בקשה למתן צו ביניים בעניינו של קטין חטוף

כך, בדוא"ל מיום 2.1.22 דרשה התובעת מהנתבעת "שתעמדי בתשלום השכ"ט ותעבירי את היתרה בסך 7,135 ₪ לחשבוני לאלתר". עוד כתבה בהודעה: "להזכירך את ביקשת לשלם את השכ"ט בשני תשלומים בימים רציפים – ואני נעניתי לבקשתך לפנים משורת הדין". הדעת נותנת, כי אילו התשלום עצמו היה ניתן בהנחה לפנים משורת הדין, הרי שהתובעת הייתה מציינת זאת, ולא רק את העובדה שחלוקת התשלום הייתה לפנים משורת הדין.

בטרם כניסה להוראות הטבלה אציין כי בהתאם להערות הכלליות הצמודות למחירון ויצ"ו התעריפים הקבועים בו הנם "תעריפים מקסימאליים לטפול בפונות ויצו. עורך הדין רשאי להפחית מההסכם הנקוב במסמך זה". עוד נקבע כי "יש לוודא שהלקוחה מקבלת הסכם שכר טירחה ברור ומפורט" ובסעיף 11 נכתב כי "ישנם הליכים סבירים וחריגים שאינם כלולים בסל השירותים המוצע על ידי ויצו ולכן עורך הדין יתמחר אותם כראות עיניו (למשל הליך של החזרת קטין חטוף)". ברם, בעניינינו - לא נחתם הסכם שכר טירחה לשירותים נוספים, מעבר לתעריפים הכלולים במחירון ויצ"ו. בטבלה כלולים סעיפים רבים המעלים שאלות ותהיות.

התובעת לא הפניתה לסעיף הרלבנטי במחירון ויצ"ו, ולא ברור על מה מבוססת דרישה זו. סעיף 9: 3,000 ₪ בגין "צו עשה". התובעת הפניתה לרכיב במחירון של תביעה כספית שמחיר המינימום שלה הנו 4,000 ₪.

ברם, סעיף 5 להערות למחירון מורה כי "בקשות ביניים לא מהותיות כגון דחיית דיונים, בקשת ארכות, תיקון טעות סופר, בקשת הבהרה וכדומה לא יחויבו בתשלום נוסף ויבוצעו כחלק מהטיפול בתיק". לכן לא היה מקום לחיוב בגין הליכים אלה.

...

המסקנה העולה היא, כי משקל "הודאת החוץ" של התובעת, קרי דרישתה לתשלום לפני הגשת התביעה ולפני מכתב ההתראה האחרון, בסך של 7,135 ₪ אשר נובעת מישיבת גמר חשבון שביצעו הצדדים, גבוה לאין ערוך מהטבלה שערכה בדיעבד לצרכי התביעה, ולפיכך יש לקבוע כי יתרת החוב אינה עולה על סכום זה. לטענת הנתבעת, יתרת החוב נמוכה יותר, מאחר שהתובעת דרשה בגין דיון ההוכחות סך של 4,095 ₪, בעוד שלפי מחירון ויצ"ו התעריף הוא 2,000 ₪.

יוצא אפוא, שמסכום יתרת החוב בסך 7,135 ₪, יש לנכות את סכום ההוצאות והאגרה שהושבה לנתבעת, בסך של 6,455 ₪.

סוף דבר: על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 680 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד היום, ובסך הכל 743 ₪.

ההחלטה ניתנה במסגרת בקשה מיום 9/8/23 שהגישה המערערת להארכת צו ביניים אשר ניתן תחילה ביום 22.6.23 בעיניינה של הקטינה ס', ואשר בוצע ביום 25/6/23 ובהמשך הוארך ביום 24/7/23 ב-30 יום.

ביום 21/6/23, משעלה כי הקטינה ממשיכה למכור ממתקים ברחוב, וכי היא עלולה להיות נתונה להטרדות מצדם של צעירים אשר עוברים במקום, לרבות חשש לפגיעה או לניסיון חטיפה, פנה המערער 2 לבית-משפט קמא בבקשה להוצאת צו ביניים לפי סעיף 12 לחוק הנוער, לשם הוצאת הקטינה למרכז חרום.

...

לנוכח המתואר לעיל וגם הקושי הכרוך באותה עמדה שהציגו המערערים, לפיה תהליך האבחון טרם הגיע לסיומו, ועל-כן יש לקבע את המצב הנוכחי בו שוהה ס', בניגוד לרצונה, הרחק ממשפחתה ואמה, בניגוד לרציונל העומד בבסיס צווי הבינים שנועדו לתקופה קצובה וקצרה, תחת הפיכתם, הלכה למעשה, למעין קבועים וממושכים, סבורני כי לא עלה בידי הרווחה להציג עבור ס' אלטרנטיבה טיפולית טובה, ודומה כי חזרתה לחיק משפחתה בנסיבות דנן מהווה החלופה הטובה ביותר עבורה.

סבורני כי לא נשקלה די הצורך האפשרות של עריכת אבחון במסגרת הקהילה, וזאת בשים לב לתוצאות ולהשלכות הטראומטיות העלולות להיגרם לס' מעצם ההוצאה ממשמורת אמה והקפאת מצב זה למשך חודשים רבים מבלי שחלה התקדמות בבניית תכנית טיפול עבורה.

נוכח האמור לעיל, אני מורה על דחיית הערעור.

הסניגור טען כי קיים מינעד רחב של ענישה ובהתייחסות לפסיקה לה טענה המאשימה סייגה בהבחנה כי אין לקבל את הפסיקה, משום שהיא עוסקת באיומים על עובדי ציבור, נתון שהוא לא קיים במקרה דנן .ההגנה התייחסה גם לתסקיר שירות המבחן בעיניינו של הנאשם.

במקרה הנוסף חטף המצלמה מיד הפקח ואיים עליו.

עונשו של הנאשם : בן 39, אב ל-4 ילדים קטינים, בעל עבר פלילי המיוחסות לו חמש הרשעות קודמות, במצב בריאותי לא שפיר, שנטל אחריות מלאה על מעשיו, שהביע חרטה כנה ואמתית ואף אמפטיה כלפי המתלונן, עונש של מאסר בפועל לתקופה של 4 חודשים שירוצה בדרך של עבודות שירות, מאסרים מותנים, צו מבחן למשך 12 חודשים ופצוי למתלונן ע"ס 3,000 ₪.

דרגת ביניים זו מחייבת המצאותם ברף גבוה יותר מאיומים כלפי אדם שלא בתפקידו לטובת הציבור, דהיינו : ממאסר קצר של חודש שניתן לרצותו בעבודות שירות ועד 12 חודשי מאסר.

גם קביעת מיתחם המתחיל במאסר, יבהיר כי איום על מעניקי שירות לציבור בקופות חולים, אגפי רווחה וקהילה, מחלקות הארנונה בכל רשות מוניציפלית, המוסד לביטוח לאומי, הוצאה לפועל, מוסדות שקום וטפול, שלוחי החוק ואוכפיו וכיוצ"ב – הוא כרטיס הכניסה לדיון באשר לגובהו של מאסר זה ואופן ביצועו.

האבסורד בפגיעה בנותני שירות רפואי הוא שאדם ניגש לקבל מענה רפואי גורם הוא עצמו לנזק למעניק השרות המבקש להעניק שירות זה לציבור לפי כללים ונהלים.

...

סוף דבר: לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים כמפורט לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 3 חודשי  מאסר שיבוצעו בדרך של עבודות שירות, בהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות השירות.

פרטי המקרה השתלשלות העניינים סוכמה בהחלטת הביניים מיום 30/8/23 בעיניין מינוי מומחים, אך לצורך הצגת התשתית העובדתית איחזור עליהן: "העובדות שאינן במחלוקת הנן כי הצדדים נפרדו ביום ---, והתירו נישואיהם ביום ---, כאשר הקטין נשאר בחזקת אביו. האם לקחה את הקטין לקייב ביום 22---, משם לארה"ב ביום 22---, ומשם דרך פולין לישראל ביום 23---. לאם אזרחות ישראלית והקטין במעמד תושב אירעי בארץ". תיק צו הגנה, ה"ט --- יוזכר כי, טרם פתיחת ההליך שבכותרת ע"י התובע, הגישה הנתבעת כאן בקשה לצוו הגנה בטענה לפיה היא מבקשת להרחיק בין התובע לקטין, אותו הביאה מאוקראינה, מאחר והתברר כי התובע נקט נגדו באלימות.

ראו למשל בע"מ 5313/21 פלוני נ' פלונית, 25.8.2021: "חוק אמנת האג הקנה מעמד נורמאטיבי מחייב לאמנה בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בינלאומית של ילדים, שנחתמה בהאג ביום 25.10.1980 (להלן: אמנת האג או האמנה). האמנה ביקשה להביא לשיתוף פעולה בין מדינות העולם בהתמודדות עם תופעת חטיפת ילדים על ידי מי מהוריהם, אשר החריפה עם העלייה בשעורי הגירושין ועם הניידות ההולכת וגוברת בין מדינות העולם (בע"מ 672/06 פלוני נ' פלונית, פ"ד סא(3) 247, 263 (2006) (להלן: עניין פלוני)). תכליותיה של האמנה הן להבטיח את החזרתם המיידית של קטינים (עד גיל 16) אשר הורחקו אל מדינה מתקשרת באמנה או לא הוחזרו ממנה שלא כדין, ולהבטיח כי זכויות משמורת וביקור על פי דינה של מדינה מתקשרת יכובדו ביעילות בשאר המדינות המתקשרות (סעיף 1 לאמנה). כדי להגן על תכליות אלו קובעת האמנה סעד המהוה מעין "עזרה ראשונה", אשר בגדריו מחויבות המדינות המתקשרות להורות על החזרת הילד החטוף אל המדינה ממנה נחטף בדחיפות ובמהירות האפשרית (סעיף 2 לאמנה; בע"מ 741/11‏ פלונית נ' פלוני, [פורסם בנבו] פסקה 9 (17.5.2011); ע"א 7206/93 גבאי נ' גבאי, פ"ד נא(2) 241, 256 (1997) (להלן: עניין גבאי)).

ביום 10/8/23 ניתן בתיק שבכותרת צו עיכוב יציאה מן הארץ ביחס לקטין לבקשת התובע.

...

אני קובעת כי די בכך כדי לקבוע כי הנתבעת הרחיקה את הקטין ממקום מגוריו הקבוע תוך הפרת זכויות המשמורת, למצער על בסיס הסכמתה בהתנהגות לחיי הקטין אצל אביו במשך לא פחות מחמש שנים.

הסכמה כזו לא השתכללה, ואני דוחה את הטענה לפיה משלוח הצעת הפשרה מהווה הסכמה להרחקה או לאי ההחזרה או השלמה עימן לאחר מעשה (סעיף 13(א) לאמנה).

אני קובעת כי תיאור המצב בו הקטין ואביו מסתתרים במקלטים ומרתפים, אינם שוהים בדירה, ישנן אזעקות, הלימודים הינם מקוונים, ונגרמת ירידה בלימודים, הקטין אינו יכול לצאת מהבית, ולכן אינו עוסק בפעילות גופנית, אינו מקבל טיפול רפואי מעידים על סיכון לנזק חמור, המהווה חריג לחובת הרשויות להורות על השבתו למקום מגוריו הרגיל.

אשר על כן אני דוחה את עתירת הנתבעת למנוע החזרת הקטין לאוקראינה על בסיס אלימות או הזנחה של אביו.

כסעד ביניים, ועד להחלטה אחרת על ידי בית המשפט המוסמך, אני קובעת כי הקשר בין הקטין לאב יתקיים יום כן יום לא בשיחת וידיאו בשעה 19:00, והנתבעת היא האחראית לקיום השיחה.

עם זאת, ולאור קביעותיי בעניין התנהלותה בהרחקת הקטין בניגוד לסירוב אביו, המעבר ממדינה למדינה, והנסיון בפועל לנהל את תיק המשמורת בישראל חלף הליך שנפתח באוקראינה כדין, אני קובעת כי התביעה נדחית, ללא חיוב בהוצאות משפט.

בפניי בקשה למתן החלטת ביניים לפי סעיף 12 לחוק הנוער (טפול והשגחה), להוציא הקטינות ממשמורת הוריהן והעברתן למשמורת רשות הסעד, וסידורן במרכז חרום X, וכן להעזר במישטרה במימוש הצוו במידת הצורך.

הבקשה הוגשה לבית משפט לעינייני מישפחה מאחר ותיק המשמורת מיתנהל בפני מותב זה, ואף ניתנו מספר החלטות בעיניין העברת הקטינות לידי האם.

תיק ה"ט 28880-08-22 ביום 14/8/2022 הגישה האם בקשה לצוו הגנה נגד האב, לשיטתה בעת שהיא טיילה עם הבנות בפארק בעיר --, האב חטף שתי הקטינות כ' ו ר' וסרב להשיב אותן אליה.

היא גם ביקרה את הקטינות לאחר התלונה האחרונה, לפי בקשת המישטרה, ולא התגלה שום דבר, בדקה את הגוף של הקטינות לא היו סמנים לאלימות , היה סימן על הברך של אחת הקטינות , סימן רגיל כמו כל ילד שיכול לקבל מכה תוך כדי משחק או שנתקל במשהו.

...

התשתית העובדתית והראייתית שהונחה בפניי במקרה דנן, לרבות תסקירי שירות הרווחה ועמדת האפוטרופוס לדין, טענות הצדדים והתנהלותם כמפורט לעיל, ושמיעת הקטינות, הביאו למסקנה כי במקרה דנן האב נקט ונוקט בפעילות מכוונת לניכור הורי, הרחקת הקטינות מהאמא, לצורך העברתן להתגורר איתו בכפר X. וזאת מתוך המאבק והסכסוך שקיים עם האם ומשפחתה ,ומתוך הכעס והרצון הנקמני.

עוד שוכנעתי כי הסרבנות אשר ביטאו הקטינות לקשר עם האם נוצרה עקב הסתת האב את הקטינות כנגד האם, ולא עקב התנהלות לא ראויה מצד האם.

טענת האב כי אינו מתנגד לקשר בין האם לקטינות והסרבנות לקשר הינה מצד הקטינות עצמן, אינה מקובלת עלי.

שלישית, חיזוק להסתות נגד האם מצד האב נמצא בעובדה כי, הקשיים בקשר בין האם לבין הקטינות התבטא בהתנגדות הקטינות לקשר עם האם, כאשר היו מבקרות אצל האב, זה קרה גם בחודש 5/2023, עם הקטינות ועם הקטינה א' , וגם בחודש 10/2023 עם הבת הבכורה כ', דבר אשר הוביל להחזרתה בסופו של דבר, רק לאחר מעורבות הרווחה, המשטרה והעו"ס. רביעית, התנהלות ועמדת הקטינות מונעת מקונפליקט הנאמנות בין שני ההורים, בהקשר זה אציין כי בחודש 10/2023 הקטינה א' סירבה ללכת לבקר אביה ורק לאחר מעורבות שירות הרווחה חודש הקשר.

לאור כל האמור לעיל אני מקבלת את הבקשה ומכריזה על הקטינות כקטינות נזקקות שמתקיימים לגביהן תנאי סעיף 2(6) לחוק הנוער הנ"ל. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן: אני מורה על נקיטת אמצעים זמניים לגבי שלושת הקטינות, הוצאתן ממשמורת הוריהם והעברתן למשמורת רשות הסעד וסידורן במרכז חירום X וזאת לתקופה של 30 יום.

ב. אני מורה למשטרת ישראל לסייע בידי שירות הרווחה לצורך מימוש הצו.