יצוין, כי על-פי התדפיס מתיק ההוצאה-לפועל, שצורף בהמשך לבקשה למתן צו כנוס לנכסי החייב והכרזתו כפושט-רגל, נראה לכאורה כי הוגשו על-ידי הניה לבצוע שלושה שטרות, על סך של 44,000 ₪, 35,000 ₪ ו-35,000 ₪, ובסה"כ 114,000 ₪.
לפי התראת פשיטת-הרגל, שנשלחה לחייב עובר להגשת בקשה זו, וכן לפי הבקשה עצמה, חוב החייב להניה נבע משטרי-החוב שהוגשו כאמור על-ידי הניה לבצוע בלישכת ההוצאה-לפועל ביום 16.10.2006 (תיק מס' 18-08824-06-7).
ביום 11.11.2014 דחה כבוד השופט א' אורנשטיין את בקשת החייב, כמו גם את בקשת המנהל המיוחד מכוח סעיף 224 לפקודה, וקבע כי "הבקשה אינה בסמכותו של בית המשפט של פשיטת הרגל שכן דנה בעיניינם של אחיו של החייב שאינם בפשיטת רגל ולכן נמחקת".
ביום 11.11.2014 דחה כבוד השופט א' אורנשטיין גם את בקשה מס' 11 של הניה (הבקשה למתן צו אשר יאסור על החייב או מי מטעמו להפריע להניה או לבא-כוחו לעשות שימוש או לנהוג מנהג בעלים בנכס) וקבע כי:
.
...
בהתאם לכך, אני מורה על מחיקת הערות האזהרה שנרשמו על חלקו של החייב בנכס לטובת אפרים הניה, יצחק הניה וישראל אלישע ו/או לטובת גב' אורלי מסה ועו"ד ראובן (רובי) גלבוע, והנאמן רשאי להציג פסיקתא מתאימה לחתימתי.
לפי שעה תעמוד בתוקפה החלטתי מיום 9.12.2019 בעניין זה ומחצית חלקו של החייב בדמי-השכירות תועבר לנאמן, וזאת אלא אם כן הצדדים יגיעו להבנות אחרות.
ברם, אני מורה עוד כי מעתה ואילך עו"ד בן עזרא ישתף את הנאמן בהליכי ההשכרה של הנכס וכי השכרת הנכס וגביית דמי-השכירות תיעשה על-ידי הנאמן ועו"ד בן עזרא בצוותא חדא, ולא באופן בו עו"ד בן עזרא הוא "המשכיר" והוא מעביר את החלק הרלוונטי לקופת-הכינוס.