מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

בקשה לסיווג הנכס כ"מחסן במקום תעשייה

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2015 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

הנכס מצוי בתוך מיתחם אשר בבעלות חברת "תגל (תעופה) תעשיות גומי בע"מ", בעלת המניות של העותרת וחברת אחות לה. המשיבים הנם עריית עכו ומנהל הארנונה של עריית עכו.
במוקד המחלוקת עמד סיווג הנכס על ידי הערייה כ"תעשייה" במקום סיווגו כ"מחסן".
חוב זה צבר אף הוא ריבית, ואף על חוב זה מבקשת העותרת פטור מחיובי הריבית.
...
האם הודעת דרישה זו חורגת ממתחם הסבירות באופן המצדיק את התערבות בית המשפט המינהלי? סבורני כי יש להשיב על כך בשלילה.
סיכומו של דבר, לא מצאתי כי פעולת העירייה אשר יישמה את הוראות החוק בנוגע לגביית חוב הארנונה בצירוף ריבית בהתאם לחוק הרשויות, לוקה בחוסר סבירות המצדיק את התערבות בית המשפט.
ככל שתתעוררנה מחלוקות לגבי אופן חישוב הסכומים, על הצדדים ליישבן בהליכים שנועדו לשם כך. התוצאה מכל האמור היא כי העתירה נדחית.

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2018 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

ועדת הערר מצאה כי המשיבה מחזיקה במחסנים מוצרים למכירה ומלאי של מוצרים וחלפים לצורך החלפת מוצרים שנתקלקלו אצל לקוחותיה, ונקבע כי נכס המאחסן בתוכו סחורה שלא לשם אחסון ככזה, אלא במעין "עמדת המתנה" לקראת מכירתו, אין לסווגו כ"מחסן".
בסוגיית החניון, מועלות על ידי מנהל הארנונה טענות שמבקשות להמשיך וליצור עוות חסר בסיס בהעמסת כל כבישי הגישה לעסקים בבניין, על מחזיקי חניות הגג, במקום על כלל מחזיקי הנכסים בבניין.
ועדת הערר קבעה שניתן לתקן את סיווג הנכס רטרואקטיבית לשנים 2010-2011, לסיווג "מחסני שיווק" במקום הסווג "תעשיה". לגבי שוכרי המשנה בנכס, הודיעה המשיבה ברגע שקבלה את הודעת השומה "המגדילה" מסוף שנת 2011 על המצאם בנכס, ובהסתמך על התצהירים שהוגשו, קבעה שיש לחייב את המשיבה בתעריף "מחסן שיווק" רק ביחס לשטח בו החזיקה בפועל.
...
נוכח כל האמור בנקודה זו ובניגוד לקביעתה של וועדת הערר, אני קובעת כי חל החריג הקבוע בסיפא לסעיף 326 לפקודת העיריות, לפיו בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, יהיה המשכיר חייב בארנונה.
לפיכך אני סבורה בשונה ממה שקבעה ועדת הערר כי את שטחי המעברים והרמפות יש לחלק בין כל המשתמשים בהם ולא כלל המחזיקים בבנין.
סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל, דין הערעור להתקבל בחלקו, במובן זה שהחבות בתשלום ארנונה על שטחי הנכס שהושכרו בשכירות משנה תחול על המשיבה ולא על שוכרי המשנה בתעריף "תעשיה". החבות בתשלום ארנונה בגין השטחים המשותפים (דרכי הגישה ושטחי הרמפות) תחול על כל המחזיקים בנכסים שלהם גישה לרמפות ועל בעלי החניות בקומת הגג באופן יחסי, בסיווג של "חניונים" בתעריף של "קרקע תפוסה". לאור התוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות.

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לחילופין טענה המערערת כי יש לשנות את סיווג הנכס לסיווג זול יותר של "מחסנים" (מכיוון שנותר ציוד בנכס) או "בית תוכנה", וזאת במקום "משרדים". השגתה של המערערת נדחתה.
כן אין להענות לבקשה לסיווג "בית תוכנה", בהיותו סיווג המיועד לנכס המשמש בפועל כבית תוכנה.
המערערת לא הניחה תשתית עובדתית להוכיח כי השמוש שנעשה בפועל בנכס הצדיק לסווגו כ"מחסן", וממילא נראה כי השארת חפצים כלשהם השייכים לשוכרת לא גרמה למשרדים להפוך ל"מחסן".
כמו כן, לדעתי לא די באפשרות התיאורטית כי "בית תוכנה" יוכל לפעול במשרדים אלה כדי להביא לסיווג "תעשיה" ולהענקת הקלה משמעותית בתעריף הארנונה.
...
ייתכן שבנסיבות רבות אכן זו תהיה המסקנה המתבקשת, אך ייתכנו נסיבות אחרות בהן נטישה ממושכת של המושכר (המלווה בהפסקת תשלום דמי שכירות וארנונה, למשל) תוביל למסקנה כי דווקא בעל הנכס, המשכיר, חזר להיות בעל הזיקה הקרובה ביותר, חרף העובדה שהסכם השכירות לא בוטל.
אשר על כן יש לדחות את הערעור.
המערערת תשלם למשיב הוצאות משפט בסכום כולל של 7,500 ש"ח, וזאת תוך 30 ימים.

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2013 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

ועדת הערר דחתה ערר שהגישה המבקשת לשנת 2012 כנגד החלטת המשיב שלא לשנות את סיווג הנכס של המבקשת לסיווג "תעשיה" תחת הסווג "מחסני שיווק". לחילופין נטען כי יש לסווג את הנכס בסווג "מחסן". רקע והשתלשלות העניינים המערערת היא חברה לייצור מזון מהגדולות בישראל ומייצרת בין היתר מוצרי חלב, חטיפים מתוקים, חטיפים מלוחים, סלטים, מוצרי קפה ועוד.
נוכח כל האמור לעיל לא מצאתי כי יש במאפייני בית הקרור הנטענים על ידי המערערת (יחס נמוך של עובדים לשטח נרחב, מקום באיזור תעשיה, עובדים שהם עובדי כפיים העושים שימוש בציוד מותאם, איסור כניסה לזרים ועוד) כדי לשנות את המסקנה שהסיווג המתאים לנכס אינו "תעשיה". המערערת טענה כי בתי קרור אחרים שלה המצויים בתוך מפעליה מסווגים כ"תעשיה", שעל כן אין להחיל דין שונה על הנכס, אף שהוא מנותק מהמפעל בצפון מטעמים לוגיסטיים.
האם יש לידון בשאלה אם יש מקום לסווג את הנכס כ"מחסן" כאמור, בעירעור הוסיפה וטענה המערערת טענה חילופית והיא שהסיווג המתאים לנכס הוא "מחסן" ולא "מחסן שיווק". המשיב טען כי דין טענה זו להדחות על הסף בשל כך שהיא מהוה הרחבת חזית אסורה, משום שהיא נטענה לראשונה בעירעור שבנידון ולא נטענה במסגרת הליכי ההשגה והערר.
...
אין לאפשר לה לעקוף את הדיון בגוף המוסמך באמצעות העלאת טענות חדשות, בבחינת מקצה שיפורים, בערעור.
על כן טענת הסף של המשיב מתקבלת ואני קובעת כי אין מקום לדון בסיווג הנכס כ"מחסן" במסגרת הערעור הנדון.
סוף דבר הערעור נדחה.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2002 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

משנת 1997 ועד שנת 1999 ועד בכלל, סווג הנכס כ"מחסן תעשייתי" ומדי פישר חויבה בתשלום ארנונה על-פי סיווג "תעשיה". בשנים 2001-2000 סווג הנכס כ"משרדים, שרותים ומסחר" וכתוצאה מכך התייקר תעריף הארנונה על הנכס באחוזים רבים.
כאן המקום להצביע על נוסח צו הארנונה 1996 בסווג הרלוונטי: "3. ארנונה כללית על בניינים שאינם משמשים למגורים 3.1 בניין כלשהוא המשמש לבתי תעשיה, חרושת, מלאכה, מוסכים ושרותים לרכב, מחסנים, מסגריה, חשמליה, ייצור בטון, מפעל גומי, מסעדה, בית אוכל, מזנון, מרפדיה, נגריה, תעשיית צמחים וכל מבנה אחר שאינו למגורים-19.26 למ"ר.
לדעתי נפלה טעות סופר ביחס להוראה שבא-כוח המועצה מבקש לסמוך עליה והוא כיוון למעשה להוראת סעיף 237 לצוו המועצות האזוריות שזה לשונו: "(א) מחייב צו זה פרסומו של מסמך, ולא נקבעה הוראה בדבר אופן הפירסום, יפורסם המסמך בהנחת העתקים ממנו במשרד המועצה ובמשרד כל ועד מקומי, על מנת שיהיו נתונים לבדיקה לכל דורש, ובהדבקת העתקים על לוח המודעות שליד הבית של משרד המועצה ועל לוח המודעות שליד הבית של משרד כל ועד מקומי או בקרבתם או במקומות ציבוריים אחרים בכל ישוב וישוב כפי שייקבעו על ידי החייב בפירסום.
...
המועצה האזורית טוענת שחל שיהוי ארוך זמן בהגשת עתירה זו בקשר לכל אחת מן השנים שעליהן חלה שומת ארנונה, שכן אי-החוקיות, לכאורה, של כל שומה נודעה לעותרת במועד שבו קיבלה את השומה לכל שנת מס, היינו ראשית כל שנת מס. מעבר לכך מציינת המועצה האזורית כי כיוון שמדי פישר נקטה בכל מיני הליכים מינהליים וניסיון להשיג תרופה כנגד שומת הארנונה הבלתי חוקית לטענתה, התברר לה, בסופו של דבר, כי עמדת המועצה האזורית היא שהתרופה האפשרית היחידה היא בעתירה לבית-המשפט לעניינים מינהליים.
סוף דבר לשיטה אחרונה ייאמר כי רוב בניין ומניין העתירה נדחה.
אני סבור שתוצאת ההליך הזאת גוררת חיוב, אמנם מוקטן משהו, של העותרת בהוצאות.
העותרת תשלם למועצה האזורית סך 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין, כהוצאות כוללות של המשפט ושכר טירחת עורך-דין.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו