בקשה לסיווג תאונה כתאונת דרכים עקב נפילה במדרכה

סיווג התאונה מיום 30.5.2011 – האם תאונת דרכים לגישת התובע מדובר בתאונת דרכים שנגרמה בעת כניסתו לרכב, לאחר הפעלת שלט הרכב בכדי לנסוע לעבודתו.

לטענת הנתבעת אין מדובר בתאונת דרכים וזאת מאחר שנפילתו של התובע אירעה טרם כניסתו לרכב ובשל החלקה, ככל הנראה על עלים, שהיו על המדרכה.

עוד הוסיף המומחה כי התבקש לבחון קשר סיבתי בין התופעות הנוירולוגיות מהן סובל התובע לבין תאונות הדרכים ולא לערוך בדיקות לאיבחון המחלה, כגון בדיקת סאפ, בדיקות שאינן רלוואנטיות לשאלת הקשר הסיבתי.

...

יחד עם זאת לאחר שעיינתי במסמכים ובטענות הצדדים אני מוצאת לפסוק פיצוי על דרך האומדנה ובהתחשב בשיעורי הנכות שנקבעו.

לאור זאת אני קובעת כי הנתבעת 1 תשלם לתובע בגין אב נזק זה סך כולל של 10,000 ₪ והנתבעת 2 סך כולל של 5,000 ₪.

סוף דבר להלן חישוב הנזקים בגין כל אחת מהתאונות.

הכרעה זו עוסקת בסוגיית סיווג התאונה, כאשר הנתבעות העלו שתי טענות מרכזיות: האחת טענה עובדתית, לפיה הארוע לא היתרחש כפי שטען התובע; והשנייה טענה משפטית, לפיה גם בהתאם לתאור העובדתי של התובע אין מדובר בתאונת דרכים על פי הגדרות החוק.

מכל מקום, לפי גירסתו של התובע ברור כי הוא לא השלים את הירידה מהאוטובוס במלואה בעת שנפל, והרי בהתאם לפסיקה "ירידה מן הרכב אינה מסתיימת בהכרח עם נתוק המגע הפיזי שבין היורד לבין הרכב, ועשויה היא להימשך עד אשר היורד עומד יציב מחוץ לרכב" (רע"א 9136/17 ‏פלוני נ' פלוני (4.3.2018); וראו גם אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים 180 ( מהד' רביעית, 2012) (להלן "ריבלין")).

לדבריו "אם הייתי נופל במדרכה סלולה, לא הייתי פוגע בסלע ולא הייתי נפגע ברגל". מובן כי דברים אלו מתיישבים עם גירסתו של התובע.

הנתבעות טוענות, עם זאת, כי התובע לא נפל בשל נסיעת האוטובוס ולא בשל ירידה מהאוטובוס אלא בגלל החלקה של אדם אחר המהוה גורם זר מיתערב.

מבחן הסיכון קובע כי "שימוש ברכב יהא גורם ממשי לנזק הגוף שניגרם, אם הנזק מצוי בתחום הסיכון שהשימוש ברכב יוצר, ואשר בגינו ביקש המחוקק ליתן פיצוי" (שם, פסקה י"ב).

...

לאחר ששמעתי את העדויות בסוגיה זו אני סבורה כי יש לקבל את גרסתו העובדתית של התובע.

הנתבעות טוענות שהתובע העיד כי בנימין היה במדרגה האחרונה ולכן המסקנה היא כי התובע כבר היה מחוץ לאוטובוס בעת הנפילה.

סיכום לסיכום יש לקבוע כי הן מהבחינה המשפטית והן מהבחינה העובדתית מדובר באירוע שיש לסווגו כתאונת דרכים לפי החוק.

בדיון שהתקיים בפניי ביום 20.1.16, ומשנראה כי אין מנוס מפיצול הדיון, אזי הוריתי לצדדים להגיש את תצהירי עדיהם לעניין:" נסיבות התאונה, סיווגה כתאונת דרכים וגם באשר לאחריותה בנזיקין של הנתבעת 3 , ככל ותישלל האופציה של תאונת דרכים." ; ודחיתי ליום 18.5.16 לשמיעת ראיות וסיכומים בע"פ. התובע הגיש אך את תצהירו; אמנם הנהג לא הגיש תצהיר, עם זאת הוא התייצב ומסר את גירסתו; ואילו מטעם המעבידה הוגש תצהירו של מנהל העבודה בלבד.

מנהל העבודה מטעם המעבידה ביקש את התובע והנהג לשנע צנורות באתר העבודה למרחק של כ-800 מר' (עמ' 15, ש' 20) .

תאונת דרכים, האמנם? ההגדרה הבסיסית כזכור החלופה הראשונה לה טענו התובע והמעבידה הנה לשימוש המוכר "הנתקות או נפילה מרכב עומד". דעתי שונה משלושה טעמים חלופיים.

הווה אומר, גם כפי גרסת התובע עצמו, הצנור לא נפל מהכף האחורית; אלא בעקבות הרמתו בכף זו, קצהו השני שהיה על המדרכה זז ממקומו והתדרדר לכיוון התובע ופגע בו. השני: טעם נוסף שמוביל לאותה המסקנה הוא העובדה שבעניינינו הנפילה, באם התרחשה, היא אירעה במסגרת טיפולו של הנהג ברכב בעבודתו, חריג שזכה בהקשר זה לפרשנות מרחיבה: "ואילו לגבי הנתקות או נפילה, אלה לא יהוו "שימוש ברכב מנועי" כל עוד היתרחשו במהלך טיפולו של אדם ברכב במהלך עבודתו, פשוטה כמשמעה, אף אם לא מדובר בתיקון מיכאני מקצועי של הרכב.

...

בדיון שהתקיים בפניי ביום 20.1.16, ומשנראה כי אין מנוס מפיצול הדיון, אזי הוריתי לצדדים להגיש את תצהירי עדיהם לעניין:" נסיבות התאונה, סיווגה כתאונת דרכים וגם באשר לאחריותה בנזיקין של הנתבעת 3 , ככל ותישלל האופציה של תאונת דרכים." ; ודחיתי ליום 18.5.16 לשמיעת ראיות וסיכומים בע"פ. התובע הגיש אך את תצהירו; אמנם הנהג לא הגיש תצהיר, עם זאת הוא התייצב ומסר את גרסתו; ואילו מטעם המעבידה הוגש תצהירו של מנהל העבודה בלבד.

(ע"א 7008/09 ג'אבר עבד אלרחים ואחר נ' משרד החינוך ואח' [פורסם במאגרים]) יוצא אפוא, שהמעבידה הפרה הוראות חקוקות, התעלמה מחובת הפיקוח וההדרכה, בחרה בשיטת עבודה מסוכנת ולא טרחה ולו לספק לתובע ולאחרים את הציוד המתאים ששימוש בו בהחלט היה מסיר או לכל הפחות מצמצם עד מאוד את הסיכונים להם נחשף התובע בעבודתו.

לאור האמור לעיל, אני סבור כי אין ליחס לתובע אשם תורם כלשהו.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, וביחוד קביעתי כי התאונה אינה תאונת דרכים בהתאם לחוק, אני מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-2.

תביעה זו הוגשה על ידי התובע עקב ארוע מיום 9.6.06 בו רכב התובע על אופניו, סטה ימינה ונתקל במה שכונה בתביעה "רמפה" כשהכוונה לשיפוע מאספלט, שנעשה על ידי מאן דהוא, מהכביש למדרכה על מנת לאפשר לכלי רכב לעבור מהכביש למדרכה ולחניה סמוכה לה. לטענת התובע הסטיה וההתקלות ברמפה נבעו כתוצאה מכך שבזמן רכיבתו הגיע לפתע רכב מאחור, נצמד אליו וצפר לו צפירות חזקות שהבהילו אותו מאוד.

נגד הנתבעים האחרים הוגשה התביעה למקרה שיקבע שאין מדובר בתאונת דרכים וזאת בשל כך שאותה רמפה בה ניתקל התובע ניבנתה באופן רשלני ובלתי בטיחותי ובשל אחריות הנתבעים 2 – 5 או מי מהם למצב זה. החלטתי לפצל את הדיון ולדון תחילה בשאלת סווג התאונה.

בהתאם לכך הכירה הפסיקה בבהלה שגרם טרקטורון לסוס שכתוצאה ממנה הפיל הסוס את הרוכב עליו כתאונת דרכים, וכן הכירה הפסיקה במקרים אחרים של רוכבי אופניים והולכי רגל שנפלו מאופניהם או נפלו בהליכה כתוצאה מבהלה מכלי רכב כתאונת דרכים המזכה בפצוי לפי חוק הפלת"ד. הנתבעת 1 טוענת כי לא הוכח כלל שהיה רכב מעורב בתאונה, לא הוכח שהנפילה מהאופניים היתה כתוצאה מאותו רכב, התאונה כפי שתוארה בתביעה אינה דומה לזו שתוארה בתצהיר התובע ולפיכך לא הוכחו הקשר הסיבתי הדרוש בין התאונה לבין הרכב, לא קשר סיבתי עובדתי ולא משפטי.

לעדות התובע יש לצרף את עדות אביו, כאשר יש לזכור שהתובע יצא מהאולם בעת עדותו של אביו כדי שלא תטען טענה של תאום חקירה וזאת לבקשת ב"כ הנתבעת 1 ולמרות שבעל דין יכול להשאר באולם בעת שעדים אחרים נחקרים.

...

נגד הנתבעים האחרים הוגשה התביעה למקרה שיקבע שאין מדובר בתאונת דרכים וזאת בשל כך שאותה רמפה בה נתקל התובע נבנתה באופן רשלני ובלתי בטיחותי ובשל אחריות הנתבעים 2 – 5 או מי מהם למצב זה. החלטתי לפצל את הדיון ולדון תחילה בשאלת סווג התאונה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים באתי למסקנה כי מדובר בתאונה שמזכה בפיצויים לפי חוק הפלת"ד ואלה נימוקיי: תצהיר התובע באשר לאופן אירוע התאונה מלמד שרק כתוצאה מהבהלה מהרכב שהגיע מאחור וצפר סטה התובע לצד הדרך, נתקל ברמפה ונפל, אמנם בכתב התביעה עצמו נטען קצת אחרת ואולם אין ספק שיש להעדיף את התצהיר עליו חתום התובע ושעליו נחקר בחקירה נגדית ועמד בה , כשהוא אינו משנה את גירסתו, באשר לאופן אירוע התאונה.

התוצאה היא איפוא שאני קובע שהאירוע בו נפגע התובע ביום 9.6.06 הינו תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפלת"ד ולפיכך ככל שהתובע זכאי לפיצוי כלשהו הפיצוי אמור להיות משולם על ידי נתבעת 1 ויש לדחות את התביעה נגד הנתבעים האחרים.

התביעה נגד נתבעים 2 – 5 נדחית והתובע ישלם לכל נתבע שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪.

(2) במכתב מיום 16/12/16, נאמר: "בעת שיצא מרשי מרכבו, כף רגלו הימנית נתפסה בתוך רווח שנוצר בין אבן שפת המדרכה לבין המדרכה...וכו'" ובמכתב מיום 8/3/17, נאמר שוב באותה לשון: "בעת שיצא מרשי מרכבו, כף רגלו הימנית נתפסה בתוך רווח שנוצר בין אבן שפת המדרכה לבין המדרכה...וכו'" (3) יובהר לאלתר, כי לא זו בלבד שמכתבים אלה מופנים לעריית כפר-סבא ולא לחברת הביטוח של הרכב, אלא שבצדק רב הדבר נעשה כן, מחמת שאין מדובר בתאונת דרכים.

המסגרת הנורמאטיבית סעיף 1 לחוק הפלת"ד מגדיר מהי "תאונת דרכים" לצורך התביעה לפי חוק זה. בנסיבות שלפניי, הפלוגתא שבמחלוקת באשר לסיווג התאונה - אם כתאונת דרכים ואם לאו, תוביל להכרעה באשר להמשך ההליך שלפניי ביחס לנתבעות.

במקרה שלפניי, הנפילה של הנפגע לא התרחשה במהלך יציאתו מהרכב (מדלת הנהג) עם קשר לתנופת היציאה - אלא עקב 'סיכון' אחר, שעניינו כנטען מצוי במתוה שטח המדרכה או בקיומו של מפגע אחר, שאין לו קשר ל'סיכון התחבורתי' שחוק הפלת"ד נועד להיתמודד איתו, ובודאי שלא מדובר ב'שימוש ברכב'.

(ראו: ע"א 47697-09-17 עריית נס ציונה נ' ט.ג.ב. (לא פורסם, ניתן ביום 18/11/18 ; וכן רע"א 8851/18 פלונית נ' עריית נס ציונה (לא פורסם, ניתן ביום 17/7/19) בהחלטה אשר דחתה את בקשת רשות העירעור)).

...

משקבעתי כי אני מקבל את עדותו של הנפגע בעניין זה, לפיה יצא מהרכב מדלת הנהג לעבר הכביש, סגר את הדלת והחל להלך מעדנות אל עבר המדרכה, תוך שהוא מקיף את חזית הרכב - טרם קרות האירוע הנזיקי – הרי שאין מדובר בתאונת דרכים, זאת במנותק מכל ההתרחשויות שבמחלוקת, אשר קרו (ככל שקרו) לאחר מכן ואשר ידונו במועד המתאים ובמסגרת המתאימה.

יישום מגמה זו במקרה שלפניי, תוך בחינת נסיבות האירוע והמארג הראייתי שהוצג לפניי, מביא לכלל מסקנה, לפיה האירוע הנזיקי בתובענה זו - אינו בבחינת כ"תאונת דרכים".

" סוף דבר משהגעתי לכלל מסקנה כאמור, אני קובע כי האירוע הנזיקי שלפניי, אינו עונה על הגדרת "תאונת דרכים", משכך, ההליך שלפני יימשך כסדרו, בתביעה נגד הנתבעות דכאן, תוך שמירה על זכויות הצדדים לכל דבר ועניין, בתובענה זו. בנסיבות שלפניי, ונוכח המחלוקת בין הצדדים כפי שזו באה לידי ביטוי בפסק דין חלקי זה, לרבות התוצאה אליה הגעתי - אשר משמעותה המעשית היא המשך ההליך לפניי – הרי שלא מצאתי לחלק בין ההוצאות ולפיכך, סוגיית ההוצאות בכללותה, תידון בסיום ההליך בשים לב גם לפסק הדין החלקי.