בקשה למתן צו מניעה נדחתה בשל חוסר הצדקה לצו ארעי

בו ביום ניתנה החלטה על פיה נדרשה המשיבה להגיב לבקשה, תוך מתן צו אירעי האוסר עליה לבצע שינוי במקום מגורי הקטינים ובמוסדות החינוך שהם משולבים בהם.

הצדדים הסכימו כי תנתן החלטה על יסוד החומר המונח בפני בית המשפט, ומשכך ניתנה על ידו ביום 05.06.2023 ההחלטה נושא הבקשה שלפנינו בגדרה נדחתה עתירת המבקש לצוו מניעה, תוך שנקבע, בין היתר לאמור: "... המבקש לא עמד בתנאים הנדרשים למתן צו מניעה, החל במאזן הנוחות והנזק העלול להגרם לו מאי מתן צו מניעה כאמור. דוקא כאן ראיתי להדגיש ולציין כי בהנתן שהמשיבה רכשה דירה בעיר .. ואין ברשותה מקום מגורים ביישוב ... הרי שבמתן צו המניעה הנזק שייגרם למשיבה גדול מזה העלול להגרם למבקש אם בכלל. לא שוכנעתי כי במעבר מגורי הקטינים לעיר ... אין בו כדי להוות פגיעה בקטינים (כך במקור – פ.ג.כ), בקשר של מי מהם עם המבקש אביהם או בחלוקת זמני השהות. כן הגעתי לכלל מסקנה, כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב, בעיתוי מתוכנן ומדויק עת המשיבה נימצאת בעיצומו של מעבר דירה מהיישוב ... ל... 'על ארגזים', כאשר הבקשה הוגשה תוך מטרה לבצע מחטף או למיצער, הכבדה מיותרת על המשיבה". בשולי ההחלטה מצא בית המשפט קמא להעיר על היתנהלות ב"כ המבקש במסגרת הדיון שהתקיים לפניו.

ומכאן שהקטינים לא הורחקו ממנו אגב המעבר; כי ההיתנגדות למעבר אינה משיקולים עניינים והיא נובעת מבצע כסף; לטענתה, השינוי במקום המגורים נעשה לאחר ששיתפה בכך את הקטינים וקיבלה את ברכתם, והם מרוצים ממנו מאד; עוד נטען על ידה, כי בנגוד לטענות המבקש, היא לא הפרה הצוים השפוטיים ולא עשתה דין לעצמה, ומכל מקום אין כל הצדקה בכפיית מגורים על הקטינים בישוב שאין להם עוד מקום להתגורר בו, ויש לדבוק בגישת המעשה העשוי; כי אין במעבר כדי לפגוע בטובת הקטינים ו/או בהסדרי הקשר שלהם עם המבקש, אלא ההיפך הוא הנכון; לשיטתה, בנסיבות המקרה דנא בעת בחינת מאזן הנוחות נוטה הכף באופן מובהק לטובתה, בפרט שעה שמבחינת המבקש מדובר במקום מגורים חדש שאינו מרוחק ממקום המגורים שלו, וזכויותיו כאב אינן נפגעות, ושעה שמרכז חייו ב..

...

לדידו, יש בהתנהלות זו מסר פסול על פיו ניתן להפר צווים שיפוטיים ובית המשפט עובר על כך בשתיקה; כי שגה בית המשפט קמא בהתעלמו מהוראות הדין ומן הכלל הקבוע בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות לפיו, בהעדר הסכמה בין ההורים באיזה מעייניהם של ילדיהם הקטינים, יכריע בית המשפט ולא מי מהם בצעד חד צדדי; כי נפלה שגגה במסקנה אליה הגיע בית המשפט קמא בנוגע לעמדתו בעניין הצעת הפשרה שניתנה ע"י בית המשפט; בהצעת הפשרה שניתנה ע"י בית המשפט טמון מסר לפיו המשיבה לא פעלה כדין משההפרה הצווים השיפוטיים שניתנו; כי ההחלטה ניתנה בלא שטובת הקטינים נבחנה כדבעי.

דיון והכרעה על יסוד תקנה 138(א)(5) ותקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 לאחר בחינת טענות הצדדים ועיון בתיק שהתנהל בבית המשפט קמא, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, משלא מצאתי כי יצאה שגגה תחת ידי בית המשפט קמא ומשנחה דעתי, כי אין טעות בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידו וכי הם תומכים במסקנה המשפטית אליה הגיע.

על יסוד כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

ביום 2/1/23 ביקש התובע לקבל צו אירעי עד הדיון בבקשה לצוו המניעה אך לא מצאתי מקום להעתר לבקשה.

יש בכך משום חוסר תום לב המצדיק דחיית הבקשה.

הנזק העלול להגרם לנתבע 8 ככל שיינתן צו מניעה, עולה על הנזק העלול להגרם לתובע ככל שהבקשה תדחה.

...

לסיכום, כפיו של התובע אינן נקיות.

לפיכך אני דוחה את הבקשה לצו מניעה.

אני קובעת לקדם משפט ליום 11/9/23 שעה 09:00 ניתנה היום, כ"ז שבט תשפ"ג, 18 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.

בשם המבקשת: עו"ד מאיר לפלר, עו"ד יהונתן גלנטי ][]החלטה לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ח' מאק-קלמנוביץ) מיום 12.2.2023 בת"א 12918-02-23, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת למתן צו מניעה זמני, שיורה למשיבה להמנע מבצוע הליך של החלפת ספק גז לבניינים שבמוקד התביעה, עד למתן החלטה אחרת.

ביום 6.2.2023 נתן בית המשפט המחוזי החלטה בבקשה, ובה נקבע כי על מנת למנוע שינוי במצב בטרם בירור הטענות, ניתן צו אירעי במעמד צד אחד המונע מהמשיבה ומבעלי הדירות לבצע החלפה של ספק גז בבניינים.

המשיבה טענה כי היתנהלות אמישרגז, עת פנתה לבעלי הדירות לאחר מסירת ההודעה על החלפת ספק הגז, ועודדה אותם לחזור בהם מחתימתם למשיבה תוך שהציעה להם הטבות שונות – היא היתנהלות בנגוד לדין ואף יש בה משום חוסר תום לב ואי-נקיון כפיים, המצדיקים את דחיית בקשתה של אמישרגז למתן סעד זמני.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובנספחיה וכן בתיק בית המשפט המחוזי, מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות.

בשולי הדברים אעיר, כי אין להלום שבכל עת שתינתן הודעה על החלפת ספק גז למערכת גז מרכזית, ינהלו הספק היוצא והספק הנכנס "מלחמת חתימות" להשגת רוב של בעלי הדירות, או לביטולו של רוב שכבר הושג (בענייננו גם תוך שימוש בהקלטות של בעלי הדירות להוכחת טענותיהם), ויפנו לבית המשפט בבקשות דחופות על מנת שזה ימיין את הסכמותיהם, יבחן את כשרותן, ויכריע כאן ועכשיו למי הבכורה – ומכל מקום, אין לעודד אופן פעולה זה. אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

עוד נטען כי כוונת המשיבים לפרק את הגדר החדשה היא תקיפה עקיפה, בחוסר סמכות עניינית, של ההחלטה שהתקבלה מכוח סעיף 112(א) לחוק העזר, שעה שהדרך לתקוף את ההחלטה היא להגיש עתירה מנהלית.

הערייה טוענת שסכויי התביעה גבוהים: בתביעה התבקש ליתן צו מניעה קבוע המונע מהמשיבים לבצע כל פעולה לפינוי הערייה מחלק המקרקעין שהעירייה משתמשת בו והוא מוחזק על ידה לצורך זה, בהתאם להוראות התכנית, אשר מייעדת אותו לשימוש הציבור הכללי.

דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים, באתי למסקנה שדין הבקשה לסעד זמני להדחות, ולכן יש לבטל את הצוו הארעי לאלתר ולאפשר למשיבים לבצע סעד עצמי מכוח סעיף 18(ב) לחוק המקרקעין.

הוא צטט מפסק הדין של בית המשפט המחוזי (השופט מ' בן-דרור), שצידד בעמדה דומה לזו שהביע השופט אלון, וקבע שהוא לא מאמץ פרשנות צרה זו, אך הוסיף: "על כל פנים, אף לפי פירוש מצמצם זה, לא הייתה הצדקה להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא בדבר בירור הזכויות, מאחר שהיא ניתנה, כאמור, ללא כל היתנגדות מצד בא-כוח התובעים". בנגוד לבית המשפט המחוזי, דעת הרוב בבית המשפט העליון סברה שהכרעתו של בית משפט השלום בדבר זכות החזקה הייתה מבוססת כדבעי בראיות, ולכן מצאה שאין מקום להשיב את הדיון לערכאה המבררת.

...

התוצאה היא שיש לדבוק בתכלית שסעיף 19 נועד לשרת, כך שהתוצאה שתתקבל היא שההחזקה שניטלה בכוח ושלא כדין תושב למחזיק, לפי הרישה של סעיף 19.

לסיכום נקודה זו: סיכויי התביעה, שנסמכים על הפעלת סמכות מכוח סעיף 67 לחוק העזר, נחזים להיות נמוכים לצורך בקשה זו. שיקולי מדיניות מטים את הכף שלא להותיר את המצב שנוצר על כנו.

סוף דבר הסעד הארעי שניתן ביום 5.9.2023 מבוטל בזה, כפוף לכך שככל שהמשיבים יהרסו את הגדר הדקורטיבית במיקומה הנוכחי, יהיה עליהם להקים גדר אחרת במקום, בין במיקום הנוכחי, בין בגבולות החלקה.

בו ביום, ניתן למבקשת צו אירעי כמבוקש, אשר בוטל בהחלטת בית המשפט מיום 04.05.2023, בגדרה נדחתה הבקשה למתן צו ביניים.

בהחלטה זו נקבע, כי מאחר שההגרלה היא אך שלב אחד בהליך רב-שלבי להקצאת המגרשים, הרי שקיומה אינו יוצר מצב בלתי-הפיך, המצדיק מתן צו ביניים.

בהמשך, ביום 06.07.2023, נדחתה העתירה המינהלית על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית, תוך שנקבע כי אין בדחייתה כדי לפגוע בזכותה של המבקשת להגיש הליך משפטי מתאים לבית המשפט המוסמך לידון בו. ההליך בבית משפט קמא ביום 10.08.2023, כחודש לאחר דחיית העתירה המינהלית, הוגשה תביעת המבקשת נגד המשיבים, בה עתרה לקבלת סעדים הצהרתיים לפיהם עומדת לה זכות לקבלת אחד המגרשים במושב, וזאת בתנאים שחלו במועד בו פנתה לראשונה לנציגי המושב, וללא צורך בזכייה בהגרלה.

בית משפט קמא קבע כי אמנם למבקשת עומדת עילת תביעה, וכי טענותיה ביחס להתנהלות נציגי המושב "ראויות בהחלט לבחינה ולהכרעה". עם זאת, הבקשה למתן צו מניעה נדחתה, משנמצא כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים, ומאחר שנפל שהוי בהגשת הבקשה לבית המשפט.

...

לעניין זה, אפנה לדברי השופט ע' גרוסקופף, אשר נאמרו על רקע בקשה למתן סעד זמני בערעור, אך כוחם יפה גם ביחס לענייננו: "הכלל שהשתרש בפסיקתו של בית משפט זה הוא שכאשר עסקינן בנכס מקרקעין, להבדיל מחיוב כספי, תגבר הנטייה להיעתר למתן הסעד הזמני, ככל שמדובר במקרקעין המשמשים למגורים או שהנם בעלי ערך מיוחד עבור המבקש (וזאת, להבדיל מנכס מקרקעין המשמש למסחר או השקעה), או כאשר עולה חשש כי נכס המקרקעין יימכר לצדדים שלישיים תמי לב, באופן שיאיין את האפשרות להשיב את המצב לקדמותו" (ע"א 3820/22 שמואל נ' Don Stener, פסקה 14 (18.08.2022)) (ההדגשות הוספו – ח' כ').

מבלי לטעת מסמרות ביחס לשאלה מהו הזמן המדויק שבו היה על המערערת לנקוט בהליכים משפטיים בנדון, סבורני כי לא מדובר בשיהוי שגרם נזק של ממש למשפחות הזוכות.

סוף דבר: דין הערעור להתקבל באופן חלקי, וזאת במובן שמשיבים 3-1 יימנעו מהמשך הליך של שיווק או הקצאה של המגרשים (כהגדרתם בפסקה 3 לעיל).