בקשה למתן צו מניעה נגד מימוש משכנתא על משק חקלאי

רקע עובדתי ביום 29.10.2014 ניתן צו כנוס נגד המערער ואישתו לשעבר (להלן יחד: החייבים) לבקשת חברת מכון תערובת נהלל בע"מ (להלן: תערובת נהלל) בגין חוב שאושר בפסק דין חלוט על סך כ-475,000 ש"ח. זאת, לאחר שננקטו הליכי הוצאה לפועל, ולאחר שנמסרה לחייבים התראת פשיטת רגל לפי סעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: פקודת פשיטת רגל), בגדרה נקבע כי על החייבים לשלם את מלוא החוב תוך 7 ימים ממועד קבלת ההתראה – אולם החייבים לא עשו כן. במסגרת צו הכנוס מונו המשיב 1 והמשיב 2 כמנהלים מיוחדים לנכסי המערערים, ונפסק בין היתר כי על כל אחד מהחייבים לשלם סכום של 1,000 ש"ח מדי חודש לקופת הכנוס.

עוד צוין בחוות הדעת כי נגד החייב הוגשו 7 תביעות חוב בסכום כולל של 3,943,612 ש"ח, ונגד החייבת הוגשו 6 תביעות חוב על סך 2,518,832 ש"ח. אשר לנכסיהם, צוין כי ברשות החייבים משק חקלאי במושב רמות, נכסים פינאנסיים בהם זכויות בקופות גמל, וכי בעבר נרשמה לטובת החייב הערת אזהרה על זכויותיה של אמו בדירה בתל אביב.

כמו כן, נטען כי אין לאפשר לנאמנים לפעול למימוש נחלתו במושב רמות מאחר שזכויותיו בנחלה ממושכנות לטובת אמו בגין הלוואה שהעמידה לטובתו בשנת 2008; וכן מאחר שרובצת על זכויותיו בנחלה משכנתא נוספת לטובת בנק לאומי על סך כמיליון ש"ח. אף דין טענות אלה להדחות, וזאת משמצאתי טעם בטענות הנאמנים וכונס הנכסים הרישמי כי אין לידון בטענות החייב הנוגעות להליכי מימוש נכסיו במסגרת העירעור דנן.

כמו כן, את טענות החייב באשר לזכויות נוגדות בנחלתו במושב רמות יש לבחון במסגרת בקשה למימוש הנחלה – ואין בעצם קיומן של טענות לזכויות נוגדות בנכס כדי למנוע את בירורן במסגרת הליכי המימוש.

...

לאחר שעיינתי בנימוקי הצדדים ובעמדת כונס הנכסים הרשמי, ושמעתי את טיעוניהם בדיון שהתקיים בפנינו, הגעתי לכלל מסקנה כי לא נפל פגם בהכרזה על החייב כפושט רגל.

בנסיבות אלו, ומשמצא בית המשפט המחוזי כי הליכי פשיטת הרגל עתידים להצמיח תועלת לנושיו, איני סבור כי יש להתערב בהחלטתו בעניין זה. קביעות בית המשפט המחוזי באשר להליכי מימוש נכסי החייב לצד טענת החייב כי אין להכריז עליו כפושט רגל, נטען בערעור כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר הורה על הותרת הצו לאיסור דיספוזיציה בדירת אמו של החייב על כנו; וכי לא היה מקום להורות לנאמנים לפעול למימוש נחלתו במושב רמות.

כמו כן, נטען כי אין לאפשר לנאמנים לפעול למימוש נחלתו במושב רמות מאחר שזכויותיו בנחלה ממושכנות לטובת אמו בגין הלוואה שהעמידה לטובתו בשנת 2008; וכן מאחר שרובצת על זכויותיו בנחלה משכנתא נוספת לטובת בנק לאומי על סך כמיליון ש"ח. אף דין טענות אלה להידחות, וזאת משמצאתי טעם בטענות הנאמנים וכונס הנכסים הרשמי כי אין לדון בטענות החייב הנוגעות להליכי מימוש נכסיו במסגרת הערעור דנן.

סוף דבר, אציע לחבריי לדחות את הערעור.

בעקבות פנייתו החוזרת של התובע לרמ"י במהלך שנת 2009 להסדרת זכויותיו בנחלה, הגישה האגודה לביהמ"ש המחוזי בנצרת בקשה למתן צו מניעה כנגד הקצאת זכויות לתובע בנחלה 133.

לטענתו, ההליכים המשפטיים בבית המשפט המחוזי מעידים על שנים ארוכות בהן סירבו הנתבעים לחתום על מסמכים לרשויות שונות כחלק מהליכי רישום הנחלה על שמו, רישום משכנתא לבנייה בנחלה ואישור התכניות לבנייה בה. לטענתו כל אלה סיכלו אפשרות מגורים על שטח הנחלה השייך לו, אלצו אותו לגור עם משפחתו בקריית שמונה ולנסוע כל יום לעבודה במשק החקלאי שלו במושב.

לדידו החלטת הועד לאפשר לו להיתמודד בבחירות לועד האגודה הייתה בהוראת עוזר רשם האגודות השיתופיות, עקב היתעקשותו לממש זכויותיו.

...

לעניין טענת הנתבעים לחיסיון מכוח סעיף 7 לפקודת הנזיקין, סבורני כי זה איננו חל. ועד האגודה במקרה כאן, איננו "רשות ציבורית" המוגדרת בפקודת הנזיקין.

מכל אלה עולה המסקנה, כי יש לברר טענות התובע כנגד כל אחד ואחד מן הנתבעים ולהכריע בשאלה האם אכן פעל כל אחד מהם באופן סביר במסגרת תפקידו כנושא משרה, כל אחד מן הנתבעים בכובעו הוא.

מכאן שדין הבקשה לסילוק על הסף, להידחות.

הסכם המכר אושר ביום 08.06.2010 (לפני כ- 11 שנים) במסגרת תיק ההוצל"פ, על ידי ראש ההוצאה לפועל בקריות (כב' הרשמת רביע גיבאלי) ובמסגרתו רכש אזולאי, מרוט, את הזכויות שהיו לרוט במשק חקלאי המצוי ברחוב הנרייטה סולד 14 כפר ביאליק, הידוע כחלקות 9 ו-10 בגוש 11560 (להלן: "הנחלה") למעט חלק מהנחלה, אשר הוסכם כי יפוצל ממנה ושייך לשאול רוט אחיו של מאיר רוט (להלן: "שאול") (הזכויות שרכש אזולאי מרוט ייקראו, להלן: "הנכס").

משלא נענו, הגיש שאול תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה (ת"א 734/98) נגד אחיו מאיר, ונגד כפר ביאליק, ורמ"י (להלן: "תביעת שאול") במסגרתו התבקש מתן פסק דין הצהרתי שיצהיר כי החלק של שאול, בו הוא התגורר במשך 35 שנה, שייך לו וכי הוא זכאי לפצל את הנחלה, בהתאם.

להבטחת החזר ההלוואה חתמו בני הזוג רוט על שטר מישכון לטובת יוניק, ועל כתב תנאי משכנתא (שכן על הנחלה בנוי בית מגורים) על חלקם בנחלה (להלן: "המישכון").

מתן צו עשה (צו פינוי) המורה לאזולאי לפנות את הנחלה תוך 30 ימים ממתן פסק הדין בתביעה תוך שמירה על מצבו ועל הבנוי בו. הצהרה לפיה שגיא רשאי להמשיך ולפעול בהוצאה לפועל, למימוש שטר המישכון שניתן בידי התובעים על ידי רוט, לצורך הבטחת השבתה של ההלוואה.

הינה כי כן, כאשר הרוכש פעל שלא בתום לב או כאשר הוא אינו משלם את התמורה, על פי ההסכם וניתן להוסיף - או פועל באופן שיש בו כדי להכשיל את תשלום התמורה, הנושה לא יוכל לקבל את כספו אשר הובטח במישכון ולכן קמה יריבות בין הנושה, אשר הגיש את הבקשה למימוש הנכס, על מנת להפרע מהבטוחה שהייתה בידו (היא הנכס) ובין הרוכש, אשר נהג כאמור.

מכל מקום - מאחר שהכונסת לא פעלה לפינוי חוות הסוסים (שאיננו באחריותו של אזולאי) כפי שהיה עליה לעשות על פי ההסכם ומאחר שהחווה פונתה רק לאחר שנת 2017 ממילא לא ניתן היה לבצע את הפיצול קודם לכן ולא חריגות הבנייה של אזולאי מנעו זאת.

...

אוסיף ואומר, כי גם אילו התביעה הייתה מתקבלת, לא היה מקום לאשר פיצול סעדים שכן יכולים היו התובעים לתבוע בתביעה דנן את הנזקים שנגרמו להם, לשיטתם ואשר התגבשו עד למועד הגשת התביעה, אך בחרו שלא לעשות כן. סיכום סופו של דבר, אני דוחה את טענת אזולאי להיעדר יריבות, אך קובעת כי יש לדחות את התביעה.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה.

אני מורה למזכירות בית המשפט להעביר פסק דין זה לכבוד רשם ההוצאה לפועל, לתיק הוצל"פ 13-10643-09-9 בלשכת ההוצאה לפועל בקריות, על מנת שיפעל על פי שיקול דעתו וייתן כל הוראה שתידרש לשם קידום הסדרת פיצול הנחלה ורישום הנכס על שם אזולאי.

כן טוענת המבקשת, כי היא מתקיימת בדוחק, על מנת לעמוד בהחזרי המשכנתא, וכי היא חיה "מן היד לפה" בהיעדר כל יכולת לעמוד בהוצאותיה השוטפות.

כעת עותרת המבקשת, כי יינתן צו המורה לנאמן לשלם לה מתוך קופת הנשייה סך של 157,710 ₪, בהתאם לחישוב שנערך על ידה, שהתגבש לאחר מתן צו הכנוס לנכסי החייב, אשר לטענתה עשוי לחלץ אותה מהמצב הכלכלי הקשה אליו נקלעה ולהביא תועלת לקופת הנשייה של החייב, שכן הוא יאפשר לה לשאת בתשלום שכר טירחת השמאי שמונה ע"י בית המשפט לעינייני מישפחה לשם פירוק השתוף במשק שהחייב והיא מחזיקים בזכויות בו במשותף.

החייב, שאינו מיוצג בהליך דנא, הגיש התגובה בעצמו במסגרתה טען, בין היתר, כי לכל אורך השנים תמך בקטינה ומימן הוצאות רבות שלה, ללא קשר לחיוב במזונותיה; כי המבקשת הודתה שמשכה מהחשבון המשותף קודם לפתיחת ההליכים המשפטיים בבית המשפט לעינייני מישפחה סך של 160,000 ₪ וסך נוסף של 240,000 ₪ אותו העבירה לאמה, ובנוסף שילשלה לכיסה דמי שכירות שהתקבלו מהשכרת השטחים החקלאיים במשק.

דיון והכרעה בסעיף 128 (א) לפקודת פשיטת הרגל נקבע לאמור: "לפי בקשתו של אדם שמגיעים לו מפושט הרגל על פי פסק דין מזונות שזמן פירעונם חל אחרי מתן צו הכנוס, רשאי בית המשפט להקציב לאותו אדם מזמן לזמן מתוך נכסי פושט הרגל או מתוך הכנסותיו סכומי כסף שימצא לנכון." בפש"ר (ת"א) 1831/00 פלונית נ' פלוני (פורסם במאגרים האלקטרוניים) נקבע בין היתר, כך: "סעיף 128 מהוה חלק ממערכת דינים מיוחדת, שעניינה התוית מעמדם המיוחד של דמי המזונות מחד גיסא, ואיזון בינו לבין צרכיהם של הנושים ה'חצוניים', אשר הנאמן פועל בשמם, מאידך גיסא, הסעיף מהוה מעין פיתרון זמני, המאפשר לבית המשפט לקצוב סכומים מהקופה באורח מיידי לטובת בן-מישפחת החייב, במזונותיו הוא חב. זאת, כאשר יתרת ההגנה על נושא המזונות מושגת על-ידי מתן דין קדימה לחובות אלו, ועל-ידי ההוראה היחודית, המונעת את תחולת ההפטר על חוב המזונות, על כל המשתמע מכך.

משכך, חזקה עליה, כי לו ביקשה לממש זכותה לקבלת מזונות שוטפים עבור בתם הצעירה שלה ושל החייב, הייתה מגישה בעיתוי הנכון והמתאים בקשה לקציבת מזונותיה או נוקטת בכל צעד אחר העומד לרשותה על פי דין בשים לב לטענתה כי החייב לא עמד בתשלום דמי המזונות השוטפים.

בשולי הדברים יצוין, כי אכן וכפי שעולה מפסק הדין, המבקשת משכה סך של 400,000 ₪ מחשבון הבנק המשותף שלה ושל החייב עובר לנקיטת ההליכים המשפטיים בבית המשפט לעינייני מישפחה על ידה כנגדו (סך של 160,000 ₪ נמשך על ידה וסך נוסף של 240,000 ₪ הועבר לאמה) – עובדה זו מקהה מעוקצן של טענותיה בעיניין מצבה הכלכלי עובר ולאחר מתן פסק הדין, ויתכן, כי יש בה משום הסבר לאי הגשת הבקשה לקציבת מזונות משך תקופה העולה על שש שנים ומחצה.

...

כידוע, בית המשפט של פשיטת הרגל נדרש לערוך האיזון בין הצרכים השונים בהליך פשיטת הרגל באופן שונה מהדרך בה נדרשת הערכאה המוסמכת לערוך בדונה בתביעת מזונות ובהכרעה בה. בהקשר זה ראוי לציין גם את שנפסק ב-ע"א 8993/04 פלונית נ' פלוני (פורסם במאגרים האלקטרוניים), לפיו על בית המשפט של פשיטת הרגל "למצוא את נקודת האיזון הראויה בין האינטרסים של הזכאי למזונות, נושי החייב ושל החייב עצמו". ומן הכלל אל הפרט לאחר עיון באשר מונח לפניי, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות משהיא נעדרת אחיזה בדין ובהינתן העובדות שאינן שנויות במחלוקת.

הנה כי כן, בנסיבות המקרה דנא נוטה הכף בבירור אל עבר אינטרס הנושים האחרים, ומשכך הבקשה נדחית.

האם יש להורות על מימוש המשק החקלאי בו גרים החייבים במושב ינון, ובמידה ויש לממש, מה הקף הדיור החלוף לו זכאים החייבים? רקע וטענות הצדדים לקראת הדיון שהתקיים ביום 24.5.23 הגישה הנאמנת תסקיר מפורט בו תארה את היתנהלות החייבים בהליך, עסוקם, מצבם ומצבת החובות.

ביום 18.10.21 נערכה לבקשת הנאמנת שומה למשק על ידי השמאי פדידה.

במהלך הדיון הבהירה הנאמנת כי לאחר בירור ראשוני של טענות החייבים שהוגשו סמוך לדיון, עולה כי גם את יפחיתו משווי הנחלה את השטחים החקלאיים שלכאורה נטל המושב, כ- 540,000 ₪, את המשכנתא הנמוכה של 156,000 ₪ ואף דיור חלוף לתקופה של 10 שנים בסך 360,000 ₪, עדיין מגיעים לסכום של כ- 3.7 מיליוני שקלים כסכום נטו ממימוש הנכס.

השאלה אם ניתן למכור הנחלה עם השטחים החקלאיים גם היא צריכה להתברר, אולם גם בלעדיהם, עדיין למשק שווי כלכלי רב ומכירתו כדאית לנושים מבחינה כלכלית.

על כן, לא מצאתי מניעה למכר המשק.

אשר לעלות החודשית, החייבים לא טענו כנגד הסכום שהמליצה הנאמנת של 3,500 ₪ ולכן אאמץ אותו.

הנאמנת תחל בהליכים למימוש הנכס ותדווח עד ליום 1.12.23 על היתקדמות ההליך והאם ניתן במקביל לקבוע מועד חדש לדיון בצו לשקום כלכלי לשני החייבים.

...

דיון והכרעה לאחר בחינת מכלול נסיבות העניין, מצאתי כי אין מנוס אלא מלהורות על מימוש הנחלה על ידי הנאמנת.

מכל האמור לעיל עולה כי השווי נטו הצפוי ממכר קרוב יותר להערכות הנאמנת ונע בין 2,350,000 ₪ בצד הנמוך עד תוספת של כ- 1.5 מיליוני שקלים נוספים.

בחוסר וודאות מעין זו, מקובלת עליי טענת הנושים כי השווי האמיתי יתגלה רק בהליכי מכר והצעות שיתקבלו.