כאמור לעיל, "בקשה לצוו הגנה, כשמה כן היא, הליך שנועד לצורך מתן הגנה לזקוק/ה לה מפני סיכון פיסי ואחר בהתאם לעילות הקבועות בחוק למניעת אלימות במשפחה [...] הא ותו לא. הליך של צו הגנה לא נועד לשם השגת יתרון דיוני בהליכים אחרים ואף לא לשם הרחקת מאן דהוא ממקום כלשהוא, כל עוד לא מהוה אותו מאן דהוא סיכון (בהתאם למפורט בחוק) למבקש/ת הצוו או שמתקיימת עילה אחרת בהתאם לסעיף 3 לחוק" (ה"ט (פ"ת) 52338-11-21 אלמונית נ' אלמוני, לעיל).
...
בנסיבות אלו, שוכנעתי, כי חרף העובדה שבפן המעשי, לכאורה, אין כל פגיעה במשיב מעצם מתן הצו ואילו מנגד קיימת תרומה מהותית להשקטת נפשה של המבקשת, הרי שבהעדר הסכמה, אין בסמכותי להעניק למבקשת את הסעד המבוקש על ידה.
זאת, נוכח העובדה שראיותיה של המבקשת, כפי שהובאו בפני ערכאה זו, אינן מבססות עילה מהעילות בגינן ניתן לתת הצו המבוקש ובהינתן כי מקובלת עלי טענת המשיב כי בנסיבות מקרה זה, מתן הצו עלול להביא פגיעה ממשית בשמו הטוב.
סוף דבר, הבקשה למתן צו הגנה נגד משיב 1, נדחית.
