בקשה למתן פסק דין כנגד נתבע מחמת מעשה בית דין

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"א 40046-12-20 פרידמן נ' בנק לאומי לישראל בעמ ואח' מספר בקשה:4 לפני כבוד השופטת איריס לושי-עבודי מבקש (נתבע 1) בנק לאומי לישראל בע"מ ע"י ב"כ עו"ד אלון יואלי ואלון מגן ממשרד מיתר משיבה (תובעת) 1. שרה פרידמן על-ידי ב"כ עו"ד אסף מירוז משיב (נתבע 2) 2. מיקי פרידמן החלטה/פסק דין

המסגרת הנורמאטיבית תקנה 43 לתקנות קובעת כי "בית המשפט רשאי לדחות תביעה בכל עת בשל קיומו של מעשה בית דין, היתיישנות או מכל נימוק אחר, שלפיו הוא סבור כי ראוי ונכון לדחות את התביעה". (יצוין כי אף שהתובענה שבפנינו הוגשה בחודש דצמבר 2020, קרי לפני כניסתן של תקנות אלה לתוקף, הרי שתקנה 43 הנ"ל חלה על ענייננו מכוח תקנה 180(ג)(1) לתקנות).

לדברים אלה יש להוסיף כי לגבי תוקפו המחייב של פסק-דין שניתן בהסכמה כמעשה בית-דין קיימות שתי גישות עיקריות.

כאמור, במקרה שבפנינו, ניתנה הסכמה מפורשת של התובעת לעיקול הנכסים המשותפים ולכך שאם יינתן פסק-דין נגד הנתבע 2 במסגרת התובענה הכספית, לפיו יחויב הנתבע 2 בתשלום סכום כלשהוא לבנק, "יהיה זכאי הבנק, בנוסף לכל זכות אחרת לפי כל דין, להפרע מכל הנכסים ו/או הזכויות ו/או הכספים המעוקלים ו/או שניתן כנגדם צו הגבלת שימוש בנכסים לצורך מימוש פסק-הדין". להסכמה זו, כמו גם ליתר ההסכמות שנכללו בבקשות העיקולים השונות, ניתן תוקף של החלטות.

דהיינו, הסכמת התובעת כללה בחובה גם הסכמה לקביעות מסוימות בפלוגתות אפשריות, שאמנם לא הועלו למחלוקת על-ידי הצדדים אך למעשה הוכרעו במסגרת זו. יתרה מכך, כאמור, בהמשך השתכללו הסכמות והחלטות אלו לתוך פסק-הדין הסופי בתובענה הכספית ומימוש העיקולים הפך לחלק בלתי-נפרד גם מפסק-דין זה. סיכום: מכלל האמור לעיל, אני סבורה שבעניינינו חל גם השתק פלוגתא ביחס להחלטות מיום 17.12.2008 ו-11.4.2011 ויש לדחות את התובענה שבפניי בשל מעשה בית-דין.

...

אך לעומת זאת ראו, למשל, דברי כבוד השופט ע' גרוסקופף בע"א 4880,4913,8513/19 הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ נ' גזונטהייט ואח' (18.7.2022)‏‏, פסקה 35, לפיהם "יוער, כי סעיף 7 לחוק בנוסחו הקודם ממשיך לחול על הליכים שהיו תלויים ועומדים ערב התיקון". כמו כן, מפסקי-דין שונים, שלא כאן המקום לפרטם, ניתן לכאורה להסיק מסקנות סותרות בעניין זה. כך או כך, אני סבורה כי בענייננו, יש לדחות את טענת התובעת לפי סעיף 7 לחוק ההתיישנות, וזאת הן לפי נוסחו הקודם והן לפי הנוסח החדש.

סעיף 21 לחוק ההתיישנות אשר לטענת התובעת לתחולתו של סעיף 21 לחוק ההתיישנות, הרי שמקובלת עלי טענת הבנק, לפיה סעיף זה מופנה לשאלת ההתיישנות של פסק-דין ואינו קשור לשאלת התיישנותה של תובענה שטרם הוגשה.

סוף דבר מכלל האמור לעיל, התובענה נגד הבנק ונגד הנתבע 2 נדחית על הסף.

בית המשפט נתבקש להגדיר את 'הקבוצה' אשר בשמה תנוהל בקשת האישור כך: לעניין הסעדים הכספיים, הקבוצה תיכלול את כל מבוטחי כלל ביטוח בפוליסה ובפוליסות דומות, אשר רכשו את התרופה או תרופות דומות על פי מירשם רופא בעל רישיון ישראלי כדין, אך כלל ביטוח סירבה להשיב להם את הסכומים ששלמו, בטענה כי מיתקיים החריג, לפיו התרופה נתנה לדיאטה, והכול בשלוש השנים שקדמו לתביעת המבקש ועד למועד מתן פסק הדין בתביעה.

זאת, על מנת שלא לתמרץ את הגשתן של בקשות לאישור תובענות ייצוגיות מסוג זה. למעשה, עניין התועלת המתקבלת במסגרת בקשת הסתלקות הוותה עוד קודם לכן אבן בוחן בעת אישור גמול ושכר טירחה בבקשות כגון דא, וראו דבריו של פרופ' א. קלמנט במאמריו בעיניין זה כי "...כאשר הבקשה הביאה לשינוי בהתנהגות הנפגע ולפצוי הנפגעים, התובע ועורך-הדין זכאים לגמול ושכר טירחה עבור זמנם, הוצאותיהם והיוזמה לפעולה כנגד הנתבע" (א. קלמנט "פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית" משפטים מא 5, 88 (תשע"א)).

לאור המפורט לעיל, משאין בהסתלקות המבקש משום מעשה בית דין, ובהעדר נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, לא מצאתי כי יש צורך באיתור תובעים חילופיים או בפירסום הודעת הסתלקות.

...

סוף דבר ההסתלקות מבקשת האישור שבכותרת מאושרת בזאת.

תביעתו האישית של המבקש כנגד המשיבה נדחית.

30 ימים לאחר הגשת תצהיר מטעם המשיבה, לעניין יישום ההסכמות בין הצדדים כפי שפורטו בסעיפים 32.1-32.2, תשלם המשיבה את יתרת הגמול למבקש.

לפני בקשה למתן פסק דין נוכח קיומו של מעשה בי-דין (ובכלל זאת טענה להשתק פלוגתא) בין הצדדים נוכח ההליך שהתקיים בין הצדדים בת"א 21935-03-19 בבית משפט השלום בחיפה בתביעת המשיבה את המבקשת.

למותר לציין שעולה מפסק הדין שטענת המבקשת הייתה כי התביעה שהוגשה על ידי המשיבה, הוגשה אך כדי להיתחמק מחובה למבקשת : למעשה בחינה עניינית של תביעת המשיבה את המבקשת אינה מאפשרת לנתק את הקשר שבין טענות המשיבה לנזקים שנגרמו לה מההפרות הנטענות של המבקשת את הסכם האירוח כפי שטענה ואכן, בפסק הדין נקבע : "....אולם ראשית, יש להתייחס לעצם קיומם של ליקויים מצד הנתבעת בבצוע החוזה" (שם, עמ' 2 לפסק הדין).

האם לאור האמור יש לראות בקביעות פסק הדין משום השתק פלוגתא ו/או מעשה בי דין לתביעה שהגישה המבקשת כנגד המשיבה בבית משפט השלום בקריות לתשלום יתרת החוב בגין הסכם האירוח? התשובה לשאלה זו חיובית בשני המישורים דהיינו הן לאור קיומו של השתק פלוגתא : "הכלל העקרי האחר הוא: אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסויימת, שהיתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי-הזהות בין העילות של שתי התביעות. העיקר הזה ידוע בשם

קבע כי סך כל נזקיה של המשיבה בגין הפרת ההסכם על ידי המבקשת מגיעים כדי סך של 80,000 ₪ (90,000 ₪ לאחר קזוז הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪) ולכן, במצב דברים זה אני מקבל את הבקשה למתן פסק דין על יסוד טענת המבקשת להשתק פלוגתא ומעשה בי-דין שנקבעו בפסק הדין בתיק 21935-03-19.

...

קבע כי סך כל נזקיה של המשיבה בגין הפרת ההסכם על ידי המבקשת מגיעים כדי סך של 80,000 ₪ (90,000 ₪ לאחר קיזוז הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪) ולכן, במצב דברים זה אני מקבל את הבקשה למתן פסק דין על יסוד טענת המבקשת להשתק פלוגתא ומעשה בי-דין שנקבעו בפסק הדין בתיק 21935-03-19.

בס' 5 לכתב התביעה פורט גובה החוב ממנו יש לקזז את הסך של 80,000 ₪ שנפסקו לחובת התובעת בתיק 21935-03-19 לפיכך, אני מחייב את הנתבעת בתיק הנדון לשלם לתובעת סך של 334,012 ₪ וזאת בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

כמו כן, ובתוך המועד הנ"ל תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט: החזר אגרה ועוד שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.

מהות ההליך שבפני ביום 15.08.2021 ניתן על-ידי פסק-דין, במסגרתו התביעה נגד הנתבע, מר אהרון פרש (להלן: "הנתבע" ו/או "פרש") נדחתה מחמת מעשה בית דין ומיצוי עילה.

פסק הדין שניתן ביום 15.08.2021, עסק בפלוגתות הבאות: ראשית, האם בעניינינו מיתקיים מעשה בית דין ומיצוי עילה; האם בית משפט זה נעדר סמכות בינלאומית; האם פרש התחייב שלאחר קבלת הכספים מהאם המנוחה, הוא יעביר את הבית במיאמי על שמו של בני, או שמא הכספים שהועברו לידי פרש, הם עבור כספי הלוואות שניתנו לבני; האם יש להורות על השבת הכספים לבני; ככל ששאלה אחרונה זו תענה בחיוב יש לברר את טענת הקזוז שהועלתה על ידי פרש; כזכור, רק בעיניין הנתבע, בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה, שיש לקבל את העירעור, ולהשיב את העניין לבית המשפט לדיון ומתן החלטה חדשה בסוגיית סילוק התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין ומיצוי עילה.

עקרי טענות הצדדים בסיכומיהם עקרי טענות התובעת על בית המשפט לדחות את הבקשה למחיקה ודחיה על הסף של התביעה מחמת מעשה בית דין ומיצוי עילה; אין להחיל הכרה אגבית של פסק הדין הזר שניתן במיאמי לפי סעיף 11 (ב) לחוק אכיפת פסקי חוץ, תשי"ח- 1958 (להלן: "חוק אכיפת פסקי חוץ" ו/או "החוק").

...

בתוך כך, נקבע, שיש לקבל את הערעור ולקבוע, שככל שתדחה טענת הנתבע לסילוק התביעה על הסף, יש לקבלה לגופה, בכל הנוגע לחיוב הנתבע בהשבת כספי התמורה שהועברו אליו על ידי המנוחה, וליתן פסק דין משלים ביחס לרכיבי התביעה האחרים, תוך שמירת טענות הנתבע לקיזוז.

בתוך כך, נקבע, שיש לקבל את הערעור, ולקבוע, שככל שתדחה טענת הנתבע לסילוק התביעה על הסף, יש לקבלה לגופה, בכל הנוגע לחיוב הנתבע בהשבת כספי התמורה שהועברו אליו על ידי המנוחה, וליתן פסק-דין משלים ביחס לרכיבי התביעה האחרים, תוך שמירת טענות הנתבע לקיזוז.

סוף דבר מן המקובץ עולה, שבענייננו, לא היה הליך קליטה של פסק החוץ בישראל, לא הוגשה בקשה לאכיפה, או להכרה בפסק הדין הזר.

יוצא אפוא, כי הנושא לדיון בענייננו, אינו אכיפת פסק חוץ, אלא הכרה אגבית, לפי סעיף 11(ב) לחוק.

לאור האמור, טענת הנתבע לסילוק התביעה על הסף נדחית, אין בפנינו מעשה בית דין ומיצוי עילה, ועל כן יש להורות לחיוב הנתבע בהשבת כספי התמורה שהועברו אליו על ידי המנוחה.

...