בקשה לסילוק על הסף של התנגדות לביצוע שטר בשל מעשה בית דין

בפניי בקשה לסילוק התובענה על הסף מטעמים של מעשה בית-דין, העידר עילה, היות התובענה טורדנית וקנטרנית ושימוש לרעה בהליכי משפט.

המשיב הגיש היתנגדות לבצוע השטר בה טען, כי חברת שגר אינה חייבת מאומה למבקשת, להיפך - המבקשת היא זו שחייבת כספים לחברת שגר, ובכוונתה להגיש נגדה תביעה בקרוב.

מכאן, נטען, שקיים מעשה בית דין בתביעה, שכבר נידונה והוכרעה בעבר, ופתיחתה מחדש אין בה אלא להטריד בשנית את בית המשפט ואת המבקשת.

למעלה מן הצורך אדגיש, כי העובדה שההיתנגדות בהליך הקודם נדחתה בשל אי הפקדת העירבון אינה שוללת קיומו של מעשה בית-דין: הלכה פסוקה היא, כי גם פסק דין שניתן בהיעדר הגנה באותה פלוגתא שהיא נושא ההיתדיינות הראשונה מהוה מעשה בית-דין (רע"א 6498/05 צבעוני נ' בנק הפועלים בע"מ [3.2.2006]; רע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' ויינשטיין [8.3.2009]); לא כל שכן כאשר טענות הצדדים נידונו והוכרעו לגופן, כבמקרה דנא.

מכאן, שדין התביעה להדחות בשל מעשה בית דין, וכך אני מורה.

...

גם שאר טענותיו של המשיב בעניין ההליך הקודם אין להן יסוד ודינן להידחות.

מכל אלו, אני מוצאת כי המקרה דנא נכלל בגדר אותם מקרים נדירים וחריגים בהם יש לקבוע על סמך כתבי הטענות, כי אין למשיב סיכוי כלשהו, ולו סיכוי קלוש, להצליח בתביעתו (ראה בר"ע 59/81 ארדיטי ואח' נ' ארדיטי, פ"ד לה(2) 811 [1981]; ע"א 796/89 עז' המנוח חסיד ז"ל ואח' נ' עז' המנוח וכט ז"ל ואח', פ"ד מה(5) 558 [1991]), ומכאן, שדין הבקשה לסילוק התובענה על הסף להתקבל.

מכאן, שדין התביעה להידחות בשל מעשה בית דין, וכך אני מורה.

מונחות לפניי שתי בקשות מטעם הצדדים, בקשה אחת מטעם הנתבעים 1-2 (להלן: " המבקשים") , לסילוק התביעה על הסף מחמת מעשה בי-דין, או לחילופין, מחמת העידר עילה.

ביום 13/7/21, הגישו המבקשים את השטר לבצוע בלישכת ההוצאה לפועל, שם הגיש שותפו של המשיב מר לירון סידון היתנגדות לבצוע השטר.

לפי המבקשים, יש לראות בפסק הבוררות , דרך דיונית מוסכמת אשר הכריעה במחלוקת בין הצדדים בכל ההיבטים והסוגיות, המהוה מעשה בית דין, ומכאן שיש לדחות את התביעה נגדם על הסף.

...

לא נראה כי בשלב זה של הדיון, ללא דרישה, בירור והתחקות אחר נסיבות החתימה על ההסכם הנ"ל, הצדדים המעורבים ו"הנפשות הפועלות", אורה על סילוק התביעה מסיבה זו. בנסיבות אלה, לאור כל האמור לעיל אני דוחה את בקשת המבקשים לסילוק התביעה נגדם על הסף.

  הבקשה לצירוף תובע לא בכדי, רציתי להכריע בבקשה לצירוף תובע נוסף, שותפו העסקי של המשיב, במסגרת ההחלטה לבקשה סילוק על הסף, שכן כל המקובץ לעיל משליך על קבלת ההחלטה בבקשה זו. איני רואה כי יש מקום לצרף את מר לירון סדון, כתובע נוסף בכתב התביעה, יחד עם זאת, אני מסכימה עם עמדתם של הנתבעים בדבר חיוניות עדותו מר לירון סדון בתיק.

אי לכך הבקשה לצירוף השותף כתובע נדחית, גם היא.

לפיי בקשת הנתבעים להורות על סילוק התביעה נגדם על הסף מטעמים של מעשה בית דין, העידר עילה והתיישנות.

בתביעה הנוכחית נשענים התובעים על הטיעון ולפיו שטר זה ניתן לטובתה כערבות רגילה בגין פעילות עסקית שביצעה התובעת עם צדדים שלישיים שלא היו צד להליך זה, לאור האמור ואת שנקבע ע"י בימ"ש המחוזי, לא ניתן לקבל את טענת הנתבעים לקיומו של השתק עילה ודין הבקשה לסילוק התביעה על הסף מנימוק זה להדחות.

לסיכום פרק זה - דין הטענות לסילוק התביעה על הסף מחמת מעשה בית-דין והיעדר עילה, להדחות.

משלא עשו כן התובעים, נטלו על עצמם הסיכון אשר היתממש ולפיו עם קבלת ההיתנגדות ודחיית התביעה עצמה, מכוח עילת הערבות השטרית, לא יוארך ולא יושעה מרוץ ההתיישנות מכוח העילות האחרות ולרבות עילות חוזיות או מכוח חוק הערבות וכיוצ"ב. לפיכך, אין בניהול התביעה עפ"י עילת הערבות השטרית לתקופה שבין 23.3.11 עד 12.4.18 כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות בגין עילות התביעה מכוח חוק הערבות או דיני החוזים, ולעניין זה כבר נקבע ע"י ביהמ"ש המחוזי כי "עילה שטרית ועילה חוזית הן עילות שונות לצורך סעיף 15, ולכן בקשה לבצוע שטר אינה עוצרת את מרוץ ההתיישנות בתביעה החוזית" (עניין רגב הנ"ל; כן ראו ישראל גלעד, "היתיישנות בדין האזרחי" (2022), בעמ' 337, ה"ש 34).

...

אומר כי אין בידי לקבל טיעון זה, הן מטעמים דיוניים והן מטעמים מהותיים, ואבאר.

סוף דבר על יסוד כל המקובץ לעיל, התביעה התיישנה עוד בטרם הוגשה.

לפיכך, התביעה נדחית על הסף מחמת התיישנות.

לפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף, מטעמים של העדר עילה, השתק פלוגתא ומעשה בית דין.

יפים דבריו של בית המשפט ב - בר"ע 59/81 ארדיטי נ' עיזבון ארדיטי, פ"ד לה(2) 811 (פורסם בנבו), נקבע כי: "נפסק כבר פעמים רבות בעניינים דומים, שכאשר מדובר בדחייה או במחיקה של תביעה על הסף, אין בית המשפט בוחן, מה הם סכויי התובע להצליח בתביעתו, ואפילו סכויי התובע קלושים, לא יחסום בפניו בית המשפט את הדרך לבירור תובענתו, אם קיים סיכוי כלשהוא, על-פי כתבי הטענות, הנמצאים לפני בית המשפט, שהתובע יצליח בתביעתו". סבורני, כי עסקינן במקרה חריג ויוצא דופן, לו כיוונה ההלכה הפסוקה, מאחר ומתקיימות בעניינינו נסיבות שבעטיין ובשילובן אין אפשרות שהתובעת תצלח בתביעתה ומכאן שדינה של התביעה להיות מסולקת על הסף – הן בדרך של מחיקה והן בדרך של דחייה; כאמור לעיל, את טענותיה של המשיבה כנגד הסכם שכר הטירחה עם המבקשת, הביאה המשיבה לפני ערכאות במסגרת שני הליכים קודמים – האחד הוא הליך ההיתנגדות לבצוע השטר, והשני – במסגרת בקשה בטענת "פרעתי" בתיק ההוצאה לפועל.

הינה כי כן, לאחר שנדחתה היתנגדותה של המשיבה לבצוע שטר החוב שבהסכם שכר הטירחה בינה לבין המבקשת, הפך הוא מ"פסק דין על תנאי", לחיוב פסוק הניתן לבצוע בהוצאה לפועל.

אם היה סבור רשם ההוצאה לפועל, שהשטר בגינו מתנהלים כנגד המשיבה הליכי גבייה הוגש שלא כדין – לא היה מורה על ביצועו.

מכל הנימוקים האמורים לעיל ובהתאם להוראות תקנה 43 לתקנות סדר הדין האזרחי, הרי מיתקיים בעניינינו מעשה בית דין ומכאן שדינה של התובענה שתדחה על הסף.

...

משכך, טוענת המבקשת, משלא הוגש ערעור על פסק הדין בהתנגדות, המשיבה מנועה מלהעלות טענות זהות או נוספות בעניין, ועל כן, דין התביעה להידחות.

שנית, בהתאם לתקנה 42 לתקנות, אני סבורה כי המשיבה ביקשה לעשות שימוש לרעה בהליכי משפט, במסגרת התובענה שבכותרת, שכן עת הוגשה התובענה לראשונה, לא טרחה המבקשת לציין את ההליכים המשפטים הקודמים והמקבילים בין הצדדים, ובפרט את התנגדותה לביצוע שטר וההחלטה בעניינה, ורק בעקבות החלטתי בבקשתה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל והתמיהה אותה העליתי, מדוע לא תפעל המשיבה במסגרת הליכי התנגדות – רק אז טרחה המשיבה לעדכן את בית המשפט ביחס לאותם ההליכים.

ביחס לטענת המשיבה כי דין החלטתי מיום 04.01.22 להתבטל בהיותה בטלה מדעיקרא, הרי יכולה הייתה להשמיען לפני ערכאת הערעור ובחרה שלא לעשות כן. סוף דבר: אשר על כן, דין הבקשה להתקבל.

התביעה כנגד המבקשת נדחית בזאת.

לפניי בקשה לסילוק על הסף של התביעה.

זאת, לדבריו, בשל מעשה בי דין והשתק עילה תוך שהפנה לקביעות פסק הדין שניתן בבית משפט השלום, להליכי העירעור בהם נקטו שני הצדדים ולהסכם הפשרה ופסק הדין שניתן בעקבותיו בבית המשפט המחוזי.

יש לציין כי ב"כ התובע עומת על ידי בית המשפט בסוגיה זו והשיב כי בהתנגדות לבצוע שטר הנתבע טען כי מועד פרעון ההלוואה עדיין לא הגיע וכי התביעה לדעתו הוגשה מוקדם מדי.

בחלקו השני נכתב כי הסעד המבוקש הוא לחייב את התובע כאן בתשלום פיצוי כספי לנתבע "בשל הנזקים הכלכליים והאחרים שגרם הנתבע (התובע כאן) לתובע (הנתבע כאן) במעלליו ומעשיו בפרשה המבססת תביעה זו, לרבות השמוש הבוטה והפסול שעשה הנתבע כנגד התובע בהליכי נפל משפטיים. הקף הסעד המבוקש הוא בסך של 500,000 ₪ (לצורכי אגרה)". בחלק אליו הפנה התובע (סעיף 17) נטען כדלקמן: "בין היתר העמיד הנתבע (התובע כאן) לתובע (הנתבע כאן) הלוואה במט"ח בסך 120,000 אירו, אשר לא הוחזרה לנתבע, וזאת בשל סרובו של כהן לשלם לאבני את שכר הטירחה עבור ההליכים בהם ייצג אותו אבני שהוערך על ידי אבני בסך של 1,014,033 ₪ (נכון למועד הגשת התביעה כאמור לעיל), ובשל טענת קזוז אותה הפעיל אבני כנגד כהן בגין השירותים המשפטיים המרובים שהוענקו לכהן. בית המשפט השלום בתל אביב פסק לאבני תשלום שכר טירחה ראוי בסך של 240,000 ₪. על פסיקה זו הוגש ערעור". יש לציין שהליך זה נמחק על ידי הנתבע לאחר שהתובע הגיש במסגרתו בקשה לסילוק על הסף בטענה שהנתבע עושה שימוש לרעה בהליכי בית משפט, כי כל מטרתו בהגשתה היא לחמוק מתשלום קרן החוב שנקבע כי עליו לשלם בהתאם לפסק הדין בבית המשפט השלום והמחוזי, אליה צירף את הפרוטוקול בדיון בעירעור בבית המשפט המחוזי.

זאת, בהסתמך על סעיף 15 לחוק ההתיישנות הקובע כי "הוגשה תובענה לפני בית משפט, לרבות בית דין דתי, והתובענה נדחתה באופן שלא נבצר מהתובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במניין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה". לא זה המקרה בעיניינו.

...

גם אם אקבל הבחנה זו של התובע, אני סבור שבנסיבות המקרה דנן אין מקום לאפשר לתובע להמשיך בניהולה של תביעה זו. ההליכים המשפטיים התנהלו בין הצדדים החל ממרץ 2015.

יש לציין כי בסופו של דבר אותם הליכים נמחקו והנתבע אף חויב בהוצאות.

סוף דבר לאור התיישנות התביעה במועד הגשתה; לאחר ששוכנעתי כי הסכמת הצדדים ופסק הדין כוללים גם ויתור על תביעת ריבית ולנוכח התנהלותו המטרידה של התובע המהווה שימוש לרעה בהליכי משפט בחוסר תום לב, אני מורה על סילוק התביעה על הסף.