]לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת אילת דגן) בת"א 30504-12-20 מיום 4.1.2021, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים למתן צו מניעה זמני שיאסור על המשיבה 1, רשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י) לפנות את המקרקעין נושא המחלוקת.
להלן יחד: המשיבות) והמשיבות 4-3, במסגרתה עתרו המבקשים לשורה של סעדים הצהרתיים ביחס למקרקעין הסמוכים, ובכלל זאת למתן פסק דין הצהרתי לפיו המבקשים זכאים היו להרשם כבעלי הזכויות בהם.
ביום 4.1.2021, לאחר שקיים דיון במעמד הצדדים, דחה בית המשפט קמא את הבקשה למתן צו מניעה זמני, בקבעו כי המבקשים לא עומדים בדרישות הסף הקבועות בדין להענות לבקשה למתן סעד זמני, "לא מניה ולא מקצתיה". נפסק כי סכויי התביעה נראים "קלושים עד מאד", וזאת, שעה שניתנה שורה של פסקי דין חלוטים המורים על הפינוי, באופן המקים לגביו מעשה בית דין.
...
ביום 13.9.2020 נדחתה הבקשה למתן צו מניעה זמני (כב' השופט יהושע רטנר), ועל רקע האמור הודיע בא-כוח המבקשים באותה העת כי הם חוזרים בהם מהתביעה; והשלישי – הוא ההליך בו עסקינן – תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד רמ"י, משרד הבינוי והשיכון (המשיב 2.
עוד טוענות המשיבות כי דין הבקשה להידחות מחמת השיהוי הקיצוני שנפל בהגשתה, כמו גם בהגשתן של בקשות מקבילות בהליכים קודמים, המגלה התנהלות שיטתית של המתנה עד סמוך למועד הפינוי שנקבע, על מנת לדחות את הקץ, ולעכב את הפינוי.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתשובות המשיבות לה, ובתשובה להן מטעם המבקשים, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.
סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית, והצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 22.3.2021 – מבוטל בזאת.
