בקשה למתן תוקף של פסק דין לפסק בורר

מעבר לצורך יוער, כי המשיבה עצמה הביעה דעתה כי המסמך מיום 23.09.2020 מהוה פסק בוררות, עת הגישה ביום 28.10.2020 "בקשה למתן תוקף של פסק דין לפסק-בורר (החלטה ופסק ביניים חלקיים)" (הפ"ב 59835-10-20), ובכך הביעה עמדתה כי מדובר בפסק בוררות הראוי לאישור.

...

המסמך מיום 09.08.2020 הקביעה האופרטיבית שבו היא כי "בהתאם לסעיפי ההסכם, והעובדה כי נמסרו הדירות והרכוש המשותף... אני מקבל את בקשתה של חברת מאגד להחליף את ערבות הביצוע בערבות בדק והכל על פי סעיפי הביצוע בין הצדדים... החלפה פיסית של כתבי הערבויות תוכל להתבצע באחת מישיבות הבוררות או בכל דרך אחרת שתוסכם על הצדדים". המסמך מיום 23.09.2020 נקבע כי משהבניין החל להתאכלס לפני כ-9 חודשים ומאוכלס כמעט במלואו, פרשנות המבקשת לפיה היא אינה חייבת לשלם למשיבה את יתרת התמורה "אינה מידתית ואינה סבירה בעליל", והמשיבה זכאית לקבל חלק ניכר מהסכומים אותם דרשה, עת השאלה בדבר אחריות הצדדים לפיגורים מלוח הזמנים המתוכנן לביצוע ההסכם טרם הבשילה להכרעה.

החלטתי זו בעניין החלפת כתבי הערבות אשר נוספו לה פירוט רב, הנמקות והנחיות ביצוע מדויקות, באה במקום החלטתי בעניין החלפת כתבי הערבות מיום 9.8.20".

המשיבה טוענת בתשובותיה מהימים 26.10.2020 ו-30.11.2020 כי מדובר בהחלטות ביניים של הבורר שעניינן ערבויות, כי "הערבות הבנקאית של הביצוע, כמו גם ערבות הבדק כאמור, אינן עומדות בפני עצמן אלא הן בטוחה שנועדה להבטיח את ביצוע ההסכם...", עת הן לפי חוק הבוררות והן נוכח הסכמות הצדדים בסעיף 2.10 להסכם, אין ניתן להשיג על החלטות ביניים; כי קיים קושי בהגשת ההליך תוך הסתמכות על שני מנגנוני השגה חלופיים הקבועים בחוק, ומשכך על הבקשה להידחות על הסף; כי לא הוסכם על מנגנון ההשגה לפי סעיף 21א לחוק הבוררות; כי הבורר מופקד על קביעת ממצאים עובדתיים, להבדיל מערכאת הערעור.

אך בהינתן נוסחה הלקוני של התניה, אי ההתייחסות לתנאים הייחודיים לסעיף 29ב לחוק במסגרתה, ובאין ראיה אחרת המלמדת על מהות ההסכמה – המסקנה המתבקשת היא כי עסקינן בסעיף 21א לחוק, וזאת, כשנפסק במקרה כמעט זהה: "ערעור לפי סעיף 29ב אפשרי רק אם הצדדים הסכימו כי הבורר יהיה כפוף לדין, ואם הם הוסיפו על כפיפות הליך הערעור לרשות בית המשפט, ושזו תינתן רק עת המדובר בטעות יסודית אשר יש בה לגרום לעיוות דין. הנוסח הלקוני והחסר של תנית הבוררות בערעור עליה הסכימו הצדדים מכוון לסעיף 21 א(א)... הנוסח ההחלטי בו נקטו הצדדים לפיו 'על פסק הדין של הבורר תהיה זכות ערעור' מלמד על הענקת זכות ערעור בלתי מותנית ושאינה נזקקת לרשות, אשר אינו מתיישב עם זכות הערעור לפי סעיף 29ב(א), המותנית בקבלת רשות מבית המשפט, ושעילות ההתערבות בה מוגבלות. אין ניתן לסבור כי הצדדים הסכימו מראש כי הרשות נתון תינתן, שהרי בעלי דין אינם יכולים להרחיב בהבל פיהם את סמכויות בית המשפט וליתן רשות ערעור מקום בו אין היא צריכה להינתן" (השווה: הפ"ב 61905-10-15 גרונברג נ' מרכוס, ניתן ב-30.11.2015).

התוצאה היא שהמבקשת זכאית לממש את זכותה למינוי בורר בערעור.

הקבוצה מסתמכת בבקשתה, בין היתר, על הפסיקה בעיניין תב (ת"א) 24483-05-20 אוהד דוד - בני כפר אכסאל לתרבות וספורט (16.6.20), בה נקבע כי "כידוע, הזכאות לשכר עומדת בליבת משפט העבודה והזכויות הקוגנטיות. צדדים אינם רשאים להתנות על הזכות לשכר. מכאן שהבורר לא היה מוסמך לידון בשאלת זכאות התובע לשכר". מדובר בפסק דין תמציתי הדוחה בקשה לביטול פסק דין שבו נדחתה בקשה למתן תוקף של פסק דין לפסק בוררות, כאשר נסיבות המקרה נסקרו בו בקצרה בלבד.

...

במאמר מוסגר ובבחינת למעלה מן הצריך, נציין כי מנוסח הדברים ממילא עולה כי מדובר בטענה שנזנחה או נטענה מלכתחילה בעלמא, שכן כל שנכתב מפיו של עו"ד הינדאווי שם היה (ההדגשה אינה במקור – ח"ט): "לא הגשנו בקשה לסילוק על הסף מחוסר סמכות הבורר לדון בחוקי עבודה, כי הייתה בקשה לפירוק האגודה והמתנו ולאור זאת הנספח להסכם תקף והיה כזה אם היה מונח ביה"ד לעבודה". על כן, אנו סבורים כי קיים טעם לפגם בהעלאת טענה גורפת לחוסר סמכות הבורר כאשר מדובר בקבוצה המנהלת, כעולה מן הפרוטוקולים וההליכים שהזכירה היא עצמה, הליכים רבים בפני בוררות של ההתאחדות, רק לאחר קבלת תוצאות פסק הבוררות ולאחר שנפסק לחובתה.

לטעמנו ספק זה יש להחיל ביתר שאת לגבי הטלת פיצויי הלנה בבקשה לאישור פסק בורר.

סוף דבר הבקשה לאישור פסק הבוררות מתקבלת, והבקשה לביטול פסק הבוררות נדחית.

ביום 13.4.22 ניתנה החלטתי במסגרתה קבעתי כי ההסכם מיום 25.7.21 הוא הסכם בוררות, דחיתי את הבקשה מאחר שראיתי בהערה שהוסיפו המשיבים מעין נוסחת קשר יזומה על ידם שאין הם יכולים לסגת ממנה לאחר מעשה ונוכח העובדה שהבקשה שהגישו היתה למתן תוקף של פסק דין להסכמי פשרה או גישור ולא בקשה לאישור פסק בורר, שעל פי הפסיקה לא ניתן להיעתר לה חרף היתנגדות של אחד מבעלי הדין.

...

אדרבה, לא מן הנמנע כי לו היה הבורר דן בשאלה זו היתה לצדדים או למי מהם טענה טובה בדבר חריגה מסמכותו בסוגייה זו. לפיכך, גם לטענה זו של הנתבעים אין כל יסוד ועל כן כלל טענותיהם בפרק זה הנוגעות לחריגה של הבורר מסמכותו ולאי הכרעה בחלק מן הסוגיות שהונחו לפתחו נדחית.

לאור האמור, גם טענה זו של הנתבעים נדחית.

אשר על כן אני מאשר את פסק הבורר מיום 7.7.22 על ההסכמים הנלווים אליו.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנתניה (כב' השופט א' ברנד) מיום 25.10.2022, בת"א 29983-02-16, שבמסגרתה נדונו בקשות הדדיות שהוכתרו בכותרות: "בקשה למתן תוקף של פסק דין" ובקשה "להעברת פסק בורר, היתייחסות לבקשה לאישורו ובקשה לביטולו", שכאמור בהחלטת בית משפט קמא מהוות למעשה - למרות פגמים פרוצדוראליים - בקשות הדדיות לאישור פסק בוררות ולביטולו.

...

כך גם לא שוכנעתי כי נדרשת התערבות של ערכאת הערעור מטעמי צדק או שיש בהחלטת בית משפט קמא כדי לגרום למבקשים עיוות דין.

ואולם, בית משפט קמא התייחס לדברים באופן מפורש וציין כי על אף שהורה לבורר ליתן פסק בוררות מנומק הרי שהמסמך המכונן את הבוררות וקובע את סמכות הבורר הוא הסכם הבוררות שבו נקבע כי הבורר יכריע במחלוקות שבין הצדדים בדרך של העברת הסכמים שיהיו "הסכמים סופיים שיחייבו את הצדדים ואינם ניתנים לשינוי ו/או ביטול על ידי אף צד..". לא ראיתי הצדקה להתערב בקביעת בית משפט קמא כי חרף ההחלטה מיום 13.4.2022 "התשתית המהותית ממנה יונק הבורר את סמכותו להכריע במחלוקת בין הצדדים אינה החלטתי אלא הסכם הבוררות בין הצדדים". זאת ועוד, בנסיבות העניין ונוכח קביעת בית משפט קמא כי ההסכמים שהועברו על ידי הבורר נותנים מענה ומהווים הכרעה בכל הסוגיות שנותרו שנויות במחלוקת, ניתן אף לראות באמור בפסק הבוררות כי "ההסכמים כפי שהועברו לצדדים ביום 24.6.21 ומצורפים בהמשך להחלטה זו הינם פסק הבורר" - משום הנמקה קצרה ומספקת בהתאם להסכם הבוררות שמכוחו מונה הבורר.

סיכומם של דברים, הבקשה אינה עומדת באמות המידה שנקבעו למתן רשות ערעור בענייני בוררות כך שדינה להידחות.

לשיטת המבקשים לא היה הסכם בוררות בר תוקף (סע' 24(1)), פסק הבוררות ניתן על ידי בורר שלא התמנה כדין (סע' 24(2)), הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מסמכותו (סע' 24(3)), וקיימת עילה שעל פיה בית המשפט היה מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור (סע' 24(10)).

ניתן תוקף של פסק דין לפסק הבוררות.

...

רק לאחר שהוכח עובדתית דבר קיומם של קשרים בין הבורר לבין אחד הצדדים, ורק לאחר שהוכח שקשרים אלא לא היו ידועים וגלויים לצדדים מלכתחילה ניתן לדון בשאלה האם הבורר הפר את האמון שניתן בו. ככלל לא כל הפרה של חובת גילוי מובילה אוטומטית למסקנה שיש לבטל את פסק הבוררות.

מכלול האמור לעיל מוביל למסקנה שדין הבקשה להידחות.

סוף דבר אני דוחה את הבקשה, מחייבת את המבקשים בהוצאותיה בסך 10,000 ₪.