בקשה למתן צו גילוי ועיון במסמכים בעבודות פיתוח תשתיות

הרקע התובעת, חברה לעבודות עפר תשתיות ופיתוח, הגישה תביעה כנגד הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), שהיא חברה לבצוע עבודות עפר ופיתוח, וכנגד הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"), שהוא בעל המניות והמנהל של הנתבעת.

הבקשה ביום 2.8.2022 הגישה התובעת את הבקשה המונחת בפניי שכותרתה: "בקשה לצוו למתן תשובות לשאלות, גילוי מסמכים והמצאת העתק מסמכים". בבקשה נטען, כי ביום 5.4.2021 שלחה התובעת לנתבעת תצהיר גילוי מסמכים, לו צורפה פניה, במסגרתה התבקשו הנתבעים להמציא לתובעת תצהיר גילוי מסמכים מטעמם, להשיב בתצהיר על שתי שאלות, וכן לגלות ולהמציא את העתק של הפרק במסמכי המיכרז העוסק בעבודות הפיתוח והחפירות מושא התביעה, ההצעה שהוגשה על-ידי הנתבעת, וכן את כל החשבונות, חשבוניות המס והקבלות הרלוואנטיות לעבודות מושא התביעה.

בעיניין זה אני מפנה לדבריו של כב' השופט (בדימוס) א' גורן בספרו (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (כרך ב', מהדורה 13, 2020), בעמ' 1497): "אם העובדות הנדרשות עולות מהבקשה ומהמסמכים המצורפים לה או ממסמכים אחרים אשר לפני בית המשפט – אין חובה להגיש תצהיר. בהתאם לכך ניתן לתת החלטה בבקשה גם בהעדר תצהיר שצורף לבקשה" (עיינו גם בדברי כב' הנשיא (בדימוס) א' גרוניס ברע"א 7820/09 אבישר נ' ‏Sabona Enterprises b.v, פִסקה 4 (1.12.2009); וכן בדברי כב' השופט (בדימוס) צ' זילברטל ברע"א 8900/13 תדיראן הולדינגס בע"מ נ' הבר, פִסקה 9 (27.3.2014)).

...

לפיכך, אין להיעתר לדרישה להשיב על שתי השאלות שבסעיף 4 למכתב הדרישה.

סבורני, שמכיוון והעובדות הנדרשות לצורך דיון בבקשה דנן עולות מהבקשה, מהמסמכים שצורפו לה וממסמכים אחרים המצויים בתיק בית המשפט, אזי לא הייתה חובה לתמוך את הבקשה בתצהיר.

סוף דבר אני נעתרת לבקשה חלקית, ומורה לנתבעים להמציא לתובעת את המסמכים שצוינו בפִסקה 18 של החלטה זו (מרבית המסמכים שהתבקש גילויים בסעיף 3 של מכתב הדרישה מיום 5.4.2021), וזאת לא יאוחר מיום 15.9.2022.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 19248-02-23 מפלסי הגליל סלילה עפר ופיתוח בע"מ נ' אל אם לוי משה קבלנים בע"מ לפני כב' השופטת אביגיל כהן, סגנית נשיא המבקשת - המערערת מפלסי הגליל סלילה עפר ופיתוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד עמיחי סגל המשיבה אל אם לוי משה קבלנים בע"מ ע"י ב"כ עו"ד עמית מלדסי ועו"ד אמיל דגאייב פסק דין

המבקשת – הנתבעת זכתה במיכרז עבור חברת נתיבי ישראל החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ (להלן: "מזמין העבודה") והיא היתקשרה עם התובעת בהסכם לבצוע העבודה.

ברשימת הבקשות שהוגשה על ידי התובעת – המשיבה נכתבה בקשה למתן צו לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים.

עוד לכתב ההגנה צורף כאמור המסמך, כשהוא כולל "השחרות". כלומר – היה ברור שהנתבעת מסכימה לגלות את הרכיבים בחשבון הרלבאנטיים לטענתה להסכם שבין הצדדים ולא לגבי רכיבים / עבודות נוספות שהיא לא צריכה להתחלק בהם עם התובעת לפי ההסכם שביניהן.

...

בהחלטה מיום 29.1.2023 נקבע: "לאחר שנתתי דעתי לנושא, אני סבור שיש מקום לחייב את הנתבעת להעביר את החשבון הסופי שהועבר ללא מחיקות כלשהן.

על כן, לצורך קביעה כי כל החשבון שבין המזמינה והנתבעת הוא רלוונטי למחלוקת למרות טענה לפגיעה באינטרס עסקי מובהק של הנתבעת, אני סבורה כי בית משפט קמא היה צריך לנמק מדוע אינטרס התובעת גובר על אינטרס הנתבעת ובייחוד מדוע המסמך המלא רלוונטי למחלוקת.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל במובן זה שבו בית משפט ייתן החלטה חדשה ובמסגרתה יבדוק את רלבנטיות המסמך המלא להליך ואת טענות הנתבעת לפגיעה באינטרס העסקי שלה.

בעקבות עדות זו, והגם שעיקרה היה שאינג' שטרסר אינו זוכר את הדברים נוכח חלוף הזמן, הגישו התובעים ביום 2.12.2022 בקשה למתן צו לגילוי מסמכים ספציפיים, ובקשו שייחשפו המסמכים השונים שלטענתם מעדותו של אינג' שטרסר עלה שהיו קיימים.

לפיכך, עולה בעניינינו בבירור השאלה האם אין מקום לחייב את המדינה בפצוי התובעים: האין לומר שמכיוון שסוחרי מרכז העיר ירושלים "נשאו על גבם את האלונקה" במשך כשנתיים עבור כלל תושבי העיר והמדינה, מן הראוי שכלל התושבים יחלקו אף הם בנטל באמצעות חיוב המדינה בפצוי התובעים? היטיב להציג שאלה זו מר יעקב ממליה, מנהל אגף תחבורה ופיתוח תשתיות בעריית ירושלים, שתיאר כי בזמן העבודות סבר שראוי לפטור את הסוחרים מתשלום ארנונה מחמת הקשיים שחוו הסוחרים ברחוב יפו, והעירייה אף פנתה בעיניין למשרד הפנים, אך בקשתה נדחתה.

בדיון זה ניתנה על ידי החלטה לפיה "מטעמים מעשיים בלבד, נוכח העובדה שנימצא כרגע בבית המשפט עד שממתין לעדותו, המסמכים יתקבלו לתיק קבלה טכנית בלבד, מבלי שיהא בכך משום הבעת עמדה לעניין קבילותם וכל טענות הצדדים בעיניין זה שמורות להם". לאחר העיון במסמכים, נהיר שמדובר במסמכים שאינם קבילים שכן לא הוגשו על ידי עורכם, ודין בקשת התובעים להדחות.

...

מכיוון שכך, לא הוכחה חבותן של הנתבעות בכל הנוגע לתחנת הדלק "סמדר", ודין התביעה בת.א. 26531-09-14 – להידחות.

משלא ניתן לקבוע ממצא שבעובדה על יסוד חוות הדעת מטעם התובעת, חוות דעת שנועדה להוכיח את נזקי התובעת, המסקנה המתחייבת היא שאין בפניי ראיה להוכחת הנזקים הנטענים.

התוצאה התביעות בת.א. 4091-06-14, 26531-09-14, 29915-02-16 – נדחות בזאת.

הבקשה למתן צו לגילוי מסמכים התובע הגיש בקשה לגילוי ועיון במסמכים הכוללת למעלה מ- 110 סוגי מסמכים, אותם בחר לחלק ל-3 קטגוריות: מסמכים חוזיים – שעניינם בהטעיית התובע להיתקשר בהסכם; מסמכים טכנולוגיים – בקשר לקניין שפיתח והמציא ובקשר לפעולות ולשימוש של הנתבעת בו; מסמכים כספיים – בקשר להכנסות ולרווחים הכלכליים שהשיגה הנתבעת בזיקה ו/או בהסתמכות על פיתוחי התובע.

תקנה 46(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן – תקנות בית הדין) מסמיכה את בית הדין ליתן צו לגילוי או לעיון במסמכים מקום בו יש צורך כדי "לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות". תכליתה המרכזית של תקנה זו היא להביא לחשיפת האמת ולעשיית צדק בהליך השפוטי, כמו גם לייעול הדיון על ידי נהולו "בקלפים גלויים", כאשר נקודת המוצא הנה גילוי מירבי ורחב של המידע הרלבנטי, תוך עריכת איזון בין הצורך הגילוי לבין אינטרסים אחרים שעשויים להיות מעורבים (ע"ע 28222-05-10 מכתשים מפעלים כימיים בע"מ נ' יהודה פלצ'י (21.09.10); בג"צ 844/06 אוניברסיטת חיפה נ' פרופ' עוז (14.05.08)).

כאשר מועלית טענה לקיומם של סודות מסחריים במסמכים או במידע שגילויים התבקש, אין ליתן צו לגילוי מסמכים "בטרם הונחה תשתית ראייתית, ולו מינימאלית, לטענות מבקש הגילוי" (רע"א 3638/03 ביטום תעשיות פטרוכימיות בע"מ נ' כמיפרן נ' ישראל בע"מ, פ"ד נח(1) 97 (2004)).

...

שנית, אשר לטענת הנתבעת לפיה היה על התובע לתבוע סכום משוער, הרי שבנסיבותיו של תיק זה, אין בידי לקבלה.

כללם של דברים הבקשה למתן צו לגילוי מסמכים והבקשה למסירת שאלון – נדחות.

הבקשה לכימות התביעה – נדחית בשלב זה. ככל שיהא בכך צורך, יידרש בית הדין לבקשה זו בשנית בהמשך.

המסגרת הנורמאטיבית - תקנה 46 (א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 (להלן – התקנות), קובעת כי: "בית-הדין או הרשם רשאי ליתן צו למסירת פרטים נוספים, ולבקשת בעל דין אף לגילוי או לעיון במסמכים, אם היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות". בע"ע (ארצי) 494/06 מדינת ישראל - נציבות המים - קלרק אבנצ'יק (28.3.2007), נקבע כך כי שלב ראשון בדיון בבקשה הוא בחינת רלוואנטיות המידע המבוקש לטענות התובע שבכתב התביעה: "שני תנאים להתקיימותו של מבחן הרלבנטיות: תנאי הסף, בו נידרשת הוכחת קיומה של זיקה ברורה בין גילוי החומר המבוקש לבין טענותיו של המבקש בהליך העקרי. זהו ההיבט הצר של מבחן הרלבנטיות, שקיומו הוא תנאי הכרחי, לקיומו של "דיון יעיל" כנדרש בתקנה 46 לתקנות.

נטען כי אין חולק כי הנתבעת עוסקת גם בגינון אולם עיקר עיסוקה הוא בתחום התשתיות, עבודת הטרקטורים, פינוי גזם, פיתוח והקמת גינות נוי וגני משחקים (סעיף 6 לכתב ההגנה).

אולם – "...סיווג עיקר עסוקו של המעסיק  מצריך תשתית ראייתית, ובהיבט זה מצוי העובד בנחיתות. המענה לכך טמון במיצוי הליכי הגילוי המיועדים להבטיח שההליך יתנהל ב"קלפים פתוחים" (סעיף 6 לפסק הדין אשר ניתן בע"ע (ארצי) 25818-05-17 נריה קבלן - טאבון בן יהודה בע"מ,  08.07.2018‏‏.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ובשים לב להסכמות החלקיות אליהן הגיעו הצדדים בדיון המוקדם ועל בסיס כלל החומר המונח בפני עד כה, אני מורה כדלקמן: אשר לרישומי הנוכחות ופנקס חופשות – אין מחלוקת בין הצדדים באשר לרלוונטיות רישומי הנוכחות, לדיון בתביעה.

משכך, בקשה זו נדחית.

לסיכום, על הנתבעים לפעול בהתאם להחלטה זו בתוך 14 ימים מהיום.