בקשה למתן צו מניעה זמני בתובענה על הפרת זכויות יוצרים

לכך הוסיפו כי בהתאם לפסיקה חשיבות ההגנה על הזכות הקניינית מקבלת בכורה במאזן הנוחות, כך שגם אם הפגיעה בזכות ניתנת לפצוי בכסף, וזהו המצב בהפרת זכויות יוצרים, גוברת חשיבות ההיבט הקנייני ושיווי המשקל לכיוון מתן צו מניעה זמני (המבקשים מפנים לרע"א 6141/02 – עניין אקו"ם).

כידוע, המבקש לקבל צו מניעה זמני טרם התבררה תובענתו צריך לעמוד בשני תנאים מצטברים (תקנה 95 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות")) - האחד קיומן של ראיות מספקות לכאורה, והשני לעניין מאזן הנוחות תוך שעליו להראות כי הוא נוטה לטובתו באופן שהנזק שיגרם לו אם לא יינתן הסעד הזמני, ויזכה בתביעה, רב יותר מהנזק שייגרם לנתבעת ככל שיינתן הסעד והתובענה תדחה.

...

סוף דבר סיכומם של דברים- מצאתי כי בשלב זה אין מקום ליתן הסעד הזמני אשר התבקש, וביחס לצו אשר התבקש בסופו, אני סבורה כי בשלב מתקדם זה של בירור טענות הצדדים ראוי כי המבקשים ימתינו עד לסיומו של ההליך.

משנדחתה הבקשה לסעד זמני, אני קובעת כי על המבקשים לשלם לידי המשיב בגין הוצאות הבקשה ושכ"ט עורך דינו סך של 2,500 ₪ ובתוך 30 ימים שאם לא כן ישאו הצמדה וריבית כחוק.

התובע, עוסק מורשה המיתמחה בהפקה ויצירת תוכן ויזואלי תחת השם המסחרי "PULIT" הגיש נגד הנתבעת - רשת תיכונים, תביעה על סך של 400,000 ₪, בגין הפרת זכויות קניין רוחני והפרת זכויות יוצרים.

בד בבד עם הגשת כתב ההגנה הגיש התובע בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני, במעמד צד אחד, שיאסור על הנתבעת להמשיך ולעשות שימוש בשני הסרטונים ולהסירם מכל אתר בו פורסמו.

הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 11.8.2020, מהטעמים שפורטו בה. במסגרת כתב ההגנה הכחישה הנתבעת את הנטען נגדה וטענה, כי מדובר בתביעה טורדנית, קנטרנית וחסרת תום לב. לטענתה, הובהר לתובע במהלך המשא ומתן בין הצדדים, כי התניה לפיה, זכויות היוצרים ישתחררו רק לאחר ביצוע התשלום המלא אינה מקובלת עליה וכי זכויות היוצרים בתוצרים יהיו שייכות לנתבעת, ללא כל תנאי.

...

בנסיבות אלה, אין בידי לקבל את טענות הנתבעת.

בנסיבות אלה, אני קובע, על דרך אומדנה, כי המקדמה ששילמה הנתבעת מהווה שכר ראוי בגין סרטון האנימציה שקיבלה, במצבו זה. טענות הצדדים בדבר נזקים שנגרמו להם לא הוכחו.

סיכומו של דבר, אני דוחה את התביעה, לרבות העתירה למתן צו מניעה וקובע, כי המקדמה ששולמה על ידי הנתבעת מהווה שכר ראוי עבור סרטון האנימציה שסיפק התובע.

כחודשיים לפני הגשת כתב התביעה בהליך זה, בחודש אוקטובר 2018, הנתבעת הגישה כתב תביעה וצו מניעה זמני נגד המנהלת האומנותית של להקלת הלוואי, הגב' לריסה שילין ונגד עמותת הלוואי פלוס שבעלותה, וכן נגד עריית אשדוד, בתיק סע"ש 52678-10-18 (להלן – תיק צו המניעה).

עיקר הטענות בתיק צו המניעה עסקו בעוולת הגזל, גניבה והפרת זכויות יוצרים שביצעה, לכאורה, שילין ביחס לקניינה הרוחני והפיזי של להקת הלוואי שבבעלות הנתבעת בתיק זה. בחודש יולי 2020 הגישה שילין כתב תביעה כנגד הנתבעות, בתיק סע"ש 52825-07-20, לתשלום זכויות שונות הנובעות, לכאורה, מתקופת עבודתה בנתבעת וסיומה.

התובעת לא נישאלה בחקירתה על תביעתה לדמי חג, ולעומת זאת כשגרינס נישאלה בחקירתה על ימי חגים היא מסרה שבחגים העמותה לא עבדה (עמ' 58 לפרוטוקול, שו' 29-28), מבלי שהוסיפה דבר על השלמת עבודה שבוטלה בשל קיומו של חג. אם כך, דמי חגים לא שולמו, הטענה להשלמת חוגים שנפלו בחג לא הוכחה, והטענה בדבר הכללת החגים בשכר נדחתה.

תקנה 45(א)(1) לתקנות בית הדין לעבודה מסמיכה את בית הדין לדחות על הסף תובענה מכח "מעשה בית דין". כידוע, "ניתן לבסס טענה של מעשה בית דין על שני אדנים נפרדים, המבוססים על אותם שיקולים – השתק עילה והשתק פלוגתא. השתק עילה מקים מחסום דיוני לפני כל תביעה נוספת באותה עילה שמוצתה בפסק הדין קודם, לאחר שהתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, ומונע מבעד הצדדים או חליפיהם לחזור ולתבוע בשל אותה עילה, אפילו אם הם מבקשים להעמיד למחלוקת פלוגתות שלא הועלו בתובענה הראשונה. השתק פלוגתא, לעומת זאת, מקים מחסום דיוני לפני כל אחד מבעלי הדין המבקש להתדיין שוב באותה פלוגתא שנדונה והוכרעה בפסק דין קודם, גם כאשר מבוססת ההיתדיינות השניה על עילת תביעה שונה" (עב"ל 765/07 עווני אבו הדואן נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 04.09.2008).

...

לכן בהתחשב בנסיבות הכוללות יש לפסוק שהתובעת תשלם לנתבעות ביחד ולחוד פיצוי בסך 20,000 ₪.

סוף דבר: התוצאה היא שהנתבעת 1 חייבת לתובעת בגין פיצויי פיטורים (לאחר שהופחתו במחצית); פנסיה, חופשה, הבראה, חגים ונסיעות סך כולל של 42,509.

לעומת זאת בגין התביעה האישית נגד גרינס שנדחתה- התובעת תשלם לה הוצאות ושכר טרחה בסך 3000 ₪.

משום כך, הרי שלטענת התובעת, הנתבעים ביצעו עוולה נזיקית ועוולה מסחרית, תחרות לא הוגנת, פירסום כוזב, גניבת עין, הפרת זכויות יוצרים של התובעת ועשיית עושר שלא במשפט ובשל כך, העמידה התובעת את סכום התביעה על סך של 450,000 ₪.

עמי, שהבין כי התובעים שכנגד עובדים, כך נטען, מאחורי גבה של החברה, תוך שהם עושים שימוש בחומרים, מערכת השעות ותכנים שנחשפו אליהם במסגרת עבודתם בחברה, נפגע מאוד מהתנהלותם של התובעים שכנגד ואולם, למרות הפגיעה שחש ואובדן האמון, הוא לא אמר מעולם שהתובעים שכנגד "עוד מעט לא יהיו קיימים" כפי שמיוחס לו. נטען כי התובעים שכנגד הם אלה שמפרים את צו המניעה שניתן נגדם בתאריך 9.3.2021 ובעקבות כך אף הוגשה בקשה על פי פקודת ביזיון בית המשפט.

קטי סיפרה שבנה לומד תיכנות בחברה של התובעים שכנגד, על אף צו המניעה הזמני שניתן נגדם כחודש לפני כן, ובהמשך התגלה כי התובעים שכנגד עושים שימוש בחומרים ומשחקים מועתקים מהחברה, תוך הפרה בוטה של הצוו ולכן, גם מטעם זה, התובעים שכנגד מפרים זכויות יוצרים של החברה ורומסים את הצוו השפוטי שניתן כנגדם וגם מהטעם הזה, יש לדחות את התביעה שכנגד על הסף ולחייב את התובעים שכנגד בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד. הסוגיות שבמחלוקת: בנוגע לתביעה העיקרית האם מערכי השעור של התובעת מוגנים מכוח חוק זכות יוצרים תשס"ח – 2007 (להלן: "חוק זכות יוצרים") והאם היתה הפרה של זכות יוצרים ע"י הנתבעים.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי.

באשר להפרה שבוצעה ע"י הנתבעים בנוגע למערך שיעור 13 הנתבעים ישלמו לתובעת, יחד ולחוד, סך של 20,000 ₪ בתוך 30 יום.

התביעה שכנגד – נדחית.

בהתאם לכך, בית המשפט המחוזי הורה על מתן צו מניעה זמני, שזו לשונו: "ניתן בזאת צו מניעה זמני האוסר על המשיב [המבקש – ד' ב' א'] ו/או מי מטעמו ו/או בעבורו למכור ו/או לשווק ו/או להציג ו/או לעשות כל שימוש ו/או לתת שירות תיחזוקה ו/או פיתוח נוסף לתוכנת סנפיר ו/או תוכנה אחרת הדומה לתוכנת דנאל 2000 של המבקשת [המשיבה – ד' ב' א']". ביום 28.3.2010 הגיש המבקש כתב הגנה.

התביעה נסבה על הפרת זכויות יוצרים, זו הפעם על-ידי שימוש בתוכנת פינאנסר ובתוכנה נוספת שפותחה ושווקה על-ידי המבקש – תוכנת תשואה – וכן על הפרה של צו המניעה שניתן בבית המשפט המחוזי בהליך הקודם.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי לנכון להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע תחולתו של צו המניעה באופן חלקי בלבד, במובן זה שהמבקש יוכל להוסיף ולהעניק שירות לשלושת הלקוחות שמכתביהם צורפו לבקשה, ולהם בלבד, בנוגע לתוכנות מושא הערעור.

בנסיבות אלה, ועל מנת למנוע פגיעה בעבודתם השוטפת של אותם לקוחות ספציפיים ובהתחייבויותיהם על-פי דין, אני מורה על עיכוב ביצוע חלקי במובן זה שצו המניעה הקבוע שניתן במסגרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי לא יחול על אותם לקוחות שפנייתם צורפה לבקשה לעיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור.

סוף דבר: הבקשה מתקבלת באופן חלקי כאמור בפסקה 20 לעיל.