הודגש כי התביעה איננה מכוונת כנגד ההחלטה שלא להגיש כתב אישום נגד שפר, אלא נגד אופן ביצוע חקירת התאונה אשר נטען כי הסבה למשיבים נזק נפשי כבד אשר הוערך על ידם בסך של 1,000,000 ש"ח. כמו כן, המשיבים תבעו כי המבקשת ושפר ישפו אותם בגין הוצאותיהם בסך של 100,000 ש"ח.
ביום 22.11.2020 הגישה המבקשת בקשה לסילוק התביעה על הסף.
בתוך כך, הסוגיה דנן מציבה בפני בית המשפט דילמה המצריכה איזון בין זכותו של הפרט לסעד, לבין האינטרסים הציבוריים העומדים בבסיס חלוקת הסמכויות בין הערכאות השונות.
בתביעה זו דרש לקבל פיצויים כספיים הנובעים מהפרת ההסכם בינו לבין המישטרה וכן מנזקים שנגרמו לו בעקבות פגמים בהליך גיוסו, הכשרתו ופיטוריו.
הינה כי כן, על רקע האמור לעיל, סבורני כי את תביעת המשיבים, המבקשת לתקוף תקיפת מצח את ההחלטה על דחיית הערר בעיניין העמדתו של שפר לדין, יש לסווג כתביעה המבקשת לבצע "תקיפה ישירה במסווה" – כך שבית משפט השלום נעדר סמכות עניינית לידון בה.
בתשובתם לבקשה למתן רשות ערעור שהגישה המערערת, ציינו המשיבים כי אין מקום לסילוק תביעתם על הסף, בין היתר, מהטעם כי אילו היו מגישים עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק נגד דחיית הערר שהוגש על ידם, סביר שהעתירה הייתה נדחית.
השופט י' עמית:
חברי, השופט י' כשר, היטיב להראות כי מכל זוית אפשרית, אין לתביעה תוחלת ודינה לסילוק על הסף – הן מאחר שלפנינו תקיפה ישירה במסווה; הן לאור הקל וחומר מסעיף 21 לחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001 לפיו אי קיום זכות שהוקנתה לנפגע העבירה על פי אותו חוק אינה מקימה כשלעצמה עילה לתביעה אזרחית; הן לאור שקולי מדיניות משפטית; ושמא גם בשל אי התקיימות התנאים הנדרשים על פי הילכת רע"א 444/87 אלסוחה נ' עיזבון המנוח דהאן ז"ל, פ"ד מד(3) 397 (1990).
...
והערה אחרונה לפני סיום: כפי שציינתי מספר פעמים לאורך פסק דיני, עצם העובדה כי סבור אני שיש מקום לסלק את תביעת המשיבים על הסף, אין פירושה כי הנני מקל ראש בכאבם.
כשלעצמי, ובהינתן החובה הכללית שלא לנהוג בהתרשלות, אני מעדיף לקבוע כי דין התביעה להידחות בשל המסננת של שיקולי מדיניות משפטית (לשיקולי מדיניות השוללים אחריות ראו, לדוגמה, פסק דיני בע"א 8027/14 שורוש נ' שליאן (29.11.2015)).
חברי עמד על שיקולים אלה ועל כן לא אחזור על הדברים ואומר בקצרה כי אילו קיבלנו את התזה של המבקשים, אזי בכל מקרה שבו ערר הנוגע לסגירת תיק היה נדחה, ניתן היה להגיש תביעה בנזיקין בטענה כי אין להקיש מסבירות ההחלטה במישור המינהלי לסבירות ההחלטה במישור הנזיקי, ואין לדבר סוף (להבחנה בין סבירות מינהלית לסבירות נזיקית ראו פסקאות 28-24 לפסק דיני ברע"א 2063/16 גליק נ' משטרת ישראל (19.1.2017) (להלן: עניין גליק)).
