בקשה למתן פסק דין הצהרתי על היות המבקש חסר דת

זו בקשת המבקש למתן פסק דין הצהרתי, על פיו המבקש הנו חסר דת, על מנת שפסק הדין ישמש תעודה ציבורית לצורך בקשה לשינוי פריט דת מ-"יהודי" ל-"חסר דת" במרשם האוכלוסין ובכל תעודה רשמית שבה מופיע פריט זה. לא הובהר איזו תעודה רשמית מבקש המבקש לשנות מלבד מרשם האוכלוסין, ועל כן אדון בבקשה לצורך הרישום במרשם האוכלוסין.

בא כח המבקש טען שחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו קובע חופש דת, ומכיוון שהחופש להיות חסר דת הוא חלק מחופש הדת, יש לשאלה המשפטית תשובה בדבר החקיקה שהוא חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו.

...

אני דוחה את טענת המבקש, שסעיף 2 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, לפיו אין פוגעים בכבודו של אדם באשר הוא אדם, קובע את חירותו של האדם לשנות את הרישום שלו מיהודי לחסר דת. המבקש לא הסביר, כיצד המשך הרישום שאדם שייך לדת מסוימת, פוגע בכבודו של אדם, כך שיש לשנות את הרישום, כדי שלא לפגוע בכבודו.

"שמורה לאדם הזכות שלא להשתייך לשום דת או לאום וכשהוא מצהיר על כך, יישארו פרטים אלה ריקים במרשם האוכלוסין". בית המשפט העליון הוסיף בפסק דין זה, כי יש לקבל את בקשתו של אדם הרשום במרשם כבן דת פלונית או לאום פלוני ובקשתו היא רק לשנות את הרישום על-מנת לשלול את שייכותו לדת כלשהי או ללאום כלשהו.

אכן, המבקש לפניי הוא בעל כוונה אמיתית, ומחשבתו שהוא חסר דת היא כנה וגישתו עניינית, ועל כן, יש להיעתר לבקשתו.

על פי כל האמור ועל פי הדין, אני מקבל את הבקשה ומצהיר כי המבקש יונתן בן חיים ת"ז 40214645 הוא חסר דת, ועל מירשם האוכלוסין לבטא מעמד זה של המבקש.

החייב והמשיבה הם חסרי דת, בעלי אזרחות ישראלית, ובעניינם היתנהל הליך של התרת נישואין בבית המשפט לעינייני מישפחה, זאת בשנת 2016, ובמהלכו התגרשו.

כמו כן, המשיבה הגישה בקשה להתיר לה ניהול הליך למתן פסק דין הצהרתי וכן בקשה להתיר לה המשך ניהול הליך מזונות הקטין בבית המשפט לעינייני מישפחה.

אשר להליך מזונות הקטין, המשיבה ציינה כי בדיון שהתקיים ביום 12.12.18, החייב הבהיר שברצונו לנהל הוכחות בשאלת גובה חיוב המזונות, ועל כן, ביקשה היתר לניהול המשך תביעה זו. טענות החייב החייב טען כי מאחר שנושיו עשויים להיות מורווחים מהליך פירוק השתוף, ראוי שהליך זה ייעשה באמצעות בית המשפט של פשיטת רגל.

...

בהחלטת ביניים שנתן בית משפט זה (כב' השופטת י. רוטנברג) ביום 1.10.18, בית המשפט לא ראה להיעתר לבקשה, וזאת על אף שלא הוגשה תגובה של המשיבה.

לאור האמור, אני מורה כי התביעות והטענות ההדדיות בין הצדדים ימשיכו להתברר בבית המשפט לענייני משפחה, לרבות התביעה לפירוק השיתוף.

לפניי בקשה למתן פסק דין המצהיר על היתיישנות ביצוע העונש בגין דו"חות חנייה שניתנו למבקש ע"י המשיבה בשנים 1999-2009, וכן הצהרה על בטלות הליכי הגבייה המנהלית, לרבות ביטול העיקול שהוטל על חשבון הבנק של המבקש.

מכאן שהיה על המשיבה לפעול במהרה לעניין גביית דו"חות החניה שניתנו למבקש, ומאחר שהמשיבה השתהתה, יש בכך כדי לקבוע שהיא לא קיימה סדרי מינהל תקין, ונהגה בעיניינו של המבקש בחוסר תום לב קצוני.

בסעיף ההגדרות שבחוק ההתיישנות בית משפט הוא "כל רשות שיפוטית או בורר, ולמעט בית דין דתי", עוד נקבע כי תובענה לעניין חוק זה משמעותה "הליך אזרחי לפני בית משפט". הינה כי כן, המחוקק קבע במפורש, כי יש להעלות את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה וזאת בפני בית משפט במסגרת הליך אזרחי, ולא בפני מנהל מיוחד במסגרת הליך מעין שפוטי.

המשיבה הפניתה במסגרת סיכומיה למספר פסקי הדין, מהם ניתן ללמוד על היות הליך של הוכחת תביעת החוב בפני הנאמן, הליך אזרחי לכל דבר ועניין, ובמסגרתו לנאמן תפקיד מעין שפוטי (ע"א 505/62 שותפות אחרים מאיר, חיפה נ' מפרק חברת אשרי לעם בע"מ פ"ד יז 833; ע"א 402/77 אריה גולדמן נ' יחיאל הרמן, עו"ד הנאמן על נכסי פנחס אופר, פ"ד לב(2), 421).

" כאן המקום לציין, כי בית המשפט הכיר באפשרות העומדת בפני בעל דין להעלות טענת היתיישנות כבסיס לתביעה לפסק דין הצהרתי כנגד הליכי גבייה שננקטו כנגד – כמו במקרה שלפנינו – כאשר אין בכך לשנות את אופייה של טענת ההתיישנות כטענת הגנה: "בנסיבות אלו יש לראות ב"מערכה" הראשונה, בה הנישום הנו "נתבע", וב"מערכה" השנייה, בה פונה הנישום לבית המשפט, מסכת אחת.

...

עולה מכאן שאופייה של טענת ההתיישנות הוא כטענת הגנה בלבד, וכך נקבע בע"א 522/71 בנין נ' בנין, פ"ד כח (2), 309, 326): "מעצם מהותה התיישנות דיונית היא טענת הגנה בלבד, ואין היא יכולה לשמש כעילת תביעה. השקפתו של השופט המלומד, שחייב רשאי להגיש תביעה נגד הנושה למתן פסק-דין הצהרתי שהחוב התיישן ושאין הנושה רשאי לגבותו, הופכת את ההתיישנות לפי החוק מדיונית למהותית, ועומדת בניגוד להוראות סעיף 2 של החוק. בסעיף 2 קבע המחוקק את התוצאה של ההתיישנות והיא; שאם "הוגשה תובענה על תביעה שהתיישנה וטען הנתבע טענת התיישנות, לא יזדקק בית-המשפט לתובענה". זאת היא התוצאה ותו לא; על-כן תנאי מוקדם להעלאת טענת ההתיישנות הוא - הגשת תובענה על תביעה שהתיישנה.

עוד לעניין זה, דו"חות מטעם המנהל המיוחד לרבות תוכנית פירעון החובות, מוגשים לתיק בית המשפט במסגרת הליך הפש"ר. מכאן עולה המסקנה, שהתובע ידע או היה עליו לדעת אודות תביעת החוב שהוגשה על ידי המשיבה, ומשך הם פני הדברים, עמדה לפניו האפשרות להגיש התנגדות לתביעת החוב שהוגשה לנאמן.

לסיכום לאור האמור לעיל, מורה על דחיית המרצת הפתיחה.

תובענה למתן פסק דין הצהרתי כי המבקשים 2-3 הם בני הדת היהודית והלאום היהודי, וזאת על מנת שפסק הדין ישמש כתעודה ציבורית לצורך תיקון סעיפי הדת והלאום במירשם האוכלוסין, כך שחלף רשומם כחסרי דת ייכתב בסעיפים האמורים כי הם משתייכים לדת וללאום היהודיים.

הרשות טוענת, כי גם בתיק הרישום ובמסמכים שהוצגו אין כדי להעיד על היותה של נטליה יהודייה, היות שבמועד עלייתה לא הומצאו לידי הרשות או ללישכת הקשר מסמכים ביחס ליהדות אימה, כאשר מתוך המסמכים שכן צורפו עולה כי אימה נרשמה כרוסיה.

סיכומם של דברים, משבחנתי את כלל המסמכים הרישמיים בעניינינו - ביניהם הכתובה, אישורי הגירושין וההבהרות שניתנו לגביהם, מיסמכי בקשת נטליה למעמד בישראל ומשקלם בנסיבותיה הקונקרטיות, אי-החלת הנוהל המדורג לגביה על אף קביעתה הפורמלית כזכאית לשבות מכוח היותה בת זוגו של יהודי - וכן את יתר נסיבות המקרה שבפני, הגעתי לכלל מסקנה כי לפנינו צבר ראייתי שרשות סבירה הייתה מוצאת בו כבעל ערך הוכחתי מספק.

...

סיכומם של דברים, משבחנתי את כלל המסמכים הרשמיים בענייננו - ביניהם הכתובה, אישורי הגירושין וההבהרות שניתנו לגביהם, מסמכי בקשת נטליה למעמד בישראל ומשקלם בנסיבותיה הקונקרטיות, אי-החלת הנוהל המדורג לגביה על אף קביעתה הפורמאלית כזכאית לשבות מכוח היותה בת זוגו של יהודי - וכן את יתר נסיבות המקרה שבפני, הגעתי לכלל מסקנה כי לפנינו צבר ראייתי שרשות סבירה הייתה מוצאת בו כבעל ערך הוכחתי מספק.

בהתאם לכך, מסקנתי היא כי אין כל מניעה בענייננו לרישומם של אליה ואנה כיהודים בסעיפי הדת והלאום במרשם.

ואולם, טענה זו הושמטה מסיכומיהם ונראה כי נזנחה, אם כי גם לגופם של דברים ולאור מסקנתי לעיל, מתייתר מאליו הדיון בה. סוף דבר התובענה מתקבלת, ובהתאם מוצהר בזאת כי המבקש 2 והמבקשת 3 עמדו במידת ההוכחה הדרושה לשם הקביעה כי הם בני הדת והלאום היהודיים, וזאת לצורך הרישום במרשם האוכלוסין ולפי חוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965.

בית המשפט העליון בבע"מ 1118/14 פלונית נ' משרד הרווחה, קבע כי "חסר זה מעורר קשיים בפני עצמו . ברם, לא

לטענת המשיב, מאחר ואף הפסיקה לא הכריעה בהכרה בקיומם של 3 הורים ויותר עד היום, מבקש כי יש להתייחס לכך, ממש כמו שאלת הנהגתם של נישואים אזרחיים (בג"צ 4058/95 בן מנשה נ' משרד הדתות) , לגביה אין הסכמה לאומית והיא קשורה בהכרה בסטאטוס , כלפי כולי עלמא (סעיף 25 לכתב ההגנה).

בעיניין צו הורות פסיקתי – אין בכוונתי לפרט את הפסיקה אשר התפתחה בנידון ולצורך כך אפנה לסריקה המאלפת בעיניין צו ההורות הפסיקתי וההסטוריה אשר קדמה לו , אשר נפרסה בפירוט בעמ"ש - 03- 17 (חיפה) נציג היועץ המשפטי לממשלה חיפה נ' פלונית (פורסם בנבו), תוך סקירת פסק דין סול והיותו של צו הורות פסיקתי צו מכונן.

סוף דבר מן הטעמים אשר פורטו לעיל, מצאתי להורות על דחית תביעת התובעות על כלל סעדיה: הבקשה למתן פסק דין הצהרתי/צו הורות פסיקתי נדחה , כמו גם הבקשה למינוי אפוטרופוס נוסף - נדחית.

...

ועל כן דין בקשתה זו - להידחות.

סוף דבר מן הטעמים אשר פורטו לעיל, מצאתי להורות על דחית תביעת התובעות על כלל סעדיה: הבקשה למתן פסק דין הצהרתי/צו הורות פסיקתי נדחה , כמו גם הבקשה למינוי אפוטרופוס נוסף - נדחית.

כמו כן , אף הבקשה לרישום המבקשת 1 כאם במרשם האוכלוסין נדחית על הסף בהעדר סמכות עניינית.