בקשה לסילוק תביעה על הסף או הפקדת ערובה בשל חוסר תום לב

ביום 14.1.20 הגיש המבקש בקשה לסילוק התביעה על הסף בשל העדר עילה, חוסר סמכות עניינית ושימוש לרעה בהליכי משפט אשר נדחתה ביום 10.8.20 (מותב בראשות כב' השופטת דרוקר).

המשיבה הטעימה כי המבקש הגיש בקשה זו בחוסר תום לב שכן במסגרת ההליך המקביל הגיש המבקש חוות דעת חשבונאית מטעם פרופ' חיים אסיאג לפיה שווי החברה, נכון לחודש 6/2019 עומד על סכום שבין 13 מיליון ₪ ל- 27 מיליון ₪ (להלן – חוות דעת אסיאג, נספח 5 לתגובה).

בכל הנוגע לחיובה של חברה בהפקדת ערובה קובע סעיף 353א' לחוק החברות: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לידון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתנתן ערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין" הוראה זו חלה גם בהליכים המתנהלים בבתי הדין לעבודה (ראו ע"ר 15046-12-11 חוה נחמני נ' קאנטרי פלורס (28.1.13), להלן – עניין נחמני; ע"ע (ארצי) 61067-09-16 בר ניהול מגדלי יוקרה בע"מ נ' ארטה הבטם (31.8.17)).

...

לאור מהות הטענות שהועלו בכתב התביעה לא מצאתי כי בשלב זה הוכח כי סיכויי ההליך גבוהים ומשלא צורפו המסמכים הרלבנטיים המעידים על איתנות פיננסית, שזהו המבחן המכריע לצורך בקשה זו, הרי שאין לתן משקל מכריע לטענות אלו בשלב זה. לנוכח כל המפורט - דין הבקשה להתקבל.

לאחר שנתתי דעתי לזכות הגישה לערכאות, לגובה הסכום הנתבע וכן לשיעור ההוצאות הנפסקות בבתי הדין לעבודה בהליכים דומים (ראו לעניין השיקולים בחיוב הוצאות וההבחנה בין תביעות למימוש זכויות מתחום הביטחון הסוציאלי לתביעות בעלות אופי מסחרי - עע (ארצי) 35727-11-12 ביטחון לאומי 1992 ע.נ בע״מ נ' פודולסקי אלכסנדר (25.1.15)), הגעתי לכלל מסקנה כי יש להורות למשיבה להפקיד ערובה בסך של 40,000 ₪.

סוף דבר המשיבה תפקיד בקופת בית הדין, בתוך 30 יום, סך של 40,000 ₪ להבטחת הוצאות המבקש.

בפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף ולחילופין חיוב התובעת בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבעת.

אף אין קשר בין התביעה שהגישה הנתבעת ברמאללה (ונדחתה) לבין תביעה זו. עוד טוענת התובעת כי אין לחייבה בהפקדת ערובה נוכח החריג הקבוע בסעיף 353א' לחוק החברות, לפיו "נסיבות העניין אינן מצדיקות חיוב בערובה". טוענת התובעת כי ההוראה הקבועה בסעיף 353א' לחוק החברות נועדה למנוע תביעות סרק.

בעניינינו, טוענת הנתבעת, לוקה הבקשה בחוסר תום לב, ניסיון לעכב את הדיון בתביעה.

...

הבקשה בבקשתה טוענת הנתבעת כי דין התביעה סילוק על הסף בשל היעדר סמכות מקומית ו/או היעדר עילה ו/או היעדר יריבות, כפי שיפורט להלן: משרדי הנתבעת ומקום אספקת הסחורה הייתה בנצרת.

משכך, דין הטענה לסילוק התביעה על הסף בשל היעדר עילה להידחות.

משכך, אני דוחה את הבקשה לסילוק התביעה על הסף בשל היעדר סמכות מקומית.

לעניין זה יפים דברי בית המשפט ברעא 7496/15 אור בנמל בתל אביב הקטנה בע"מ נ' צפון הירקון תל אביב בע"מ (14.2.2016): "... בבואו להחליט בבקשה לחייב תובעת בהפקדת ערובה על פי סעיף זה, בית המשפט עורך בדיקה תלת-שלבית: בשלב הראשון נבדק אם התובעת יכולה, מבחינה כלכלית, לעמוד בהוצאות שתפסקנה. בשלב זה, בית המשפט לוקח בחשבון את מצבה הכלכלי של התובעת, את סכום התביעה, מהות ההליך הצפוי (אורכו, מורכבותו, האם נדרשים מומחים או גילויים חריגים), שכר הטרחה הצפוי, וסיכויי התביעה. אם הגיע בית המשפט למסקנה כי לא עלה בידי החברה להוכיח שתוכל לעמוד בהוצאות הנתבע אם יזכה בדין, הדיון עובר לשלב השני, בו נבחן אם נסיבות העניין מצדיקות מתן פטור מחיוב בערובה. כידוע, במקרה של חברה, להבדיל מתובע אישי, הטלת ערובה הינה הכלל ולא החריג (השוו לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). בשלב השלישי, בית המשפט ייקבע את גובה הערובה (ראו: רע"א 2142/13 שויהדי נעמאת נ' יצחק קרמין, פס' 8 (13.11.2014); רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ (‏23.5.2011); רע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.2009)). בשלבים השני והשלישי על בית המשפט לאזן, בין היתר, בין זכות הגישה לערכאות לבין זכות הקניין של הנתבע. בקביעת הערובה, רשאי בית המשפט לקחת בחשבון נכונותם של מנהלי התובעת או בעלי השליטה בה, לערוב באופן אישי להוצאות (השוו: רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, מד (1) 647, 650 (1990))." לעניין זה ר' גם החלטת בית המשפט ברעא 4890/16 ‏ ‏ טריניטי מערכות מחשוב בע"מ נ' הוצאה מוכרת בע"מ (22.8.2016) ומכאן לענייננו.

בסמוך לאחר הגשת כתב ההגנה, הגישו הנתבעים 3 ו- 4 בקשה לסילוק התביעה על הסף כנגד הנתבע 4 ולחלופין בקשה לחיוב התובעים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים 3 ו-4.

בהחלטה מיום 28.6.23 הוריתי לתובעים להפקיד ערובה לצורך הבטחת הוצאותיה של הנתבעת 3 בהליך, מהטעם שחרף תיקון כתב התביעה על דרך של הוספת הנתבעת 3 כנתבעת בהליך, בפועל התובעים לא פירטו בכתבי התביעה המתוקנים עילת תביעה מפורטת נגד הנתבעת 3.

המבקשים טוענים כי הגשת הבקשה להפקדת ערובה בשלב זה של ההליך מהוה היתנהלות בחוסר תום לב מצד המבקשות, בניסיון לחמוק מבירור התביעה לגופה.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכלל החומר שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי בשלב זה לא ניתן לומר שסיכויי תביעת המשיבים כנגד המבקשות קלושים באופן המצדיק להגדיר את ההליך כ"הליך סרק מובהק" ולהורות על הפקדת ערובה.

בנסיבות אלה, שאלת אחריותן של המבקשות להעסקת המשיבים וכפועל יוצא חבותן בתשלום הזכויות הנטענות בכתב התביעה מצריכה בירור עובדתי ומשפטי ולא שוכנעתי כי יש במידע שהוצג בהליך עד כה – או בהיעדרו, כדי להגדיר את ההליך כהליך סרק מובהק המצדיק חיוב המשיבים, אזרחי מדינה החברה באמנת האג, בהפקדת ערובה.

סוף דבר - הבקשה נדחית.

לפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף ולחלופין לחיוב התובעות בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות ההליך מכח הוראות סעיף 353א לחוק החברות.

התובעת 1 טוענת כי על אף הדברים הוגשה הבקשה בחוסר תום לב ובהתרשלות לאור העובדה שהוגשה לאחר שבוצעה זה מכבר הקטנת חוב בתיק המקביל, באופן שגרם לה לנזקים.

הזהרתי את עצמי כי בקביעת שיעור ההפקדה יש לבטא מחד את סכויי התביעה והקף הראיות הצפוי להשמע כאן, ומנגד יש לקחת בחשבון את הכלל, לפיו לא ימנע ביהמ"ש גישה לערכאה המשפטית אך בשל חיסרון כיס.

...

יחד עם זאת, לסיכויי התביעה להתקבל כמו גם לעובדה שהתובעת 1 היא חברה בערבון מוגבל השלכות לענין בקשת הנתבע לחיובה בהפקדת ערובה, ואני סבורה כי ניתן לקבוע בשלב זה כי הנתבע הרים את הנטל המוטל עליו, מקום שהוא מוטל כאמור, להראות כי יש להעביר את נטל השכנוע להוכחת יכולת כלכלית אל כתפי התובעת 1 (לדיון בשאלת הנטלים בבקשה להפקדת ערובה מכח הוראות סעיף 353א לחוק החברות, השתנ"ט-1999 ר' ת"א (מחוזי י-ם) 22445-08-13 ד. ימין ובניו בע"מ נ' איי.פי.סי. ירושלים בע"מ (14.1.14)).

מכל אלו אני סבורה כי התובעת 1 לא הרימה את הנטל להוכיח יכולת כלכלית לשאת בהוצאות ההליך, וכפועל יוצא אני רואה לנכון לחייבה בביצוע הפקדה כאן.

המזכירות תמציא החלטתי זו לצדדים.

בין לבין הגיש הנתבע שתי בקשות לבורר: בקשה לסילוק התביעה על הסף ובקשה להורות למבקש להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע ולהבטחת שכרו של הבורר.

התובע היתייחס להליך הבוררות הקודם באופן כללי ולא מפורט וטען כי הליך זה לא הצליח בשל חוסר הבנת המבקש ובא כוחו ובשל סרובו של הבורר להמשיך בהליך הבוררות.

בין היתר טען המשיב, כי לא נחתם הסכם בוררות בין הצדדים; המבקש בא בשעריו של בית המשפט בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים שעה שהעלים עובדות מהותיות מבית המשפט ולא צירף מסמכים חשובים כמו מסמכים הקשורים בהליכים קודמים בין הצדדים והחלטות הבורר; המשיב היתנהל בחוסר תום לב במסגרת הליך הבוררות הקודם, לא קיים באופן עיקבי את החלטות הבורר, לא הפקיד את שכרו, לא התייצב לדיוני הבוררות שנקבעו, לא הגיש תגובות לבקשות, והתנהל באופן מטריד ואף מאיים כלפי הבורר.

...

בהחלטה זו קבע הבורר כדלקמן: "על רקע התנהלותו של התובע, אשר אינו מקיים את הוראות הבורר תוך שהוא עושה דין לעצמו, מסרב להפקיד תשלום עבור שכ"ט הבורר אף כי נאמר לו במפורש כי הימנעותו מלעשות כן עשויה לגרום לדחיית תביעתו, ונמנע מלהתייצב לדיון שנקבע בנוכחותו, ואשר נועד לדון בבקשה לסילוקה של התביעה, נראה כי אין מנוס מסילוקה של התביעה. הליך הבוררות איננו כלי משחק בידי התובע, אשר הוא יכול לנהוג בו כרצונו, תוך גרימת נזקים והוצאות לנתבע, ללא כל טעם וסיבה. אני מורה, אם כן על מחיקת התביעה. אני מחייב התובע לשלם לנתבע סך של 50,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין הוצאותיו.". לאחר מחיקת התביעה שלח המבקש מייל לבורר שכותרתו הייתה "תגובה להחלטת כבוד הבורר". במסגרת המייל טען המבקש, כי הוא לא הבין שאי הפקדת שכרו של הבורר תוביל למחיקת התביעה.

בנסיבות אלה, דין הבקשה למינוי בורר להידחות.

סוף דבר, אני מורה על דחיית התובענה-הבקשה למינוי בורר.

המבקש ישלם למשיב הוצאות הליך זה, בסכום של 7,500 ₪.