יצוין, כי ביום: 25.10.21 ניתנה החלטת ביהמ"ש המחוזי ובמסגרתה נקבע כי דין התביעה להתברר בביהמ"ש לעינייני מישפחה מאחר והסכסוך העקרי הוא בין התובע לנתבע שהינם אחים.
בין התובע לנתבע התגלעו חילוקי דיעות קשים בכל הנוגע לעסקי המשפחה, אשר הובילו אותם לערוך הסכם לחלוקת נכסי המשפחה, כך שכל אחד יוכל לנהל את הנכסים באופן עצמאי.
הטענות לסילוק על הסף
בהמשך לדיון שנוהל בפני מותב קודם, הגיש הנתבע בקשותיו לסילוק התביעה על הסף, כדלקמן:
סילוק על הסף מפאת העידר יריבות – בבקשה נטען כי הסעדים שהתבקשו בכתב תביעה הינם לפירוק שתוף במקרקעין, המצויים בבעלות מי מהחברות.
בנוסף, החברות עצמן שבבעלותן המקרקעין, לא צורפו לכתב התביעה, ומשכך, דין התביעה לסילוק על הסף;
השתק שפוטי - התובע לא ציין בהליך הפש"ר שנוהל בעיניינו בין השנים: 2008-2014 את עובדת זכויותיו הנטענות בנכסים המשפחתיים המוערכים בלמעלה מ- 100 מליון ש"ח ועל כן הוא מושתק עתה מלתבוע זכויותיו בנכסים אלה;
מעשה בית דין והשתק פלוגתא –הסכם הפירוד הורה על הפרדת הנכסים המשפחתיים ועל פיו פעלו הצדדים משך כ- 30 שנה.
ברוח זו נפסק בע"א 8/83 שפסק הבררות בין חברים לאגודה שיתופית לבין האגודה, מהוה מעשה בית-דין בתובענה שבינם לבין חברי ועד המושב (בעמ' 804).
...
מכל מקום, משראיתי לסלק התביעה על הסף מהטעם של השתק פלוגתא ושיהוי ניכר, איני נדרשת להכריע בסוגיות הנ"ל.
משקבעתי כי פנחס והתובע החזיקו באינטרס זהה שעניינו- קבלת הטענה כי הסכם הפירוד אינו תקף, היא הטענה המועלת עתה גם בפניי, ובהינתן כי התובע היה צד פעיל, עד מרכזי ופסק הבוררות דן והכריע בין גרסאות התובע והנתבע, שוכנעתי כי לתובע ניתן יומו ועל כן יש לראות בפסק הבורר ככזה המחייב גם את התובע וכי חל מעשה בית דין בכל הנוגע לסוגיות תוקפו של הסכם הפירוד, מטרתו ומימושו.
נוכח כלל האמור לעיל, באיזון הראוי בין כלל טענות הצדדים וזכויותיהם הקשורות לעניין, אני קובעת כי דין התביעה להידחות על הסף, שכן הפלוגתאות שמבוקש לברר בפניי, כבר נדונו והוכרעו ולתובע היה את יומו ועל כן אין מקום לדון בהן בשנית.
סוף דבר, אני מורה על סילוק התביעה על הסף.
