בקשה לסילוק על הסף בתביעה נגד עו"ד בשלב המקדמי

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 50495-05-21 ניתנה ביום 01 יוני 2021 1.גלי הדרום א.ב.נ רדיום 2007 בע"מ 2.מיכל שם טוב המבקשות שירן אוחנון המשיבה בשם המבקשות – עו"ד הילה ונטורה, עו"ד דני אליגון החלטה

השופטת חניי אופק גנדלר לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי (השופט עדו בן צור ונציגי הציבור מר שרון מיכל וגב' דינה כהן; סע"ש 12628-01-21) בגדרה נתקבלה בחלקה בקשת המבקשות לסילוק על הסף של התובענה שהגישה כנגדן המשיבה.

בית הדין האיזורי החליט לדחות את מועד ההכרעה בבקשה זו למסגרת ההליך העקרי, לאחר שמיעת הראיות, שכן "אין אפשרות להכריע בבקשה לגופה בשלב מקדמי זה, טרם שמיעת הראיות בתיק וליבון העובדות לאשורן". בית הדין האיזורי נימק את החלטתו כך: "בעניינינו, טענת הנתבעות לפגיעה בפרטיות לא נתמכה בתצהיר כלשהוא, ובפרט לא בתצהירה של העובדת, שעל פי טענת הנתבעות נפגעה פרטיותה. זאת ועוד, אף אם יתברר שתכתובת הווטצאפ הושגו תוך פגיעה בפרטיות, לצורך הכרעה בשאלת קבילות הראיות יש לבחון כאמור את נסיבות הפגיעה והאם מתקיימת לפוגע אחת מההגנות שנקבעו בחוק". כמו כן, ציין בית הדין האיזורי ביחס להפניות של המבקשות להחלטות של בית הדין האיזורי תל-אביב, כי אף בהן "שאלת הפגיעה בפרטיות וקבילות הראיות נדונה והוכרעה רק לאחר שמיעת הראיות ובחינת כלל העובדות הנדרשות לצורך הכרעה בסוגיה". שנית, טענו המבקשות כי לדחות את התובענה על הסף בשל חוסר ניקיון כפיים של העובדת בהתנהלותה, המסתירה פרטים לגבי מקור הנספחים וכפועל יוצא מכך הסתרת מהות העילה.

...

הבקשה למחיקת התובענה בשל העדר ניקיון כפיים נדחתה תוך שנקבע כי "בבקשה אין פירוט לעובדות שנטען להסתרתן. אף בדיון שהתקיים בבקשות המקדמיות ב"כ הנתבעות לא טען לעניין בקשה זו, וכפי הנראה לא בכדי. לאור ההחלטה לעיל לעניין הבקשה למחיקת סעיפים בכתב התביעה ובהיעדר פירוט לטענת הנתבעות לעניין זה – הבקשה נדחית". שלישית, נטען כי התובענה אינה מכומתת וכי ככל שהעובדת חפצה בהגשת תביעתה עליה לכמת את התביעה לכל נתבע ונתבע.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בהחלטת בית הדין האזורי ובכלל החומר בתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת אף ללא צורך בקבלת תשובת הצד שכנגד.

וכך נאמר (הדגשה שלי): "אכן, נקודת המוצא היא כי ערכאת הערעור תמעט להתערב בהחלטות הביניים של הערכאה הדיונית, ותינתן עדיפות לבחינת ההחלטה – ככל שייוותר צורך בכך – במסגרת ערעור על פסק הדין בגמר המשפט. גישה זו מונעת פיצול בלתי סביר של ההליך הדיוני, חוסכת סרבול, מונעת תמריץ לניצול הליכי משפט שלא בתום לב ומפחיתה מן העומס המוטל על ערכאות הערעור. רק כאשר יש צידוק מיוחד לדון בהחלטת הביניים בשלב מקדמי של ההליך, כאשר להחלטה השפעה בלתי-הדירה על המשפט או שבגינה עלול המשפט כולו לסטות לכיוון לא רצוי, אזי מוצדק להעתר לבקשה לרשות ערעור.

  סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

בית הדין האיזורי לעבודה ירושלים ד"מ 37017-06-20 23 אוגוסט 2021 לפני: כב' הרשמת אסתר שחור התובע DSTA ARAGAY TOHUN ע"י ב"כ: עו"ד ולדימיר פוסטרנק הנתבעים 1. גילה פולדס 2. יונתן זאב פולדס ע"י ב"כ: עו"ד שירית פולק פסק דין

התביעה כנגד הנתבע תקנות 44-45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991, (להלן: "התקנות"), קובעות כי בית הדין רשאי בכל עת, לבקשת בעל דין, או אף  בלא בקשה כזאת, לסלק על הסף כתב טענות כולו או חלקו.

הואיל והנתבע לא התייצב לדיון, לא הגיש בקשה לסלקו על הסף כבר בשלב מקדמי וכתב ההגנה הוגש בשם שני הנתבעים, לא ייפסקו לזכותו הוצאות.

...

הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה בסך 1,000 ש"ח. פיצוי מכוח חוק הגנת השכר הנתבעת לא דיווחה על העובד כנדרש, לא מסרה לו תלושי שכר ובכך הפרה את זכויותיו הקוגנטיות של התובע, שעה ששילמה לו שכר ב"שחור", אף אם עשתה זאת כטענתה לבקשתו שלו.

לאור התנהלותה של הנתבעת, אשר שילמה לתובע את שכרו במזומן, ללא דיווח לרשויות כנדרש וללא הנפקת תלושי שכר, הנתבעת תשלם פיצוי לתובע בסך 1,000 ש"ח. סוף דבר התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית ללא צו להוצאות.

הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום את הסכומים הבאים: פיצוי חלף הפרשות לפיקדון עו"ז בסך 1,996 ש"ח. דמי הבראה בסך 686 ש"ח. דמי חופשה בסך 1053 ש"ח. דמי חגים בסך 567 ש"ח. פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי ההעסקה בסך 1,000 ש"ח. פיצוי בגין אי מתן תלושי שכר בסך 1,000 ש"ח. הנתבעת זכאית לקזז מסכום זה אי מתן הודעה מוקדמת בסך 810 ש"ח. אם לא ישולמו הסכומים בתוך 30 יום, הסכומים הנקובים בס"ק א-ה, בהפחתת הקיזוז האמור, יישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד 16 אוגוסט 2022 ת"א 13079-01-21 לפני : השופט יעקב שפסר, סגן הנשיאה התובעת: Hero Investment and Trading Corp ע"י ב"כ עו"ד ר' לובן, עו"ד י' גיל ועו"ד י' גרינשטיין הנתבעים: (שולחי הודעת צד ג') צד ג': 1.בס"ד יהלומי א.פרוספר בע"מ 2.פרוספר אוטמזגין 3.משה אוטמזגין 4.י.ב.י יהלומים בע"מ 5.אבישי יעקב אוטמזגין ע"י ב"כ עו"ד א' היקרי מנורה חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד ס' שלימוב-רכטמן ועו"ד ה' חלף החלטה

הנזק המבוטח אינו הנזק שניגרם לבעל הנכס ולכן, לא עומדת לו עילה עצמאית נגד מנורה; אין להתיר את תיקון כתב התביעה שממילא לא יועיל ויגרום לבזבוז זמן שפוטי יקר, מאחר ויגרור בקשות לסילוק על הסף ומחיקת התביעה נגד מנורה.

שלישית, לאור הגישה הליבראלית הנהוגה בנוגע לתיקון כתבי טענות והנטייה להעתר ברוחב לב לבקשת בעל דין לתקן את כתב טענותיו, בשים לב לכך שעסקינן בשלב מקדמי של ההליך בטרם החל בירור התביעה לגופה ולאור שיקולים של יעילות הדיון והשאיפה לרכז את המחלוקות בין בעלי הדין בהליך אחד, חלף ניהול שני הליכים נפרדים, מן הראוי להעתר לבקשה.

...

קראתי בעיון את פסק הדין בעניין מגדל ואני סבור כי אותו עניין לא דן בסוגיה הזהה לענייננו ולא נקבעה בו הלכה חד משמעית המכריעה בנסיבות המקרה הספציפי בתובענה שלפני.

לפיכך, בניגוד לטענת מנורה אני סבור כי בנוגע לסוגיית היריבות, לא ניתן לסווג את המקרה בעניין מגדל כ"בדיוק מקרה זהה לענייננו" (כאמור בסעיף 9 לתגובת מנורה) ולכן, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, לא ניתן בשלב זה לשלול מכל וכל את היריבות בין התובעת למנורה.

שלישית, לאור הגישה הליברלית הנהוגה בנוגע לתיקון כתבי טענות והנטייה להיעתר ברוחב לב לבקשת בעל דין לתקן את כתב טענותיו, בשים לב לכך שעסקינן בשלב מקדמי של ההליך בטרם החל בירור התביעה לגופה ולאור שיקולים של יעילות הדיון והשאיפה לרכז את המחלוקות בין בעלי הדין בהליך אחד, חלף ניהול שני הליכים נפרדים, מן הראוי להיעתר לבקשה.

סוף דבר לאור מכלול האמור לעיל, מתקבלת הבקשה.

לעניין טענת ההתיישנות, טען, כי הכרעה בה כרוכה בבירור עובדתי, האמור להתבצע במסגרת הדיון ולא בשלב מקדמי זה. בנוסף, מאחר ומדובר בחיוב מתמשך, לאורך שנים, שהופסק ביוזמת הנתבע 1 רק בחודש 4/21, לאחר שהתגלה לו כי אין טופס הרשאה חתום ע"י התובע, הרי שמירוץ ההתיישנות החל במועד זה, והתביעה לא היתיישנה.

בת"א (חי') 24649-02-20 עופר לוי נ' עו"ד זיו לוטן (פורסם ביום 6.2.22), סוכם הכלל בדבר מחיקת תביעה על הסף בהיעדר עילה: "...כל עוד קיים סיכוי כי במידה ויוכחו טענות התובע בכתב התביעה, הוא יכול לזכות בתביעתו, לא תסולק התביעה על הסף. מנגד, מקום בו אפילו יוכיח התובע את כל העובדות המהותיות אשר פרש בכתב התביעה, הוא לא יזכה בפסק הדין, משום שאין לצידו חוק המטיל על הנתבע את החובה לעשות כן, יש למחוק את כתב התביעה על הסף בהיעדר עילה... העידר העילה צריך להיות גלוי וברור על פניו, מכתב התביעה עצמו, ללא חקירה ודרישה בעובדות ". עוד נפסק, כי מקום שהכרעה בבקשה לסילוק על הסף מחייבת בירור מורכב, וצלילה לנבכי העובדות "הדבר מצדיק, על דרך הכלל, לדחות את הבקשה ולבחון את הטענות המועלות במסגרת ההליך גופו" (רע"א 1099/21 הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ נ' אקסטרה פיתוח וייזום בע"מ ואח' (פורסם ביום 17.11.21) ; יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 385-384 ( מהדורה שביעית, 1995)).

וכך, הדיון בסילוק תביעה על הסף יעשה תוך ריסון שפוטי, הקפדה על זכות הגישה של התובע לערכאות, המנעות מהכרעה ואף מדיון בסוגיות עובדתיות, כאשר בית המשפט בוחן אם שמיעת התביעה מיותרת ויהיה בה כדי להביא להשקעה מיותרת של משאבים מצד הצדדים, שידרשו לקיים הליך משפטי לשוא, שכן בסופו ידרש בית המשפט, ממילא, לידון בטענות שהוצגו במסגרת בקשה זו. בשלב זה , אין בית המשפט בוחן את נכונות הטענות והמסכת העובדתית המובאים בכתב התביעה, אלא בודק האם בכתב התביעה פורטה תשתית עובדתית המקימה עילת תביעה כנגד בעלי הדין הנתבעים.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשות מצאתי לדחותן.

לטעמנו, לא ניתן לקרוא פרשנות זו אל תוך סעיף 24(א)(3) במתכונתו הנוכחית".

לאור האמור לעיל, שתי הבקשות נדחות.

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"א 4392-03-23 מספר בקשה:7 לפני כבוד השופטת אירית קלמן ברום התובע פלוני ע"י ב"כ עו"ד אסף נוי הנתבעים 1. קופת חולים כללית 589906114 2. בית חולים מאיר - כללית 589906114 ע"י ב"כ עו"ד אריה כרמלי, אלעד לירז 3. בית חולים לניאדו 580082014 ע"י ב"כ עו"ד איתן האזרחי, הדס בר גיורא החלטה

בית המשפט לא ייעתר לבקשה לסילוק על הסף אלא לאחר בחינה קפדנית המובילה למסקנה כי אין לתובע ולו סיכוי קלוש לקבלת תביעתו אם יוכיח טענותיו (ר' רע"א 7181/20 פקלמן נ' משמרת חברה לשירותי נאמנות בע"מ, בפיסקה 14 (16.3.2021), אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 287 (מהדורה שלוש-עשרה, 2020)).

בהקשר זה נפסק זה מכבר ב-רע"א 1635/13 מדינת ישראל - משרד הביטחון נ' מיכאל (מייק) אלדר, בפיסקה 13 (12.3.2013): "דומה, אם כן, שיש הצדקה לא למהר ולהכריע בשאלות אלה על סיפה של התביעה, בטרם נערך בירור ראייתי אשר יסייע בליבון טענותיהם של הצדדים תוך העמדת התמונה העובדתית המלאה בפני בית המשפט. תוצאה זו הולמת את הכלל המורה לנהוג בסמכות הסילוק על הסף בזהירות מופלגת ולהפעילה במקרים יוצאי דופן בלבד, כאשר אין ולו אפשרות קלושה שבירור התובענה לגופה יניב לתובע את הסעד המבוקש" באשר לעיתוי ההכרעה בטענת היתיישנות התביעה, הנטייה היא להכריע בה בשלב מקדמי של ההליך, ככל שאין צורך בבירור עובדתי או שהבירור העובדתי הנידרש לצורך הכרעה בטענת ההתיישנות הנו ברור קצר וייחודי.

התביעה נגד הנתבע 3 – בית חולים לניאדו התובע מיתמקד בארוע שהתרחש בחודש יולי 2016 במסגרתו, כפי שעולה מחוות הדעת, "במהלך ביצוע CTU ניצפתה כליה שמאלית מוגדלת והידרואורטר לכל האורך, כמובן עם הידרשות להכנסות חוזרות של תומכנים לשופכן שמאל ונפרוסטומיות. התפתחה PYELONEPHRITIS קשה בכליה שמאלית". לטענת התובע, ארוע זה במועד זה חל בתוך תקופת ההתיישנות הואיל והתביעה הוגשה בחודש מאי 2023 (אעיר שעיון בתיק בית המשפט מעלה שהתביעה הוגשה ביום 2.3.2023).

...

להבהרה נוספת של היחס בין כלל הגילוי הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות וההסדר המיוחד המעוגן בסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, ראו את שנפסק ב-ע"א 10591/06 רפאל יפרח נ' מפעלי תובלה בע"מ, בפסקה 27-26 (‏12.07.10)): "שאלת היחס בין סעיף 8 לסעיף 89(2) מורכבת יותר, מאחר ששתי הוראות אלה מעלות, לכאורה, כללי גילוי שונים המתחרים זה בזה: סעיף 8 קובע כלל גילוי כללי, לפיו מקום בו נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לו עובדות אלה. סעיף 89(2), לעומת זאת, קובע כלל גילוי מיוחד לענין תובענות נזיקיות בגין עוולות שנזק הוא רכיב מרכיביהן, ולפיו מקום בו לא נתגלה לתובע הנזק ביום שאירע, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום הגילוי, תוך שנקבעו גבולות זמן להגשת התובענה: 7 שנים מיום הגילוי, או 10 שנים מיום אירוע הנזק, לפי המוקדם מביניהם." ובהמשך: "יוצא, אפוא, כי כלל הגילוי המאוחר הקבוע בסעיף 89(2) לפקודה מתייחס רק למקרה שבו רכיב הנזק נתגלה באיחור, ואילו כשמדובר בגילוי מאוחר של עובדות אחרות החיוניות להקמת עילת התביעה, יחול סעיף 8 לחוק." ור' גם: רע"א 6614/19 מדינת ישראל נ' שלמה ג'הסי, בפסקה 17 (‏30.6.2021); ע"א 8172/12 פלוני נ' אגד-אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, בפסקה 18 (‏18.1.2018)).

סוף דבר התביעה כנגד הנתבע 3 נמחקת בזאת מחוסר עילה, בהתאם לסמכותי על פי תקנה 41(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט-2018.

עילות התביעה ביחס לניתוחים קדומים יותר נדחות בשל התיישנות.