הבנייה הסתיימה והושלמה למעלה מ-60 יום לפני מתן הצוו, והצו אינו נחוץ לצורך מניעת עבודה מוגמרת.
צו המניעה הזמני ניתן, אך הנתבעים הפרו אותו, והתובעת הגישה לבית המשפט נגד הנתבעים בקשות לפי פקודת בזיון בית המשפט.
בהחלטתה מיום 11.7.19 כתבה כב' השופטת גלט, שדנה בבקשה לצוו מניעה זמני ובבקשות לפי פקודת בזיון בית משפט, כדלקמן:
"לנוכח עדות המפקחים שהייתה מהימנה ומעוגנת בתמונות ודו"חות, אני דוחה את טענות המשיבים לפיה מדובר במבנה המאוכלס כבר על פני תקופה. מהתמונות עולה בבירור שמדובר במקום שאינו ראוי למגורי אדם, נכון ליום 24.6.19, מועד בו היתקיים הדיון הראשון בבקשה בפני.
העובדה שבעבר המקרקעין שווקו במיכרז, מחזקת דוקא את טענת התובעת שאין נימוקים מיוחדים להקצות לפורשים.
מנסח הרישום שצרפה התובעת ומנסחי הרישום שצרפו הנתבעים עולים הפרטים כדלקמן:
הרישום הוא בפנקס הזכויות, שמשמעו הוא שהמקרקעין עברו הליך של הסדר על פי פקודת ההסדר;
בעבר הייתה חלקה זו כלולה בגוש 9081 חלקה 39;
ביום 10.3.1974 ניתן פסק דין בו נקבע כי הבעלות במקרקעין שהיו ידועים כגוש 9081 חלקה 39 חלקה 39 הנה של מדינת ישראל;
חלקה 39 הייתה בעבר בגוש 8864 ומספרי החלקות שהייתה מורכבת מהן היו 149-150, 152, 155, ו-161, בשטח כולל של 121,174 מ"ר. כל שטח זה הועבר מגוש 8864 לגוש 9081, ונרשם כחלקה 39 בגוש 9081;
ביום 14.2.2010 נעשתה חלוקה של חלקה 39, וחלק מחלקה 39 הפך להיות חלקה 67 בשטח 1,067 מ"ר;
בשנת 2016 נרשמה חלקה 67 בלישכת רישום המקרקעין בפתח תקוה, כשזכויות הבעלות רשומות על שם מדינת ישראל;
משעברו המקרקעין הליך הסדר, אזי בהתאם לסעיף 125(א) לחוק המקרקעין:
"רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתכנו, אולם אין בכך כדי לגרוע מהוראות סעיפים 93 עד 97 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט-1969."
על כן, ככל שיש לנתבעים טענות והשגות לגבי הליך ההסדר, עליהם לפנות לבית המשפט המחוזי בכל הקשור לכך.
...
טענות הנתבעים:
בכתב ההגנה טענו הנתבעים שיש לדחות את תביעת התובעת מהסיבות כדלקמן:
התביעה הוגשה בשיהוי, שכן המבנה קיים כבר 20 שנה, והם נמצאים במו"מ להסדרת העניין, וכבר פורסם בעבר מכרז לשיווק המגרש;
יש לדחות את טענת התובעת כי רק ביום 11.3.2019 נודע לה על הבניה, שכן טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם צילומי האוויר של המבקשת, אשר מוכיחים את מועד הבניה הנכון;
בשעת פתיחת ההליכים נגד מר בדיר, המבנה של הנתבעים היה קיים, והנתבעת לא עשתה מאומה כנגד בנייה זו;
בין המבקשת לבין המשיבים ותושבים אחרים בכפר קאסם היה הסכם לפיו התובעת תפרסם את המגרש למכרז על מנת להגיע להסדר, הסכם שיש לכבדו.
בהחלטתה מיום 11.7.19 כתבה כב' השופטת גלט, שדנה בבקשה לצו מניעה זמני ובבקשות לפי פקודת בזיון בית משפט, כדלקמן:
"לנוכח עדות המפקחים שהייתה מהימנה ומעוגנת בתמונות ודו"חות, אני דוחה את טענות המשיבים לפיה מדובר במבנה המאוכלס כבר על פני תקופה. מהתמונות עולה בבירור שמדובר במקום שאינו ראוי למגורי אדם, נכון ליום 24.6.19, מועד בו התקיים הדיון הראשון בבקשה בפני.
סבור אני שיש לדחות טענה זו של הנתבעים מהסיבות כדלקמן:
מר וינר נשאל בחקירה הנגדית על עניין זה והשיב כי רמ"י לא נותנת פרס לפולשים על ידי הקצאת מגרשים אליהם פלשו;
הקצאת מגרשים לפולשים מהווה תמריץ שלילי להמשיך ולפלוש למקרקעין על מנת לקבל זכויות במקרקעין אלו, ודבר זה יביא למצב שבו "כל דאלים – גבר";
אם למר מועאד בדיר שהיה חולה אונקולוגי לא הסכימה התובעת להקצות לו את המגרש אליו פלש, קל וחומר שלנתבעים שלא המציאו כל מסמך רפואי לא תקצה התובעת את המגרש אליו פלשו;
הקצאת מגרשים לפולשים מהווה חריגה בלתי סבירה מסדרי מינהל תקין.
לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את טענת הנתבעים בדבר סבירות הקצאת המגרש לנתבעים.
סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן:
אני מורה לנתבעים ו/או מי מהם ו/או מי מטעמם ו/או בשמם לסלק את ידיהם מהמקרקעין הידועים כחלקה 67 בגוש 9081 (להלן-"המקרקעין") ולהחזיר את החזקה במקרקעין לתובעת כשהם פנויים מכל אדם וחפץ;
אני מורה לנתבעים ו/או מי מהם ו/או מי מטעמם ו/או בשמם להרוס את כל מה שנבנה שלא כדין על המקרקעין ולפנות מהמקרקעין את כל מה שנבנה כאמור, ולהחזיר את החזקה במקרקעין לתובעת כשהמקרקעין נקיים מכל אדם וחפץ;
את האמור בסעיפים קטנים (1) ו- (2) על הנתבעים לבצע עד ליום 31.5.23;
על הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת כדלקמן:
את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
