בקשה למתן צו ביזיון בית המשפט בגין הפרת פסק דין בפינוי-בינוי

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 72732-05-19 מזור ואח' נ' נווה הישג יזמות ובניה בע"מ ואח' לפני כבוד השופטת הדס פלד התובע/הנתבע שכנגד: דוד מזור ע"י ב"כ עו"ד דוד מזור ואח' הנתבעת/התובעת שכנגד: בית אפרת ברחוב המלאכה 23 בע"מ ע"י ב"כ עו"ד נמרוד כנפי ואח' פסק דין

ביום 9.9.2019, הגישה בית אפרת בקשה למתן צו לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט.

פינוי, האמנם? בית אפרת טוענת כי קמה לה הזכות לביטול ההסכם בשל הפרה יסודית ולפינויו של מזור מהמושכר, וזאת נוכח סעיפים 8.4.2 ו-19.2 להסכם.

לטענת מזור, בית המשפט פסק בהתאם להסכמות הצדדים כי המשך הדיון בתביעת הפינוי, יעשה רק לגבי המחלוקות הכספיות בין הצדדים.

...

לאור האמור, איני מקבלת את טענת בית אפרת כי מדובר בהפרה יסודית של ההסכם המקנה לה זכות לבטל את ההסכם ולפנות את מזור מהמושכר.

סוף דבר לסיכום, בתקופת הגרייס מיום 1.5.2014 עד יום 31.5.2015, היה על מזור לשלם 1,000 ₪ כולל מע"מ בגין חניות + 800 ₪ לחודש בגין חשמל ומים, ובסך הכל 23,400 ₪.

התביעה שכנגד נדחית.

בתחילה הרסה את מיתקני הבטיחות של בית ספר המשיבה בכדי להוביל לסגירתו ולקבלת הסעד הנעתר בבריונות ומשהופסקה בצו בית המשפט, פנתה לדרך נפסדת אחרת, הגשת צוי מניעה מופרכים בשיהוי וצו בזיון, תוך יומרה לשנות את המצב מזה שנים רבות, שאם יתקבלו, ייסגר בית הספר ומטרתה תושג מבלי שתוכיח תביעתה, ולכן אינה זכאית לסעד מן היושר.

לטענת המבקשת, קיים מעשה בית דין פסק דין חלוט בנוגע לאיסור הבנייה, העוסק בפלישה ובבנייה הבלתי חוקית, ביחס להתנהלות הפסולה של המשיבה, המהוה הפרה יסודית של הסכם תשס"ד, ככל שבתוקף.

עוד נטען, שפסקי דין שניתנו בהסכמה ובכללם החובה הברורה לפעול לפי ההסכמים והדין, אינם מבססים זכות לכאורית למבקשת לסעד זמני בהליך פינוי.

יש לקבל את טענת המשיבה, שהיא מוסד לימוד ובית לעשרות תלמידים בסיכון, כל פגיעה בשגרת פועלה מזה עשרות שנים, משמעה, נזקים ישירים ועקיפים לעשרות תלמידים ומורים, צוותי הוראה ומדריכים, ולכן יש לבחון האם נחוצים הסעדים הזמניים דוקא עתה, ואם ישנו חשש שאי מתן הצוו לא יאפשר למבקשת לממש את פסק הדין, או שמא מדובר בניסיון פסול ושימוש לרעה בהליכי משפט בכדי למנוע חידוש רישיון המוסד ולהגן על התלמידים.

...

ביום 21.6.2018 ניתן פסק דינו של בית המשפט בבקשה (כב' השופטת ליפשיץ-פריבס).

ביום 8.8.2019 הגישה רמ"י תביעה זו במסגרתה היא דורשת את סילוק ידם של הנתבעים 1-3 (להלן "הנתבעים") משטח המקרקעין בחלקות ב' והשבת המצב לקדמותו; מתן צו מניעה קבוע להפסקה ומניעה עתידית של כל שימוש מפר במקרקעין וכן למניעת שימוש במבנים שניבנו או ייבנו בנחלה ללא הסכמת הרשות ובנגוד לחוקי התיכנון והבנייה; תשלום דמי שימוש הכוללים רווח יזמי עבור השימושים שאינם כדין במקרקעין משנת 2012 ועד ליום 6.8.2019 בסך של 782,144 ₪; ותשלום דמי שימוש נוספים מיום 6.8.2019 ועד ליום פינוי המקרקעין בפועל.

הנתבעים מפרים מזה שנים רבות באופן בוטה הן את ההסכמות אליהן הגיעו עם רמ"י והן את פסקי הדין והחלטות בתי המשפט.

להתנהלות זו ישנה עלות ועמדו על כך בתי המשפט במקרים דומים: "משך שנים התנהלו המערערים בנגוד לחוק, תוך שהם מבזים את החלטות בית המשפט משל לא ניתנו. במשך שנים עשו המערערים שימוש במקרקעין בנגוד לחוק, תוך שהם גורפים רווחים ומבלי שישלמו עבור השמוש המסחרי שנעשה במקרקעין. המערערים לא קיימו החלטות בית המשפט להרוס את המבנים שניבנו במקרקעין שלא כדין, על אף שכל הארכות שניתנו להם חלפו, כך שהמינהל נאלץ לסייע בבצוע ההריסה. להתנהלות זו של המערערים ישנן עלויות ועליהם לשאת בהן" (ע"א (מחוזי ב"ש) 24603-06-13 מלכיאל נ' מינהל מקרקעי ישראל, פסקה 9 (16.2.2014) (להלן "עניין מלכיאל")).

לאור היתנהלות הנתבעים כפי שפורטה, היתנהלות שהראתה כי קשה לסמוך על כך שיכבדו את הוראות החוזה ואף הוראות הניתנות במסגרת פסקי דין והחלטות, ולאור ההפרה במשך שנים רבות שמעלה חשש ממשי גם להפרות עתידיות, ולאור העובדה שהוכחה, כפי שיפורט בהמשך, כי גם בעת הגשת התביעה עדיין היו הפרות במקרקעין, אני סבורה כי אין מדובר בסעד תיאורטי בלבד ואין כל מניעה לתיתו.

...

שתי התכליות האמורות, ארכה לצורך הסדרה בלבד, ותמריץ להפסקת השימוש החורג, מובילות למסקנה כי כוונת ההסכם הייתה שככל שיפרו הנתבעים את ההסכם ולא יפסיקו את השימוש החורג יאלצו לשלם דמי שימוש מיום מתן פסק הדין.

אני סבורה כי יש לקבל את עמדת רמ"י. בהסכם הפשרה בין הצדדים לא הוגדרו דמי השימוש בהם יחויבו הנתבעים או העקרונות לקביעתם, וכל שנקבע הוא כי ישולמו דמי שימוש ראויים עפ"י קביעת השמאי מטעם התובע, דהיינו מטעם רמ"י. העולה מן האמור הוא כי דמי השימוש יקבעו בהתאם לנהלי רמ"י במועד בו יחושבו דמי השימוש.

סיכום בהתאם לקביעות דלעיל, התביעה לסילוק יד נדחית.

לפניי בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט (להלן: הפקודה ), לפיה התבקשתי לאכוף על המשיבים לקיים את הוראות הסכם הפשרה, שניתן לו תוקף של פסק דין ביום 20.7.2021.

לכן המבקשת עותרת למתן סעדים בהתאם לפקודת ביזיון בית משפט, כאשר לדידה הפעולות הנדרשות הן כדלקמן: פינוי כל החזירים מהמכלאות המוגבהות ופרוק המכלאות הללו.

לאור זאת המבקשת טוענת כי בקשתה עומדת בכל התנאים הנדרשים למתן סעדים בהתאם לפקודת ביזיון בית משפט ועל כן מבקשת כי יוטלו קנסות מתמשכים בפועל על המשיבים בשל הפרת הסכם הפשרה, ולחילופין, לקצוב פרק זמן קצר לפני הטלת קנסות מתמשכים בפועל.

המשיבים טוענים כי אינם מפרים או מבזים את הוראות בית המשפט בהתאם לפסק הדין שניתן, אלא הודיעו בכתב למבקשת כי הם מתכוונים לשתף פעולה באופן מלא ולבצע את כל הנידרש בכדי לעמוד במוסכם בין הצדדים.

כתימוכין לכך צורפו לתגובה תמונות על עבודות הבניה.

לבסוף טוענים המשיבים כי לא הפרו כל צו של בית המשפט באופן שיש לאכוף עליהם לציית בעתיד לכל צו אחר שיינתן, כאשר ברור שאין מקום לעשות שימוש בפקודת ביזיון בית משפט.

...

לכן לגבי סעיף זה אני דוחה את הבקשה.

התוצאה אני מקבל את הבקשה ומורה כדלקמן: אני מורה למשיבים לקיים את החיובים הקבוע בסעיף 2.

אני מורה למשיבים לקיים א החיובים המוטלים עליהם בסעיפים 2.

בהמשך, נדחתה בקשת המשיבים למתן צו מאסר וקנס נגד המבקשים לפי פקודת ביזיון בית המשפט בשל הפרת הצוו הראשון, משנקבע כי הדרך המתאימה היא לפי סעיף 237 לחוק.

זאת ועוד אחרת, היתנהלות המבקשים בהליכים, מטילה צל כבד על טענתם כי ביצוע הצוו ופינוי אתר המטמנה גרם להם לעיוות דין.

על סמך היתנהלות המבקשים בהליכים, בית המשפט המחוזי קבע באופן נחרץ בפסק דינו: "לא ניתן לעבור בשתיקה על היתנהגותם של המערערים [המבקשים – י' א'], גם במסגרת הליך זה, בו ביזו ביודעין ובמכוון החלטות מפורשות בהן דחיתי את בקשותיהם לעיכוב ביצוע – בתי המשפט מורים ומצווים, והמערערים בשלהם. בשלב זה של ההליכים ולנוכח החלטות מפורשות, היתנהגות זו אינה יכולה למצוא בסיס בנימוק משפטי מתוחכם או בערפל פסיקתי – אין היא אלא מעשי הפקרות, שלא לומר ביריונות." (ההדגשות הוספו – י' א') בפי המבקשים טענות על עוות דין שניגרם להם כתוצאה מבצוע הצוו, זאת בעוד שהתנהלותם מלמדת על זילזול עמוק כלפי החלטות הרשויות ובתי המשפט – בבחינת 'טובל ושרץ בידו' (רע"פ 5335/19 פלד נ' הוועדה המקומית לתיכנון ובניה חיפה, פסקה 15 (14.8.2019)).

...

לבסוף, משבוצע הצו, כאמור, מבוקש "להורות למשיבים למחוק עבירה זו מכתב האישום". מנגד, לעמדת המשיבים משבוצע הצו יש לדחות את הבקשה על הסף.

דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית אפוא.