בקשה למתן פסק דין חלקי נגד הרשות הפלסטינית בפיצויים עונשיים

בקשה למתן פסק דין חלקי נגד הנתבעת 1, הרשות הפלסטינאית (להלן: הרשות) שמחייב אותה, ביחד ולחוד עם נתבעים 7-3 (שנגדם ניתן פסק דין בהיעדר הגנה) בפיצויים עונשיים לעזבונו של המנוח יצחק כהן ז"ל (להלן: כהן).

...

כמו כן לא נמצא להתערב במסקנה שיש להשית על הרשות פיצויים עונשיים בנסיבות המקרה, אולם נקבע כי אין לפסוק לבנותיהן של המנוחים ולאם המנוח פיצויים עונשיים ואלה ייפסקו לטובת עיזבונות המנוחים בלבד (זאת בעקבות ההלכה שנפסקה בע"א 71/18 הרשות הפלסטינית נ' יורשי המנוחה שרון בן שלום ז"ל (10.3.2021), שנקבעה לאחר שניתן פסק הדין בעניין שמש).

אין בידי לקבל טענה זו. מקובלת עלי הגישה שיש לנקוט משנה זהירות כאשר צד זר מבקש להשתמש בהשתק פלוגתא לא הדדי התקפי וכי על דרך הכלל אין מקום לשימוש בהשתק כאשר בהתדיינות הקודמת הפלוגתא לא נדונה והוכרעה לגופה.

העובדה שבחרה, מטעמיה שלה, לפעול באופן זה, לא גורעת מהמסקנה שהייתה לה הזדמנות מלאה והוגנת להתדיין בשאלת אחריותה לפיגוע.

תוצאה התוצאה היא, כי לעת הזו הבקשה למתן פסק דין חלקי נגד הרשות נדחית, מהטעם שטרם נדונה טענת הנתבעים כי תביעתם של התובעים 6-2 – התיישנה וכן מהטעם שטרם החל שלב הבאת הראיות.

לפני בית משפט זה תלויים ועומדים מספר ערעורים המופנים נגד שלוש הכרעות שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי במסגרת התביעות המאוחדות: החלטה מיום 8.7.2019 בה נקבע בין היתר כי המבקשים אחראים לניזקי המשיבים בעקבות הפיגוע; פסק דין חלקי מיום 20.6.2022 בו נקבע בין היתר כי יש לחייב את המבקשים בפצוי עונשי לטובת עיזבונות המנוחים ולטובת משיבים 3, 6 ו-7 בסך כולל של 11.5 מיליון ש"ח בתוספת שכר טירחת עורכי דין; ופסק דין חלקי נוסף מיום 5.3.2023 בו נקבע בין היתר כי על המבקשים לשאת בפצוי עונשי לטובת משיבים 9-8 בסך כולל של מיליון ש"ח בתוספת שכר טירחה (להלן: פסק הדין החלקי השני).

ביום 24.7.2023 הגישו המבקשים את הבקשה שלפנַי לעיכוב ביצוע פסק הדין החלקי השני שניתן בעיניינם של משיבים 9-8, ולחלופין להפקדת הסכום שנפסק בו בנאמנות בידי בא-כוח המשיבים עד להכרעה בעירעור מושא בקשה זו. נטען כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים, שכן מדובר בסכום משמעותי שנפסק לאנשים פרטיים שמצבם הכלכלי אינו ידוע; וכן תלויים ועומדים צוי עיקול זמניים על כספיה של הרשות הפלסטינאית בסכום שמבטל כל חשש כי ייגרם קושי כלשהוא לגבות את הפצוי.

...

בנסיבות אלה, שעה שמדובר במעשה עשוי ואין עוד רכיב אופרטיבי בפסק הדין שניתן לעכבו, אין כל מקום להיעתר לבקשה ודינה להידחות (ראו והשוו: ע"א 5106/20 ארביב נ' עו"ד דידי אופיר, פסקה 13 (14.9.2020); ע"א 249/14 איסמעילזאדה נ' עו"ד דנה קישוני, פסקה 10 (9.4.2014); ע"א 9586/09 לייזר נ' אייזו לייזר זיווד אלקטרוני (1992) בע"מ (בפירוק), פסקה 5 (17.12.2009)).

לא למותר לציין כי בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע הוגשה למעלה מ-4 חודשים לאחר מתן פסק הדין החלקי השני, וזאת מבלי שפורט בבקשה כל הסבר המניח את הדעת לשיהוי זה. משאלו הם פני הדברים, אין למבקשים להלין אלא על עצמם ודין הבקשה להידחות.

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ת"א 39857-06-20 יגלסקי ואח' נ' גביש לפני כבוד השופטת יעל בלכר התובעים 1. ויקטוריה יגלסקי 2. דמיטרי יגלסקי ע"י ב"כ עו"ד רולנד רוט הנתבע יניב גביש, עו"ד ע"י ב"כ עוה"ד אביחי ורדי ויוסף יפרח פסק דין חלקי

כשנה וחודשיים לאחר מכן, ביום 20.2.2014, הגיש הנתבע לבית המשפט המחוזי בירושלים בשם התובעים תביעה לפיצויים עונשיים כנגד הרשות הפלסטינאית (הרשות או הרש"פ) (ת"א 43047-02-14 יגלסקי נ' הרשות הפלסטינאית.

עוד נקבע, כי התובעים לא הוכיחו שבשנים הרלבנטיות לא ניתן היה לקבל תשובה משפטית לאפשרות הגשת התביעה כנגד הרשות; וכי אין לדחות את תחילת תקופת ההתיישנות כך שתימנה ממועד ההכרעה של ערכאה משפטית בארץ או מחוצה לה בעיניין הגשת תביעה נגד הרשות הפלסטינאית או עד למתן חוות דעת מומחה בעיניין זה. כאמור, עו"ד רוט הגיש בשם התובעים ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון, וזה נדחה.

אך לשיטתם בפסק דין מאוחר יותר של בית המשפט העליון שניתן ביום 10.3.2021 בע"א 71/18 הרשות הפלסטינאית ואחרים נ' יורשי המנוחה שרון בן שלום ז"ל ואחרים (עניין בן שלום) בית המשפט שינה "באופן עיקרוני ובצורה דרמאטית מהקביעות שניתנו לפי כן על ידי בתי המשפט בישראל"; ובית המשפט העליון קבע קנה מידה של פיצוי לכלל יורשי העזבון בסך כולל של 3 מיליון ₪ בגין מותו של הנרצח בפיגוע, ללא קשר למספר קרובי המשפחה שלו.

אעיר, כי על אף קביעות פסק הדין בעיניין בן שלום שבעטיו התבקש תיקון התביעה, בכתב התביעה המתוקן נותרה על כנה סקירת הפסיקה של בתי המשפט המחוזיים שעליה ביססו התובעים את תביעתם המקורית לפצוי בסך של 10 מיליון ₪ לכל תובע, אף שהפכה לא רלבאנטית לעניין סכום הפיצויים שהוחמץ (כאמור התביעה מקורית הייתה על סך 30 מיליון ₪ - 10 מיליון ₪ לכל אחד מהתובעים-האחים, ועוד 10 מיליון ₪ לעזבון הסבתא).

...

לבסוף אציין כי הנתבע ביקש לסלק את תביעת התובע על הסף, ולבסוף ביקש לדחותה, מבלי שנימק מדוע יש לדחות את התביעה ולא למחקה.

סוף דבר בקשת התובעים לתיקון כתב התביעה, נדחית.

בקשת הנתבע מתקבלת כך שאני מורה על מחיקת תביעתו של התובע, ותיוותר על כנה תביעתה של התובעת על סך של 1,500,000 ₪.

סיכומי הרש"פ הוגשו ביום 1.6.2023 ואולם לבקשת הצדדים, החתימה על פסק הדין עוכבה עד לאחר ההכרעה של בית המשפט העליון בערעורים שהוגשו על שלושת פסקי הדין שנתנו על ידי מותב זה ביום 12.2.2023 בתיקים הבאים: ת"א 14057-09-19 פלוני נ' הרשות הפלסטינאית (להלן: עניין פלוני 1); ת"א 28601-06-17 פלוני נ' הרשות הפלסטינאית) (להלן: עניין פלוני 2); ת"א 3520-06-17 פלונית נ' הרשות הפלסטינאית (להלן: שלושת פסקי הדין הראשונים).

בשלושת פסקי הדין הראשונים נדונו לראשונה סוגיות הנוגעות לשעור הפצוי המגיע בגין הנזק הלא הממוני (לרבות אובדן החרות), והזכאות לפצוי עונשי ושיעורו, לתובעים שסייעו למדינת ישראל ונכלאו ועונו בגין כך על ידי הרש"פ. לכן בצדק בקשו הצדדים לעכב את מתן פסק הדין בתיק זה, כמו גם בעשרות תיקים נוספים שנדונים בימים אלה ושבהם עולות סוגיות זהות, עד לאחר ההכרעה של בית המשפט העליון ובכך לחסוך זמן ומשאבים לצדדים ולבית המשפט.

על פסק הדין החלקי הוגשו שלושה ערעורים לבית המשפט העליון (ע"א 5105/17, 6840/18, 6966/18 פלונים נ' הרשות הפלסטינאית (11.5.2021) (להלן: עניין פלונים) ובין היתר נדחו טענות הרש"פ בעיניין פורום לא נאות, שפיטות וחסינות.

הצדדים קבלו את הצעת בית המשפט לפיה לא יוגשו חוות דעת רפואיות, ובית המשפט יעריך את הנכות הרפואית לצורך קביעת גובה הנזק, בשים לב לכלל הראיות שתעמודנה לפניו, לרבות חוות דעת רפואיות שהוגשו בקשר לתובעים אחרים שהגישו תביעות נגד הרש"פ בגין כליאת שוא ועינויים (להלן: התובעים האחרים) בדומה להסכמה שנתנה בת"א 27644-06-17.

...

חיזוק לדבריו מצא בית המשפט בסימני הפציעות שבגופו (פסקה 644 להחלטת החבות).

בשים לב לגובה הנכות שנקבעה לתובעים האחרים ובהתחשב בתקופת הכליאה שהיא קצרה ביחס לתקופה שנדונה בתיק 27644-06-17 (שם קבעתי נכות בשיעור 25%), אני קובעת כי לתובע נגרמה נכות נפשית בגין מעשי הרש"פ, בשיעור 20%.

בהתחשב באמור, ובשים לב לכך שהתובע לא הציג ראיות לגבי השתכרותו לפני המעצר למרות שעבד בישראל ולא הייתה לכאורה מניעה ללקט ראיות סמוך להגשת התביעה בשנת 2005, ובשים לב לכך שלא היה לו אישור שהייה בישראל ובחלק מן הזמן הוא התגורר למעשה בישראל – אני קובעת כי בסיס השכר בתקופת המעצר יעמוד על השכר הממוצע במשק ברש"פ, דהיינו על סך 2,700 ₪.

רקע התובע, יליד 1962, הוא אחד מבין 65 תובעים שהגישו חמש תביעות נגד הרש"פ, בין השנים 2009-2003 (ת"א 5074/03, 6120/04, 7123/05, 2129/08 ו - 3144/09), בטענה כי נחטפו נכלאו ועונו, בין השנים 1996 - 2002, עקב חשד כי סייעו למדינת ישראל בסיכול פעולות טירור.

הסיכומים בתיק זה הוגשו ביום 17.12.2023 ואולם לבקשת הצדדים החתימה על פסק הדין עוכבה עד לאחר ההכרעה של בית המשפט העליון בערעורים שהוגשו על שלושת פסקי הדין שנתנו על ידי מותב זה ביום 12.2.2023 בתיקים הבאים: ת"א 14057-09-19 פלוני נ' הרשות הפלסטינאית (להלן: עניין פלוני 1); ת"א 28601-06-17 פלוני נ' הרשות הפלסטינאית) (להלן: עניין פלוני 2); ת"א 3520-06-17 פלונית נ' הרשות הפלסטינאית (להלן: שלושת פסקי הדין הראשונים).

בשלושת פסקי הדין הראשונים נדונו לראשונה סוגיות הנוגעות לשעור הפצוי המגיע בגין הנזק הלא הממוני (לרבות אובדן החרות בימי הכליאה), והזכאות לפצוי עונשי ושיעורו, לתובעים שנחשדו שסייעו למדינת ישראל ונכלאו ועונו בגין כך על ידי הרש"פ. לכן בצדק בקשו הצדדים לעכב את מתן פסק הדין בתיק זה, כמו גם בעשרות תיקים נוספים שנדונים בימים אלה ושבהם עולות סוגיות זהות, עד לאחר ההכרעה של בית המשפט העליון, ובכך לחסוך זמן ומשאבים לצדדים ולבית המשפט.

על פסק הדין החלקי הוגשו ערעורים והם נדונו במסגרת ע"א 5105/17, 6840/18, 6966/18 פלונים נ' הרשות הפלסטינאית (11.5.2021) (להלן: עניין פלונים), ובין היתר נדחו טענות הרש"פ בעיניין פורום לא נאות, שפיטות וחסינות.

...

בית המשפט מצא להתערב בקביעתי שלפיה בתקופות כליאה קצרות יש להגדיל את שיעור הפיצוי שניתן במסגרת פסק הדין החלקי בגין כל יום של כליאה.

המומחה השיב (ביום 30.10.2023) שהתובע אמר לו "באופן מפורש שיש לו הזכרות חודרנית בעינויים משתי תקופות המעצר ושמתן גזר הדין במשפטו החמיר את תחושת החרדה וקשיי הריכוז והתפקוד שלו. הוא לא תיאר אף אחד מגורמים אלו כקשה יותר מהשני. לכן נראה לי שהדרך היחידה לענות על שאלה זו בצורה כלשהי היא לחלק את גרימת הנכות באופן שווה בין 3 הגורמים כלומר 5% לכל אחד מהם". פרופ' רמי מושיוב בדק את התובע וקבע בחוות דעתו מיום 31.7.2022 שלתובע יש כאבי גב והגבלת תנועה מזערית, המלווה בספזם שרירים וברגישות ממוקמת בגב התחתון וכי נכותו לצמיתות היא בשיעור 5%.