בקשה למתן צו מניעה זמני בעניין סכסוך מקרקעין

לפניי בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על פינוי המבקש ובני משפחתו מהקומה הראשונה בבניין המצוי במקרקעין הידועים כחלקה 68 גוש 34416, המצויים באיזור תל רומיידה בחברון (להלן - 'המקרקעין מושא הבקשה').

המבקש טוען איפוא כי לאחר שהוכרע הסיכסוך ארוך השנים בעיניין המקרקעין בהליך הקודם חל שינוי נסיבות מהותי ביחס לזכויות במקרקעין מושא הבקשה, ולפיכך אין מקום להמשך הליכי הפינוי בהוצאה לפועל כנגדו.

...

אני דוחה את טענת המשיבים 1-15, שנטענה באמצעות עו"ד שחאדה, ולפיה נגועה בקשתו של המבקש בשיהוי ובחוסר תום לב, וזאת לאור ההסברים שסיפק המבקש במעמד הדיון למועד בו הוגשה הבקשה (ראו לעיל).

לאחר שיקול, הגעתי לכלל מסקנה כי יש בהצעה זו כדי לאזן באופן מיטבי בין האינטרס הקנייני-רכושי של המשיבים 1-5 (כפי העמדה המוצגת ע"י עו"ד שחאדה) לבין האינטרס של המבקש.

יתר בעלי הדין לא חלקו על האמור בהודעה זו. לפיכך, אני נעתרת לבקשה לצו מניעה זמני כמבוקש, כפוף לכך שהמבקש יפקיד בקופת בית המשפט סך של 180,000 ש"ח, בחמישה תשלומים חודשיים שווים בני 36,000 ₪ כל אחד, החל מיום 15.8.21 וב-15 לכל אחד מארבעת החודשים העוקבים (או בתשלום אחד, כפי בחירתו).

רקע עניינו של תיק זה בסכסוך מקרקעין בנוגע למיקום גבולות החלקות 11 ו-12 ותוואי הדרך מס' 14, בגוש 12158 מאדמות הכפר ערערה.

ביום 19.11.2017 הגישו התובעים והנתבעים שכנגד (להלן:"התובעים") בקשה לצוו מניעה זמני, ובמסגרתה עתרו כי ייאסר על הנתבעים והתובעים שכנגד (להלן: "הנתבעים") לחסום את דרך הגישה והכניסה למקרקעין של התובעים הידועים כחלקה 12 בגוש 12158 בכפר ערערה, הגובלים בחלקה 11 שבבעלות הנתבעים באותו גוש.

ביום 25.3.2018 הגישו הנתבעים בקשה במעמד צד אחד למתן צו מניעה זמני, ובמסגרתה עתרו להורות לתובעים להמנע מבצוע כל פעולה לשינוי מצב בדרך מס' 14 ובשטח הפרטי שבבעלותם של הנתבעים, להסיר תשתית אשר הונחה בדרך ובשטח הפרטי ולאסור על התובעים להפריע לנתבעים ולחסום את הדרך.

אומנם, בתקנות סדר הדין האזרחי העדכניות מושם דגש רב יותר על ניהול יעיל של הליכי המשפט, תוך מניעת ביזבוז זמן ומשאבים, אולם איני סבור שבעניין ביטול פסק דין במעמד צד אחד חל שינוי דראסטי עד כדי ביטול לפסיקה ותיקה שהושרשה מזה שנים, שלפיה ככלל – פגמים ניתן לרפא בהוצאות, ופגמים גדולים – בהוצאות כבדות, או בתנאים נוספים שיכול בית המשפט לקבוע בהתאם לסמכותו (רע"א 9572/01 דדון נ' וייסברג, נו(6) 918 (2002)).

...

מסקנה בשיקול שבין הותרת פסק הדין על כנו, על כל תוצאותיו, לבין קבלת הבקשה ומתן הזדמנות לתובעים להתגונן כראוי – מצאתי כי הכף נוטה לכיוון ביטולו של פסק הדין, תוך פסיקת הוצאות משמעותיות לטובת הנתבעים.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, אני מורה על ביטול פסק הדין שניתן על ידי ביום 12.5.2021.

נוכח התנהלותם של התובעים, ומחדליהם אשר פורטו בהרחבה לעיל והביאו לסרבולו של ההליך, בזבוז זמנם של הנתבעים ושל בית המשפט, התובעים ישלמו לנתבעים סך של 25,000 ₪, בתוך 30 יום.

בד בבד עם הגשת התובענה הוגשה גם בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, האוסר על כל דיספוזיציה במקרקעין, עד להכרעה בתובענה.

ביום 11.1.2021 הורה בית המשפט המחוזי (השופט י' אברהם), על העברת התובענה לבית משפט השלום, מאחר שלו הסמכות העניינית לידון בה בהיתחשב בכך שמדובר במקרקעין לא מוסדרים ובכך שהתובענה נסבה על סיכסוך הנוגע להחזקה ושימוש במקרקעין, להבדיל מסוגיית הבעלות.

המבקשים מוסיפים, באשר למאזן הנוחות, כי אף אם איסור ביצוע דיספוזיציות במקרקעין עשוי לגרום נזק מסוים ליורשי גאלב, הרי שהדבר ניתן לפצוי כספי כך שאין מדובר בנזק בלתי-הפיך.

...

אשר למאזן הנוחות, בית המשפט המחוזי קבע שלמקרקעין יש ערך רגשי עבור הצדדים, שכן בנוי עליהם הבית שבו גדל אביהם, וממילא לא ניתן לרפא באמצעות פיצוי כספי את הנזק שייגרם ליורשי גאלב אם יתבצעו דיספוזיציות במקרקעין ובסופו של דבר יתברר כי הם בעלי מחצית מהזכויות.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה מצאתי שדינה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

במסגרת ההחלטה נדחתה בקשת המבקשים למתן צו מניעה זמני כנגד המשיבות, שעניינו מניעת תפיסת חזקה או ביצוע עבודות במקרקעין על ידי המשיבות, וזאת עד להכרעה בעירעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט השלום בירושלים בת"א 4316-10-19 (השופטת מ' קסלסי), מיום 6.2.2022 (להלן: "הבקשה").

על רקע זה, נתן בית משפט השלום החלטה נוספת, במסגרתה צוין כי אף אם הוגשה תגובה לבקשות הסילוק על הסף, דין התובענה להיות מסולקת וזאת בשל מחדלים אחרים של התובעים, כאמור בהחלטה: "ב"כ התובעים לא צירף יפויי כח (כבר הובהר בישיבה הקודמת כי לא די בפרוטוקול ישיבה משפחתית), צורף צו ירושה אחד שאינו מספק הסבר לקשר בין האמור בו לשמות התובעים ולמחזיק/בעלים מקורי. לא צורף כל מיסמך וחוו"ד הדין הזר, כפי שהוצהר שייעשה. לא מצאתי שהתובעים ויתרו על הוכחת בעלותם במקרקעין במסגרת הסיכסוך שלפניי. התביעה כלפי הנתבעות מתוך החזקה, באמצעות הערייה ולא החזקה בפועל, בלא הוכחת בעלות, היא חלשה ביותר. טוב יעשו התובעים אם ימצו הליך זכויותיהם במקרקעין בביהמ"ש המחוזי. צו המניעה הזמני יוותר בתוקף עוד 90 ימים. הבקשה הבהולה לבטל ההחלטה, נדחית". על פסק הדין האמור הוגש ערעור שבגדרו הגישו המבקשים, ביום 28.4.2022, בקשה לצוו מניעה זמני.

...

מדובר בטענה חסרת בסיס לגופה ובלתי ראויה עד למאוד (לשון עדינה) בניסוחה, ורק לאחר התלבטות החלטתי שלא לפסוק בגינה הוצאות.

על רקע האמור לעיל מצאתי לדחות את הבקשה.

סיכומו של דבר: הבקשה נדחית.

בקשת הנתבעים למתן צו מניעה זמני שיאסור על האגודה או רמ"י לבצע פעולות לקידום התצ"ר נדחתה על ידי ביום 10.12.20.

בעניינינו מדובר בסכסוך הנוגע לחזקה במקרקעין.

התביעה שלפניי הוגדרה בכותרת כתביעה כספית וצו עשה לסילוק יד. במהותה זו תביעה נזיקית הנוגעת להסגת גבול (ס' 29 לפקודת הנזיקין), ובעקבותיה קבלת דמי שימוש ראויים בגין השמוש בשטח, שלנתבעים לא ניתנה רשות להשתמש בו, לא מידי הבעלים ולא מידי התובעת.

עילת התביעה שקמה לתובעת לסילוק יד הנתבעים, נובעת מזכות השמוש וההחזקה מכוח הרשות הזמנית שניתנה לה על ידי בעלת המקרקעין.

...

נוכח כל האמור עד כה, אני מורה על סילוק ידם של הנתבעים מהשטח נשוא המחלוקת בתביעה זו. לגבול פיזי במשך שנים רבות, יכול שהייתה משמעות, אם הסתמכו עליו ונגרם נזק משמעותי כתוצאה מהסתמכות זו, טענה כזו לא הוכחה ואף לא נטענה ע"י הנתבעים.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעים לסלק ידם מהשטח נשוא התביעה בתוך 60 ימים מהיום (ימי הפגרה לא יבואו במנין הימים).

משנדחתה תביעת התובעת לצו מניעה נגד האגודה - נתבעת 3, תשלם התובעת לנתבעת זו שכר טרחת עורך דין בסך של 11,700 ₪.