כעולה מהחלטת נציב שירות המדינה מיום 3.3.2021 בערר על פיטורים מטעמי אי התאמה (להלן – החלטת הנציב), העילות לפיטורי המערער היו בין היתר אלה:
"עקב כשל מבצעי וערכי חמור בתפקודו המבצעי שהתבטא בין היתר, בקיום תיכתובות מיניות במהלך משמרת מבצעית, תוך כדי אירועים מבצעים פעילים, הפצרה בסמלת המבצעים לעזוב את יומן המבצעים במהלך ארוע מבצעי פעיל לצורך מפגש מיני איתו, לרבות אי לקיחת אחריות על המעשים ואי הפנמת חומרתם... היתנהלות זו מגלה כשל חמור של העובד כלוחם אש שבאחריותו מענה מבצעי מציל חיים של המשמרת בה הוא משרת... [ו]כי קיים אצל העובד דפוס היתנהגות בעייתי חוזר לאורך זמן המגלה כאמור כשל מבצעי ותפיסת תפקיד לקויה של עבודתו כלוחם, אשר עלולה לעלות בחיי אדם, כאשר בשנת 2017 במסגרת מבצע אבטחה רחב הקף, העובד לא התייצב למשמרת וזאת ללא אישור וללא הודעה מוקדמת. עקב מקרה זה ננזף העובד בהליך משמעתי לאחר שנימצא כי נפל כשל ערכי מהמעלה הראשונה בתפקודו אשר מבטא סף ערכים נמוך ושיקול דעת קלוקל מיסודו. גם במקרה זה העובד לא השכיל להבין את מהות הכשל ולא הביע חרטה".
עיקר טרוניית המערער הייתה על סיווג הליך הפיטורים במסלול אי התאמה ולא במסלול המשמעת.
כמו כן, הועלו טענות כנגד קביעות עובדתיות בפסק דינו של בית הדין האיזורי.
בהיתחשב במכלול הנסיבות ובהן בין היתר תפקידו המבצעי של המערער וקיומו של הארוע תוך כדי עבודה באירגון האמון על הצלת חיי אדם ורכוש, "ובשים לב למהות תפקיד לוחם האש בכלל וסגן מפקד צוות בפרט, שהנו תפקיד מבצעי שחיי אדם תלויים בתפקודו המקצועי והאישי, לרבות דריכות מבצעית בתחנת הכבוי בזמן משמרת..." (סעיף 3 להחלטת הנציב), לא מצאנו לנכון להתערב בהחלטת המשיב לסווג את הארוע כארוע של אי התאמה לתפקיד ולא כארוע משמעת.
לנוכח מסקנתנו לעיל, איננו נדרשים לטענת המשיב לפיה טענתו של המערער כי מדובר בארוע שיש לברר בהליכי משמעת ולא בעילת אי התאמה, עלתה לראשונה בבקשה למתן צו מניעה זמני, אף שהמערער היה מיוצג בשימוע.
צירוף הנסיבות שלעיל, הארוע שתואר במהלך משמרת ותוך כדי ארוע מבצעי, על רקע הארוע הקודם משנת 2017 ולנוכח אי לקיחת האחריות על ידי המערער לאחר שהתגלו הדברים, מהוה לדידנו "כישלון מקצועי מוכח", בהתאם לנוהל פיטורי אי התאמה של המשיב ויש בו תשתית מספקת לשקול פיטורי אי התאמה על רקע ערכי ומקצועי זאת אף אם היה מדובר כטענת המערער בארוע בודד.
...
אין בידינו לקבל את טענת המערער כי הליך המשמעת הוא המסלול היחיד האפשרי בנסיבות העניין.
מקובלת עלינו טענת המשיב כי התנהלותו של המערער גילתה כשל חמור בהבנת מהות תפקידו כלוחם אש אשר באחריותו מתן מענה מבצעי במשמרת שבה הוא משרת וכי כשל זה מהווה בסיס מתאים הן לפיטורי אי התאמה והן לפיטורי משמעת.
אין בידינו לקבל את טענת ההפליה בין המערער לבין העובדת.
מכל האמור לעיל, שוכנענו כי אין להתערב בהחלטת המשיב, לפיה מרכז הכובד במקרה זה אינו בהיבט המשמעתי, כמו גם בהחלטתה לפיטורי המערער מחמת אי התאמה.
סוף דבר – הערעור נדחה.
