בקשה למתן צו הגנה נגד אב בגין אלימות והתעללות מינית

עוד נרשם: "בהיותי בגיל 13 בערך אבי חנק אותי בגרוני והטיח אותי לרצפה ובעט בבטני רק כי ביקשתי כסף לבגדי חורף. בהזדמנות אחרת הכה אותי בסרגל מתכת ארוך ברגליי, סטר בפניי והצליף בי עם הסרגל. אין סוף למקרים שיכולה אני לציין ולפרט את הסבל שעברנו בבית על בסיס יומי לאורך כל השנים. אבא שלי נהג לכנות אותי בשמות גנאי שק תפוח אדמה, שמנה, נראית כמו סבתא...סבלתי מבולימיה בשל ההיתעללות שספגתי...בגיל 15 התחילו טפול בבולימיה בבית בריצ'ר שם שיתפתי את הקשיים בבית באופן חלקי כי פחדתי מהתגובות של אבי שאיים שיאנסו אותנו בפנימיות או באומנה. לפני כשנה וחצי, אבי הגיש תלונה במישטרה והוציא צו נגד אימי. המבקש חייב את אחותי לגשת למישטרה, את א', ל' וש' לגשת למישטרה ולהעיד נגד אימי עדויות שקר אחרת יקחו אותו לכלא ואז יצא וינקום בנו, ירצח את אימי ויתאבד. אחיותיי שתפו פעולה איתו על מנת שאימי לא תפגע. אבי פנה אליי שאשקר שהייתי גם באירוע...אולם לא הסכמתי להגיש תלונה כי אני לא גרה איתו...אין לי כל עניין אלא שלומה של אימי וביטחונה ובטחון אחיותיי...". בתצהירה של הבת א' נרשמו תיאורים מפורטים נוספים של היתעללות באם ובילדים.

הוצג פרוטוקול הדיון בבית המשפט לעינייני מישפחה מיום 4.12.2019 שם אמר: "אני לא רוצה לחקור את הבנות משום גם ככה הן משקרות". הגב' פ' העידה בדיון, בין היתר, כי התובע "לא חולה הוא מתחזה לחולה, הוא לא נכה...הוא ביים תאונת דרכים עצמית והוא תובע את חב' הביטוח של הרכב של שניים וחצי מיליון שקר. בהתחלה הוא איים עלי שאני אלך איתו לרופאים, התלוויתי איתו הלכתי לפסיכיאטר הייתי בוכה מההצגה שהוא עושה ואיזה בן אדם אני חיה איתו...". בית המשפט דחה את בקשת התובע למתן צו הגנה, קבע כי לא הוכיח את בקשתו וחייב אותו בהוצאות.

לגבי אלימות פיסית מצד האב השיבה: "היו כל מיני מילים שהן לא יפות, יחס שהוא לא, לא נעים" (שם).

ה' הופנתה לתצהיר עליו חתמה בשנת 2019, שהוגש לבית המשפט לעינייני מישפחה, שם תוארה על ידה אלימות והיתעללות יום יומית קשה מצד האב כלפיה וכלפי האם ויתר האחיות.

הנתבעת מציינת כי נוכח אלימות התובע כלפיה בעבר היה אך טבעי שהיא דוקא תחשוש מלספר גרסה שונה משלו שתיפגע בסכויי תביעתו, מחשש שמא יתנכל לה או יפגע בה שוב.

...

בתאריך 14.7.2020 נעתר בית משפט השלום לבקשת התובע להעברת הדיון בתובענה לבית משפט זה. הנתבעת טוענת כי התובע נפגע בנסיבות שונות מאלו המתוארות בכתב התביעה, נסיבות שאינן מהוות תאונת דרכים, ולכן מכחישה חבותה לפצותו.

ההיגיון והשכל הישר מביאים למסקנה כי סביר יותר שהיא זו שמפחדת מהתובע ולא להפך, והרי היא זו שברחה מהבית.

לאור כלל האמור אני קובעת כי התובע לא עמד בנטל להוכיח שנפגע באירוע המהווה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק ולפיכך לא מוטלת חבות על הנתבעת לפצותו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו באותו האירוע, כנטען על ידו.

התביעה נדחית.

האם יש חובה לקיים הליך הוכחות? האם וכיצד יש להיתחשב בהליך הפלילי ובפרט בבקשת הארכת המעצר כנגד בן הזוג בהליך שמתנהל מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה? הבקשה לצוו הגנה: לפניי בקשה למתן צו הגנה שהגישה המבקשת כנגד המשיב על רקע 3 טענות: ראשית, בעקבות אלימות פיזית ומילולית שנהג כלפיה ביום שבת שקדם למועד הגשת הבקשה, שנית, מקרי אלימות קודמים ולבסוף, חשש שינסה להתנקם בה בשל הגשת התלונה לכשישוחרר ממעצרו.

מבחינה ראייתית נטען כי אביו ואחיו של המשיב קיבלו תמונות של חבלות שגרם למבקשת לכאורה וזאת בזמן אמת, כי קיימת עדות של שכנה של המבקשת וכן של אמה.

ראה כי נתקיים אחד מאלה: 1) בסמוך לפני הגשת הבקשה נהג באלימות בבן משפחתו ביצע בו עבירת 30 ) מין או כלא אותו שלא כדין; 2) היתנהגותו נותנת בסיס סביר להניח כי הוא מהוה סכנה גופנית 32 ) ממשית לבן משפחתו או שהוא עלול לבצע בו עבירת מין; 3) היתעלל בבן משפחתו היתעללות נפשית מתמשכת, או התנהג באופן 34 ) שאינו מאפשר לבן משפחתו ניהול סביר ותקין של חייו" כידוע, מבחינת מידת ההוכחה של עילה מכוח סעיף 3 לחוק למניעת אלימות במשפחה, זו צריכה להיות במאזן הסתברויות כנהוג במשפט אזרחי.

...

הניסיון של ב"כ המשיב לטעון כי המבקשת שיקרה כיוון שבתצהירה אמרה ששפכה טיפת מים על המשיב ובעדות חצי בקבוק מים, או כיוון שפעם אחת סיפרה שקודם איים עליה "היום זה הסוף של החיים שלך" ולאחר מכן לקח לה את הטלפון או לפני כן, לא יוכל לסייע לה להפריך את עדותה, לקעקע אותה או להפחית ממידת המהימנות הרבה שיש לשוות לעדות זו. שוכנעתי, כי המבקשת חוותה אלימות קשה ומפחידה מצד המשיב ובקשתה אמת.

אמנם ב"כ המשיב טענה כי אינה מייצגת אותו בהליך הפלילי ואני מקבל דבריה.

אציין שאביה של המבקשת, הוא המשיב מס' 3, הודיע לבית המשפט שלא היה לו קשר כלשהוא עם המבקשת מאז שנת 2012.

הדיון במעמד הצדדים ביום 26.4.22 המבקשת הופיעה לדיון מלווה בבאת-כוחה כנ"ל, מטעם "הקליניקה לפמיניזם ומשפט באוניברסיטת [...]"; שתי עובדות סוציאליות המלוות את המבקשת; ומלווה נוספת מטעם "המרכז לסיוע לנפגעות תקיפה מינית". המשיב התייצב לדיון בלווית אימם של הצדדים, שהצהירה שאינה מיתנגדת למתן צו הגנה נגדה.

המבקשת טוענת להתקיימות העילה למתן צו הגנה נגד המשיב מתוקף סעיף 3(3) לחוק למניעת אלימות, לאמור שהמשיב "היתעלל בבן משפחתו היתעללות נפשית מתמשכת, או התנהג באופן שאינו מאפשר לבן משפחתו ניהול סביר ותקין של חייו". בנוסף, עותרת המבקשת למתן צו למניעת הטרדה מאיימת מתוקף החוק למניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001.

יחד עם זאת, המבקשת היא ששמה יהבה על היתרונות הגלומים בחוק למניעת אלימות לצורך שיקומה, ולדבריה עוד הארוע המרכזי המיוחס למשיב, הפריצה לבית המבקשת לכאורה, "לא משנה". הטענות להתעללות מינית בתוך המשפחה זה המקום להתייחס לנרטיב המרכזי בגירסתה של המבקשת, והוא טענתה להתעללות נפשית ומינית מצד הוריה והמשיב, ואחרים, בהיותה בגיל ילדוּת או נערוּת.

...

בנסיבות אלו, שוכנעתי, כי חרף העובדה שבפן המעשי, לכאורה, אין כל פגיעה במשיב מעצם מתן הצו ואילו מנגד קיימת תרומה מהותית להשקטת נפשה של המבקשת, הרי שבהעדר הסכמה, אין בסמכותי להעניק למבקשת את הסעד המבוקש על ידה.

זאת, נוכח העובדה שראיותיה של המבקשת, כפי שהובאו בפני ערכאה זו, אינן מבססות עילה מהעילות בגינן ניתן לתת הצו המבוקש ובהינתן כי מקובלת עלי טענת המשיב כי בנסיבות מקרה זה, מתן הצו עלול להביא פגיעה ממשית בשמו הטוב.

סוף דבר, הבקשה למתן צו הגנה נגד משיב 1, נדחית.

לטענתם העותר עצמו, כפעוט, ספג היתעללות מאביו, לרבות היתעללות מינית.

בעקבות היתעללות קשה זו הוצאו צוי הגנה על העותרים נגד א.ע., וכשהיה העותר כבן שלוש שנים התגרשו הוריו בבית הדין השרעי, כשבית הדין מתייחס גם לצורך לשמור מרחק רב ביניהם עקב הסכנה שנשקפה להם ממנו.

העותרים טוענים כי נסיבות כאלה מתקיימות בעיניין העותר, שלטענתם הוא צעיר על סף קטינות, יליד 02.07.2003, בשל האלימות הקשה והמסוכנות הקיצונית שקשורה באביו הביולוגי ושלא מאפשרת לנהל מולו הליך משפטי כלשהוא, ואשר מיצטברת לנסיבות חייו מלידה בתל אביב כתלמיד מוצלח ומתנדב שגדל בביתו של בן הזוג הישראלי של אמו שנהג בו כבן.

צוי הגנה של בית משפט לעינייני מישפחה חזוק נוסף לכך שא.ע., הוא אבי העותר, כפי שנירשם בתעודת לידת ילד חי ניתן למצוא בהחלטות בית המשפט בתמ"ש (תל אביב) 060690/07, בבקשת העותרת להוציא צוי הגנה, לה ולבנה, העותר כנגד א.ע. (צוי הגנה מיום 31.12.07 ופרוטוקול מיום 7.1.08 צורפו כנספח ע/7 לעתירה).

...

ככל שבקשה נדחית, יש להמציא לבית המשפט את ההחלטה המלאה על נימוקיה.

המלכוד נובע מן המסקנה כי חייל המבקש להשתחרר מהצבא בטענה כי הוא מפחד מן הסכנות הכרוכות בשירות, סביר להניח שהוא שפוי, ולכן לא יזכה לשחרור.

סוף דבר לאור האמור לעיל, העתירה מתקבלת.

ביום 27/8/19 עתרה האם לקבלת צו הגנה נוסף בתיק ה"ט 56573-08-19 כלפי האב ואף כלפי אחותו, בטענה כי מסיתה את הבן הבכור כנגדה.

בדיון מיום 1/9/19, חודש צו ההגנה הקודם כלפי האב וניתן צו בהסכמה כלפי אחותו.

לגבי דירת המגורים המשותפת והמיטלטלין הנמצאים בה, טענה כי יש להעביר מלוא הדירה לבעלותה, נוכח התעמרותו של האיש והעובדה שרוקן אותה מנכסיה על מנת לפרוע חובותיו, כאשר היא לבדה משלמת את החזרי המשכנתא החדשים.

· האשה מסרה עדות קשה לפיה חשה מושפלת בתוך ביתה שלה, חרף דרגתה הבכירה, ואלה מילותיה (עמ' 77 לפרוטוקול מיום 19/10/22 ש' 11-1): "סימפטומים של אשה מוכה זה קודם כל להאשים את עצמה, זה קודם כל להגיד אני אשמה. עברתי טפול 3 שנים כדי להבין שאני אשה מוכה, שחוויתי חוויות קשות. אלימות נפשית, אלימות מילולית, אלימות כלכלית, הוא זרק עליי דברים, נעל אותי בבית ולא נתן לי לצאת. הוא צעק עליי פה במילימטר, צעק באוטו ואת סוגרת חלונות שאף אחד לא ישמע. לא משנה מה קורה אני חייבת להנמיך מייד את הווליום...

במסגרת הליך המשמורת הופנה הבן הבכור לטפול אצל ד"ר ב. א. ואלה דבריה כפי שהוגשו ביום 20/1/20 לתלה"מ 27263-07-189: "נראה כי או. מכילה את א. למרות הקושי הרב שחוה בצל הגירושין... חש צורך רב יותר לגונן על האב בדחייתו את אימו בכל מיני טעמים כמו קללות ושפת גוף המשדרת דחיה כלפיה... הילד חצוי ומרגיש מחוייב לאביו, הוא לא מאפשר לעצמו לשחרר את התפקיד של שומר הדגל על המוצב של אבא, כאילו הסביבה מצפה ממנו, כאילו מבקש לרצות ולא לאכזב... האב חייב לשחרר אותו משם. תפקיד האב לחזור ולהכיל את בנו ולא להיפך". דברים אלה ממחישים את מצבו הרגשי הקשה של הבן הבכור הנמצא עם האב, בשל המסר הבעייתי שמקבל מאביו, בגינו מתקשה בקשר עם אימו.

...

לאור כל האמור לעיל נפסק בזאת כדלקמן: האישה רשאית לרכוש חלקו של האיש בדירה תמורת 770,741 ₪.

המסקנה היא כי האיש אינו זכאי לדמי שימוש ראויים לפי אף אחת מאמות המידה שנקבעו בפסיקה.

התוצאה היא כי התובענה בעניין זה נדחית.

סיכומו של עניין, הואיל והכנסתה הפנויה של האם עומדת על סכום הגדול פי 3 מהכנסתו הפנויה של האב, כאשר 3 מתוך ארבעת הילדים נמצאים אצלה, התוצאה היא כי האם תישא במזונות הילדים הנמצאים אצלה והאב יישא במזונות הבן המתגורר עימו.

לאור כל האמור לעיל, התוצאה היא כדלקמן: תביעת האישה לחלוקת הרכוש בתלה"מ 27314-07-19 מתקבלת בחלקה והצדדים יפעלו לפי האמור בסעיף 91 לפסק הדין.

תביעת האיש לדמי שימוש ראויים בתלה"מ 42886-10-21 נדחית במלואה; תביעת האישה למזונות בתלה"מ 27286-07-19 נדחית במלואה.