בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה לפינוי דירה וחיוב בדמי שימוש

בפסק הדין ניתן למשיבה צו פינוי כנגד המבקשים מהדירה בה החזיקו ואשר המשיבה תבעה פינוים, וכן צו לתשלום דמי שימוש ראויים.

זאת ביתר שאת עת בבוא בית המשפט לבחון בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה יש לאזן בין השיקולים והאינטרסים האמורים על רקע מכלול נסיבות המקרה ולהבטיח, כי הסנקציה של מתן פסק דין במעמד צד אחד היא מידתית בנסיבות העניין, או שמא ראוי להפעיל סנקציה אחרת פחותה בחומרתה.

בנסיבות המקרה דנן דומה כי סעד זה אינו מידתי משמשמעותו פינוי המבקש 1 מדירת מגוריו משך כל חייו וחיוב המבקשת 2 בדמי שימוש אשר כנגדם נטענות על ידה טענות הגנה הראויות להתברר כאמור.

...

בנסיבות אלה אני קובעת כי אכן יש ספק באשר להמצאת כתב התביעה למבקש 1, אך בשים לב לאשר יפורט להלן, ממילא דין הבקשה להתקבל גם שלא מחובת הצדק.

בנסיבות אלה אני קובעת כי כתב התביעה הומצא כדין למבקשת 2 ואין להורות על ביטול פסק הדין בעניינה מחמת הצדק.

לעת הזאת אני מורה על עיכוב ביצוע פסק הדין, לרבות צו הפינוי.

ביום 8.11.21 ניתן, לבקשת התובעת, פסק-דין בהיעדר הגנה מטעם הנתבע 1.

מכך נובעת המסקנה לפיה משק הבית המשותף של הנתבעים המשיך להתנהל בדירה עד למועד זה. למעלה מן הצורך אציין כי לא ברור מדוע הנתבעים, אשר בסופו של דבר המשיכו לקיים משק בית משותף ונותרו נשואים זה לזו כפי שהצהירו הנתבעים בדיון בפניי, בחרו לנהל הגנתם בהליך זה בנפרד, שכן המשמעות של פיצול תקופות החיוב בין שני הנתבעים הינה לכל היותר פורמאלית, וממילא נושא משק הבית המשותף בנטל התשלום ביחס למלוא סכום התביעה, וזאת גם אם הייתי נכונה לקבל את טענות הנתבע 1 בדבר העידר חזקה בדירה לחלק מהתקופה.

משכך, מצאתי לדחות את גרסת הנתבעת 2 בהקשר זה, בפרט לנוכח העובדה שהנתבעת 2 עזבה את הדירה רק לאחר שהוגשה נגדה תביעה לפינוי ולסילוק יד. הנתבעת 2 אינה מכחישה למעשה כי לא שילמה דמי שימוש ראויים לאורך התקופה הנטענת, והטענה לפיה עשתה כן בהסתמך על המלצה בעל-פה אותה קיבלה לכאורה מנאמן לא הוכחה.

...

מכך נובעת המסקנה לפיה משק הבית המשותף של הנתבעים המשיך להתנהל בדירה עד למועד זה. למעלה מן הצורך אציין כי לא ברור מדוע הנתבעים, אשר בסופו של דבר המשיכו לקיים משק בית משותף ונותרו נשואים זה לזו כפי שהצהירו הנתבעים בדיון בפניי, בחרו לנהל הגנתם בהליך זה בנפרד, שכן המשמעות של פיצול תקופות החיוב בין שני הנתבעים הנה לכל היותר פורמלית, וממילא נושא משק הבית המשותף בנטל התשלום ביחס למלוא סכום התביעה, וזאת גם אם הייתי נכונה לקבל את טענות הנתבע 1 בדבר העדר חזקה בדירה לחלק מהתקופה.

אני קובעת אפוא כי התחשיב שצורף לתצהירי התובעת בנוגע לדמי השימוש הראויים לתקופת החזקה של הנתבעים בדירה, הנו תחשיב סביר ומידתי המשקף עלות ראויה של דמי שימוש לתקופה הנטענת, וזאת בהתחשב במכלול הראיות שבפניי.

סיכום לנוכח המפורט לעיל אני מקבלת את התביעה במלואה, ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך 30,844 ₪ בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 4,700 ₪ (כולל מע"מ), אשר ישולמו בתוך 30 ימים מיום שיתקבל בידיהם פסק-הדין, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מאותו מועד ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ביום 19.9.21 ניתן פסק דין של כב' בית משפט השלום בקריות המורה לתובעים לפנות את המושכר, לאחר שהנתבעת הגישה נגדם תביעה לפינוי המושכר בטענה, כי על אף האמור לעיל, פרצו התובעים לדירה ביום 2.7.21, אף טרם המועד שנקבע בהסכם ושוהים בה יחד עם ילדיהם.

בכתב ההגנה נטען, כי כבר מיום 7.8.22 הגישה הנתבעת בקשה לדחיית התביעה על הסף בשל מעשה בית דין, העדר עילה ושימוש לרעה בהליכי משפט, זאת לאחר שתיארה בפירוט את כל השתלשלות העניינים בבקשה לדחיית התביעה על הסף.

השיקול השני (סכויי הגנה) הוא העקרי, שכן לרוב ניתן להסתפק בחיוב בהוצאות בגין המחדל שהביא למתן פסק הדין, ובילבד שלא עולה ממחדל זה יחס של זילזול כלפי בית המשפט.

עניינינו הוא שונה; בעיקר בשל הסטוריית ההיתדיינות בין הצדדים, ולאור העובדה כי הנתבעת כבר מיום 7.8.22 הגישה בקשה למחיקת התביעה על הסף – 17 ימים לאחר הגשת כתב התביעה נגדה, יש לראות בכך סיבה מספיק טובה לדחיית בקשת התובעים למתן פסק דין בהעדר הגנה.

...

נוכח כל המפורט, טוענת הנתבעת כי יש לדחות את התביעה על הסף בשל מעשה בית דין ובשל ניצול לרעה של הליכי משפט וריבוי הליכים אשר נפתחו על ידי התובעים בגים אותה מחלוקת.

משכך, אני מקבלת את טענת הנתבעת, לפיה התובעים מנסים ללא הרף להמשיך את ההתדיינות "הלא מוצדקת" אף שאם נניח כי הם צודקים, אך החוזה העיקרי שעל בסיסו כמה לטענתם עילת התביעה, כבר מלמד כי תקופת השכירות תמה מזמן.

אף לגופו של עניין, ולאור הנימוקים לעיל מחמת מעשה בית דין, אני דוחה את תביעת התובעים לביטול פסק הדין מיום 7.9.21 וגם בקשתם למתן פסק דין בהיעדר הגנה נגד הנתבעת.

סוף דבר: התביעה נדחית והבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה נדחית.

עוד סוכם כי השוכר (הנתבע) יישא בכל החיובים הנובעים משימוש במים, חשמל, טלפון, גז וארנונה (סעיפים 5(א) ו-6(א) להסכם השכירות מיום 28.9.201.

לעניין תרופות נקבע "לא קיים השוכר תנאי מתנאי הסכם זה או התחייבות כלשהיא המוטלת עליו על פי הסכם זה או לא קיים אותם במועד, זכאי המשכיר או בא כוחו, מבלי לפגוע בכל זכות שבידם, לבטל את ההסכם ובין היתר לתבוע פינוי מידי של הדירה" (סעיף 19 להסכם השכירות מיום 28.9.2021).

משלא הוגש כתב הגנה, הוגשה ביום 5.12.2022 בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה.

לעניין זה קובע סעיף 14 לחוק המקרקעין כי: "בעלות וזכויות אחרות במקרקעין, אין בהן כשלעצמן כדי להצדיק עשיית דבר הגורם נזק או אי נוחות לאחר" (לעניין זה ראו פסק הדין ברע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, פ"ד נה(1) 199 ופסק הדין ברע"א 8186/07 נאוה כרמל נ' ראול ינקוביצקי (1.1.2008), פסקה 6, ביחס לתביעת דיירים להריסת בניה בלתי חוקית שנבנתה ברכוש המשותף;  רע"א 1017/97 יצחק רידלביץ נ' יצחק מודעי, פ"ד נכ(4) 625, 632 ביחס לפירוק שתוף במקרקעין על דרך מכר בעין; ת"א (ת"א) 52856-10-19‏  אהובה כהן ואח' נ' משה גיבלי, פסקה 26 (7.2.2021) ביחס להתנגדות לתכנית פינוי בינוי; אריאל רוזן-צבי, שימוש לרעה בזכות מקרקעין (לפרשנות סעיף 14 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969), עיוני משפט ד 651, 670-669 (1975); ע"א 782/70 שושנה רדומילסקי נ' יצחק פרידמן, פ"ד כה(2) 523, 530 (1971) ביחס להעברת כבל טלויזיה מהמושכר דרך חצר הבעלים.

ואולם, נוכח מעמדה הרם של זכות הקניין, עת נשקלת הגבלה כאמור, על בית המשפט לשוות לנגד עיניו את השיקולים המנוגדים תוך "שימוש זהיר בשקול-דעתו, וזאת בראש ובראשונה בשים לב למעמדה המיוחד של זכות זו כזכות חוקתית בשיטתנו המשפטית. הינה כי כן, אף שמעמדה המיוחד של זכות הקניין אינו מקנה לה חסינות מפני החלת עיקרון תום הלב גם באותם מקרים שבהם נידרשת הגנה על הזכות מפני פגיעה בה, מחייב מעמדה הרם גישה מתונה מצד בית המשפט בבואו להגביל את אפשרות ממושה" (ע"א 8661/10 יוסף נעמה נ' תמר טורקיה, פסקה 12 לפסק הדין (19.2.2012) (להלן: "פסק הדין בעיניין נעמה")).

...

מנגד טוענת התובעת, כי דמי השכירות מהווים חלק מהכנסתה וכי אין להיעתר לבקשת הנתבע.

אשר על כן, אני קובעת כי אין בחוב לועד הבית או לחברת החשמל בכדי להוות הפרה המצדיקה ביטול של ההסכם.

לאחר ששקלתי כל אלה, אני מורה כדלקמן: ניתן בזאת צו פינוי מותנה המורה לנתבע לפנות את המושכר עד יום 1.5.2023; ככל וימציא הנתבע לתובעת, עד יום 15.4.2023, אישור המעיד על היעדר חוב לחברת החשמל, היעדר חוב לועד הבית וכן יעמוד בתשלום דמי השכירות החודשיים (עד יום 15.4.2023) - יידחה מועד הפינוי עד לסוף תקופת השכירות; דמי השכירות החודשיים יועברו לחשבון הבנק של התובעת, בהתאם לפרטים שימסור ב"כ התובעת לב"כ הנתבע.

ביום 13.12.2022 הגישו המשיבים כאן, תובענה בבית משפט קמא שכותרתה "תביעה לפירוק שתוף במקרקעין, פינוי מן המקרקעין, תשלום דמי שימוש ראויים ופרוק שתוף בחשבנות בנק". מהות התביעה קמא, פירוק שתוף במקרקעין שבעיזבון המנוחה, הידועים כגוש XXXX חלקה X/X (להלן: "הדירה"), פינוי המבקש מהדירה (לאחר שלטענת המשיבים פלש אליה ומחזיק בה ללא הסכמתם), חיוב המבקש בתשלום דמי שימוש ראויים בגין תקופת החזקתו בדירה ללא רשות המשיבים, וכן פירוק שתוף בחשבונות הבנק של המנוחה בהתאם לצוו הירושה.

ביום 29.3.23 הגישו המשיבים בקשה לתיק קמא, במסגרתה טענו כי ביצעו מסירה של כתב התביעה קמא למבקש, באמצעות שליח, ביום 18.12.2022 והציגו את אישור המסירה החתום על ידי המבקש; עוד טענו כי מועד הגשת כתב הגנתו של המבקש בתובענה קמא חלף וכי הם זכאים לקבל פסק דין על יסוד האמור בתביעתם קמא והמסמכים שצורפו לה. בית המשפט קמא הורה בהחלטתו מאותו יום, 29.3.23, בין היתר, "משחלף לכאורה המועד להגשת כתב הגנה, עד ליום 13.4.23 יגישו התובעים (המשיבים כאן, ח"ש) פסיקתה לחתימתי ביחס לפינויו של הנתבע (המבקש כאן, ח"ש) מהדירה ופרוק השתוף בה באמצעות מכירתה בהוצאה לפועל...". ביום 13.4.23 הגישו המשיבים פסיקתא לחתימת בית משפט קמא, וביום 18.4.23 חתם בית משפט קמא על הפסיקתא, במסגרתה ניתן צו לפינוי המבקש מהדירה, וצוין כי ביצוע הצוו ייעשה באמצעות לישכת ההוצאה לפועל.

פסק דין שניתן בהעדר הגנה משליך השלכות משמעותיות על בעל הדין שפסק הדין ניתן נגדו, ובעניינינו לעניין דירת מגוריו של המבקש.

יפים לענייננו הדברים שנאמרו בהקשר זה ב-ע"א 3255/19 טליה פבזנר נ' יונתן שפר (30.5.2021) – (להלן: "עניין פבזנר"): "קיימת אפשרות נוספת לבקש ביטול של פסק דין שניתן במעמד צד אחד, בהתאם לקבוע בתקנה 131 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות). במסגרת תקנה זו, ניתנה לבית המשפט סמכות לבטל פסק דין כאמור, 'בתנאים שייראו לו', אם הוגשה בקשת ביטול מטעם בעל הדין 'שנגדו ניתנה ההחלטה' בתוך 30 ימים למן היום שבו הומצאה לו... הסדר זה, יסודו בכך שפסק דין המטיל חובות על אדם, מבלי שניתן לו יומו בבית המשפט, ובלא שהיתה לו היזדמנות להיתגונן מפני התביעה נגדו – הריהו פסק דין פגום (ע"א 64/53 כהן נ' יצחק, פ"ד ח 395, 397 (1954)). על כן, נקבע בפסיקה כי הנטייה תהא להורות על ביטול פסקי דין מעין אלה, ככל שניתן טעם מספיק להעדר ההתגוננות או ההתייצבות, תוך חיוב בעל הדין מבקש הביטול בהוצאות, בהתאם לנסיבות העניין.

...

בנסיבות אלה, ובהעדר כל הגנה מפני התביעה – הבקשה נדחית.

אף מסיבה זו סבורני כי ראוי שבירור טענות הצדדים כולן ייערך בערכאה קמא, ובמסגרת ניהול ההליך.

לטעמי ומכל המקובץ לעיל, היה ראוי כי ייעתר בית משפט קמא לבקשות המבקש ויבטל את פסק דינו שניתן במעמד צד אחד בתיק קמא.

זאת אף נוכח המגמה בפסיקה להיעתר לבקשות לביטול פסק דין בהיעדר הגנה (ראו עניין פבזנר לעיל, וגם רע"א 6730/22 יאיר נתניהו נ' אבי אלקלעי (16.11.2022) פסקה 10).

במסגרת האיזון הנדרש בין זכות הגישה לערכאות (של המבקש) לבין הפגיעה הצפויה במשיבים כתוצאה מביטול פסק הדין קמא ופתיחת התיק קמא מחדש, אני מורה על ביטול פסק הדין קמא.

לנוכח הבעיה הנפשית ממנה סובל המערער, גם שוכנעתי שלא להתנות הביטול בהטלת הוצאות; מאידך לא אחייב המשיבים בהוצאות רמ"ש זה, הגם שהתקבלה במלואה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מורה על קבלת בקשת רשות הערעור דנן כאמור בסעיף 26 לעיל.