בקשה למתן צו לקבלת מרשם פלילי של תובע בתביעת נזקי גוף

ההגנה עתרה להפנות את הנאשם לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות השרות בשב"ס, והתביעה לא היתנגדה, אולם ציינה, כי עמדתה הנה מאסר בפועל.

אשר לפצוי, הודיעה ב"כ המתלונן, כי אין לו עמדה ביחס לרכיב זה. מכאן – גזר דין זה. ראיות לעונש התביעה הגישה, לענין העונש, גיליון רישום פלילי של הנאשם (ת/2) – לחובת הנאשם, רישום ללא הרשעה בעבירת ניסיון לחבלה במזיד ברכב.

התביעה ביקשה לתת את הדעת לפציעה שנגרמה למתלונן, חתך לטראלי באורך 4 ס"מ בירך רגל שמאל.

במהלך ויכוח שנתגלע בין הנאשם למתלונן, פצע הנאשם את המתלונן וגרם לו לנזק גופני בדמות חתך לטרלי באורך 4 ס"מ. היתנהגות זו, פגעה בערכים המוגנים של זכות המתלונן לשלמות גופו; כבודו; וביטחונו.

הנאשם מוזהר, כי אי התייצבות לריצוי עבודות השרות; אי שמיעה להוראות הממונים עליו במשרד הממונה על עבודות השרות או במקום ריצוי עבודות השרות; אי שתוף פעולה עם משרד הממונה על עבודות השרות בכל ענין שהוא, לרבות מסירת בדיקות - עלול להביא להפקעה מנהלית של צו ריצוי המאסר בדרך של עבודות שירות, על כל המשתמע מכך; 12 חודשים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שיחרורו ממאסר, והתנאי – שהנאשם לא יעבור עבירה מסוג פשע בנגוד לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, פרק י', סימנים א', ד' או ח'; 9 חודשים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שיחרורו ממאסר, והתנאי – שהנאשם לא יעבור עבירה מסוג עוון בנגוד לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, פרק י', סימנים א', ד' או ח'; פיצוי לנפגע העבירה, ע.ת.1 בכתב האישום בסך 5,000 ₪.

...

פתח דבר עסקינן בבקשת הנתבעת 2 למתן צו שיורה למשטרת ישראל להמציא לתיק בית המשפט תעודת ציבור לגבי רישום הפלילי של התובע, לרבות, פרטים אודות תקופות מאסרו/מעצרו השונות, ועותקי כתבי האישום, פרוטוקולי הדיונים, הכרעות הדין וגזרי הדין.

בספרו של כב' השופט יצחק עמית, חסיונות ואינטרסים מוגנים - הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי (2021) בעמוד 811, נאמר כי: "בהליך האזרחי ניתן להורות על עיון בתיקי חקירה פתוחים מכוח – הנחיית פרקליט המדינה ובכפוף לאיזון האינטרסים המתנגשים בהליך האזרחי יינתן משקל רב – יותר להוראת סעיף 11 א לחוק המירשם הפלילי בתביעות ניזקי גוף בכלל ובתביעות פלת"ד בפרט, – יש מגמה לאפשר גילוי הרישום הפלילי מקום בו קיימת מחלוקת בשאלת החבות ולצורך הערכת הפסד הישתכרות וכושר הישתכרות של התובע בעבר ובעתיד יש להבחין בין תובע לנתבע, ויש –להישמר מפני גישה גורפת המרוקנת את החיסיון היחסי מכל תוכן". יפים לענייננו הדברים שנאמרו בבית המשפט העליון ב-בש"פ 1408/14 פלוני נ' מדינת ישראל (14/04/2014): "מחד גיסא, שׂם לו חוק המירשם הפלילי ותקנת השבים למטרה לעודד את שקומו של מי שהורשע ולחובתו רישום פלילי, כך שחטאוֹ לא יזכר לו לדראון עולם ויתאפשר לו לפתוח דף חדש בחייו; כמו כן מבקש חוק המירשם הפלילי ותקנת השבים לעגן את זכותו של אותו אדם לפרטיות, בקביעת העיקרון הנ"ל בדבר חיסיון המירשם והגבלת מסירת המידע מתוכו. מאידך גיסא, חוק המירשם הפלילי ותקנת השבים מכיר בצורך למסור מידע ולהביאוֹ לידיעת גורמים מסויימים לצורך מילוי תפקידיהם, כגון בתי משפט, רשויות ציבוריות וגורמי חקירה ואכיפה, על מנת להגן על אינטרסים צבוריים חשובים, בכללם שלום הציבור וביטחונו, אכיפת החוק וניהול הליכים פליליים. הוראות חוק המירשם הפלילי ותקנת השבים מאזנות בין האינטרסים המנוגדים וקובעות את המיגבלות על מסירת מידע מן המירשם, באמצעות קביעת הגורמים הזכאים לקבּלוֹ, התכליות שלשמן ימסר המידע, תקופות היתיישנות ומחיקה". לאחרונה חזר בית המשפט העליון וחידד בע"א 1604/19 מדינת ישראל נ' פלונית (26/1/2021) כי: "האפשרות לבקש מצד שלישי מיסמך שנימצא ברשותו, כפופה כמובן לטענות חיסיון ואינטרסים מוגנים. כך, לדוגמה, כאשר בסכסוך בין ראובן לשמעון מבקש ראובן כי המישטרה תמציא לו את הרישום הפלילי של שמעון, תתעורר השאלה של חיסיון המירשם הפלילי, חיסיון סטאטוטורי שהוא יחסי, שיש לאזן אותו מול האנטרס של חקר האמת (ת"א (מחוזי חי') 688/02 החסוי בן הרואה נ' בדיר (10.12.2002))". בהחלטת כב' השופט עמית המצוטטת לעיל ע"י בית המשפט העליון בת"א (מחוזי חיפה) 688/02 בן הרואה נ' בדיר (10.12.2002), עוד נקבע כי: "למען הסר ספק, נדגיש, כי חשיפת הרישום הפלילי של בעל דין, אינה מהוה אינדיקאציה בלעדיה אין, למהימנותו או אי מהימנותו של בעל הדין. שאם לא כן, יבקשו בעלי דין, כעניין שבשיגרה, את הרישום הפלילי של בעל הדין שכנגד. גילוי הרישום הפלילי יהא מוצדק, אך ורק אם יש לו קשר לתביעה גופא. במקרה שלפנינו, נוכח הטענות הגובלות בפלילים, ולאור התשתית הלכאורית שהניח המבקש, יש רלוואנטיות למרשם הפלילי. מדובר בדיג במימי התביעה גופא, להבדיל מדיג ב"מים הטריטוריאליים" של המשיבים 1 ו – 7" (ההדגשות שלי - ס"י).

סבורני, כי במסגרת האיזון בין האינטרסים של הצדדים גובר אינטרס גילוי האמת על הזכות לפרטיות של התובע אשר עותר, בין היתר, לפצוי בגין הפסדי שכר לעבר ולעתיד, בטענה כי נבצר ממנו להיתקבל לכל עבודה פיזית בעקבות פגיעתו מהתאונה (ר' סעיפים 26 עד 28 לכתב התביעה).

...

אני סבורה כי יש צדק בטענת ב"כ הנתבעת כי למהות העבירות יש משמעות והשלכה לעניין הערכת יכולת השתכרותו של התובע מאז התאונה ובעתיד.

משכך, שוכנעתי כי המדובר במידע מהותי שיש לו השלכה על ראשי הנזק שמוצדק לאפשר לנתבעת לקבל אותו.

סבורני, כי במסגרת האיזון בין האינטרסים של הצדדים גובר אינטרס גילוי האמת על הזכות לפרטיות של התובע אשר עותר, בין היתר, לפיצוי בגין הפסדי שכר לעבר ולעתיד, בטענה כי נבצר ממנו להתקבל לכל עבודה פיזית בעקבות פגיעתו מהתאונה (ר' סעיפים 26 עד 28 לכתב התביעה).

לאור המקובץ לעיל, דין הבקשה להתקבל.

לפני בקשת הנתבעת ליתן צו למשטרת ישראל לקבלת עותק מן המירשם הפלילי של התובע במסגרת תביעת ניזקי גוף.

...

שילובם של שני הסעיפים מביא למסקנה ברורה, שבית משפט רשאי לקבל מידע מהמרשם הפלילי שעה שהוא מתרשם שהעניין מהותי לדיון, או שנטען על ידי מי מהצדדים שנדרש לבחינת מהימנות של עד. אמנם סעיף 2 לתוספת הראשונה מתייחס לכאורה לגופים ובעלי תפקידים הקשורים להליך הפלילי, ואולם ברי שהכוונה בסעיף 2 (6) לכל בית משפט או בית דין, מקום שהגילוי מהותי ונדרש לבירור מהימנות, שהרי מסירת מידע פלילי לבית המשפט העוסק בהליך פלילי טרם הרשעה אודות נאשם אסורה בתכלית האיסור אפילו נדרש הדבר לבחינת מהימנות.

ראה בהקשר זה דברים מפי הש' עמית גם ת"א (חי') 995/05 פלוני נ' מיקוד אבטחה שמירה שירותים ונקיון בע"מ (30/11/2006) שם בסעיף 20 לפסק הדין נקבע: "...כאשר בעל הדין שנדרש לחשוף את המסמך נשוא החיסיון או נשוא הטענה לפגיעה בפרטיות הוא התובע, יש טעם חזק לטעון כי אינו רשאי לאחוז בחבל משתי קצותיו: גם להגיש תביעה וגם לסרב להמציא חומר העשוי לשמש את יריבו בטענה לפגיעה בפרטיות או בחיסיון. ההנחה היא, שבעצם הגשת התביעה, יש משום ויתור מכללא על הגנת הפרטיות ועל החיסיון, וכי התובע נכון להקריבם על מזבח תביעתו... השורה התחתונה היא, שכאשר בתובע עסקינן, נקודת האיזון, בין האינטרסים הנוגדים של גילוי האמת מול החיסיון והפגיעה בפרטיות, קרובה מאוד לאינטרס של גילוי האמת, וידו של אינטרס זה תהא על פי רוב על העליונה ". המסקנה המתבקשת הינה שנוכח הרלוונטיות של הרישום הפלילי לסוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים, לאור העובדה, שחיסיון המרשם הפלילי הוא יחסי והוא נסוג מפני צורכי ההליך המשפטי ולאור העובדה, שהתובע הוא שטוען לחיסיון והאינטרס של גילוי האמת גובר במקרה זה, דינה של בקשת הנתבעת להתקבל.

אשר על כן, אני מורה למשטרת ישראל, להמציא את הרישום הפלילי של התובע לתיק בית המשפט.

ראיות לעונש: המאשימה הגישה רישום פלילי סומן ג/1 ובו הרשעה מ-18/11/15 שכבר היתיישנה.

תסקיר שירות המבחן: לאחר שמיעת הטיעונים לעונש ניתן צו לקבלת תסקיר בעיניינו של הנאשם.

דבר הנאשם בטרם מתן גזר הדין: הנאשם עצמו טען שהוא מתבייש בכל הארוע, והטיח ביקורת הן בבית המשפט, והן בתביעה אשר החליטה להעמידו לדין בגין ארוע זה. הוא הדגיש את העובדה שהוא פועל יומם וליל להגנת המדינה, מסכן את חייו, הפנה לצל"שים שקבל.

דיון והכרעה עונשית: שאלת אי ההרשעה: הכלל בפלילים הוא, כי משהוכח ביצועה של עבירה, יש להרשיע את מבצעה, והחריג הוא המנעות מהרשעה, השמור למקרים הבודדים והחריגים, בהם אין יחס סביר, בין הנזק הצפוי לנאשם, לבין חומרתה של העבירה.

עוד אפנה בהקשר זה לעניין שנידון בע"פ (מחוזי-חיפה) 42146-02-15 בכר נ' מדינת ישראל  (6.5.15 – להלן: "עניין בכר"), בו התקבלה, בדעת רוב, בקשה לסיום ההליך ללא הרשעה, במקרה חמור בהרבה מהמקרה שלפנינו, תוך הדגשת התכליות העומדות ביסוד המנעות מהרשעתו של נאשם שביצע עבירה.

לנאשם אמנם הרשעה קודמת מלפני כ-9 שנים, על רקע המהומות בירושלים, אך הרשעה זו היתיישנה לפי החוק, בינואר השנה, והיא עתידה להמחק מהמרשם, לכן אין ליתן לה משקל לצורך הדיון.

על פי הנטען בכתב האישום, הנאשם, במסגרת עבודתו כסייר, הורה למתלונן ולחברו לעצור את רכבם, החל לבצע חפוש על גופו של חברו של המתלונן, ולאחר מכן הורה למתלונן לצאת מהרכב, וכשיצא החל להכותו באמצעות סטירות לפניו ובבעיטות.

...

ערעור שהגישה המדינה נדחה ע"י ביהמ"ש המחוזי דכאן, תוך שכב' הנשיא ד"ר ר. שפירא, עומד, בין היתר, על תכליות סיום הליך פלילי ללא הרשעה, ואלה דבריו: "סבור אני כי בנסיבות המקרה שבפנינו הימנעות מהרשעה משרתת מספר תכליות:

שירות המבחן המליץ על ביטול ההרשעה, ובית המשפט מצא לבטל את ההרשעה, תוך שהוא מציין: "נוכח האמור לעיל, מצאתי כי הרשעתו של הנאשם, אשר עשה ימים כלילות בהגנה על אזרחי המדינה, במסגרת תפקידיו השונים במסגרת ישראל, תגרום לנזק בלתי סביר עבורו ובוודאי כזה שאינו עומד ביחס סביר מול חומרת העבירה בה הורשע" (עמ' 94 לפסק הדין שורות 24 – 26).

בית המשפט (כב' השופט י. ליפשיץ) קבע, כי מדובר באותם מקרי גבול הן של המעשה הלא חמור באופן יחסי אל מול נתוני העושה – שוטר ותיק שהרשעתו עלולה להביא לפיטוריו ובסופו של דבר נמנע מהרשעתו של הנאשם.

סוף דבר: אני מקבל אפוא את המלצת שירות המבחן, מבטל את ההרשעה, וגוזר על הנאשם את העונשים הבאים: הנאשם יבצע 160 שעות שירות לתועלת הציבור, כענישה חינוכית והרתעתית, באמצעות תרומה חברתית, לפי תכנית שיגבש שירות המבחן עבורו בתוך 45 יום מהיום.

לפני בקשת הנתבעים ליתן צו המופנה למשטרת ישראל ואשר יורה להעביר לעיונם של הנתבעים העתק מלא ממלוא תיקיו הפליליים של התובע, כפי שהם מצויים ברשותה.

התובע הגיש תגובה קצרה ותמציתית בגדרה טען שלא הסתיר את סיפור חייו העגום בכתב התביעה, ויש לקבוע כי לעברו הפלילי מלפני שנים רבות אין כל רלוואנטית לנזקים הנטענים ובטח שלא ניתן להרחיק לכת עד כדי נבירה בלתי מבוססת בתיקים פליליים ישנים בתחומים שאינם נוגעים להליך דנן.

השופט עמית, הביע עמדתו שבתביעות ניזקי גוף, יש מגמה לאפשר גילוי הרישום הפלילי מקום בו קיימת מחלוקת בשאלת החבות ולצורך הערכת הפסד הישתכרות וכושר הישתכרות של התובע בעבר ובעתיד, יחד עם זאת התריע שיש להישמר מפני גישה גורפת המרוקנת את החיסיון היחסי מכל תוכן (י' עמית, חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי (2021), עמ' 811).

בפסיקה נקבע לא פעם שבהנתן מהותה של התביעה הנזיקית והעניינים שעומדים לדיון במסגרתה, הרישום הפלילי רלוואנטי לבחינת אופיו, האירועים להם נחשף בחייו, נכותו וכושר הישתכרותו של התובע, קודם לאירועים נשוא התביעה ולאחריהם.

ראה בהקשר זה דברים מפי הש' עמית גם ת"א (חי') 995/05 פלוני נ' מיקוד אבטחה שמירה שירותים ונקיון בע"מ (30/11/2006) שם בסעיף 20 לפסק הדין נקבע: "...כאשר בעל הדין שנידרש לחשוף את המסמך נשוא החיסיון או נשוא הטענה לפגיעה בפרטיות הוא התובע, יש טעם חזק לטעון כי אינו רשאי לאחוז בחבל משתי קצוותיו: גם להגיש תביעה וגם לסרב להמציא חומר העשוי לשמש את יריבו בטענה לפגיעה בפרטיות או בחיסיון. ההנחה היא, שבעצם הגשת התביעה, יש משום ויתור מכללא על הגנת הפרטיות ועל החיסיון, וכי התובע נכון להקריבם על מזבח תביעתו... השורה התחתונה היא, שכאשר בתובע עסקינן, נקודת האיזון, בין האינטרסים הנוגדים של גילוי האמת מול החיסיון והפגיעה בפרטיות, קרובה מאוד לאנטרס של גילוי האמת, וידו של אינטרס זה תהא על פי רוב על העליונה ". המסקנה המתבקשת הנה שנוכח הרלוואנטיות של הרישום הפלילי לסוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים, לאור העובדה, שחיסיון המירשם הפלילי הוא יחסי והוא נסוג מפני צורכי ההליך המשפטי ולאור העובדה, שהתובע הוא שטוען לחיסיון והאנטרס של גילוי האמת גובר במקרה זה, דינה של בקשת הנתבעים להיתקבל אך בהיבט זה. הבקשה למסירת מלוא התיקים הפליליים דינה להדחות, הכל כמפורט כבר לעיל.

...

שילובם של שני הסעיפים מביא למסקנה ברורה, שבית משפט רשאי לקבל מידע מהמרשם הפלילי שעה שהוא מתרשם שהעניין מהותי לדיון, או שנטען על ידי מי מהצדדים שנדרש לבחינת מהימנות של עד. אמנם סעיף 2 לתוספת הראשונה מתייחס בכותרתו לכאורה לגופים ובעלי תפקידים הקשורים להליך הפלילי, ואולם ברי שהכוונה בסעיף 2 (6) לכל בית משפט או בית דין, מקום שהגילוי מהותי ונדרש לבירור מהימנות, שהרי מסירת מידע פלילי לבית המשפט העוסק בהליך פלילי טרם הרשעה אודות נאשם אסורה בתכלית האיסור אפילו נדרש הדבר לבחינת מהימנות.

ראה בהקשר זה דברים מפי הש' עמית גם ת"א (חי') 995/05 פלוני נ' מיקוד אבטחה שמירה שירותים ונקיון בע"מ (30/11/2006) שם בסעיף 20 לפסק הדין נקבע: "...כאשר בעל הדין שנדרש לחשוף את המסמך נשוא החיסיון או נשוא הטענה לפגיעה בפרטיות הוא התובע, יש טעם חזק לטעון כי אינו רשאי לאחוז בחבל משתי קצותיו: גם להגיש תביעה וגם לסרב להמציא חומר העשוי לשמש את יריבו בטענה לפגיעה בפרטיות או בחיסיון. ההנחה היא, שבעצם הגשת התביעה, יש משום ויתור מכללא על הגנת הפרטיות ועל החיסיון, וכי התובע נכון להקריבם על מזבח תביעתו... השורה התחתונה היא, שכאשר בתובע עסקינן, נקודת האיזון, בין האינטרסים הנוגדים של גילוי האמת מול החיסיון והפגיעה בפרטיות, קרובה מאוד לאינטרס של גילוי האמת, וידו של אינטרס זה תהא על פי רוב על העליונה ". המסקנה המתבקשת הינה שנוכח הרלוונטיות של הרישום הפלילי לסוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים, לאור העובדה, שחיסיון המרשם הפלילי הוא יחסי והוא נסוג מפני צורכי ההליך המשפטי ולאור העובדה, שהתובע הוא שטוען לחיסיון והאינטרס של גילוי האמת גובר במקרה זה, דינה של בקשת הנתבעים להתקבל אך בהיבט זה. הבקשה למסירת מלוא התיקים הפליליים דינה להידחות, הכל כמפורט כבר לעיל.

אשר על כן, אני מורה למשטרת ישראל, להמציא את הרישום הפלילי של התובע לתיק בית המשפט.