התובעים, אב אבנו, הגישו תביעה למתן פסק דין הצהרתי וצו עשה, ובמסגרתה עתרו למתן סעד ולפיו יצהיר בית המשפט כי "התובעים הם הבעלים של החלקות נשוא החלקה וזאת לאחר תשלום מלוא התמורה החוזית" (סע' 25 לכתב התביעה).
בהמשך, במסגרת התגובות שהגישו הצדדים בשאלת הסמכות העניינית, נטען כי עניינה של התביעה דנן בזכויות הבעלות במקרקעין שקבל הנתבע 2 בירושה מאביו בחלקות נשוא התביעה, שעה שהסעד שנתבקש בגדר התביעה הוא הצהרתי ולפיו יזכו התובעים להצהרה כי הם הבעלים של החלקות מושא כתב התביעה.
עוד נקבע, כי "באופן קונקריטי יותר- כתב תביעה יכול לכלול סעד אכיפת חוזה מכר מקרקעין, בעוד שבפועל אין מדובר באכיפת זכות קניינית כגון רישום בעלות או חכירה, אלא באכיפת חוזה במסגרתו הועברו זכויות חוזיות גרידא. חוזה בו נעשית התחייבות להעברת זכות חוזית נפוץ כאשר מדובר במקרקעין שלא ניתן לרשום את הזכויות הקנייניות בהם. כך למשל כאשר מדובר במקרקעין שאינם רשומים במירשם המקרקעין הרישמי. זאת בין אם מדובר במקרקעין שלא מוזכרים כלל בפנקסי המקרקעין, ובין אם מדובר במקרקעין שהגוש אליו משתייכים רשום בפנקסי המקרקעין, אך החלקות שבגוש שהן יחידת הזכויות במקרקעין, אינן רשומות במירשם".
כן ציין כבוד השופט הנדל כי "במקרים אלה, כבר בשלב המקדמי של דיון בסמכות העניינית, יש לבחון את ההסכם בין הצדדים, על פניו, בכדי להכריע האם הוא עוסק בהתחייבות להעביר זכות קניינית – זכות שתשתכלל לקונה לאחר רישומה על פי סעיף 7 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969- גמר העסקה, או שמא מדובר בהתחייבות להעביר זכות חוזית הנוגעת למקרקעין".
עוד נפסק כי "הצורך בבחינה נקודתית של הסכם היסוד מתעורר גם במצבים שבהם העסקה מתייחסת לזכות קניינית עתידית- כזו שעדיין לא נרשמה על שם המוכר". בהקשר זה נפסק כי "נושא העסקה במקרקעין ייקבע על פי כוונת הצדדים ביחס להתחייבויות כפי שעולה מהחוזה. יש לבחון את החוזה בין הצדדים, ומתוכו להכריע האם בכוונתם היה ליצור התחייבות להעברת זכות קניינית עתידית, אף אם איננה עומדת למוכר במועד ההיתחייבות, או שמא ההיתחייבות היא להעברת זכות חוזית גרידא".
כמו כן, בעיניין אלוש הנ"ל נקבע כי במקרים מסוימים, ובכללם מקרים בהם הסעד נוגע לאכיפת חוזה מכר מקרקעין, שאלת הסמכות העניינית דורשת בירור שאינו מצומצם לבחינת סעיף הסעדים בלבד.
...
מאחר שאין טענה כי שווי הזכויות בקרקע עולה על סכום סמכותו העניינית של בית משפט השלום, הרי מוקנית הסמכות לדון בתביעה לפי שוויה, לבית משפט זה. אינדיקציה לשווי הנכס מצויה ב-'זכרון הדברים' ובו נקבו הצדדים בשווי הממכר בסכום של 600 אלף ₪, ופיצוי מוסכם בסך 100 אלף ₪, ושניהם סכומים הנופלים בגדר סמכותו של בית משפט זה.
לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי לבית המשפט דכאן מוקנית הסמכות העניינית לדון בתובענה.
