בקשה למתן רשות להגן ללא סייגים

הם טענו שעל פי המועד בו קיבלו לידם את העתק הבקשה יחול הסייג הקבוע בסעיף 3(ג)(1) ולפיו לא תחול ערבותם על כל חוב אשר נוצר לאחר מועד ידיעת הבנק אודות הליכי הפרוק.

בבקשה למתן רשות להיתגונן לא ציין המועד.

...

· לגבי שתי הגרסאות האחרונות טען כי שני המנהלים פטרו אותו מערבותו בעל פה. לנוכח כל האמור לעיל, ביהמ"ש לא האמין למי מגרסאות הנתבע.

אשר על כן, בנוסף לתשלום אגרות משפט ששילמה התובעת, הנתבעים ישלמו לתובעת שכ"ט בא כוחה בסך של 20,000 ₪.

סוף דבר הנתבעים ישלמו לתובעת כלהלן: · מלוא סכום התביעה צמוד בהתאם להסכם ניהול החשבון כמפורט בכתב התביעה עד מועד התשלום.

ד) המכתב שעל בסיסו מבקשים לתקן את כתב ההגנה היה בידי הנתבעים עוד טרם הגישו את בקשת רשות להיתגונן והיה עליהם לכלול את הטענות ביחס אליו עוד בתצהיר שתמך בבר"ל. נקבע בסעיפים 2.2.7- 2.2.9 להחלטה: "משלא ניתן היתר לשנות ההגנה ולהרחיבה ממילא אין מקום להתיר הגשת תביעה שכנגד. ויוער כי אפילו היה ניתן היתר לתיקון כתב הגנה הרי שלא היה בכך כדי לאפשר הגשת תביעה שכנגד.

לא ניתנה רשות להיתגונן בלתי מסויגת אלא נקבע כי לגבי טענת הגנה מסוימת אף לא ניתנת רשות להיתגונן.

...

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיב וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) השגה על החלטת ביניים של הערכאה הדיונית מקומה, ככלל, בערעור על פסק הדין.

בסוגיית תיקון כתבי טענות מכוח תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד- 1984 (להלן:" תקסד"א) נקטה הפסיקה בשיטה ליברלית. ביהמ"ש נטה להיעתר לבקשות אלו בנדיבות, על מנת שההכרעה השיפוטית תעשה בשאלות שהן באמת שנויות במחלוקת בין בעלי הדין.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

מעיון בבקשה עולה, כי המבקשת סומכת את בקשתה על טענה המתייחסת להחלטה מיום 23.11.2020 בעיניין מחיקת הכותרת "סדר דין מקוצר". טענת המבקשת מבוססת על כך שכביכול במסגרת ההחלטה מיום 23.11.2020, בבקשה למחיקת כותרת, נקבע בהחלטה בלתי מסויגת ושאינה משתמעת לשתי פנים, כי "ההסכם [הסכם הגישור- ו.ח.] נערך מול נציגי הנתבעת המוסמכים לרבות באי כוחה באותה העת, וכן בנוכחות המגשר...". נטען, כי בהחלטה בלתי מסויגת זו יש כדי ליסתום את הגולל על התיק כולו (לב ליבת המחלוקת) וזאת אף עוד בטרם הוגשו סיכומי הצדדים בבקשת הרשות להיתגונן וטרם שנחקרו עדים לרבות התובע עצמו.

טענות המבקשת לעניין סמכות בעל מניות בחברה לנהל את הליך הגישור ולהתחייב בהסדר גישור, הועלו במסגרת הבקשה למתן רשות להיתגונן ומקומן במסגרת ההכרעה בבקשה למתן רשות להיתגונן, אשר במסגרתה ייבדקו קיומם של המבחנים הרלוואנטיים לבקשה מסוג זה, ובכלל זאת סכויי ההגנה, מבחנים שהנם שונים מהמבחנים הרלוואנטיים לתקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי.

...

בשורה הפותחת של הפסקה, הובהר כי "מעיון בכתב התביעה ובהסכם הגישור שצורף לו, עולה ...". לאחר 3 השורות אותן מצטטת המבקשת ועליהן נסמכת הבקשה, באה הסיפא של אותה פסקה בהחלטה ומשרטטת את היקף ותחולת ההחלטה באופן המייתר את הצורך לסייג את ההחלטה, "...לאור כל האמור, כל התנאים הקבועים בתקנה 202(1)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי מתקיימים. על כן, אין מניעה להגיש תביעה כאמור בסדר דין מקוצר". כבר יצוין ויודגש, כי בתום הדיון שהתקיים ביום 11.11.2020 הובהר לצדדים , כי ההכרעה בבקשה למחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר", תינתן על סמך כתב התביעה ונספחיו וללא קשר לנטען בתצהיר מטעם הנתבעת.

לאור כל האמור לעיל ולאחר בחינת טענות המבקשת ותגובות הצדדים, הגעתי למסקנה כי בנסיבות העניין לא מתקיים חשש כלשהו למשוא פנים המצדיק פסילת המותב מלשבת בדין.

לפיכך, הבקשה נדחית.

היה במסמכים המהותיים אשר צורפו על ידי המערער כדי להקנות לו הגנה לכאורית בפני התביעה, וכדי להצדיק רשות להיתגונן ללא סייג.

לשיטת המשיב, המדובר במערער מיומן ומנוסה, אשר קיבל החלטה מושכלת להגיש את בקשת הרשות להיתגונן מבלי שהוא מיוצג, ומכל מקום, גם בתיקון הבקשה לא היה כדי לרפא את הגנתו הכושלת.

בבחינת למעלה מן הנידרש אוסיף ואציין כי אף אילו היה בית המשפט קמא שב ונידרש להכריע בבקשת הרשות להיתגונן מלכתחילה, כאילו דבר לא נעשה, ותוך מתן הדעת למסמכים הנוספים אשר צורפו על ידי המערער לבקשתו לתיקון וטענותיו הנוספות , ספק בעיני באם היה באלו כדי להביא לאיון ההחלטה בדבר ביצוע ההפקדה בסכום שנקבע וזאת בהנתן הוראות הדין הרלוואנטיות והקשיים עליהם עמד גם בית המשפט קמא במסגרת ההחלטות השונות בתיק.

...

בעובדה כי המערער עצמו עתר לצירופו של המושב כבעל דין נוסף, וטען כי שני המשיבים גרמו לו לנזק, היה אך כדי ליתן משנה תוקף למסקנה בדבר הקושי הטמון בבקשת הרשות להתגונן שהוגשה על ידו, ככל ועניינה קיזוז הנזק.

המערער ביקש להשיג על החלטתו של בית המשפט קמא שלא להיעתר באופן מלא לבקשתו של המערער לתיקון בקשת הרשות להתגונן.

סוף דבר, הערעור נדחה.

"הנחת המוצא היא כי הנטל בו נושא מבקש הרשות להיתגונן קל הוא. הוא "איננו נידרש להוכיח את גירסתו, אלא רק להראות הגנה אפשרית", והרשות תוענק לו כאשר "התצהיר על פניו (יחד עם החקירה הנגדית, כשמתקיימת) מגלה טענה, שאם תוכח במשפט תהווה הגנה מפני התביעה" (ע"א 518/87 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ [פורסם בנבו] (25.11.1993)).

הוא לא טען, כפי שטען בהתנגדות, כי לא מילא את הסכום , את שם הנפרע או את התאריך ולא סייג את כתב היד על גבי השיקים רק לחלק מפרטים שמולאו (ראו למשל עמוד 2 לפרוטוקול מיום 1/7/18 שורה 21 וכן שורה 27 ).

...

לתצהירו צרף מסמכים המעידים על הכספים שהיו ברשותו ותאר את הפגישות עם הנתבע ועם קובי ואת מתן הכספים ולצורך מה. את עדותו אני מקבלת במלואה.

לאור זאת, דין ההתנגדות להידחות וכך אני מורה.

במצב זה ובהינתן שהטענות קלושות ביותר, אני מורה כי ההתנגדות תתקבל ובתנאי שהנתבע יפקיד בקופת בית משפט סך של 100,000 ₪ תוך 20 יום.