מעיון בבקשה עולה, כי המבקשת סומכת את בקשתה על טענה המתייחסת להחלטה מיום 23.11.2020 בעיניין מחיקת הכותרת "סדר דין מקוצר".
טענת המבקשת מבוססת על כך שכביכול במסגרת ההחלטה מיום 23.11.2020, בבקשה למחיקת כותרת, נקבע בהחלטה בלתי מסויגת ושאינה משתמעת לשתי פנים, כי "ההסכם [הסכם הגישור- ו.ח.] נערך מול נציגי הנתבעת המוסמכים לרבות באי כוחה באותה העת, וכן בנוכחות המגשר...". נטען, כי בהחלטה בלתי מסויגת זו יש כדי ליסתום את הגולל על התיק כולו (לב ליבת המחלוקת) וזאת אף עוד בטרם הוגשו סיכומי הצדדים בבקשת הרשות להיתגונן וטרם שנחקרו עדים לרבות התובע עצמו.
טענות המבקשת לעניין סמכות בעל מניות בחברה לנהל את הליך הגישור ולהתחייב בהסדר גישור, הועלו במסגרת הבקשה למתן רשות להיתגונן ומקומן במסגרת ההכרעה בבקשה למתן רשות להיתגונן, אשר במסגרתה ייבדקו קיומם של המבחנים הרלוואנטיים לבקשה מסוג זה, ובכלל זאת סכויי ההגנה, מבחנים שהנם שונים מהמבחנים הרלוואנטיים לתקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי.
...
בשורה הפותחת של הפסקה, הובהר כי "מעיון בכתב התביעה ובהסכם הגישור שצורף לו, עולה ...". לאחר 3 השורות אותן מצטטת המבקשת ועליהן נסמכת הבקשה, באה הסיפא של אותה פסקה בהחלטה ומשרטטת את היקף ותחולת ההחלטה באופן המייתר את הצורך לסייג את ההחלטה, "...לאור כל האמור, כל התנאים הקבועים בתקנה 202(1)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי מתקיימים. על כן, אין מניעה להגיש תביעה כאמור בסדר דין מקוצר".
כבר יצוין ויודגש, כי בתום הדיון שהתקיים ביום 11.11.2020 הובהר לצדדים , כי ההכרעה בבקשה למחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר", תינתן על סמך כתב התביעה ונספחיו וללא קשר לנטען בתצהיר מטעם הנתבעת.
לאור כל האמור לעיל ולאחר בחינת טענות המבקשת ותגובות הצדדים, הגעתי למסקנה כי בנסיבות העניין לא מתקיים חשש כלשהו למשוא פנים המצדיק פסילת המותב מלשבת בדין.
לפיכך, הבקשה נדחית.