בקשה למתן פסק דין בערעור בשל איחור בהגשת תשובה

בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט עמית צ' קאפח) בעפמ"ק 51368-09-22 מיום 06.12.2022.

המשיבה הגישה תשובתה לבקשה זו במסגרתה היתנגדה לבקשה להשפט, וביום 08.08.2022 בית המשפט לעניינים מקומיים הכריע בהחלטה קצרה, כך: "לאחר עיון בטענות הצדדים ובשים לב להקף המחלוקת והעובדה שקיימת היתקשרות הסכמית בין הצדדים בנוגע לדוחות אני מוצאת לנכון לקבל את הבקשה להשפט באיחור שאם לא כן ייגרם עוות דין של ממש". ביום 28.08.2022, הגישה המבקשת בקשה לקביעת דיון בבקשה להשפט באיחור, בטענה כי קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים אשר מצדיקה קיום דיון בנוכחות הצדדים בטרם הכרעה בבקשה.

בנוסף, המשיבה טוענת כי החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים להתיר הליך שיפוט באיחור נוכח "הקף המחלוקת" – הלכה לפועל יוצרת מצב בו לעולם יתקבלו בקשות להשפט באיחור, מכיוון שבית המשפט יעדיף לבחון את המחלוקת העובדתית במסגרת הדיון העקרי, ולא במסגרת בחינת תנאי הסף לקבלת בקשה להשפט.

לפיכך, השיקולים להם נידרש בית המשפט להכרעה בבקשה להארכת מועד להשפט, דומים לאלה הנשקלים בבקשה לביטול פסק דין שניתן שלא בנוכחות הנאשם.

...

בפסיקה נקבע, כי על המבקש ארכה להישפט באיחור, להוכיח התקיימותם של אחד משני תנאים, כדלהלן: "האפשרות האחת היא שהמבקש יראה כי יש נימוק של ממש לאי-התייצבותו לדיון. שכחה של מועד הדיון לבדה, אפילו אם אירעה בתום-לב, אינה יכולה להצדיק אי-הופעה לדיון [...] דין דומה יחול לגבי טעות משרדית של עורך-הדין המייצג נאשם או לגבי טעות הנובעת מחוסר תשומת-לב של הנאשם עצמו. עם זאת, כאמור, גם בנסיבות אלה, אם מוכיח המבקש – וזו האפשרות השנייה – שאי-היעתרות לבקשתו עלולה לגרום עיוות דין, דין בקשתו להתקבל, לדוגמה אם לא התייצב נאשם למשפטו עקב שכחה גרידא, אולם מבקשתו עולה באופן חד-משמעי כי בתאריך שבו מיוחסת לו עבירת תנועה הוא לא שהה בתוך גבולות המדינה כלל. בנסיבות אלה החלטה שלא לבטל את פסק-הדין תגרום למבקש עיוות דין, שכן אין כל ספק כי דיון ענייני באישום היה מוביל למסקנה שיש לזכותו" (עניין איטליא, פסקה 8).

משהגעתי למסקנה כי למבקשת לא ייגרם כל עיוות דין; ולאור הנמקתו של בית המשפט המחוזי שנטועה בנסיבות המקרה הפרטני – לא מצאתי לדון בשאלת סיווג החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים, בנסיבות העניין.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

לפני בקשות למחיקת העירעור עקב איחור בהגשתו.

ביום 13.7.2023, המערער הגיש תגובה אחת לשתי בקשות, וביום 30.7.2023, הגישו המשיבות תשובות לתגובה בהתאם להוראת בית המשפט.

בכל מקרה, אין כל מחלוקת כי בית המשפט מעולם לא דן בבקשה שכזו, וממילא לא ניתנה כל החלטה שיפוטית המאשרת את הגשת העירעור באיחור.

" בהתאם לפסק דין זה, הייתי מוכן באופן עיקרוני לקבל את הטענה כי הטעות בסווג ההחלטה, יש בה בנסיבות מסויימות להוות טעם מיוחד להארכת מועד להגשת העירעור.

...

טענות הצדדים טענת המשיבות הינה פשוטה וברורה ולפיה, המערער איחר במועד להגשת הערעור ומכאן שדין הערעור להימחק.

אני סבור כי התשובה לכך שלילית.

מכאן, ומבלי להיכנס לטענות הערעור לגופן, אני סבור, כי אף אם מחיקת הערעור תביא טרחה מסויימת לתובע לצורך המצאה כדין לנתבע 1, ואף אם היא עשויה לייקר במעט את ההליך עבור המערער, היא אינה מאיינת את זכויות המערער בתיק לגופו ואינה מונעת ממנו את זכות הגישה לערכאות.

מכאן, אני סבור כי סיכויי הערעור לגופו אינם גבוהים, ובכל מקרה אינם גבוהים דיים על מנת להוות טעם מיוחד למתן ארכה להגשת הערעור בנסיבות תיק זה. סיכום אשר על כן, אני מורה על מחיקת הערעור.

בבית המשפט העליון ע"א 3421/23 לפני: כבוד הרשמת ליאור משאלי שלומאי המערערת: ספייה פאעור נ ג ד המשיבים: 1. זידאן סלימאן חלאילה 2. שלאעטה מוופק 3. מחמוד היבי בקשת המשיבים 1 ו-3 להורות על מחיקת העירעור עקב איחור בהגשתו; תשובת המערערת מיום 13.7.2023 ובקשתה להארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי; תשובת המשיב 1 מיום 30.7.2023; תשובת המשיבים 3-2 מיום 4.8.2023; בקשת המבקשת להשיב לתשובת המשיב 1 מיום 3.8.2023 ][]החלטה

לצד ערעורה, הגישה המערערת בקשה לפטור מהפקדת ערובה, ובתשובות המשיבים 1 ו-3 (להלן: המשיבים) לבקשת הפטור נטען כי העירעור הוגש באיחור וכי יש לסלקו על הסף בשל כך. לטענת המשיבים, מרישומי מערכת "נט המשפט" עולה כי בא-כוח המערערת צפה בפסק הדין ביום 23.2.2023, ומשכך המועד האחרון להגשת העירעור דנא חלף ביום 2.5.2023.

בתשובת המערערת לבקשות המשיבים לסילוק העירעור על הסף נטען כי פסק הדין הומצא לבא-כוח המערערת עצמו, באמצעות פקס, אך ביום 27.2.2023.

לחילופין, ביקשה המערערת כי תנתן ארכה בדיעבד להגשת העירעור באיחור, וזאת לנוכח טענתה כי בא-כוחה היה חולה מיום 23.4.2023 ועד ליום 3.5.2023, וכן על רקע חגים ומועדים שחלו בתקופת העירעור והובילו לעומס במשרדו של בא-כוח המערערת.

...

המשיב 1 מתנגד לבקשתה החלופית של המערערת למתן הארכה לנקיטת הליך ערעורי, וזאת בטענה כי הבקשה אינה מעלה "טעם מיוחד" המצדיק להיעתר לה. כן נטען כי אין לקבל את בקשת הארכה בדיעבד, ולאחר הגשת הערעור באיחור.

כמו כן, ספק אם טענתו של ב"כ המערערת לעומס עבודה שפקד את משרדו מצדיקה להיעתר לבקשה להארכת מועד (ראו, למשל: בש"א 5417/20 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' חורי (3.8.2020)).

לצד זאת, בשים לב לכך שהמשיבים 3-2 הותירו את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט, וכן בשים לב לטענות בא-כוח המערערת בדבר מחלתו; לכך שמדובר בערעור בזכות; ולמשך האיחור בנקיטת ההליך – מצאתי להיעתר לבקשה להארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי, ולהורות כי הערעור שהוגש ביום 4.5.2023 יתקבל למרשם, והטיפול בהליך יימשך כסדרו.

בתשובתה לבקשה עתרה המערערת (לחלופין) להארכת מועד להגשת העירעור מטעמה, על כל רכיביו.

בקשת המשיב למחיקת חלק מרכיבי ערעור המערערת, ובקשתה החלופית של המערערת להארכת מועד להגשת העירעור מטעמה, הן הבקשות המונחות להכרעתנו במסגרת החלטה זו. ערעור המערערת הוגש באיחור בהתייחס לחלק מרכיביו כאמור, בפסק דינו החלקי מיום 21.5.2023, השלים בית הדין האיזורי את הכרעתו בעניינים אלה: דחיית תביעת המערערת למתן סעד הצהרתי בעיניין שלילת זכותו של המשיב לתשלום פצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת; דחיית תביעת המערערת לפצוי בגין גזל סוד מסחרי; פסיקת פיצוי למערערת בגין הפרת הסכם העבודה של המשיב והפרת חובות תום הלב וההגינות מצד המשיב; וחיוב המערערת בתשלום חלף הודעה מוקדמת ופדיון חופשה שנתית.

מכאן, שקביעת בית הדין האיזורי בפסק הדין החלקי בעיניין השעות הנוספות מהוה 'החלטה אחרת', אשר בהתאם לתקנה 84 לתקנות בית הדין לעבודה ניתנת לערעור במסגרת ערעור על פסק הדין המשלים .כפועל יוצא יש לקבוע, שערעור המערערת ברכיב השעות הנוספות הוגש במועד (ונראה אף כי דעותיהם של הצדדים אינן חלוקות על כך).

...

בתגובתה מיום 11.3.2024 טענה המערערת, כי הערעור מטעמה הוגש במועד בהתייחס לכל רכיביו, וכי יש לדחות את בקשת המשיב למחיקת חלק מרכיבי הערעור.

לא מצאנו יסוד לטענה זו. מה גם, שהערעור שכנגד סב על רכיב השעות נוספות בלבד, אשר נראה שאין מחלוקת שאף הערעור העיקרי לגביו הוגש במועד.

סוף דבר – הבקשה למחיקת חלק מרכיבי הערעור מתקבלת.

הבקשה החלופית להארכת מועד להגשת כתב הערעור בהתייחס לרכיבים שהוכרעו בפסק הדין החלקי ובהתייחס לטענת הקיזוז, נדחית.

ביום 19.12.2023 הגיש המשיב בקשה למחיקת העירעור בשל אי-הגשתו במועד, וביום 26.12.2023 ניתן פסק דינו של רשם בית המשפט המחוזי (השופט א' דפדי), אשר גם נוסחו יובא להלן במלואו: "לאחר עיון בבקשה למחיקת העירעור עקב הגשתו [באיחור] ובתגובת המערער החלטתי לקבלה.

זאת, שכן סעיף 96(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, קובע כי: "פסק דין של רשם של בית משפט שלום או של בית משפט מחוזי, דינו, לענין ערעור, כדין פסק דין של בית המשפט שבו הוא משמש רשם". יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי ציין כי בפסיקתו של בית משפט זה נקבע כי מחיקת ערעור על ידי רשם מחמת אי-תשלום אגרה או אי-הפקדת עירבון, הנה "החלטה אחרת", שהסמכות לידון בעירעור עליה נתונה לשופט בית המשפט המחוזי (בע"מ 7910/22 פלוני נ' פלונית (18.12.2022) (להלן: עניין פלוני)), וכי לא מן הנמנע שקביעה זו יפה גם למחיקת ערעור על ידי רשם מחמת איחור בהגשתו.

לפיכך, כך קבע בית המשפט המחוזי, "כל שהותר [למבקש] לעשות (ואף הוטל עליו) הוא לבצע השלמה טכנית של הגשה למזכירות בית המשפט בהתאם להוראות שניתנו בעיניינה של התשובה. אין דבר בהחלטה ממנו ניתן ללמוד כי במקרה בו ערעור הוגש שלא במועד שנקבע לכך בדין, ניתנה ארכה להגשתו (אף מבלי שהתבקשה כזו)". בתוך כך, בית המשפט המחוזי קבע כי העירעור נמחק מחמת חוסר סמכות עניינית, או נדחה לגופו.

...

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף ללא קבלת תגובת המשיבה, וזאת מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות).

הערה לפני סיום: בפסיקה הוכרה האפשרות להיעתר לבקשה להארכת מועד להגשת ערעור, אף שלא קיים "טעם מיוחד" מובהק לעשות כן, מקום בו סיכויי הערעור טובים (ראו, למשל: רע"א 2295/21 סליטה נ' גל מהנדסים אי.אן.ג'י. בע"מ, פסקה 12 (5.10.2021)).

הנה כי כן, מהטעמים דלעיל דין הבקשה להידחות.