בקשה למתן רשות להתגונן בתביעת סילוק יד

וכך נקבע בפסק הדין: "על יסוד הסכמות הצדדים, אני דוחה את הבקשה למתן רשות להיתגונן, ונותנן להסכמות הצדדים תוקף של פסק דין. אני מורה בזאת לנתבעים [המבקשים] לסלק ידם מן המקרקעים מושא ההליך, בתוך 21 ימים מהיום, ולא יאוחר מיום 26.3.2023 בשעה 23:00, ולהשיב את החזקה בהם לידי התובעים [מישפחות וקנין ויעקבי] עד לאותו מועד כשהם פנויים מכל אדם וחפץ. ככל שלא יפנו הנתבעים את האדמה שלטענתם הכניסו למקרקעין עד למועד הנ"ל, יהיה בדבר הצהרה כי האדמה שייכת לתובעים". יוער כי בפרוטוקול הדיון נכתב, בשם ב"כ הצדדים, כך: "הצדדים יפעלו בהתאם לפסק הדין של בית המשפט העליון בעירעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בת"א 19250-09-17 [התביעה לסעד הצהרתי], וכמתחייב ממנו. התובעים [מישפחות וקנין ויעקבי] יהיו רשאים לנהוג במקרקעין מנהג בעלים, ולא יהיה בכל פעולה שבה ינקטו כדי לבסס טענה של מצב בלתי הפיך, אם יתקבל העירעור בבית המשפט העליון, שיקבע לנתבעים זכויות במקרקעין". המבקשים הגישו, לבית המשפט המחוזי בנצרת, ערעור על פסק הדין שניתן בתביעה לסילוק יד (ע"א 58669-03-23).

...

דיון והכרעה דין הבקשה להידחות, בלא צורך לקבלת תגובתם של המשיבים, וזאת ממספר טעמים, שדי בכל אחד מהם להצדיק את דחייתה של הבקשה.

שלישית – ככל שבוחנים את ה-"נסיבות", ברי כי דין הבקשה להידחות.

באשר למאזן הנוחות, אין לי אלא להפנות להחלטה שנתן השופט ע' גרוסקופף בבקשתם הקודמת של המבקשים ולאמץ את האמור בה: "14. אשר למאזן הנוחות, הכלל שהשתרש בפסיקתו של בית משפט זה הוא שכאשר עסקינן בנכס מקרקעין, להבדיל מחיוב כספי, תגבר הנטייה להיעתר למתן הסעד הזמני, ככל שמדובר במקרקעין המשמשים למגורים או שהנם בעלי ערך מיוחד עבור המבקש (וזאת, להבדיל מנכס מקרקעין המשמש למסחר או השקעה), או כאשר עולה חשש כי נכס המקרקעין יימכר לצדדים שלישיים תמי לב, באופן שיאיין את האפשרות להשיב את המצב לקדמותו. בענייננו, אין בפי המבקשים טענה כי הם מתגוררים בחלקה, אלא כל טענתם מתמקדת בכך שהם מחזיקים במקרקעין מזה שנים רבות. אף לא נטען על ידי המבקשים כי קיים חשש שמא הנכס יימכר לצדדים שלישיים. לפיכך, לא התרשמתי כי המבקשים הצליחו להראות כי ייגרם להם נזק בלתי הפיך אם תידחה בקשתם." באשר לסיכויי הערעור, הרי בכל הנוגע לערעור דנן, קבע השופט ע' גרוסקופף, בהחלטה הקודמת, כי: "המבקשים ניצבים בפני משוכה גבוהה" והנני מצרף את דעתי לדעתו.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

בפני בקשת רשות להיתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר שעניינה פינוי וסלוק ידם של המבקשים מחלק המקרקעין הידוע גם כגוש 19516 חלקה 14, בשטח של כ-31 מ"ר. התביעה הוגשה בהתאם לתקנה 202 (3) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, הקובעת: (3) תביעות לסילוק יד ממקרקעין, או לפינוי מושכר שאין חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972, חל עליו, ובילבד שיש עליהן ראיות שבכתב.

עניין זה נאמר כאמור למעלה מן הדרוש, שכן ממילא זכאים המבקשים להיתגונן מפני התביעה לאור ההלכות בעיניין זה. לאור האמור לעיל ניתנת בזה למבקשים רשות להגן מפני התביעה.

...

המבקש לא הגיש בקשה למתן רשות להיתגונן או כל היתייחסות לתביעה.

ביחס למסירה לעו"ד בראונשטיין, כתב התביעה נימסר לה והיא לא החזירה אותו, אלא רק הודיעה למשיבה שהיא אינה מהוה כתובת למסירת כתבי בי דין עבור המבקש בהליך זה. המשיבה טוענת, כי בנגוד לנטען על ידו במסגרת הבקשה למתן רשות לערער, המבקש הסתיר את כתובתו בהליך קמא.

מבלי להקל ראש בטענות המשיבה בדבר ההתחמקות המתמשכת של המבקש מחובתו לשלם ארנונה, אין מדובר בתביעה בעיניין דחוף, כגון תביעה לסילוק יד נגד פולש, שבה יש חשיבות מיוחדת למימד הזמן.

...

לפיכך אני קובע, שכל צד יישא בהוצאותיו.

סוף דבר.

הבקשה למתן רשות לערער שהמבקש הגיש והערעור מתקבלים.

התביעה השניה בת"א 6769-08-20, תביעה לסילוק יד ממקרקעין, הוגשה על ידי מר דוגאן אלעטונה (להלן:"דוגאן"), חברת תחנת סונול חורה בע"מ (להלן: "החברה") והשותפות נגד הנתבעים אבו אלקיען חמד גבר (להלן: "גבר"), סלימאן, אבו אלקיעאן חמד גברין (להלן:"גברין") וחברת אוטו שחר בע"מ (להלן: "תביעת הפינוי").

לפי סעיף 12 לחוזה מיום 21.3.17 התחייב סלימאן לשלם עבור כל יום איחור סך של 1000 ₪ בתוספת מע"מ. מלבד טענה כי מדובר בסנקציה בטלה מעיקרה שאינה תקפה כלל (סעיף 41 לבקשה למתן רשות להיתגונן) לא העלה סלימאן כל טענה באשר לסכום שנתבע.

...

מכל האמור, נדחות טענות הנתבעים ומתקבלת תביעת התובעים לסילוק יד מהנכס.

לאור האמור, הוכח כי סלימאן היה מעורב בעסק ובהסכמי השכירות עם התובעים, והטענות בעניין זה נדחות.

מאחר שסלימאן לא הגיע לעדות, אין לקבל את תצהיריו, ועל כן לא הוכחו טענותיו כי חתם על החוזה תוך שימוש במניפולציות, מרמה והטעיה ובחוסר תום לב. אשר על כן, טענת סלימאן כי מדובר בחוזה למראית עין ובחוזה פסול, לא הוכחו והן נדחות.

סוף דבר בתביעת הפינוי - אני מורה לנתבעים לסלק את ידם מהנכס ולפנותו.

ביום 12.04.22 הגישו התובעים בקשה למתן פסק דין המורה על דחיית בקשת הרשות להיתגונן שהגישו הנתבעים ועל סילוק ידם מן החלקה, לנוכח פסק הדין של בית המשפט המחוזי, שדחה את תביעת הנתבעים.

...

הבקשה להמשך עיכוב ההליכים בתביעה - נדחית.

כאמור, הצדדים כבר הגישו סיכומים בבקשה למתן רשות להתגונן, והתיק היה בשל למתן החלטה, עד שהוגשה הבקשה לעיכוב הליכי התביעה שבית המשפט נעתר לה. ברי כי בעקבות פסק הדין של בית המשפט המחוזי, חל שינוי בנסיבות שעליהן נסמכו הצדדים בסיכומי טענותיהם בבקשה.

מאחר שכך, סבורני כי נכון יהיה לתת לצדדים אפשרות להגיש טיעוניהם בהתייחס לנסיבות החדשות, ככל שיראו לנכון, בטרם תינתן החלטה בבקשה למתן רשות להתגונן.