"השיקולים ששם בית המשפט לנגד עיניו בעת דנו בבקשה על-פי סעיף 17 לחוק רשוי עסקים, שהיא הבקשה המונחת בפני, אינם השיקולים שמשווה בית המשפט לנגד עיניו בעת דונו בגזירת העונשים שיש להטיל על נאשם שהורשע בניהול עסק ללא רישיון עסק. במקרה הראשון, שהוא המקרה הנידון כאן, שוקל בית המשפט את הסיכונים הנובעים מכך שהעסק לא ייסגר באופן מידי לתקופת המשפט, ואילו במקרה השני, אם יורשעו הנאשמים בעבירות שמייחס להם כתב האישום, השיקולים יהיו שקולי ענישה ואמצעים נוספים שקובע חוק רשוי עסקים."
הפעלת הסמכות הקבועה בסעיף 17 לחוק נועדה ליתן סעד מיידי, עוד בטרם נתבררה אשמתו של הנאשם בהליך הפלילי שהוגש כנגדו, ככל שיש ראיות לכאורה לביסוס אשמתו וכאשר קיים טעם המצדיק נקיטת הליך למניעת המשך הפרתו של החוק, מבלי להמתין לסיומו של ההליך הפלילי.
...
סבורני כי בבואי לערוך את האיזון הראוי בין מכלול השיקולים העומדים בפניי, מחד פגיעה בזכויותיהם של המשיבים ומאידך האינטרס הציבורי, הרי שסבורני שבנסיבות – האחרון גובר.
בקשתה החלופית של המבקשת כי בית המשפט יורה על הפסקת פעילותו של העסק בחצר, הינה מידתית, וזאת בין היתר, נוכח העובדה שאין חולק גם לשיטתם של המשיבים כי מדובר בחצר משותפת שאינה שייכת לעסקם של המשיבים ואפנה לעניין זה לסעיף 3.6 לבקשתם כי: "המבקשת טוענת במספר סעיפים כי החצר המשותפת הינה בשימוש העסק, זוהי טענה לא נכונה שכן מדובר בחצר משותפת לכלל דיירי הבניין, כך מופיע בחוזה מול העמותה שמתפעלת את הבניין וזוהי אף המציאות בשטח".
אשר על כן, אני נעתרת לבקשה ומורה על המשיבים להפסיק את העיסוק בעסק בחצר.
הצו יכנס לתוקפו בתוך 30 ימים מהיום בו תומצא החלטתי למשיבים.
