בקשה לסילוק על הסף של תביעה בגין מגבלת אחריות

כן נטען כי הנתבעת אינה אחראית כלל ועיקר לקרות האירוע וכי האחריות למניעת מעבר נוסעים באיזור הכבל בו טוענת התובעת כי נתקלה, מוטלת על המוביל האוירי ו/או חברת שירותי הקרקע מטעמו ולחילופין מוטל על כתפי התובעת בשל אשמה התורם.

צד ג' מוסיפה וטוענת כי מיגבלות האחריות של מוביל אוירי לרבות היתיישנות מהותית בחלוף שנתיים ממועד הטיסה, חלות גם אם המוביל האוירי אינו נתבע ישיר אלא כצד ג' לתביעה.

לאור האמור בקשת הנתבעות לסילוק על הסף של התביעה נדחית.

...

שוכנעתי כי סעיף 10 לחוק התובלה האוירית וסעיפי האמנה אינם שוללים מהתובעת להגיש תביעה כנגד צד שלישי שאינו המוביל האוירי בעילה אחרת.

לאור האמור בקשת הנתבעות לסילוק על הסף של התביעה נדחית.

לכן, מקום בו נדחית התביעה תדחה גם ההודעה לצד שלישי ואילו מקום בו היא מתקבלת, תתברר גם ההודעה (ע"א 81/89 גולן נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(3) 824, בפסקה 7).

מבוא וסקירת ההליך "הכרוניקה אשר תתואר להלן חוזרת על עצמה פעם אחר פעם במערכות הבחירות לרשויות המקומיות בישראל: קבצת אנשים מבקשת להיתמודד בבחירות הקרבות למועצת רשות מקומית. הקבוצה מתארגנת לעשות כן, ובמסגרת זו קובעת את סדר הופעתם של המתמודדים ברשימת המועמדים. בנוסף, הקבוצה נערכת לקראת הבחירות עצמן, מגייסת עובדים ומתנדבים שיסייעו לה, ואף מתקשרת בהסכם עם גורמים שונים לשם מתן שירותים, כגון: עריכת סקרים, יחסי ציבור ומתן ייעוץ משפטי. אנשי הקבוצה מציינים בפני כל המתקשרים עמם, כי לאחר הבחירות, ומייד עם קבלת כספי מימון הבחירות, ישלמו להם את התמורה המגיעה להם בגין השירותים והטובין שהם מספקים להם. ברם, הרשימה נכשלת בבחירות, אינה מצליחה להכניס מספר מועמדים למועצה באופן המזכה אותה בכספי הבחירות ואינה יכולה לכסות את הוצאותיה. מה יעשו העובדים וכל המתקשרים עם הרשימה? מי אחראי לשלם להם את כספם? ואת מי, אם בכלל, יוכלו לתבוע על מנת לקבל את המגיע להם?"[footnoteRef:1] [1: עמרי כבירי "רשימת מועמדים בבחירות מוניציפאליות – כשרותה ומגבלותיה של האישיות המשפטית" ספר שמגר חלק א, 555 (2003) (להלן: "מאמר כבירי").

בהמשך לכך, קבע כב' השופט שטיין, בעת שדחה בקשה לסילוק על הסף של תביעה אישית בגין חובות של רשימה מוניציפאלית, בעיניין יעקובי, כי "... [ו]על אף שלרשימה כזאת מעמד משפטי מסויים, מוגבל, כמצויין בבג"צ 823/90 לעיל, הרי שניתן לעשות הרמת מסך מדומה ביחס אליה ולחייב כל אחד מחברי הרשימה באחריות להתחייבויותיה. מסיבה זו אני סבור כי מתגבשת יריבות בין התובעת לבין כל אחד מחבריי הרשימה"[footnoteRef:33].

במהלך ההתכתבות, היא מעדכנת על רצונה להגיש תביעה בגין אי-קבלת התשלום, ואף מציינת שהיא אינה יודעת מה לכתוב בתביעה – "עבדתי במטה של גקי סבג? איך זה נקרא?". [49: עמ' 158 בקובץ תצהיר גילוי המסמכים של התובעים.

...

במקרה שבנדון, לאחר ששקלנו את כלל נסיבות העניין, הגענו למסקנה כי יש לקבל את תביעת התובעים ברכיב זה, ולחייב את הנתבעים לשלם לכל אחד מהתובעים (וכאשר המדובר ב-70 תובעים) פיצוי בסך של 100 ₪, ובשים לב להשלכות שהיו לאי קבלת תלושי השכר על חוסר הוודאות בקביעת זכויותיהם של התובעים.

לסיכום לסיכום – לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להתקבל, ועל כלל הנתבעים לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, את הסכומים הבאים המצוינים בסעיפים 209, 214, 218 ו-228, דלעיל.

דא עקא, שבסופו של דבר, התובעים לא נחקרו כלל בגין עבודתם, כאמור לעיל.

ביחס לחלוף תקופת הבדק והאחריות , נטען כי חוק המכר אינו מפקיע דינים אחרים , ולפיכך מיגבלת תקופת הבדק והאחריות לא חלה.

לאחר עיון בכלל החומר, אני מחליט לדחות הבקשה , ואלו נימוקי: הלכה היא כי סילוקה על הסף של תובענה הוא צעד דרסטי.

...

לאחר עיון בכלל החומר, אני מחליט לדחות הבקשה , ואלו נימוקי: הלכה היא כי סילוקה על הסף של תובענה הוא צעד דראסטי.

אני סבור כי חוק המכר (דירות) דן אך ורק בזכויות הנובעות מן היחסים החוזיים שבין מוכר לקונה, ואין הוא משפיע על זיקות משפטיות אחרות בין המוכר לבין הקונה, כמי שניזוק עקב ליקויי הבנייה (איל זמיר, חוק המכר, תשכ"ח- 1968- פירוש לחוקי החוזים, עמ' 314).

נוכח כל האמור, ובהתייחס לחומר שלפני, בשלב זה, וכאשר לעת זו, אין דוחים בקשה מטעמים הקשורים בדרכי הוכחה, אלא השאלה הינה, האם בהנחה שיוכח, הנטען בסעיף 5 לתביעה , והגם שתמציתי ביותר, אך מספיק לשלב זה , יוכלו התובעים , לזכות בסעד המבוקש על ידם.

בקשת דואר ישראל לסילוק על הסף מחמת העידר יריבות הנתבעת 2, חברת דואר ישראל, טוענת בבקשתה כי לאור הוראות סעיפים 80, 77 ו- 78 לחוק הדואר, תשמ"ו- 1986 (להלן: "חוק הדואר") מכוחו היא פועלת, יש לסלק את כתב התביעה מחמת העידר יריבות.

דיון והכרעה בבקשה לסילוק על הסף של דואר ישראל: על פי סע' 78 לחוק הדואר: "אין בעל רישיון כללי, עובדיו וכל הבאים מטעמו אחראים לנזק שניגרם –

ראו: ת"ק (תביעות קטנות נת') 4198-01-19 נסים גבאי נ' דואר ישראל- סניף מרכזי נתניה (נבו 20.08.2019) וראו בר"ע 108/09 חברת דואר נ. אמנות המזרח התיכון יבוא ושיווק בע"מ [פורסם בנבו] (2.7.2009) שם ערך בית המשפט גזירה שווה מסעיף 77 לעניין סעיף 78(1) וכך קבע: "סבורני כי דברים אלה יפים גם באשר לתחולת ס' 78 (1) וכי תביעת פיצויים בשל מסירת דבר דואר בטעות איננה יכולה להתבסס, אלא על ס' 78 (1) לחוק הדואר. זוהי משמעות החסינות". כן נקבע, כי "פרשנות מצמצמת לסעיף הנ"ל, כקביעת בית משפט קמא, שמשמעה שתנתן חסינות בפני הגשת תביעות רק מקום בו נגרמו נזקים ישירים לדבר הדואר, תרוקן  את הסעיף הנ"ל מתוכן ותהפכו לאות מתה שכן תתאפשר הגשת תביעות שלא על פי חוק הדואר בגין נזקים עקיפים ומוגזמים שנגרמו  בשל כך שדבר דואר לא הגיע ליעדו, מחמת מסירה מוטעית (כגון: תביעות בשל עוגמת נפש שנגרמה , אובדן רווחים עתידיים כתוצאה מהמסירה המוטעית וכיו"ב). סבורני שהדבר נוגד את תכלית החקיקה שיצרה כלל הגבלת אחריות וחסינות בפרק ו' בכללותו ובס' 78 בפרט תוך איזון, ע"י הטלת תעריפים מוזלים עבור שליחת דבר דואר.  ודוק, בהעדר הוראות המגבילות את האחריות והחסינות, עלויות הנזקים תגולגלנה, בסופו של דבר אל הציבור (ראה לעניין זה בר"ע (ירושלים) 653/05  - הרוש אברהם נ. רשות הדואר, [פורסם בנבו] תק-מח 2005 (2) 752)". על פי החוק והפסיקה, הצדק עם הנתבעת 2.

...

לאור האמור, אני מקבלת את הבקשה לסילוק על הסף של דואר ישראל.

לאור האמור, אני מקבלת אף את הבקשה לסילוק על הסף של הנתבעת 1, עיריית צפת.

משנתקבלו שתי הבקשות לסילוק על הסף, נדחית תביעתו של התובע על שתי פניה.

רקע במסגרת התביעה שבכותרת עותרים התובעים, בתפקידם כמפרקי חברת קוסט 365 בע"מ (להלן: "קוסט") לחיוב הנתבעים, ביחס ולחוד, לשאת באחריות אישית ללא הגבלה לכל חובות החברה בסך 30,000,000 ₪ וזאת מכוח הוראות פקודת החברות, התשמ"ג - 1983, לרבות סעיף 373 שבה ועל יסוד הטענה כי הנתבעים ניהלו את החברה תוך כוונה לרמות את נושיה ובמטרת מירמה.

יצוין כי בד בבד עם הגשת כתב ההגנה מטעם הנתבעים 1, 6 ו-7 הוגשה על ידם בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת היתיישנות שטרם התבררה.

בנוסף, הסכום הנתבע הנו סכום גבוה ביותר והיקפה של התביעה מצריך השקעת משאבים רבים בהתגוננות מפניה ובפרט משהתובענה הוגשה בחלוף שנים רבות מקרות האירועים מושא התובענה, באופן העלול ליצור נזק ראייתי למבקשים.

...

בשלב זה של ההליך, בו טרם הוגשו תצהירי הצדדים וממילא בטרם נחקרו עליהם, אין בידי לקבוע כי מדובר בתביעה בעלת סיכויים גבוהים במיוחד או קלושים במיוחד.

בעניין זה אני סבורה, גם לאחר שהבאתי בחשבון את טענות הנתבעים לעניין סכום התביעה, מורכבותה ועיתוי הגשתה, כי אין כל הצדקה לחיוב התובעים בהפקדת ערובה בסכומים שהתבקשו על ידי הנתבעים, זאת אף אם שיעור זה נועד להבטיח את הוצאות הנתבעים כולם, לא כל שכן כאשר נועד הוא להבטיח את הוצאות כל אחד מקבוצות המבקשים בנפרד.

אמנם, בקביעת גובה הערובה יש להביא בחשבון את היקפה של התביעה ומורכבותה ואולם, הגם שאני סבורה כי קיים קשר של יחס ישיר בין בהיקף התביעה לבין ההוצאות הכרוכות בניהולה, קשר זה בוודאי אינו ליניארי.