בקשה לסיוע משפטי בין מדינות לגילוי מסמכים מחברה שבפירוק

התביעה דנן היא פרק נוסף בשרשרת ההליכים המשפטיים שהתנהלו ומתנהלים בין סימון לבין ויזל בקשר עם החברות, אשר במסגרתם ניתנו פסקי הדין הבאים: תנ"ג (כלכלית ת"א) 16018-09-16 ויזל נ' סימון (נבו, 4.9.2019); ע"א 7131/19  ויזל נ' סיימון (נבו, 25.3.2021); ת"א (כלכלית ת"א) 16993-05-16 סימון נ' ויזל (נבו, 3.5.2021); ע"א 4673/21 ו-4686/21 ויזל נ' סימון (נבו, 20.12.2021; להלן: "פסק הדין בעליון"); ות"א (כלכלית ת"א) 51873-01-22 ויזל נ' סימון (נבו, 22.1.2023).

לטענת סימון, מעשי הקפוח הנוספים מהוים המשך ישיר של המסכת העובדתית שהוצגה בכתב התביעה, הם מחזקים את טענות הקפוח של סימון ועשויים לסייע לבית המשפט להכריע במחלוקות שבין הצדדים.

כך היה למשל לקראת ישיבות דירקטוריון שהתקיימה בסמוך להגשת התביעה, כמו גם כחלק מגילוי המסמכים בהליך זה – הן על ידי ויזל בחודש אוקטובר 2021 והן על ידי החברות בחודש פברואר 2022.

מעיון בכתב התביעה המתוקן עולה כי מרביתם הגדול של הסכומים שפורטו בו התבססו על האמור בכרטסת הנהלת החשבונות של החברות, שהועברה לסימון רק ביום 8.2.2022, וזאת לאחר קיום הליכי גילוי ממושכים בשל המנעות החברות ממסירת מסמכים לסימון (לעניין זה ר' את בקשות סימון מהימים 18.5.2021, 21.12.2021 ו-9.1.2022 והחלטת בית המשפט מיום 17.10.2021).

כן מצאתי לדחות את טענות הנתבעים לפיה הגשת בקשת הפרוק, תוך מחיקת סעד חלוקת הנכסים שהתבקש בסעיף 159.7 לכתב התביעה המקורי, נועדו כדי לחמוק מתשלום אגרה עבור סעד זה. טענה זו נסתרת בנקל מעצם העובדה שבקשת הפרוק הוגשה בחודש ספטמבר 2022, בעוד שהטענה כי הסעד שבסעיף 159.7 חייב בתשלום אגרה לא נטענה על ידי מי מהנתבעים, אלא הועלתה לראשונה בעמדת המדינה רק בחודש אוקטובר 2022.

...

לפיכך, איני סבור שיש לראות בסימון כ"חליף" של החברות, ועל כן התביעה אינה בסמכותו של בית הדין לעבודה אלא בסמכות בית משפט זה. למעלה מן הצורך יצוין כי מסקנה זו נתמכת גם בטעמים של יעילות דיונית, בשים לב לכך שטענותיהן של סימון בקשר לשכרו של רמי הופנו גם כלפי ויזל, בתור מי שלפי הנטען אישר שלא כדין את השכר והפיצויים.

זאת ועוד, גם אם נראה בתביעה דנן כתביעה נגזרת של סימון בשם החברות שהיו המעסיקות של רמי, מקובלת עליי עמדת השופטת רונן בתנ"ג 27061-07-16 אתו שוקי הון שותפות מוגבלת נ' צרפתי, פס' 6-3 (נבו, 14.6.2017; להלן: "עניין צרפתי"), שם נדחתה הטענה כי לבית המשפט המחוזי אין סמכות לדון בבקשה לאישור תביעה נגזרת, שאילו היתה מוגשת מלכתחילה על ידי החברה היתה נתונה לסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה.

סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל, אני נעתר לבקשה לתיקון כתב התביעה, למעט לעניין מחיקת סעיף 159.7 לכתב התביעה המקורי, ומורה כדלקמן: התובעות ישלמו לנתבעים הוצאות כאמור בפס' 55 לעיל, וזאת עד ליום 27.9.2023, כתנאי לקבלת כתב התביעה המתוקן לתיק בית המשפט.

אחרונה, אין זו גם בקשה מוקדמת לגילוי מסמכים, מכוח הוראת תקנה 198א לחוק החברות, כזו המאפשרת לבעל הדין לבקש גילוי מסמכים לצורך קבלת ההחלטה האם כלל לנקוט הליך של אישור תביעה נגזרת (ראו: רע"א 2903/13 אינטרקולוני השקעות בע"מ נ' שקדי, פסקה 3 לחוות דעתו של כב' השופט עמית (27.8.2014); תנ"ג (כלכלית) 7528-12-13 הרפז נ' בנק הפועלים בע"מ; יצחק עמית, חסיונות ואינטרסים מוגנים - הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 149 (2021) (להלן: עמית)).

תקנה 75 לתקנות הקודמות פורשה בהרחבה בפסיקת בית המשפט העליון וביישומה בערכאות הדיוניות, ונעסוק תחילה בה. נוסחה של תקנה 75, הובהר, "מישתלב במגמה הכללית של מעבר ל'משחק בקלפים פתוחים' וכחלק מאותה מגמה מוטלות על בעלי הדין בהליכים אזרחיים חובות גילוי נרחבות ובשלבים מוקדמים יותר מבעבר" (רע"א 5649/16 מדינת ישראל נ' אגרקסקו חברה ליצוא חקלאי בע"מ (בפרוק) (13.10.2016) (להלן: עניין אגרקסקו, בפיסקה 5; וראו גם: רע"א 8731/21 ביטלמן אדריכלים בע"מ נ' שלמה אזולאי ובניו בע"מ בפיסקה 18 (10.2.2022)).

פרשנות מרחיבה של התקנה בנוסחה החדש, כגישת המבקש, אשר תחייב הצגת מסמכים שיש להם זיקה רופפת בלבד למסמכים שצוינו מפורשות בכתב הטענות (וצורפו), סותרת את כוונתו המוצהרת של מחוקק המשנה, מחטיאה את תכליתה של התקנה, וחותרת תחת עיקרון ניהול ההליך היעיל של ההליך המשפטי, שבתקנה 2 לתקנות.

אולם אין בכל האמור כדי לסייע למבקש, במסגרת הדיונית הנוכחית: סוגיות של רלבאנטיות וגילוי מסמכים היכולים לשרת את עניינו של בעל הדין או להזיק לו מוצאות מענה בגדרי הדינים הרגילים העוסקים בעינייני גילוי ועיון במסמכים, לא בגדרי התקנה הצרה בהרבה של עיון במסמכים שביסוד הנטען בכתב הטענות, ואין לערב בין השניים.

...

הגיבו המשיבים: אין לאפשר למבקש לקבל מסמכים כלל כמי שפועל בשיתוף פעולה עם מבקשים בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה נגד החברה בגין אותה מסכת עובדתית; המדובר ב"מסע דיג פסול"; ולגוף הדברים: אין בתקנה 35(ב) לתקנות (שעניינה בדיון מקדמי, שאינו רלבנטי לתביעה הנגזרת) או בהוראת תקנה 15(א)(1) לתקנות (שעניינה צירוף העתק מסמכים מהותיים וכתב המשמש ביסוד הנטען בכתבי הטענות) כדי לבסס את בקשת העיון, כך גם בפסיקה שאליה הפנה המבקש.

דין הבקשה להדחות, זאת כבר שעה שלא עלה בידי המבקש לשכנע כי המסגרת הדיונית הנוכחית, של בקשה לעיון במסמכים שנזכרו בכתב הטענות, מאפשרת את העיון ב"הליך" האמור, להבדיל מאשר במסמכים שעליהם נסמך כתב התשובה, ואשר ממילא צורפו לו. ראשית יש לציין במה איננו עוסקים, זאת נוכח גלישת המבקש לשאלות של רלבנטיות או הצגת מסמכים אגב דיון מקדמי: עיקר הוא כי אין זו בקשה לגילוי מסמכים ועיון בהם, במסגרת פרק ט' לתקנות, ומכאן ששאלות דוגמת חשיפת מסמכים שבידי בעל הדין שאפשר שיזיקו לו אינה על הפרק בשלב הנוכחי.

די באמור להוביל לדחיית הבקשה; איני נזקק אפוא לטענות הנוספות של המשיבים, בעניין תום לבו של המבקש או טענת "מסע הדיג הפסול". נוכח כל האמור, הבקשה נדחית.

גם את התשלומים השוטפים בגין הדירה ואת הייצוג המשפטי שמקבל המבקש, משלם בן הדוד.

המבקש לא גילה בת כמה היא, לא הסביר מדוע לא עובדת, האם מתגוררת עמו או לא. המבקש לא טען כי פנה אל ילדיו בבקשה לקבל סיוע בתשלום האגרה והאם סורב.

מנגד, נשקלת בהטלת האגרה זכות הגישה לערכאות, בשלה מסורה לבית המשפט הסמכות לפטור מתשלום האגרה, כאמור בתקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 (להלן: "תקנות האגרות") [ראו ע"א 803/17 טריניטי מערכות מחשוב בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל ואח' (פורסם במאגרים, 25.12.2018)]; ע"א 8166/11 חברת אלי ראובן בניה והשקעות בע"מ (בפרוק) נ' אלה ובניו חברה קבלנית לבניין (1972) (פורסם במאגרים, 12.04.2015); אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 12, תשע"ו-2015, עמ' 209-210].

תקנה 14(ג) קובעת כי "הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית המשפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה, בית המשפט יתחשב ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם בלבד". הינה כי כן, על המבקש פטור מתשלום אגרה לעמוד בשני תנאים מצטברים: האחד, מצב כלכלי קשה והשני, סכויים טובים להצלחת ההליך.

המבקש צירף מסמכים שונים כגון דפי חשבון בנק, תלושי משכורת וכדומה הנתמכים בתצהיר, אלא שכל אלה אינם פורשים תמונה מלאה לעניין הכנסותיו של המבקש שעל בסיסה ניתן יהיה לקבוע כי מצבו הכלכלי מאפשר לבית המשפט להעתר לבקשתו לפטור מאגרה.

...

משכך, המסקנה המתבקשת היא כי המבקש מסתיר מידע או נתונים שעשויים להוביל למסקנה שמצבו הכלכלי מאפשר לו לשאת בתשלום האגרה.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לפטור מאגרה.

החלטתי ניתנה בכובעי כרשמת.

ביום 17.1.21 הגישה המשיבה תביעה רכושית לאיזון משאבים, פסק דין הצהרתי בנוגע לנכס מקרקעין ופרוק השתוף בו (להלן: הנכס ו/או הדירה), כאשר נטען בעיקר, כי דירה שנרכשה במהלך חיי הנישואין ונרשמה ע"ש המבקש בלבד, משותפת לצדדים, וכן נטען כספים משותפים שהוברחו ע"י המבקש.

בית המשפט מחק את כתב ההגנה והטיל על המבקש הוצאות הן לטובת אוצר המדינה והן לטובת המשיבה.

כן נטען כי בשל מצבה הרפואי חברה סייעה לה בטיפול בתיקים וכי חלק מההמצאות לא בוצעו לידה אל ליד עו"ד אחר (*************) עמו אין לה כל קשר תקופה של חצי שנה.

מחיקת כתב הגנה נעשית בשל שימוש לרעה בהליכי משפט וכלשון התקנה: "סבר בית המשפט שבעל דין עשה שימוש לרעה בהליכי משפט רשאי הוא, מטעם זה בלבד, למחוק את כתב טענותיו כולו או מקצתו." למעשה, גם בתקנה 60 (א) ישנה הוראה דומה, המתיישבת עם נסיבות המקרה דנן, שעה שחלק ניכר מההחלטה למחיקת כתב ההגנה נוגע להתעלמותו המוחלטת של המבקש לשתף פעולה עם הליך גילוי מסמכים, למן ההתחלה: "הליכי גילוי ועיון נאותים מהוים תנאי בסיסי לקיומו של הליך שפוטי ראוי והוגן; סבר בית המשפט שבעל דין לא קיים כראוי את חובתו לפי פרק זה, רשאי הוא לחייבו באופן מיידי בהוצאות ובמקרים מיוחדים אף למחוק את כתבי טענותיו". בנידון דנן לא לחינם הבאתי את השתלשלות ההליך המשפטי וציינתי איך כימעט למן ההתחלה, נימנע המבקש מלפעול לפי החלטות בית המשפט.

זילזול – חשיבות הבעיה כשלעצמה לא תסייע - יפים לעניין זה הדברים הבאים מתוך ספרו של א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי "כאשר היתנהגות המבקש אינה רשלנית בלבד, אלא עולה כדי היתעלמות מדעת מההליך המשפטי והיא מגלה יחס של זילזול כלפי חובתו כבעל דין, לא תמיד יוכל הוא לכפר על מחדליו בתשלום הוצאות (אפילו הראה סכויי הצלחה)".  על כן, טענת המבקש לקיומו של טעם מיוחד נדחית.

...

ביום 4.2.21 הגישה המשיבה בקשה לסעד זמני, הטלת עיקול על נכס המקרקעין, וכספים של המבקש, במעמד צד אחד, ובו ביום נעתר בית המשפט לבקשתה והטיל עיקול בהתאם להוראות סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התש"ג-1973 (להלן: חוק יחסי ממון).

בתוך כך, יש לבחון בין היתר, את סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגבי מוגשת בקשה זו. ככל שסיכויי ההליך לגופו איתנים, כך מתחזקת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעלי הדין ושל הציבור בכללותו להיעתר לבקשה.

על אף שסבורה אני כי אין בפי המבקש טעם המצדיק את העדר ההתגוננות מצידו ולמען הפיס דעתו מצאתי לנכון לציין כי גם מבחינת סיכויי ההליך, אין מקום להיעתר לבקשה.

סוף דבר הבקשה למחיקת פסק דין שניתן ביום 9.1.22, נדחית.

לצד מבחן זה התפתח בפסיקה מבחן נוסף, הוא "מבחן הסעד", שנועד לסייע במיוחד במצבים שבהם ההליך נמשך לאחר מתן ההחלטה, ועל כן נידרש מבחן עזר להערכת "סופיות" ההחלטה.

הואיל ואין לראות בהכרעה בהליך לגילוי מסמכים מכוח סעיף 198א לחוק החברות משום פסק דין עליו קיימת זכות לערעור – וזאת חרף העובדה שהליך זה מהוה יחידה דיונית אשר מיתנהלת במסגרת דיונית נפרדת ועצמאית – כך גם אין לראות כפסק דין החלטה בהליך כדוגמת ההליך הנוכחי, שבו הבקשה לגילוי מסמכים מהוה שלב בבחינת הנאמן את שאלת ההצדקה להגשת הליך משפטי.

בעקבות הליכי גילוי המסמכים כאמור, פנו המפרקים לבית המשפט של פירוק בבקשה שיתיר להם להגיש תביעה אזרחית נגד גורמים שונים, ובהם המדינה.

...

היקש למסקנה זו ניתן למצוא גם בהלכות הנוגעות להליך גילוי מסמכים מכוח סעיף 198א לחוק החברות, התשנ"ט-1999, הנערך טרם הגשת בקשה לאישור תביעה נגזרת.

עוד נקבע בעניין גנוסר כי ההכרעה בבקשה לגילוי מסמכים "אינה מסיימת את בירור המחלוקת העיקרית והאמיתית בין הצדדים", אלא "במובנים רבים היא מהווה נקודת הפתיחה שלה". בית המשפט קבע עוד כי גם מבחן הסעד מוביל למסקנה שמדובר ב"החלטה אחרת".

מסקנה זו נותרת על כנה גם בשים לב לכך שטענת ההגנה היא חיסיון עו"ד-לקוח.