בקשה לסגירת דלתיים ואיסור פרסום בעדות נאשם בתיק פלילי

שמיעת העדות בדלתיים סגורות ומתן צו איסור פירסום זמני – עד למסירת עדותה של המבקשת במשפטה בשלב פרשת ההגנה, או עד להחלטה אחרת – כולל אי מסירת תוכנה של העדות לידי ב"כ התביעה במשפטה של המבקשת.

שלישית ולגופו של עניין, ביטול הילכת קינזי (ע"פ 194/75 קינזי נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(2) 477 (1976) – על פיה אין להעיד נאשם אחד נגד נאשם שני, אפילו הוגשו נגדם כתבי אישום נפרדים, כל זמן שיש חשש כי העד עלול לצפות לטובת הנאה על ידי המתקת דינו במשפט התלוי ועומד נגדו) לא נועד כדי ליתן יתרון ראייתי לתביעה הכללית בתיק המתנהל נגד העד, אלא כדי לשרת את האנטרס הצבורי של ניהול ההליך הפלילי לצידו ניתנת לעד "חסינות השמוש". על כן ומאחר שמדובר בגופי תביעה שונים, לא מצא בית המשפט לנכון לחשוף את העדות לפני התביעה בתיק בירושלים בעיניינה של המשיבה.

עיון בבקשת המשיבה לקביעת תנאי שמיעת עדותה לפני בית המשפט כפי שהובא לעיל, אינו מותיר מקום לספק שבסעיף 5 לבקשה כאמור, ביקשה המשיבה כי הצוו לאיסור פירסום זמני יחול גם על מסירת תוכנה של עדותה לידי בא-כוח התביעה בתיק שבירושלים.

...

גם לטענתו יש לדחות את הערעור על הסף, ולוּ בשל כך שבקשת ההבהרה הוגשה רק לאחר השלמת חקירתה הנגדית של המשיבה, בחלוף למעלה משבועיים ממועד מתן ההחלטה הראשונה.

בהחלטת בית המשפט מיום 21.5.2018 אף נאמר מפורשות כי יש להיעתר לבקשת המשיבה ולהורות על קיום התנאים המפורטים בסעיף 5 האמור.

הערעור נדחה אפוא.

בעיניין אבי יצחק (רע"א 3614/97‏ אבי יצחק נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ, פ''ד נג(1) 26 (1998), פסקות 65-58 לפסק דינו של כב' השופט ת' אור) פסק בית המשפט העליון כי יש לראות את כתבי בי-הדין שבתיק בית המשפט כדברים שפורסמו בישיבה פומבית, לעניין הוראת סעיף 13(7) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (הקובעת כי לא ישמש עילה למשפט "דין וחשבון נכון והוגן" על מה שנאמר או ארע "בישיבה פומבית" של בית משפט או של ועדת חקירה).

ההנמקה לכך היא השאיפה למנוע את העברת תוכן כתב האישום לציבור לפני שזה הגיע לידי הנאשם, ובכלל זה סיכול יכולתו לבקש מבית המשפט איסור פירסום של ההליך שניפתח בעיניינו.

מההנחיה האמורה לא עולה, איפוא, הנחה גורפת, כי בהעברת תוכנו של כתב אישום לידי הציבור, כאשר מדובר בהליך אשר ניפתח זה מכבר ואשר לא ניתנו לגביו הוראות איסור פירסום או סגירת דלתיים, יש משום פגיעה בפרטיותו של הנאשם.

בנסיבות אלה, ובשים לב לכך שהחלטות ופסקי דין בתיקים פליליים מתפרסמים כדבר שבשיגרה במאגרי המידע השונים, אין בנימוקים האמורים כדי להביא לקבלת עמדתה של המשיבה.

בכפוף לאמור לעיל (לרבות בפיסקה 21), כתבי האישום המלאים יימסרו לידי העותר עד ליום 11.7.18.

...

התוצאה היא כי על המשיבה להעביר לידי העותר את כלל כתבי האישום בנוסחם המלא, לרבות פרטי ההליך, למעט כאשר מדובר בהליכים שפרסומם נאסר.

העתירה מתקבלת, אפוא, לפי האמור לעיל.

המשיבה תשלם לעותר הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪.

נאשם 5 (להלן: "הנאשם"), עותר ליתן צו לסגור את הדלתיים ולאסור פירסום של חלקים מעדותו, באופן שתוכנם לא יועבר גם לרשויות התביעה המנהלות נגדו תיק פלילי בבית-המשפט המחוזי בירושלים (ת"פ 28759-05-15 להלן: "התיק בירושלים").

ראה לעניין זה דברים שנאמרו בע"פ 9216/03 ז'אן אלרז נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 16.1.06): "...לבסוף, ראיתי לנכון להתייחס לטענה נוספת שהייתה בפי המערער, לפיה היה ראוי להעניק לו חיסיון מפני הפללה, כדי לאפשר לו לחשוף את מיקומו של סכום הכסף שהיתקבל, לגירסתו, מידי הלבנונים. הסעיף בו נתלה המערער בטענתו זו הוא סעיף 47(ב) לפקודת הראיות...על נאשם המבקש להסתייע בסעיף האמור, מוטלת החובה להראות כי הוא עצמו ביקש להמנע ממסירת הראיה נוכח חששו מהפללה, וחויב למסרה חרף היתנגדותו... המקרה שבפנינו אינו בא בגדריו של כלל זה. בית-המשפט לא חייב את המערער למסור כל ראייה אותה סרב למסור, ומשלא הצביע המערער על כל חיסיון אחר העשוי לחול עליו, הרי שדין טענה זו אף היא, להדחות." ככל שהנאשם מבקש שלא להפליל נאשמים אחרים בתיק בירושלים, במסגרת עדותו כאן, גם זכות שכזו אין לו (ע"פ 1707/08 אלי אריש נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 25.11.08)).

...

ראה לעניין זה דברים שנאמרו בע"פ 9216/03 ז'אן אלרז נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 16.1.06): "...לבסוף, ראיתי לנכון להתייחס לטענה נוספת שהייתה בפי המערער, לפיה היה ראוי להעניק לו חיסיון מפני הפללה, כדי לאפשר לו לחשוף את מיקומו של סכום הכסף שהתקבל, לגרסתו, מידי הלבנונים. הסעיף בו נתלה המערער בטענתו זו הוא סעיף 47(ב) לפקודת הראיות...על נאשם המבקש להסתייע בסעיף האמור, מוטלת החובה להראות כי הוא עצמו ביקש להימנע ממסירת הראיה נוכח חששו מהפללה, וחויב למסרה חרף התנגדותו... המקרה שבפנינו אינו בא בגדרו של כלל זה. בית-המשפט לא חייב את המערער למסור כל ראייה אותה סירב למסור, ומשלא הצביע המערער על כל חיסיון אחר העשוי לחול עליו, הרי שדין טענה זו אף היא, להידחות." ככל שהנאשם מבקש שלא להפליל נאשמים אחרים בתיק בירושלים, במסגרת עדותו כאן, גם זכות שכזו אין לו (ע"פ 1707/08 אלי אריש נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 25.11.08)).

הבקשה נדחית איפוא.

בישיבת יום 18.1.22 עידכן הסנגור כי הנאשם נעצר עד להחלטה אחרת בהליך אחר (- להלן גם: "ההליך המקביל") וכי הוא מוותר על קבלת תסקיר.

מטעמיו, בחר הנאשם שלא לצרף תיק זה להליך המקביל.

טיעוני הצדדים לעונש בפתח הטיעון לעונש הוריתי לבקשת הנאשם על סגירת דלתיים ואיסור פירסום כל פרט מזהה על אודות הנאשם או קרבנות העבירה מושא ההליך המקביל, לאור הזיקה בין ההליכים.

במקרה אחרון זה נדון הנאשם- בעל עבר פלילי- לאחר שמיעת ראיות, בין היתר, לשנת מאסר בפועל.

...

בהינתן כל האמור לעיל, מצאתי לקבוע מתחם הנע בין מאסר קצר לריצוי בעבודות שירות ועד למאסר בפועל בן 12 חודשים.

אשר על כן אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל בן 4 חודשים.

ביום 19.11.2023 הגיש המבקש בקשה לפי תקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003 (להלן: תקנות העיון), בה ביקש לעיין במסמכים שונים שבתיק פלילי שהוא אינו צד לו, אשר היתנהל נגד המשיב 2 בדלתיים סגורות (ת"פ 8398-12-16; להלן: התיק).

בנימוקי הבקשה, ציין המבקש כי "כל המסמכים ברשימה דלעיל נוגעים רק לעינייני ראיות פורנזיות, קבילותם, ואמינות העדים המקצועיים מישראל ומחו"ל שהעידו במסגרת ההליך שבכותרת". הצדדים להליך – הנאשם והמדינה – היתנגדו לבקשה וטענו כי התיק היתנהל בדלתיים סגורות ותחת איסור פירסום, וכי המבקש לא נימק כיצד החומרים המבוקשים רלוואנטיים להגנתו.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי, וכן בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית אפוא.