם מוקדם יותר והמצהיר מטעם התובעת הודה בדיון בבימ"ש קמא כי תניית השיפוט בהסכם המאוחר לא חלה על ההסכם המוקדם, ובהתאם לא ביטלה את תניית הבוררות.

...

            אני סבורה כי בענייננו מתקיימים החריגים , שכן מדובר בשאלה לפי איזה דין יתבררו עילות התביעה ו/או היכן תתברר המחלוקת ובאיזה אופן.

            דין הערעור כאמור, להתקבל.

         לסיכום: א)         לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל.

לפניי בקשה מטעם הנתבעים לסילוק התביעה על הסף או לעיכוב הליכים, בשל העדר סמכות בינלאומית לבימ"ש זה לידון בתביעה ו/או בשל היות בימ"ש זה משום "פורום לא נאות" לידון בתביעה, בהנתן פורום נאות יותר נטען, הוא ביהמ"ש בפאריז אשר בצרפת.

הנתבעים טוענים לתחולת תניית שיפוט רלוואנטית המעוגנת בהסכם שבין התובע לבין האופרה בפאריז (הגוף שבו היו אמורים הצדדים להציג את הפרויקט האומנותי המשותף שלהם בטרם פרץ ביניהם הסיכסוך שהוליד את ההליכים שבנידון), אלא שהנתבעים צרפו מיסמך (בשפה הצרפתית וגם בשפה אנגלית) שאינו נחזה להיות חתום ע"י מי מהצדדים לו, והתובע כופר בקיומו של הסכם נטען זה ובטענה שהסכם נטען זה נעשה ונחתם.

אין חולק למעשה כי עפ"י ההסכם שתפו הצדדים פעולה במסגרת אותו פרויקט אומנותי (כל צד מביא לפרויקט את תחום אומנותו הייחודי), אך קיימת מחלוקת באשר לתוכן המדויק של ההסכם: התובע טוען שסוכם שהיצירה האומנותית הרלוואנטית תהיה יצירה משותפת לצדדים שלשני הצדדים זכויות מלאות בה, עפ"י דיני החוזים ועפ"י דיני הקניין הרוחני; ומנגד הנתבעים טוענים, למעשה, כי היצירה שייכת לנתבעים בלבד וכי התובע שולב בפרויקט האומנותי בתפקיד מוגדר, מוגבל ומסוים בלבד של "מעצב תפאורה למופע של הנתבעת באופרה", שבגינו הוא גם אמור היה לקבל ככזה שכר רלוואנטי.

לפנים משורת הדין, נוכח העובדה שהתובע היה שותף ליצירת עמימות חוזית לכאורית (בכך שלא דאג שייעשה בין הצדדים הסכם רלוואנטי בכתב) וגם כתרומה משלי ליצירת אוירה טובה רצויה של הידברות בין הצדדים לצורכי מציאת פיתרון מוסכם ומכובד לסכסוך שביניהם, איני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע הוצאות בגין הליך זה. ועם זאת יובהר, כי במידה שהצדדים יבקשו בהמשך למצות את ההליכים המשפטיים ביניהם, אשקול גם הוצאות הליך זה (לחובת הנתבעים) במסגרת חשבון ההוצאות הכולל בתיק.

...

" יישום הדין הנ"ל על נסיבות המקרה שלנו הביאני למסקנה שדין הבקשה להידחות.

אינני מקבל את טענת הפורום הלא נאות שהעלו הנתבעים ושוכנעתי כי עפ"י המבחנים הנ"ל בימ"ש זה הינו הפורום הנאות לדון בתביעה, בנסיבות הבאות: מצאתי את עמדת ונימוקי התובע בעניין זה משכנעים יותר מאלה של הנתבעים.

סיכום בקשת הסף שבנדון – נדחית.

כפי שהובהר לעיל, תניית השיפוט, בכל הקשור למשלוחים שאינם יוצאים מארה"ב או נשלחים אליה, מפוצלת בין הרישא שבה המתייחסת לסוחר כתובע, שהנה תניית שיפוט ייחודית ובלעדית הקובעת את מקום השיפוט בלונדון, לבין הסיפא שבה, המאפשרת למוביל הימי, ולו בלבד, לבחור היכן לתבוע את הסוחר, בנוסף על לונדון, גם בבית המשפט שבמקום העסקים של הסוחר, לפי שיקול דעתו הבלעדי.

מכאן יוצא, כי יש לקבל את הטענה בדבר היותה של תניית השיפוט כתנייה מקפחת בחוזה אחיד, אשר מובילה לדחיית הבקשות שהגישו המבקשות לסילוק התביעה על הסף או לעיכוב ההליכים.

...

עוד צריך לומר, כי החלטה זו הינה החלטה שניה וחוזרת, שכן החלטתי הראשונה בוטלה על ידי בית המשפט המחוזי במסגרת ערעור שהוגש עליה, ולפיה מצאה ערכאת הערעור כי מן הדין להודיע ליועמ"שית על אודות קיומה של טענת התנאי המקפח בחוזה אחיד שהועלתה על ידי הצדדים לתיק, ורק לאחר שזו האחרונה תודיע עמדתה וב"כ הצדדים יוכלו להתייחס אליה תינתן החלטה חדשה על ידי בית משפט זה. בנסיבות אלו, מסרו הצדדים את הסכמתם לביטולה של ההחלטה הראשונה.

יישום המבחנים האמורים מוביל למסקנה, כי המבקשות לא עמדו בנטל להוכיח כי הפורום האנגלי שבלונדון עדיף וטבעי מזה הישראלי.

מכאן המסקנה העולה כי ישראל הינה פורום נאות וטבעי לדון בתובענה, הרבה יותר מסין ובוודאי שמלונדון לה אין נגיעה כלל לעניין הנדון.

לאור האמור לעיל, הבקשה לסילוק התובענה על הסף או לעיכוב ההליכים בה – נדחית, הן מן הטעם של תנייה מקפחת בחוזה אחיד, והן מן הטעם שלא לפצל את הדיון והיותו של הפורום הישראלי פורום נאות לדון בתובענה.

אשר לטענה כי יש לעכב את ההליך מחמת תניית בוררות או לסלקו על הסף בשל עיקרון הטריטוריאליות: נטען, כי בהסכם פרעון החובות נקבעה הוראה מפורשת (סעיף 29 להסכם), שלפיה הנתבעים מסכימים כי תבוטל כל "גריעה מכל זכות תביעה שהיא" – הוראה שמשמעה היא כי הצדדים הסכימו, לאור משבר האמון שנתגלע ביניהם, כי מעתה תהיה מגנוליה ישראל רשאית לתבוע את הנתבעים בבית משפט ישראל, הכפוף לדין הישראלי, בכל הנוגע לכל הפרה הסכמית בין הצדדים.

מאחר שבהסכם זה נקבעה תניית שיפוט ייחודית (מגנוליה ישראל מפנה לעניין זה לסעיפים 6, 17 ו-30 להסכם פרעון החובות) כי אז אין ממש בטענה כי יש לעכב את ההליך מחמת תניית הבוררות שעוגנה בהסכם הזיכיון או בשל עקרון הטריטוריאליות.

סיכום בשל מכלול הטעמים האמורים, יש לסלק על הסף את הסעדים שהתבקשו בסעיפים 54.3 לכתב התביעה (פיצוי מוסכם בסך של 200,000 אירו בהתאם להסכם הזיכיון, מחמת תניית הבוררות שנקבעו באותו הסכם), וכן את הסעדים שהתבקשו בסעיף 54.4 לכתב התביעה (פיצוי סטאטוטורי בסך 100,000 ש"ח מכוח חקו עוולות מסחריות).

...

התוצאה היא כי אין מקום להורות על סילוק על הסף מחמת התיישנות.

בענייננו, ועל רקע האמור לעיל, כללים פרשניים אלה משמיעים לנו כי יש לכבד את ההסכמות החוזיות בין הצדדים שלפיהן כל סכסוך הנובע מהסכם הזיכיון, ואינו קשור לפירעון חובות כאלה ואחרים (סוגיה שהוסדרה באופן ספציפי בהסכם פירעון החובות), ידון בבוררות או בערכאה מוסמכת בהונגריה, בהתאם לבחירת מגנוליה ישראל, ככל שההליך יינקט על ידה.

מכל מקום אני סבור כי בענייננו עלה בידיהם של נתבעים 1, 3 ו-4 להראות, כי התקיימו התנאים הנקובים בסעיף 5 לחוק הבוררות (לסקירת התנאים ראו, רע"א 4986/08 TYCO BUILDING SERVICES נ' אלבקס וידיאו בע"מ (12.4.2010)), קרי, כי בין הצדדים קיים הסכם בוררות; כי התובענה שהוגשה לבית המשפט מתייחסת לסכסוך שההסכם חל עליו; כי בעל דין שהוא צד להסכם מבקש את עיכוב ההליכים; כי הנתבעים 1, 3 ו-4 היו מוכנים - גם בעת הגשת הבקשה - לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות; וכי טענת עיכוב ההליכים הועלתה בהזדמנות הראשונה.